אני זה רק אני

האם אנחנו באמת יכולים להשתנות? לגמרי? האם אנחנו יכולים להיות שונים ממי שהיינו פעם, בתיכון, בגן, אחרי הצבא? האם אנחנו יכולים לשנות את "האני המקורי", הבסיסי, שלנו?

אני זה רק אני

אני זה רק אני

במידה מסוימת, כן. אבל אולי לא לגמרי?

לפני כשבוע התפרסמה כתבה, שהרגיזה אותי במוסף של העיתון "ידיעות אחרונות". הכתבה ציטטה מחקר פסיכולוגי, שמצא, כי הצלחתך בחיים נקבעת לפי מידת הצלחתך החברתית בבית הספר. המחקר מצא, שגם אם אתה עצמך חושב שהשתנית מאוד, הרי אנשים שמכירים אותך מזה שנים יאמרו, שלא השתנית. בגוף הכתבה הופיעו גם תגובות של עיתונאים פופולריים מהעיתון, שהגיבו על ממצאי המחקר, כמו דניאלה ירון-דקל או חנוך דאום. רובם הביעו הסתייגות ממצאי המחקר וכתבו: הייתי בעייתי/ת בתיכון, וכעת טוב לי.

גם אני הגבתי כך ביני לביני. חשבתי לעצמי: "מחקר מוזר. אנשים הרי כל-כך משתנים. מישהו כיוון את ממצאי המחקר האלו לפי הדעה המוקדמת שלו. צריך לבדוק היטב את מערך המחקר הזה, לפני שמסיקים ממנו מסקנות."

אבל אולי יש  איזו טענה חשובה בממצאי המחקר הזה, והיא: יש איזה גרעין בסיסי בחיינו שאינו משתנה. דפוס בסיסי של אישיות, של התנהלות – שכדאי שנקבל אותו ונכיר אותו. והדפוס הזה היה ניכר עוד בבית-הספר, והוא ממשיך  איתנו כל חיינו.

אילו דפוסים בסיסיים יכולים להיות לאדם?

אדם אחד יכול להיות "המשתדל". אחר יכול להיות "הנמצא מעל לכולם". אחרת יכולה להיות "המתוקה". אלו דפוסים בסיסיים.

כמובן, שלא תמיד אנחנו אוהבים את הדפוסים של עצמנו. לעיתים אנחנו רוצים להתחמק מהם, להשתנות סוף סוף. למשל, איננו רוצים להיות תמיד "המשתדלים". או "השורדים". אנחנו רוצים להיות סוף סוף פעם בחיינו "המצליחים". או "העשירים". או "הנערצים".

אבל אולי איננו יכולים באמת להיות שונים מדי מהדפוס הבסיסי שלנו. וכל מאמצינו להיות שונים רק יוכתרו בתסכול מצדנו ובאי-קבלה וכעס מצד הסובבים אותנו. זה פשוט לא מתאים לנו להיות "המצליחים בקלות". לנו מתאים יותר להיות "הנאבקים על קיומנו", אלו "המטפסים להצלחה בקושי, אך בהתמדה".

ובמה טיפול פסיכולוגי עוזר אם כך, תשאלו? בזיהוי הדפוס הזה ובקבלה שלו, קודם כל. אפילו במידה מסויימת בפיתוח אהבה וחיבה אל עצמנו, אל הדפוס הבסיסי שלנו, "המשתדל", למשל. וגם בעידון של הצדדים הקיצוניים של הדפוס הזה. ובשיפור היכולת להתמודד עם הדפוס הזה, שאינו קל לנו תמיד. למי קל, למשל, להיות תמיד "המשתדל, המתאמץ"?

ואגב, מי שרוצה לקרוא עוד על שימוש בטיפול פסיכולוגי בנושא של דפוסי אישיות חוזרים יכול לקרוא בספרו של פרופ' גבי שפלר, שנקרא "פסיכותרפיה קצרת מועד". פרופ' שפלר מראה שם כיצד איבחון ועיבוד של  דפוסים חוזרים של האישיות בטיפול הפסיכולוגי יכולים לפתור בעיות נפשיות ולקצר את משך הטיפול.

  מהם הדפוסים שלכם? שאלו את עצמכם.

מהם הדפוסים שלכם? שאלו את עצמכם.

ומי אתם?

מהם הדפוסים שלכם, שמהם אתם מנסים לפעמים לברוח, אבל אתם חוזרים אליהם שוב ושוב? ספרו לי על דפוסים שונים שאתם מכירים. זה מעניין.

שלכם,

רחל

רחל בר-יוסף-דדון היא פסיכולוגית קלינית ומחברת הספר "93 כלים לאושר"