ארכיון פוסטים מאת: רחל

אודות רחל

פסיכולוגית קלינית

חשיבה חיובית בטיפול הפסיכולוגי

לאחרונה התחלתי לשאול  פציינטית שלי, מדלן, בת ארבעים ומשהו (מקרה בדוי) למה היא שואפת, מה היתה רוצה שיהיה בחיים שלה.

אספר לכם קודם על הטיפול הפסיכולוגי במדלן:

מדלן מדוכאת כבר ארבע שנים. היא נמצאת כבר חצי שנה בטיפול פסיכולוגי. יש שיפור מסוים במצב הרוח שלה, אבל היא עדיין לא מרגישה שהיא "עלתה על הגל הנכון", כלומר עדיין אין שיפור משמעותי בסימפטומים של הדיכאון. ואנחנו מדברות לא מעט על הסיבות לדיכאון שלה. על כך שהיא נולדה להורים דיכאוניים, כך שיש לה גנים דיכאוניים. על כך שהיא לא מרוצה בחיים שלה, וסובלת מכך שהיא שמנה – אבל אין לה אנרגיות עכשיו לרדת במשקל. על בעלה, שגם הוא שמן ולא מושך בעיניה, שלא מתייחס אליה. על שני ילדיה, שכבר בגרו ועזבו את הבית, ועסוקים מדי, להרגשתה, בעצמם. על כך שהיא חשה, שעבורה, החיים כבר נגמרו. עם זאת, מדלן בטיפול הפסיכולוגי כועסת על עצמה שהיא חזרתית: "כל הזמן אני חוזרת על אותם נושאים," היא אומרת, "אני משעממת. אבל מה לעשות? זה מה שמעסיק אותי…"

עד עכשיו שיקפתי את תחושותיה של מדלן, והייתי אמפתית למה שעובר עליה, כשאני במקביל מציעה התערבויות מהטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי, שמדלן לא יישמה אותן. היא היתה אומרת, "אני רוצה, אבל אין לי כוח לזה."

לאחרונה, גם אני הרגשתי שכדי להתקדם בטיפול הפסיכולוגי כדאי לגשת אליה בגישה אחרת. אמרתי למדלן, שאני רוצה שנוכל לחשוב גם על מטרות שלה, על דברים חיוביים בחיים שלה. שהכי קל לחשוב באופן שלילי, זהו המגנון האוטומטי שלנו, ויש צורך  במאמץ כדי לחשוב בצורה חיובית יותר. לא רציתי להישמע כמי שאינה מתחברת למדלן, ואינה נמצאת איתה היכן שהיא נמצאת. לא רציתי להישמע כמי שנוזפת בה על נטייתה לספר כמה קשה לה. אבל הרגשתי תחושה של חוסר-מוצא, ושאנחנו שוקעות יחד באיזו ביצה רדודה, ושעלי לעזור למדלן לשנות כיוון וזוית ראייה.

התחלתי לשאול את מדלן  על פעילויות שלה בתחומים, שהם החוזקות שלה, כלומר בתחומים שבהם היא בעלת-יכולות גבוהות. ואז היא התחילה לדבר על העבודה שלה כמורה בכיתות הנמוכות. הפציינטית שלי היא מורה אהובה ומוערכת, ובזמן שהיא עובדת היא מרגישה נחמה ועניין. היא גם אוהבת את הקשר עם הילדים הקטנים. בטיפול הפסיכולוגי היא התחילה לספר לי על התכניות שלה לעתיד בקשר לכיתה שלה. היא סיפרה, שהיא מתכוונת לעשות טיול מיוחד לכיתה למקום של שקט, ולאפשר להם ללמוד שם. פעם אחרת סיפרה, שהיא מלמדת אותם כעת לשיר, ומכניסה תכנים של לימוד לשירים עצמם. גם על ילד מיוחד, שהיא מקדמת, היא סיפרה. זהו ילד, שנראה לה שקט במיוחד, אבל היא הצליחה ליצור איתו קשר כך שהוא לומד טוב יותר. היא תיארה שהוא מסתכל עליה לא מעט בעיניו הגדולות בזמן השיעור, והיא מרגישה כלפיו חיבה רבה.

השיחה על הנושאים האלו שיפרה את מצב הרוח של הפציינטית שלי. היא דיברה על תוכניות נוספות שהיתה רוצה לעשות בהוראה, כמו למשל לכתוב מאמר על לימוד דרך שירים, ולשלוח אותו לביטאון המורים. היא חשבה על האפשרות להעביר השתלמות לצוות בית הספר בנושא הזה.

אחרי כמה פגישות שבהן דיברנו על החוזקות של מדלן בטיפול הפסיכולוגי, מדלן שוב דיברה על הקשיים שקיימים, וחזרה להיות אוירה של דיכאון וכבדות באויר. אני שיקפתי מה שהרגישה, ואמרתי שאולי השיחות החיוביות יותר מרגישות עכשיו כמו אשלייה, ושהאמת היא שלא טוב לה.

את הפגישה אחרי כן התחלנו עם התלבטות: האם לדבר על כל אותם תכנים כבדים, המעסיקים אותה, או אולי לעסוק בחיובי ובחוזקות? אני הצעתי שברבע השעה האחרונה, בכל פגישה בטיפול הפסיכולוגי, נעסוק בדברים החיוביים. מדלן סיפרה על אחר הצהרים קשה שעבר עליה השבוע, בו כבר חששה שהיא עומדת להתפרק נפשית. על הייאוש שלה מעצמה. על חוסר האונים שבו מסתכלים עליה ילדיה, עד שהיא תוהה כמה הם מבינים שקשה לה. על הניסיונות היפים של בעלה לעזור לה, לעיתים. ואחרי כחצי שעה מדלן אמרה: "די, אני חוזרת על עצמי, אני לא רוצה לעסוק כל כך הרבה בייאוש הזה. כן כדאי לדבר על החיובי." ואני אמרתי: "יופי. למה לא? בואי נדבר על דברים שאת אוהבת, על תכניות מעניינות שיש לך."

ואז מדלן סיפרה על תוכנית שיש לה לשפץ את הבית שלהם. היא עדיין לא התחילה, אבל יש לה כבר תוכנית. האם היא תצליח ליישם את התוכנית הזו? היא דיברה על החשש שתדחה את התוכנית יותר מדי. אני שאלתי, מה היתה רוצה לשפץ בבית, ומדלן תיארה לי איך היתה רוצה לעצב את הסלון מחדש. ליצור קיר מצופה בלבנים בהירות. להצמיד מדפים בצבע לבן, ועליהם ספרים ופרחים. לקנות שולחן לבן חדש, ולצבוע את השידה שעליה עומדת עכשיו הטלויזיה. גם את הספות היתה רוצה לשנות. כשמדלן תיארה את התוכניות שלה, היה ברק בעיניים שלה והתרגשות חיובית בקול שלה. אמרתי לה זאת.

אמרתי לה: "מדלן, יש לך ברק בעיניים עכשיו. הקול שלך נשמע אחרת. את נראית עירנית יותר. תנוחת הגוף שלך זקופה יותר. כמה טוב שאנחנו מדברות על התכניות האלו".

מדלן חייכה חיוך שהיה בו לפתע רתיעה ואמרה: "אבל אני אצליח להגשים את התוכנית הזו? זה אפשרי?" היה ספק בקולה. אמרתי לה: "בוודאי שזה אפשרי. תתחילי לדבר על כך עם בעלך. עשי לך רשימות מסודרות, מה את רוצה. חשבי את העלויות. אפילו החליטי, שכל יום את מקדישה לפרוייקט הזה לפחות חמש דקות. בסופו של דבר תראי שתשקיעי יותר זמן מאשר חמש הדקות שהתחייבת אליהן. חפשי גם אתרים לעיצוב הבית אם יש לך עוד תהיות מה לעשות בשיפוץ. בהמשך גם תחפשי הצעות מחיר, ותחשבי עלויות. תשמרי כסף בצד לשיפוץ."

מדלן הסתכלה בי בעניין במבט, שהוא מבט מהצד. חיוך עלה על פניה.

"זה טוב מה שאת אומרת לי", אמרה, עם החיוך הקטן על פיה. "את מעודדת אותי לדברים טובים. מצב הרוח שלי קצת טוב יותר."

בפגישות אחר כך מדלן המשיכה לדבר על מה שמטריד אותה. על הקשיים, על הכבדות. אבל היא שילבה גם דיווחים ודיבורים על התוכניות שלה לשיפוץ, ועל רצונות ותכניות אפשריות אחרות שעלו. כשדיברה על התכניות היא נראתה חיה וזקופה יותר, וגם טון קולה נשמע ערני ומתלהב לעיתים. היא אמרה, שהדיבור כאן על התוכניות גורם לה להרגיש עם תקווה, ושמצב רוחה השתפר באופן כללי. "עוד יש על מה לעבוד," היא אמרה, "אבל אני כבר בין שישים לשבעים אחוז מהזמן במצב רוח טוב או בסדר". "זה יפה," אמרתי. "אי אפשר הרי להיות במצב רוח טוב כל הזמן…"

אחרי שתיארתי לכם קטע מהטיפול של מדלן, אני רוצה להעלות כאן גם את הרקע התיאורטי של מה ההתערבויות הפסיכולוגיות, שסיפרתי לכם עליהן עד עכשיו.

נתחיל בפרויד.  פרויד חילק את הנפש לכמה חלקים: האיד, היכן שהיצרים שוכנים. הסופראגו, היכן ששוכנים המצפון והאידיאלים. וביניהם – האגו, שמתווך בין שניהם לבין המציאות, ומיישם את המסרים שהאיד והסופראגו מעבירים לו, תוך התחשבות והתאמה למציאות החיצונית.

בעצם, החלק באישיות, שנתנו לו מקום כשדיברנו בטיפול הפסיכולוגי על הרצונות של מדלן הוא הסופראגו. כזכור, הסופראגו, הוא מקום משכנם של האידיאלים, ומדלן ציינה מהם האידיאלים שהיא רוצה. היא החליטה לבטא אותם, ואני עודדתי אותה לחשוב עליהם, ואחר כך, באמצעות האגו, לנסות ולממש אותם במציאות. אפשר גם לומר, שחלקים באיד משחקים תפקיד ברצונות של מדלן. אולי יש כאן יצרים לאסתטיקה, ליופי חושי, יצרים שמדלן לא נתנה להם רשות ולגיטימציה.

קרל רוג'רס היה  מאבות הזרם ההומניסטי בפסיכולוגיה, ואבי שיטת הטיפול הממוקד בלקוח. רוג'רס סבר כי המניע האנושי העיקרי הוא השאיפה להגיע למימוש עצמי. לדעתו שורשן של בעיות נפשיות הוא באי ההתאמה בין "העצמי האידאלי", "העצמי" וה"עצמי בפועל". כדי לצמצם פער זה על האדם או להגביה את האני המציאותי, או לצמצם את האני האידיאלי. בנוסף בולט הניגוד בין רוג'רס לפרויד בראייתו האופטימית של רוג'רס את הטבע האנושי. לטענת רוג'רס, המטפל הקליני לא אמור להוות דמות סמכותית או מייעצת אלא כזה שיספק תמיכה, חום ואמפתיה לכיוונים אליהם יחליט המטופל עצמו לפנות.

בעבודה שבה העלינו את הדברים שחשובים למדלן בעצם עזרתי למדלן להיות, קודם כל, מודעת ל"עצמי האידיאלי" שלה: לרצון לשפץ את הבית. לרצון שלה לחיות בסביבה יפה יותר. אחרי שבחנו מהו "העצמי האידיאלי" של מדלן, גם עזרנו לה ליישם אותו, כך שהמרחק בין "העצמי האידיאלי" ל"עצמי בפועל" יצטמצם. צמצום זה הביא לשיפור בבריאות הנפשית של מדלן. השתדלתי לספק למדלן אוירה של תמיכה, חום ואמפתיה לכיוונים אליהם היא החליטה שחשובים לה. גם כשהחלטנו על מה לדבר בטיפול וכמה, האזנתי לרצונות שלה.  

בנוסף שידרתי אופטימיות בטיפול הפסיכולוגי (זליגמן 2012, ג'ונסון, 2004): אם תלכי אחרי "העצמי האידיאלי" שלך תרגישי יותר טוב. יש דרך להרגיש טוב יותר.

פרופ' שחר גולן, פסיכולוג קליני וחוקר, במאמר שלו מ-2015 , מדבר על projectuality (גולן 2011, גולן 2012 ), כלומר על השלכת העצמי האמיתי שלנו על העתיד, על מנת לבנות לנו תמונה חיובית שאליה אנחנו רוצים לשאוף. גולן גורס, כי השלכת העצמי האמיתי שלך על העתיד, ויישום שלו, גם באמצעות גישות התנהגותיות כמו ה-Behavioral Activation  (קנטר ושות', 2009), יגרמו לך להרגיש את עצמך מלא התלהבות ויצר חיים (zest), ועם תחושה של משמעות. בשיטה של behavioral activation אנו מבררים עם הפציינט מהן המטרות החשובות לו, ואלו פעולות צריך לעשות כדי לממש מטרות אלו. כמו בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי בחרדות, גם בשיטה זו בונים עם הפציינט סולם התקדמות לפי דרגת הקושי של יישום הפעולות עבורו, תוך שמתקדמים בסולם בהדרגה.

וכאן המקום לפרוש את התיאוריה של הפסיכותרפיה החיובית. גישה חדשה, יחסית, זו, מבוססת על גישתו של פטרסון, שהדגיש שהפסיכולוגיה חייבת לעסוק בכוחות כמו בחולשות (רשיד, 2015).  רשיד, הוא מיוצרי הפסיכותרפיה החיובית (PPT – Positive Psychotherapy ) יחד עם זליגמן,  שהוא מראשי גישת הפסיכולוגיה החיובית. רשיד כותב, כי ההתמקדות של הפסיכותרפיה על ריפוי סימפטומים הוא מובן, מפני  שהמוח האנושי נוטה לכוון השלילי. המוח שלנו נוטה לשלילי – מחקרים מראים, כי המוח האנושי מגיב יותר בחוזקה לשלילי מאשר לחיובי. יותר קל ליצור רשמים שליליים, ויותר קשה לסלק אותם. בהקשר הקליני, דברים שליליים, בגלל הערך האינפורמטיבי הגדול יותר שלהם, בדרך כלל מקבלים יותר תשומת לב, ויוצרים ייצוגים קוגניטיביים מורכבים יותר. עם זאת, מחקרים מראים, כי  מטפלים שעוסקים גם בחוזקות של המטופלים שלהם – משפרים את התוצאות החיוביות של הטיפולים. גישת הפסיכותרפיה החיובית  תוקפה כבר על אבחנות  של דיכאון מתון עד קשה (שם נמצאה הגישה עדיפה על פני טיפול-כרגיל), ומחקרי ניסיון מראים שהיא עוזרת בהפרעות של חרדה, דיכאון, פסיכוזה, הפרעת אישיות גבולית ותמיכה בהפסקת עישון.

הפסיכותרפיה החיובית יכולה להיות מיושמת במלואה, ואז היא מכילה ארבעה-עשר מפגשים שיש בהם נושאים קבועים מראש, ותרגילים לנושאים אלו. הפסיכותרפיה יכולה גם להיות מיושמת באופן חלקי, כחלק מגישה אינטגרטיבית. יש לציין, שאין מדובר בטיפול פסיכולוגי המתייחס רק לחוזקות –  האמפתיה היא חלק אינטגרלי מהטיפול, ולפני שמציגים את המושגים החיוביים חשוב להיות אמפתיים לסבל, ולעסוק בו.

ובחזרה למדלן.

מדלן החלה בשיפוץ בביתה מספר חודשים אחרי שהתחלנו לדבר על כך בטיפול הפסיכולוגי. לשיפוץ קדמו חלומות בהקיץ של מדלן על השיפוץ, חלומות מהם נהנתה. אני הדגשתי בפניה שגם החלומות בפני עצמם יש להם ערך חשוב – הם תורמים למצב הרוח הטוב. לאחר החלומות בהקיץ על השיפוץ – מדלן החלה לדבר עם בעלה על השיפוץ, והחלה לבדוק אתרים שונים ברשת, שבהם הצעות שונות לעיצובים. עצם השיטוט באתרים האלו ברשת גרמו לה להיות שמחה ומלאת תקווה.

לא היה למדלן קל להזמין אנשי מקצוע מפני שמטבעה היתה חסכנית, וחששה מהעלויות. אבל היא הצליחה למצוא כמה בעלי מקצוע שעשו עליה רושם אמין, והיא הבינה שהסכום שהקצתה לשיפוץ, כעשרת אלפים שקל, יספיק לשלב ההתחלתי, עד לקניית הרהיטים. השיפוץ של מדלן הגיע לכדי סיום, והיא היתה מרוצה ממנו. במקביל לשיפוץ הזה מדלן החלה בפרוייקטים נוספים. למשל, היא החלה לפגוש חברות. היא נהנתה מהמפגשים האלו – היא נהנתה לדבר עם החברות, לצחוק איתן, ולשבת איתן בבתי קפה.

היא גם החלה לקנות לעצמה כמה בגדים חדשים, והרגישה שנעים לה יותר להיראות טוב יותר. כאן, שוב, אפשר לראות, שמדלן מימשה את האידיאל של הסופראגו – להיראות טוב יחסית, או שהגשימה את העצמי האידיאלי.  בהמשך הפגישות המשכנו לדבר על דברים שמרגשים את מדלן, ושהיא רוצה לממש אותם. מדלן הביאה לפגישות גם התלבטויות, חששות ולחצים שונים. אבל מבחינתה, היא אמרה, היא כבר במצב אחר. היא כבר לא מדוכאת. את הדיכאון שהיתה בו היא ראתה כבר כמצב שעבר וחלף.

עד כאן סיפרתי לכם על מדלן.

הסיפור של מדלן הוא סיפור מעניין של טיפול פסיכולוגי, אבל מעבר לסיפור – רציתי לספר לכם איך אפשר להכניס לטיפול הפסיכולוגי כל מיני סוגים של חשיבה חיובית.

איך אפשר גם להיות עם הסבל הקיים, אבל גם לבנות נתיב פנימי, ואולי אפילו נתיב ביולוגי-נוירולוגי (לפי המחקרים במדעי המוח), לחשיבה חיובית יותר.

לא צריך להיות לגמרי חיוביים, אבל חשוב להבין, שחשיבה חיובית גורמת להרגשה טובה יותר. שאין מדובר רק בגישת ניו-אייג' תמימה, אלא בגישה שהולכת וצוברת הוכחות מחקריות בתחום הטיפולי של הפסיכולוגיה הקלינית הרצינית והמבוססת מדעית.

כפסיכולוגית קלינית אני שמחה לצרף את הגישה הזו למערך הטיפולי ולכלים הטיפוליים. השיטה הזו משפיעה ועוזרת, כחלק ממערך שלם של טיפול פסיכולוגי המכוון לרצונות הפציינט, השם דגש על ברית טיפולית טובה, וקשר טיפולי נעים ומגדל.

 

ביבליוגרפיה:

Johnson, S. M. (2004) The Practice of Emotionally Focused Couple Therapy: Creating Connection (Basic Principles Into Practice Series) 2nd Edition. Routledge, New-York.

Kanter, J., Busch A. and  Rusch L. (2009) Behavioral Activation: Distinctive Features (CBT Distinctive Features). Routledge, New-York.
by Seligman M. E. P (2012) Flourish: A Visionary New Understanding of Happiness and Well-being. Free Press, New-York.
Shahar, G. (2011) Projectuality versus Eventuality: Sullivan, the (ambivalent) Intentionalist. Journal of Psychotherapy Integration, 2011, vol.21, no.2, 211-220.

Shahar, G. (2012) “I don’t want to be here”: Projectuality versus Eventuality in the life, symptoms and treatment of ms. T. Journal of Psychotherapy Integration, 2012, vol.22, no.1, 27-32.

Rashid, T. (2015) Positive psychotherapy: A strength-based approach. The Journal of Positive Psychology, 2015, vol. 10, No.1, 25-40.

לחשוב חיובי זו לא רק סיסמה. זהו תהליך רצוני ומכוון.

התערבויות בטיפול הזוגי

 

טיפול זוגי אינטגרטיבי הוא הגישה בה אני עובדת בטיפול הזוגי. הטיפול הזוגי אינטגרטיבי הוא טיפול המשלב בתוכו גישות שונות של טיפול זוגי.

ומה באמת קורה בחדר הטיפול הזוגי?

בני הזוג מספרים בטיפול הזוגי על הקשיים, התסכולים והרצונות שלהם בקשר לבני הזוג. הם מספרים על רגעים קשים, על אכזבות ועל תקוות.

אני כמטפלת זוגית מנסה לעזור להם בכמה דרכים:

 אני עוזרת להם לדבר זה עם זה ללא הפרעות: כך אם בן זוג אחד מתערב בדברי השני, אני עוצרת אותו ומאפשרת לבן הזוג שמדבר לסיים את דבריו. זוהי לכאורה טכניקה פשוטה, אך היא מאפשרת לבני הזוג לבטא בטיפול הזוגי את מה שהם חושבים ולהקשיב אחד לשני. דיבור והקשבה אלו הם חיוניים, מפני שאצל זוגות רבים יש קושי בתקשורת כזו: הם נוטים להיכנס אחד לדברי השני, ואז השני עונה, והראשון מחזיר לו. וכך, במקום דו-שיח של הקשבה, שבו האחד מסביר את עצמו והשני מקשיב, נוצרת התנצחות. כל אחד מדבר במשפטים קצרים בקול מורם, ובני הזוג בעצם מדברים יחד… איש מהם אינו מקשיב לדברי השני, והם גם לא מרגישים שדבריהם מתקבלים. ברור, שגם אני איני יכולה להקשיב כך לבני הזוג. הדיאלוג המסודר יחסית הופך להיות מריבה.  לכן, אני רואה זאת כחיוני בטיפול הזוגי לאפשר את השיח הזוגי התקין והמקשיב. ואכן זוגות אומרים בסוף המפגש של הטיפול הזוגי: הצלחתי להבין טוב יותר מה בעלי, או אשתי – חושבים. הצלחתי לבטא את עצמי. בבית אנחנו לא מצליחים בכלל להקשיב אחד לשני. בטיפול הזוגי אנחנו מצליחים לדבר. כמובן, שהשאיפה שלי היא, שהיכולת הזו לדבר תעבור גם לבית, כאשר אני איני נמצאת עם בני הזוג.

  • אני משתדלת להיות אותנטית בטיפול הזוגי – קל לפסיכולוגים קליניים ליפול למלכודות מקצועיות, אשר גורמות להם להיות יותר מדי "אנשי מקצוע" ופחות מדי "בני אדם". ברור, שבטיפול הזוגי יש לי את המקום שלי כמטפלת הזוגית, אבל אני משתדלת להביא את עצמי בצורה אותנטית. זאת אומרת לומר מה שאני חושבת ומרגישה – כשצריך, לשתוק לפעמים כשאין משהו משמעותי להגיד, לצחוק עם בני הזוג, להתנצל כשצריך וגם לספר סיפורים על אנשים אחרים ועל עצמי – אם אני רוצה להמחיש בעיה דומה לשלהם. לספר על מחקרים שקשורים למה שהמטופלים בטיפול הזוגי עוברים. ההתנהגות האותנטית הזו, מניסיוני, עוזרת ליצור קשר טוב ביני לבין בני הזוג, וגם מאפשרת לנהל את הטיפול באוירה טובה. אני משתדלת לדבר בשפת בני-אדם, ולא בשפה פסיכולוגית וגבוהה מדי. אני משתדלת לדבר בגובה העיניים. אני משתדלת להיות "אני" כשאני מנסה לעזור לבני הזוג לפתור את בעיותיהם.
  • אני מצביעה על דינמיקות שקורות בין בני הזוג. כך למשל אם בן זוג אחר מדבר בנימה כועסת, ולכן השני נראה נרתע, אני מצביעה על כך בטיפול הזוגי. אם ישנם מעגלים שליליים, שבהם ביקורת של האחד מביאה להצטמצמות של השני, מה שגורם שוב לביקורת מצד הראשון – חשוב להצביע על כך. המעגלים השליליים האלו יכולים לשחק תפקיד מכריע בדינמיקה של הקשיים של בני הזוג, והארה שלהם בטיפול הזוגי עוזרת לרכך את עוצמתם ולמנוע את הפעלתם.
  • מתן אמפתיה לרגשות ולחוויה – בתוך הסערה של הקשיים הזוגיים לא פעם חסרה האמפתיה (=הבנה לחוויות הפנימיות של הזולת) לבן-הזוג או לבת-הזוג. כך שני בני הזוג מגיעים לטיפול הזוגי כשהם משוועים לאמפתיה לקשייהם. בטיפול הזוגי אני משתדלת  להיות אמפתית עם מה שחווה האדם בתוך הזוגיות. כך אני משתדלת להיות אמפתית עם תחושות של כעס, אפליה, הזנחה רגשית, בגידה ועוד. עצם מתן ההבנה והאמפתיה למצבים האלו – מרגיע את הרוחות של בני הזוג. הם מרגישים תחושת הקלה גדולה, שמישהו הבין אותם. שידור האמפתיה בתוך תהליך הטיפול הזוגי עוזר גם לבן הזוג להיות אמפתי יותר כלפי בת-זוגתו, ולהבין דינמיקות פנימיות שהוא לא הבין קודם, ורק כעס על הביטוי ההתנהגותי של רגשות אלו.. אין זה קל להיות אמפתיים בתוך "הבלגן הזוגי" – מתן אמפתיה דורש להתעלות מעל להתנהגויות המרגיזות או הנמנעות של בני-הזוג, שקל יותר להיות שיפוטי כלפיהן. מתן אמפתיה מביא להתבוננות מבעד להתנהגויות החיצוניות, התבוננות שמשדרת הבנה וקבלה של רגשות קשים. ואולי דווקא בגלל שקשה להיות אמפתי בתוך הבלגן הזוגי –  חשוב להיות אמפתיים. מפני שאמפתיה להתנהגות הזוגית מאפשרת לבני הזוג להפריד בין הרגשות לבין ההתנהגות החיצונית. אמפתיה מאפשרת לאדם לחוש, שיש הצדקה לרגשותיו. אמפתיה גם מרגיעה. כאשר בני הזוג מקבלים אמפתיה לרגשותיהם בטיפול הזוגי, הם מבינים שרגשותיהם היו סוערים וקשים, ולכן הולידו התנהגויות קשות וסוערות. אבל הם לומדים גם, שיכולות להיות דרכים אחרות להתמודד עם רגשות קשים, ולאו דווקא לבטא אותן באמצעות חזרה על התנהגויות בעייתיות, שמסלימות מעגלים בעייתיים בזוגיות.
  • בטיפול הזוגי אני מצביעה על התנהגויות שהן פוגעות או מיטיבות לבני הזוג. חלק משמעותי בשמירה על זוגיות טובה הוא הידיעה מה מזיק ומה אינו מזיק לקשר. ישנם בני-זוג אשר חוזרים שוב ושוב על אותן טעויות, אשר גורמות לפגיעה או להתרחקות של בן הזוג. מבחינתם התנהגויות אלו הן תקינות, ואף חשובות בזוגיות. כך למשל יש בני זוג שחושבים שחשוב לומר הכל בפני בני זוגם. להיות כנים. אלא שהכנות הזו יכולה לפעמים להיות פוגעת מאוד. לכן, מתפקידי כמטפלת זוגית הוא להצביע על ההשפעה השלילית או החיובית של התנהגויות מסוימות. אני גם מסבירה מדוע התנהגות כזו אינה רצויה, וכיצד ניתן להחליף אותה בהתנהגות אחרת. קראו על כך יותר בסעיף העוסק בלימוד התנהגויות חדשות בטיפול הזוגי.
  • הבנת הרקע המשפחתי – כל בן זוג מגיע לזוגיות מרקע משפחתי מסוים. כך למשל יש אנשים, המגיעים אחרי שגדלו בבית שבו רבו בצורה לא מתאימה. יש אנשים, המגיעים מבית, שבו לא ביטאו רגשות, והיתה אוירה של הסתגרות. כל משפחה מלמדת את ילדיה מודל מסוים של התנהגות, וזאת בשילוב עם הגנטיקה של הנטיה ההתנהגותית, שעוברת גם היא מן ההורים לילדים. כך מגיע כל בן זוג לזוגיות כשיש לו נטייה גנטית להתנהגויות מסוימות, וגם נטייה משפחתית לדפוס מסוים של התנהגות. הבנת המקור של הדפוסים האלו בטיפול הזוגי היא חשובה. כך אנחנו מבינים מדוע אדם מסוים הוא רגזן, והשניה היא מרצה. לעיתים אנחנו מתנהגים בזוגיות בכוונה בצורה הפוכה מכפי שראינו את הורינו – בכדי שלא נהיה כמוהם. דווקא החוויה שלנו כילדים שחוו את ההתנהגויות של ההורים, והעריכו אותן או סלדו מהן – יכולה להשפיע רבות על ההתנהגות הזוגית שלנו. העלאת הדפוסים המשפחתיים הזוגיים מאפשרת לבני הזוג לראות את המקור להתנהגותם, אבל גם לפתח עמדה ביקורתית כלפיהם. האם אתה רוצה להיות כמו אביך? האם את רוצה להיות דומה לאימך, או שונה ממנה לחלוטין? הידע שלנו על  ההתנהגות הזוגית המשפחתית בהחלט יכול לעזור לנו להבין מדוע אנחנו מתנהגים כפי שאנחנו מתנהגים – וכך לסלוח לעצמנו. וההיזכרות בדפוסים שבמשפחתנו  גם מאפשרת לנו לעשות בחירה מחודשת – האם אני רוצה לחיות כמו הורי או לא? דווקא ההשפעה החזקה שיש להתנהגות ההורים על הילדים היא שמאפשרת לנו גם להניע את עצמנו לשינוי ולמציאת התנהגות זוגית טובה יותר עבור עצמנו.
  • לימוד דרכי תקשורת חדשות – כפי שכבר ציינתי בסעיף הקודם, חשוב לעזור לבני הזוג ללמוד כיצד לתקשר זה עם זו בצורה שתהיה נעימה ומיטיבה זה עם זו ועם הזוגיות. לכן אני מלמדת בטיפול הזוגי אפשרויות תקשורת חדשות, שיכולות לעזור. כך למשל אני מלמדת את ההקשבה והדיבור: אני מסבירה על חשיבות ההקשבה, וגם על חשיבות הדיבור שאינו ארוך מדי, כדי שלא ייגע את המקשיב, ויאפשר לו גם להגיב. דרכי תקשורת נוספות שאני מלמדת בטיפול הזוגי הן: מתן ביקורת באופן שאפשר לשמוע, הימנעות ממגע כשאתה מותקף מילולית על ידי בן הזוג, התרחקות כאשר מרגישים כועסים מדי, מתן אמפתיה ותמיכה כאשר בן הזוג מתייעץ, היענות לצרכים המיניים המיוחדים של כל אחד, בילוי משותף יחד בצורות בילוי שונות, יצירת קשר חברי  וגם יצירת חזון (מטרות משותפות לעתיד) משותף. כך למשל, כחלק מלימוד התנהגויות חדשות בטיפול הזוגי אני מלמדת כיצד מבטאים כעסים. במקום לכעוס על בן הזוג ו"לומר לו את כל האמת בפרצוף", עדיף לומר משהו קל בקשר למה שמפריע לנו. אחרי שאנחנו נרגעים, וברגע נינוח בין בני-הזוג, אפשר לומר את מה שהפריע, וגם זה – ב"פתיחה רכה", כלומר בפתיחה שהיא נעימה ולא תוקפנית מדי. גם אז עדיף לשאול אם מתאים לה עכשיו לשמוע ביקורת מסויימת. עדיף גם להשתמש ב"שפת אני" – כלומר לומר לבן-הזוג: "אני מרגישה מקופחת כשאתה לא שואל אותי לשלומי אחרי שהתעניינת בשלום הילדים", או "אני נפגע כשאת אומרת לי – לך תחמם את האוכל שלך בעצמך, במקום לחמם לי את האוכל כשאני מגיע הביתה". שפת "האני" מאפשרת לנו להישמע פחות מאשימים – במקום להאשים את הזולת אנחנו מדברים על רגשותינו אנו. דרך נוספת לבקר מבלי לפגוע היא להתייחס לאירוע ספציפי שקרה, ולא להכליל את מה שקרה לכל ההתנהגות של בן-הזוג. כך למשל במקום לומר – "אתה קמצן כרוני", אפשר לומר: "הפריע לי כשלא רצית לקנות לילדים בגדים לקראת החגים, חשבתי שאנחנו כן יכולים להרשות זאת לעצמנו".
  • יצירת קשר טוב עם כל אחד מבני הזוג – מחקרים מראים, שכמו בטיפול אישי, גם בטיפול זוגי יצירת קשר טוב וברית טיפולית טובה עם בני הזוג – מקדמת את הטיפול הזוגי. כך אני רואה זאת כחלק חשוב מן הטיפול הזוגי ליצור קשר טוב עם שני בני-הזוג. לכן הפגישה האישית שאני מקיימת בתחילת הטיפול עם כל אחד מבני הזוג מכוונת גם כדי ליצור קשר טוב עם כל אחד מבני הזוג. חשוב שכשאפנה או אדבר עם כל אחד מבני הזוג – אני ארגיש בנוח איתם והם ירגישו בנוח איתי. מטבע הדברים, בטיפול זוגי יכול להיווצר מצב, שבו בן-זוג אחד ירגיש תחת ביקורת ממני יותר מבן הזוג השני. מצב זה אינו מצב טוב, וחשוב לדבר על כך בטיפול הזוגי. חשוב גם לאזן את הצגת התמונה הזוגית, מפני שאף פעם אין בן זוג אחדת שהוא בעייתי, מבלי שהשני יהיה בעייתי ויתרום את חלקו לדינמיקה של הזוגיות.
  • בירור המצב הזוגי בין הפגישות – בדרך כלל אני מתחילה את הפגישות בבירור המצב הזוגי בין הפגישות שהיו. המעקב אחרי מצב הזוגיות בטיפול הזוגי הוא חשוב לשם המידע וכדי לעקוב אחרי הבעיה שבגלל הגיעו לטיפול. שני בני הזוג מספרים על תחושותיהם לגבי המצב הזוגי בשבוע האחרון. אם היתה אוירה טובה ושיפור ביחסים – אנחנו מדברים על כך ומנסים להבין מה הביא לשיפור הזה. גם אם היו בעיות שקרו – אפשר להעלות אותן ולדבר עליהן. לא פעם הבעיות נתפסות אחרת בין בני הזוג: בן-זוג אחד מרגיש שהזוגיות היתה טובה יחסית השבוע, והשני אינו מרגיש כך. חשוב שהם יידעו כיצד הצד השני הרגיש.
  • מתן עידוד ותקווה – חלק חשוב מהטיפול הזוגי הוא מתן עידוד ותקווה שניתן לשפר את הזוגיות. פעמים רבות מגיעים בני-הזוג עם ספקות לגבי האפשרות לשיפור הזוגיות. תפקידי כמטפלת זוגית הוא לעודד אותם, שהשינוי אפשרי. ברור, שלא אעשה זאת אם איני מאמינה ששינוי אפשרי. אבל אצל רוב הזוגות השינוי הוא אפשרי, ולכן תפקידי, כמי שטיפלה בזוגות רבים וראתה איך הם משתנים – להעביר מסר של תקווה והרגעה לבני-הזוג הדואגים בטיפול הזוגי.
  • מתן פידבק על הפגישה הזוגית – בסוף כל פגישה בטיפול הזוגי אני משתדלת לברר מה חשב כל אחד מבני הזוג על הפגישה עצמה של הטיפול הזוגי. מה היה טוב עבורם בפגישה, ומה היה בעייתי או חסר. מתן פידבק כזה בסוף הפגישה בטיפול הזוגי הוכח מחקרית כעוזר להשגת תוצאות טובות בטיפול. מתן פידבק כזה מחזק את הברית הטיפולית בין בני הזוג לביני – כלומר הוא עוזר לנו להתכוונן יחד בנוגע למטרות הטיפול ולאופן שבו מטפלים. לכן חשוב שבני-הזוג יענו באופן כן מה חשבו והרגישו עם הפגישה שהיתה. במידה והיתה להם ביקורת על הפגישה האחרונה – נדבר עליה, ואני אשתדל בפעם הבאה ליישם את מה שדורש שינוי, לפי מה שדיברנו בסוף הפגישה הקודמת. כך בני הזוג נעשים פעילים ושותפים למלאכת הטיפול הזוגי. הם מספרים על העדפותיהם בנוגע לאופן הטיפול, לתכנים ולעבודה שלי כמטפלת זוגית. פידבק פתוח כזה בסוף הפגישה הוא חשוב ומאפשר לתאם לצרכים של בני הזוג.
ייעוץ וטיפול זוגי באשדוד

ייעוץ וטיפול זוגי באשדוד

 

טיפול קצר או ארוך?

טיפול פסיכולוגי ארוך-טווח מול טיפול פסיכולוגי קצר-טווח

פסיכולוגית קלינית באשדוד

טיפול פסיכולוגי קצר או ארוך בקליניקה באשדוד

״לאיזה טיפול אני זקוק?״ שואל את עצמו האדם הפונה לטיפול פסיכולוגי, ״לטיפול של ארבע פגישות? של חצי שנה? של שנתיים?״
אנסה להבהיר כאן מה ההבדל בין הטיפול הפסיכולוגי קצר-הטווח לבין הטיפול הפסיכולוגי ארוך-הטווח.
טיפול פסיכולוגי קצר-טווח הוא טיפול הנמשך בין פגישה אחת לשלושים פגישות. טיפול פסיכולוגי ארוך-טווח הוא טיפול הנמשך שנה ומעלה.
בטיפול פסיכולוגי קצר-טווח אנחנו מטפלים בבעיה מסוימת וממוקדת או במשבר זמני. בטיפול פסיכולוגי קצר-טווח מתמקדים בבעיות המיידיות ומנסים לפתור אותן באמצעות הבנה, תרגילים בבית, ייעוץ והדרכה של הפסיכולוגית, והבנה של היחסים הקורים בטיפול – כמשקפים יחסים הקורים מחוץ לטיפול. כאשר הבעיות הדחופות חולפות ויש שיפור בהרגשתו הכללית של המטופל – הטיפול הקצר יבוא לידי סיום. עדיף שהסיום ייעשה בהדרגה, כלומר שתהיה ירידה הדרגתית בתדירות הפגישות.
בטיפול הפסיכולוגי ארוך- הטווח יש זמן ואפשרות לעסוק במישורים השונים בחייו של המטופל. בטיפול הפסיכולוגי ארוך-הטווח עוסקים גם בילדותו של המטופל ובאיך היא השפיעה ומשפיעה על חייו היום. גם בטיפול הפסיכולוגי ארוך-הטווח נעזרים בתרגילים ובשיטות כמו ייעוץ, מדיטציה והיפנוזה. המטרה בטיפול הפסיכולוגי ארוך-הטווח היא לגרום לשינוי עמוק באישיות של המטופל. לעשות אותו מודע יותר לעצמו. לשפר את איכות הקשרים הבינאישיים שלו. להבהיר את מטרותיו המקצועיות ולעזור לו להגשים אותן. וגם – ללמד אותו איך להתמודד עם רגשות קשים, כך שיוכל לווסת רגשות כמו עצב, כעס חרדה וקנאה. בסיומו של הטיפול הפסיכולוגי ארוך-הטווח המטופל אמור להיות מסוגל להתמודד בעצמו עם הקשיים שהתמודד איתם קודם בעזרת הטיפול הפסיכולוגי.
הטיפול הפסיכולוגי ארוך-הטווח מומלץ גם לאנשים הסובלים מבעיות קשות וממושכות יותר, או מבעיות בכמה תחומים של החיים. אנשים כאלו בהחלט ירויחו מטיפול שיתמשך זמן רב יותר ויעזור להם לפתור את בעיותיהם.

חשוב לציין: מחקרים חוזרים ומראים כי טיפול פסיכולוגי ארוך-טווח עוזר יותר מטיפול פסיכולוגי קצר-טווח. כנראה שלפעמים הכמות כן קובעת… ישנם אנשים רבים המעידים כי טיפולים פסיכולוגיים ארוכי-טווח בהם היו שינו את חייהם. הם לא רק פתרו את בעיותיהם אלא גם החלו בעזרת הטיפול להשתמשבמשאבים ובחוזקות שלהם, והגיעו למימוש עצמי ולהצלחה.
השאלות שכל אדם הפונה לטיפול פסיכולוגי צריך לשאול את עצמו הן: לאיזה טיפול פסיכולוגי אני זקוק? ובאיזה טיפול פסיכולוגי אני באמת מעוניין ?
אני רוצה להדגיש במיוחד את השאלה השנייה מפני שאנשים רבים אינם מרשים לעצמם טיפול פסיכולוגי ארוך-טווח למרות שהם היו רוצים בכך מאוד. הם מתייחסים לתשוקה זו שלהם לטיפול ארוך כ״פינוק אסור״, ומפסידים את התועלת וההנאה הרבות שיכלו להפיק מטיפול פסיכולוגי ארוך טווח.
אז שאלו את עצמכם באיזה טיפול אני רוצה לבחור?
מה אני מעדיף? ומה מתאים לי – בהתחשב בבעיות שאני צריך לפתור ובמטרות שאליהן אני רוצה להגיע?
וכמובן שכדאי גם להתייעץ. להתייעץ עם מומחה בעל- ניסיון בתחום בהחלט עוזר בדרך לקבל את ההחלטה הנכונה.

תנו לסקרנות להוביל

 

אני רוצה לספר על המושג של דנקן,  והוא המושג של מטפלים שהםtheoretically promiscuous. דנקן כותב שמטפלים אלו הם מטפלים טובים יותר. כדי לתרגם עבורכם נכון ומדויק את המילה נכנסתי עכשיו למילון מורפיקס, והקלדתי –  promiscuous. וכמו שחשבתי, באמת המשמעות של המילה הזו אינה משמעות חיובית במיוחד… מילון מורפיקס מתרגם את המילה כך: מפְקָר, פָּרוּץ; מְעֻרְבָּב, מְעֻרְבָּל, מְעֹרָב; מִקְרִי, אַגָּבִי. טוב, אני אומרת לעצמי, אז אפשר לבחור את  המילה "מעורבים" כתרגום המתאים למילה הבעייתית הזו promiscuous, וכך התכונה הזו תהפוך לחיובית, וגם תתאים לממצאים הטובים על יעילות הגישה האינטגרטיבית בפסיכותרפיה. לגישה האינטגרטיבית בפסיכותרפיה, שאני רואה עצמי כשייכת לה, יש לה היום נציגים בולטים כמו ווכטל, וגם כתב-עת מרשים בשם  Journal of Psychotherapy Integration, שפרופ' שחר גולן הישראלי הוא אחד מעורכיה.

טיפול פסיכולוגי באשדוד

סקרנות מובילה לעניין ולהנאה

בכל מקרה, כמה שלא נסתבך עם התרגום של המילה המשעשעת הזו – המשמעות שלה היא ברורה. דנקן מראה, שמטפלים שאינם נאמנים לגישת טיפול אחת, אלא מרשים לעצמם להיות סקרניים וללכת אחרי "הליבידו התיאורטי והמקצועי" שלהם – הם מטפלים טובים יותר.

כמובן, שהעובדה שדנקן ציין, שמטפלים שהם "מופקרים תיאורטית" או "מעורבים תיאורטית" הם מטפלים טובים – גרמה לי לאהוב את דנקן ולאמץ את ספרו אל ליבי. אני כזו, מטבעי, ולא מפני שזה "נכון" יותר. אני הולכת אחרי הסקרנות שלי כבר שנים בקריאה ובהתעניינות  בחומר מקצועי תיאורטי.  לפני שבועיים הסברתי לבעלי בנוגע להתעניינות שלי בספרים: "אתה מבין, פשוט אין לי אלוהים בנוגע למה שאקרא ואילו ספרים אקנה. אף אחד לא יגיד לי מה לקרוא, מתי ואיך. אני לא אקרא ספרות פסיכואנליטית כי זה מה שצריך, וגם לא ספר מסוים קוגניטיבי-התנהגותי, ולא אלך להרצאה האחרונה אם היא לא מסקרנת אותי. אני אקרא מה שמעניין אותי, ומתי שמעניין אותי." רגע אחר-כך הבנתי שדיברתי כמו ג'וליה רוברטס מול ריצ'רד גיר הנאה והמופתע בסרט "אישה יפה". הנערה הגבוהה והיפה הסבירה לו את פילוסופיית ההנאה שלה מעצמאותה: "אני קובעת איך, מתי וכמה!" שלה.

אז אני אוהבת את הסקרנות שלי, ונהנית ממנה. בכל פעם שנושא מעניין אותי אני קוראת עליו כל מה שמעניין אותי. עכשיו, כשאמזון משווקת ספרים דיגיטליים זה אפילו נעשה קל יותר מבחינת אחסון והצטברות הספרים בבית. וכך, במסגרת הסקרנות האישית שלי קראתי בסקרנות רבה את הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית כשעוד עבדתי בירושלים, לפני כ-20 שנה, כשהגישה עוד נחשבה שיטחית ולא רצינית. עוררתי עלי את הכעס וההסתייגות של הקולגות סביבי. לא היה תמיד קל. אחר-כך למדתי היפנוזה, וגם מדיטציה, כולל הגל השלישי של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי. בין לבין קראתי הרבה ספרים על אושר (עד שלבסוף גם הוצאתי בעצמי ספר על אושר). אחר-כך עשיתי לעצמי קורס מקיף על טיפול זוגי, והכרתי את רוב השיטות טיפול העדכניות והמחקרים אחרונים על טיפול זוגי, ולאחרונה אני מוצאת את עצמי קוראת הרבה על הגדלת היעילות של טיפול פסיכולוגי וגם על היחסים בין המטופל למטפל בטיפול.

ומה מעניין אתכם? לאן תוביל אתכם הסקרנות שלכם? עצתי שלי היא: למדו מה שמעניין אתכם. אתם עלולים לשלם על כך מחיר מסוים, אבל הרווח שלכם יהיה גדול בהרבה. הרווח יהיה שאתם תתפתחו ותגדלו מבחינה מקצועית, תרגישו שאתם יודעים טוב יותר להתמודד עם בעיות בטיפול, ותיהנו מהקריאה. לפי דנקן, גם תהפכו למטפלים טובים יותר. אבל היתרון החשוב מכל ללימוד של מה שבאמת מעניין אותכם יהיה: אתם תהיו חיים. חיים במובן של רוח חיים, של עניין בחיים ובמיוחד בעבודה שלכם. וזה הכי חשוב בעיני – להיות חיים מקצועית. להיות סקרניים, צמאים לדעת ונלהבים  לגבי מה שאתם עושים.

והנה, גם בפוסט הזה אני מרשה לעצמי ללכת אחרי העניין שלי ואחרי זרם המחשבות שלי בכתיבתי. אני מקווה שלא אשלם על כך מחיר גדול מדי, ושהרווח יהיה שאני ואתם ניהנה מהכתוב. ניעשה חיים יותר.

אז בברכת עבודה מעניינת וחיה אפרד מכם,

רחל

איך היתה הפגישה?

איך הרגשת עם הטיפול הפסיכולוגי היום?

מרומם-רוח לקרוא את ספרו של בארי דנקן, בהוצאה האחרונה שלו מ-2012, הנקרא "On Becoming a Better Therapist". 

רחל בר-יוסף-דדון, פסיכולוגית קלינית, אשדוד

נחשוב ביחד על הפגישה

דנקן מראה, שיש פער של 20-70% ברמת האפקטיביות של מטפלים. דווקא השיטות הטיפוליות, שעליהן אנו מרבים להתווכח, מראות טווח קטן יותר של שונות: רובן טובות ומצליחות. שיטת הטיפול עצמה קובעת מעט מהשונות בתוצאה.

ומה מאפיין מטפלים טובים לפי המחקרים שדנקן סוקר?

מטפלים טובים גבוהים ב"מעורבות מרפאת", שמוגדרת כ"השתתפות שבה מטפלים חווים עצמם מחויבים לפציינטים שלהם ומאשרים אותם. הם ברמה גבוה של תקשורת ואמפתיה, הם מודעים לרגשות בפגישות שלהם, יש להם תחושת השפעה גבוהה והם מתמודדים באופן בונה עם קשיים אם בעיות בטיפול עולות". לעומת זאת "מעורבות של מתח "היא "דפוס של מטפלים המאופיין בקשיים רבים בעבודה, ניסיונות לא בונים להתמודד עם קשיים על ידי הימנעות ממעורבות טיפולית, ורגשות של שעמום וחרדה במהלך הפגישה". המטפלים הטובים יותר, לפי המחקרים שסוקר דנקן, הם אלו שמכירים תיאוריות רבות, ואינם "נשואים" למודל אחד. בשפתו של דנקן, המטפלים הטובים הם סקרנים, ונשארים theoretically promiscuous.

המשתנה השלישי המאפיין מטפלים טובים הוא התחושה של המטפל שהוא חווה גדילה. המטפלים שחווים גדילה ברמה הגבוהה ביותר גם הראו מעורבות גבוהה יותר.

משתנה נוסף שתורם לשיפור תוצאות הטיפול הוא היכולת להפעיל את משאבי הפציינט ואת השתתפות שלו בטיפול, וגם ליצור בריתות טיפוליות טובות. תוצאות טובות קורות כאשר מטפלים נחווים כמעורבים ולא מנותקים, משתפי פעולה ולא דירקטיביים, אמפתיים, חמים ומאשרים.

בהמשך הספר מציג דנקן את רעיון  בקשת הפידבק מהמטופל ככלי מעשי, שעוזר, גם לפי מחקרים שערך, בשיפור תוצאות הטיפול.

ומהו אותו תהליך של בקשת פידבק מהמטופל?

הפידבק מתקיים לפי דנקן בסוף הפגישה, וגם בתחילתה. בתחילת הפגישה הוא ממליץ לשאול את הפציינט כיצד הוא חש שהתקדם לאחרונה, כדי לדעת מה המצב מבחינת הסימפטומים והבעיות שבגללן הפציינט פנה ( בעיני השאלה הזו מתאימה במיוחד לטיפולים קצרים וממוקדים). בסוף הפגישה ממליץ דנקן לקבל מהפציינט פידבק לגבי הפגישה עצמה, ואיך היא היתה עבורו. את שני סוגי הפידבק האלו דנקן ממליץ לקבל באמצעות שאלונים קצרים ופשוטים. אני אימצתי במשך כחודש את השאלונים של דנקן, אבל לאחר מכן הנחתי את השאלונים במגירה ופשוט שאלתי את המטופלים איך היתה עבורם הפגישה: מה היה מועיל בפגישה, ומה היה חסר. עודדתי אותם להיות כנים איתי. התשובות שקיבלתי ואני ממשיכה לקבל בפגישות הן מצוינות, ולעיתים

רגשות קשים

מה עושים עם רגשות ממש קשים? לא סתם כעס. אלא כעס עצום. לא סתם מצב רוח רע אלא הרגשה של דיכאון חזק. פחד עצום, שמטלטל אותך פיזית ונפשית מאוד. 

איך עוברים את הרגשות האלו? איך שורדים אותם? 

בפסיכולוגיה יש מושג חשוב שנקרא ״הכלה של רגשות״. משמעו של המושג הזה הוא נשיאת הרגשות והחזקתם בתוכנו מבלי להתמוטט. ממש כמו מיכל, הנושא מים סוערים מאוד. 

אבל כשהרגשות שלנו חזקים מדי איננו תמיד מסוגלים להכיל אותם. החוויה שלנו לעיתים כשאנו חווים רגשות חזקים היא, שאנחנו לא יכולים לעמוד ברגשות האלו. שהם גדולים עלינו.  שהם יפגעו בנו, ישגעו אותנו.  שאנו עלולים להתמוטט מהם. וזו אינה חוויה קלה, בלשון המעטה. 

אז איך בכל זאת אנשים מתמודדים עם רגשות קשים וחזקים?

לפעמים אנחנו עושים אקטינג אאוט של רגשות. כלומר אנחנו מבטאים אותם דרך פעולה. למשל אנחנו אוכלים שלוש פרוסות עם דבש כשאנחנו מאוד מדוכאים. או זורקים עציץ לרצפה כשאנחנו מתוסכלים וחשים ללא מוצא. האקטינג אאוט מהסוג הזה של הרגשות אינו נחשב פתרון מוצלח כהתמודדות עם רגשות קשים, אבל הוא קורה לנו לעיתים. לפעמים האקטינג אאוט יכול להיות חיובי יותר – כמו לשטוף את הבית כשאנחנו מדוכאים. 

פתרון אחר הוא לחשוב ביננו לבין עצמנו בצורה רציונלית יותר: מה יוציא אותי כעת מהמצב הרגשי הקשה הזה, וליישם את הפתרון האפשרי. ( כתבתי על כך בספרי ״93 כלים לאושר"). פתרונות אפשריים כאלו הם למשל לספר לאדם קרוב על מצוקתנו, או לעשות משהו שיפנק אותנו, או לכתוב לעצמנו מה שמציק לנו, או לעשות

תרגיל הרפיה שאנו אוהבים. 

פתרון אחר הוא להחליט להכיל את הרגש. לשאת אותו, עד שיעבור. הנרי קריסטל, פסיכואנליטיקאי, מצא, שאנשים שנושאים בקלות רבה יותר את רגשותיהם הם אלו שמאמינים שהרגשות הם כמו גל. אנשים אלו מאמינים, כי רגשות באים, נעשים גבוהים וחזקים, אבל אחר כך חולפים. גם בבודהיזם נותנים דימוי דומה לרגשות הקשים. בבודהיזם מדמים את הרגש השלילי לענן שמחשיך את האור בעוברו, אבל הוא חולף. כשיעבור – תזרח מעלינו השמש, רגשית. בדרך ההתמודדות הזו אנו יכולים לנסות להקל על סבלנו בדרכים לא הרסניות בעת חווית הרגש הרשה, אבל במקביל נאמר לעצמנו, שעוד מעט נרגיש טוב יותר. שרגשות חולפים.  כי רגש אינו נצחי. שבאופן טבעי הענן יעבור ותעלה השמש. 

ומה איתכם? איך אתם מתמודדים עם זמנים של רגשות ממש קשים, שנחווים ככמעט בלתי נסבלים? 

אתם יכולים לשתף פה. אשמח לקרוא. 

אז בברכת התמודדות סבירה עם רגשותינו אפרד מכם, 

רחל

ד״ר רחל בר-יוסף-דדון היא פסיכולוגית קלינית העובדת באשדוד. טל.: 08-8659590

רגשות

איך מתמודדים עם רגשות קשים?

למצוא זוגיות

יש אנשים שמוצאים זוגיות בקלות. באמת. לעיתים יש להם בני- זוג כבר מגיל העשרה. הם מסתדרים. 
אבל לא כולם מוצאים זוגיות בקלות. גברים ונשים רבים חשים עצמם ״פגומים״ משום שהם בשנות העשרים המתקדמות שלהם, או בשנות השלושים או הארבעים – ועדיין אין להם זוגיות קבועה. 
הקושי למצוא זוגיות יכול להפריע מאוד. הוא  יכול לפגוע בהערכה העצמית של האדם. הקושי למצוא זוגיות יכול לפגוע בצורך הבסיסי למצוא לעצמך חבר אמיתי, קרוב ואינטימי באמת. הקושי למצוא זוגיות
הופך אותך לעיתים מבודד בחברה שרובה בנויה מזוגות ומשפחות, ומעל לכל – הוא חושף אותך יותר לסכנות הבדידות ומקשה בהקמת משפחה. 
האם טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לאנשים שמתקשים למצוא זוגיות? 
בהחלט כן. זכור לי שבגילאי העשרים שלי רבים ממכרי וחברי הלכו לטיפול פסיכולוגי והקדישו חלקים גדולים ממנו לשאלה הזו: למה אני לא מצליחה למצוא בן-זוג? למה בנות לא מספיק רוצות אותי? למה קשרים שלי מתקלקלים באיזשהוא שלב ומתפרקים? 
רוב החברים והחברות שלי מצאו זוגיות, ואף זוגיות טובה. כן, אין ספק שטיפול פסיכולוגי טוב הוא אחד המקומות החשובים ביותר שבהם ניתן ללמוד אילו טעויות עושים בניסיונות ליצירת קשר זוגי, בבחירת בני זוג ובהתנהלות ובציפיות בתוך זוגיות. 
אני טיפלתי בלא מעט מטופלים שנעזרו בטיפול כדי למצוא בני זוג או כדי לשפר מערכות יחסים, לפני הנישואים, שלא היו טובות. 
אבל איך בעצם עוזר הטיפול הפסיכולוגי במציאת זוגיות מתאימה?
בטיפול הפסיכולוגי מדברים על הציפיות מבן הזוג או בת הזוג, מפני שלעיתים אנשים מפתחים ציפיות גבוהות מדי, המקשות עליהם למצוא בן זוג שיש לו גם חולשות וחסרונות. בטיפול הפסיכולוגי מדברים על הדימוי העצמי של המטופל, שלעיתים הוא נמוך מדי, וכך מפריע ביצירת הקשר הזוגי. בטיפול הפסיכולוגי מתאפשרת קבלה עצמית של האדם, על ייחודו וחסרונותיו – קבלה שעוזרת מאוד ביצירת קשר זוגי מתוך מקום של נינוחות וביטחון עצמי. 
חשוב גם לעסוק בטיפול הזוגי בדפוסים שעלולים לקלקל לאדם את הקשר הזוגי שהתחיל. דפוסים של תלות -יתר, של ביקורתיות, של קושי להיפתח או של קנאה מוגזמת ושתלטנות – יכולים לפגוע בזוגיות. הפסיכולוגית מזהה דפוסים אלו מתוך מה שמספר לה האדם, מצביעה עליהם ומנסה יחד לעזור לאדם להתמודד איתם ולהחליפם בדפוסים בריאים ונעימים יותר לאדם עצמו ולבן הזוג או בת הזוג שלו. חשוב כמובן גם לדבר על דפוסי הזוגיות שחווה האדם במשפחתו. האם הוריו הסתדרו היטב? מה הוא למד לטובה או לרעה מהזוגיות שלהם? האם הוא משחזר, מבלי להיות מודע לכך,  בניסיונות הזוגיות שלו דפוסים שספג מהוריו? 
נושא נוסף שחשוב לעסוק בו בטיפול הפסיכולוגי הוא ניסיונות וחוויות קודמות של זוגיות. האם הוא נכווה יותר מדי בזוגיות קודמת? ואולי הוא עדיין מתגעגע לזוגיות מהעבר שהוא תופס אותה כאידיאלית? ואיזה לקח לימדו אותו הקשרים הקודמים שלו?
ומה לגבי הצד המקצועי בחייו של האדם? אולי הוא עדיין חש שלא השקיע מספיק בהתפתחותו המקצועית ולכן עדיין אינו בשל לקשר משמעותי? מה הוא צריך להשיג בחייו המקצועיים כדי שיתפנה באמת לקשר זוגי טוב?
רשמתי כאן כמה נושאים חשובים, שעולים בטיפול פסיכולוגי שמטרתו שיפור יכולות הזוגיות ומציאת זוגיות. אני מניחה שפירוט הנושאים האלו העלה גם בכם מחשבות על עצמכם. וזה טוב…
אז אפרד כאן מכם,
בברכת הבנה עצמית טובה וזוגיות טובה, 
רחל
ד״ר רחל בר-יוסף-דדון היא פסיכולוגית קלינית העובדת באשדוד.
טל,:08-8659590
טיפול פסיכולוגי לקשיים במציאת זוגיות

מדוע איני מוצאת לי בן-זוג?

טיפול פסיכולוגי בפרידה זוגית

לעיתים פרידה זוגית היא בלתי נמנעת. למרות שאחד מבני הזוג עדיין מוכן לתקן את הקשר – בן הזוג השני כבר החליט להיפרד. 
תקופה זו אינה תקופה קלה לבן הזוג שנפרדים ממנו. גם לאדם שמתלבט אם להיפרד או לא – אין זו תקופה קלה. עצם הצורך להחליט אם להישאר בזוגיות הלא מושלמת מטלטל את האדם בקושי גדול ובהתלבטות מבלבלת וקורעת. 
בדרך כלל במצב זה מגיעים בני הזוג לבדם לטיפול הפסיכולוגי. כל אחד מהם זקוק למרחב שלו כדי לספר מה קורה בזוגיות, לפרוש בפני הפסיכולוגית את הקשיים הרגשיים שהוא עובר ולקבל ייעוץ והכוונה. 
אין להקל ראש  במה שיכול לתת טיפול אישי בתוך תהליך של משבר זוגי או של פרידה. 
הטיפול הפסיכולוגי הוא המקום שבו יכול האדם ״להניח״ את צרותיו במלואן, על כל כובדן והכאב שהן גורמות לו. בטיפול הפסיכולוגי האדם יכול לקבל הבנה אמיתית, השתתפות והכוונה. הפסיכולוגית גם יכולה להראות לאדם את הכוונות האפשריות של בן-זוגו או בת-זוגו, שלא היה מודע להן – מפני שראה את העימות הזוגי מתוך הפחדים והכעסים שלו. ניסיון כזה להבין את בן הזוג השני יכול להיות פורה מאוד ולהקטין את מעגל הכעס, את עוצמת התוקפנות ואת רגשות החרדה העצומים שמתעוררים במשבר זוגי קשה או לקראת
פרידה זוגית. 
לעיתים טיפול פסיכולוגי כזה יכול להביא להצלת הזוגיות. ולעיתים הוא יכול לאפשר פרידה קלה יותר. פרידה, שבה למטופל יש מקום שיכול להרגיע אותו, לייעץ לו ולעזור לו לעבור את תקופת הפרידה בצורה סבירה. 
העוצמות העזות של הרגשות שאני רואה לרוב בעת פרידה זוגית גורמות לי להמליץ למי שעובר פרידה כזו – לשקול פניה לטיפול פסיכולוגי מכיל, תומך ומייעץ. טיפול שיאפשר לא רק להיפרד בשלום, אלא גם לבנות הכנה ותקווה לעתיד טוב אחרי הפרידה. עתיד שיש בו אפשרות לתיקון החוויות הקשות שהיו, לצמיחה ואף למציאת זוגיות חדשה, מתאימה יותר. 
ד״ר רחל בר-יוסף-דדון היא פסיכולוגית קלינית העובדת באשדוד. 
טלפון: 08-8659590

 

ייעוץ לבעלי עסקים ועצמאיים באשדוד

פסיכולוגית יכולה לעזור במצבי פרידה

היחסים בטיפול הפסיכולוגי

יחסים בטיפול הפסיכולוגי יכולים להיות שיקוף של היחסים שיוצרת המטופלת בחייה. 
מסיבה זו התבוננות וניתוח של היחסים שקורים בטיפול הפסיכולוגי עוזרים למטופלת להבין טוב יותר את יחסיה. 
האם היא מפתחת יחס תלותי בפסיכולוגית? האם היא זהירה מדי כלפיה? ואולי יש לה כעסים שהיא לא מעיזה להביע? או שהיא מקטינה עצמה מולה ונוטה לראות עצמה כלא שווה לידה?
כל אלו הם סוגי יחס שיכולים להתפתח בטיפול הפסיכולוגי. 
גם את הרגשות שנוצרים אצל הפסיכולוגית צריך להבין. האם היא מנסה להגן יותר מדי על המטופלת? האם היא חשה מתוסכלת מול הקושי של המטופלת להתחייב? או אולי עולים בה רגשות אחרים, שהם אותם רגשות שיוצרת המטופלת גם באנשים אחרים בחייה?
השעה הטיפולית היא הזדמנות מצוינת לדבר על כך. לברר מה מרגישה המטופלת כלפי הפסיכולוגית. ומה מרגישה הפסיכולוגית כלפי המטופלת. ומה אפשר ללמוד מכך על ההתנהלות של המטופלת, על מערכות היחסים שלה ועל הקשיים שלה. 
בשפה המקצועית נקרא היחס של המטופלת לפסיכולוגית שמבוסס על תבניות קודמות בחייה – ״העברה״, והיחס של הפסיכולוגית אל המטופלת נקרא ״ העברה נגדית״. 
תילי תילים של ספרים ומאמרים נכתבו על מושגים אלו ועוד ייכתבו מפני שאלו כלים חשובים בטיפול הפסיכולוגי. 

 

על טיפול פסיכולוגי בדיכאון

איך מתמודדים עם עצבות, דיכאון ומצבי רוח? ואיך טיפול פסיכולוגי יכול לעזור במצבים האלו?
קודם כל, טיפול פסיכולוגי עוזר  ״לפתוח״ את הבעיות, שנראות לעיתים סבוכות וללא תקווה. ״לפתוח״ במובן של פקעת שנראית סבוכה ומלאת קשרים. וגם לא מובנת. השיחות בטיפול הפסיכולוגי עוזרות להתיר את הקשרים. הן עוזרות להבין: מדוע את עצובה? מדוע את מדוכאת? מה גורם לך למצבי רוח? מה חסר לך בחיים שלך?
כמובן שגם עצם הפתיחה והדיבור על הנושא באווירה פרטית, לא שיפוטית ומקבלת – עוזרת מאוד. ההבנה של הבעיה עוזרת להבין שהעצב והדיכאון לא הופיעו ״סתם״.  שיש להם ״סיבות טובות״. וההבנה הזו נותנת לגיטימציה לרגשות הקשים, ומרגיעה. וההבנה עוזרת כמובן לנתח ולדעת רציונלית מה השתבש. ושאפשר לתקן. אסור לזלזל בניתוח הרציונלי של בעיות. ובהחלט חמישים דקות של שיחה שבועית עוזרות להבין ולנתח את הבעיות בחיים שלך שגורמים לך להיות לא שמחה. או לא שמח. 
עצם השיחה של אדם על בעיותיו עוזרת לו להבין אותן הרבה יותר טוב מפני שהשיחה עוזרת לאדם עצמו לראות באור ברור יותר את ה״שדה״ הכולל. השיחה עצמה בטיפול הפסיכולוגית יוצרת יש מאין: היא יוצרת הבנות והארות חשובות, שללא השיחה אדם לא היה מגיע אליהן.
הפסיכולוגית שמקשיבה לך אומרת לך כמובן גם את הבנותיה המקצועיות לגבי הבעיות ומדוע את עצובה. או עצוב. היא גם מגלה אמפתיה והבנה לרגשות. אני אישית גם מציעה פתרונות כשצריך. מעודדת. 
מלמדת טכניקות וכלים מעשיים למי שזקוק ומעונייין.
וכל אלו עוזרים. 
וכמובן שיש גם את העבודה האישית של כל אחת ואחד אחרי הפגישה. הדברים שדוברו בפגישת הטיפול הפסיכולוגי ממשיכים לעשות את העבודה שלהם גם אחרי הפגישה. המסרים מחלחלים.  המילים שאמרה הפסיכולוגית משפיעות. ההבנות שהאדם הבין בעצמו בטיפול הפסיכולוגי ממשיכות להיבחן במצבים השונים של חייו, לאורך השבוע. 
בהדרגה מתחיל להיות שיפור במצב הרוח הכללי. גם אם השינוי אינו מיידי, הרי רואים הקלה בבעיות ושיפור משמעותי והדרגתי באיכות החיים.
את הטיפול הפסיכולוגי ממשיכים כל עוד מרגישים שזקוקים לו. כל אחד מרגיש לכמה פגישות הוא זקוק. יש אנשים שבאים לטיפול של שנה או שנתיים ואף יותר. יש המסתפקים בחצי שנה. ויש המשתמשים בכמה פגישות בלבד וזה מספיק להם. במיוחד כשהבעיות אינן חמורות. 
לסיכום, עם דיכאון ועצבות חשוב ואפשר להתמודד. הטיפול הפסיכולוגי עוזר להתמודד עם דיכאון בעזרת שיחות באוירה מקבלת ומבינה ומייעצת. בהדרגה חל שיפור באיכות החיים ובמצב הרוח. כן, כדאי להשקיע בעצמנו כשצריך, כדי שלא לסבול וכדי לשפר את ההרגשה הכללית.