ארכיון הקטגוריה: חשיפה עצמית של המטפלת – 1

חשיפה עצמית של המטפלת – 1

רחל בר-יוסף-דדון, פסיכולוגית קלינית, אשדודרציתי להביא לפניכם היום את השאלה : עד כמה מוסיפה לטיפול הפסיכולוגי העובדה, שהמטפלת חושפת את עצמה? בשיטות המסורתיות של הטיפול הפסיכולוגי, אלו שנגזרו מבית-מדרשו של פרויד, המטפלת נדרשה להיות כמו "מסך חלק" עבור המטופלת, ולא לספר דבר על עצמה. העובדה שהמטפלת שמרה עצמה כעל "מסך חלק" היתה חשובה בעיני פרויד ורבים מממשיכיו, משום שהיא איפשרה כך למטפלת להיות ראי עבור המטופלת, מבלי שיחול ערבוב בין התכנים של הפסיכולוגית לתכנים של המטופלת.

אלא שמזה עשרות שנים ברור, גם בגישות הטיפול שנגזרות מבית-מדרשו של פרויד, (ונקראות שיטות פסיכואנליטיות, או פסיכודינמיות), שהמצב אינו כך: המטפלת אינה יכולה להימנע לחלוטין מלהביא אל הטיפול הפסיכולוגי את האישיות שלה, את העבר שלה, וגם את לחצי היומיום שלה. עדיף למטפלת שתהיה מודעת לתכנים אלו, מאשר שתתכחש להם ותראה את כל מה שקורה בטיפול הפסיכולוגי, רק כנובע מהמטופלת.

בשנים האחרונות, בהשפעת גישות פסיכואנליטיות וגישות אחרות, עולות שאלות אחרות, כמו: עד כמה מותר למטפלת בכלל לחשוף את עצמה? השאלות האלו הולכות ועולות יותר ויותר בתחום הפסיכולוגיה הקלינית, אך למרבה ההפתעה – אין הרבה ספרות המוקדשת לנושא זה בלבד. כך למשל, בחיפושי באתר Amazon  מצאתי רק ספר אחד שנושאו הוא החשיפה העצמית של המטפלת, וגם הוא רק משנת 2009. גם לפני כן כתבו על נושא זה, אך במאמרים בודדים או בפרקים בתוך ספרים.

הספר הראשון הזה, העוסק בנושא החשיפה העצמית, נקרא: Psychotherapist Revealed, והוא נערך על-ידי Bloomgarden Andrea &Mennuti Rosemary B..

הפרק הראשון שאותו קראתי מספר זה הוא הפרק החמישי, שנקרא, בתרגום לעברית: "לשתף או לא לשתף – חשיפה עצמית בטיפול בהפרעת אישיות גבולית". הפרק הזה נכתב על-ידי מטפלות שמתמחות ב-DBT, שהיא שיטת טיפול שנוצרה בתחילת שנות ה-90, על-ידי מרשה ליינהן. ליינהן יצרה שיטת טיפול זו לאחר שהבחינה ששיטות טיפול רגילות אינן עוזרות מספיק לפציינטיות אובדניות הסובלות מהפרעת אישיות קשה, הנקראת הפרעת אישיות גבולית (זו הפרעת אישיות המתבטאת בכעס רב ביחסים בין-אישיים, ראיה של שחור-לבן, נטיה לפגיעה עצמית ועוד(. שיטת טיפול זו, ה-DBT, משלבת טיפול אישי עם לימוד של טכניקות מעשיות להתמודדות עם מתח וקשיים בין-אישיים בחיי היומיום. בין הטכניקות הנלמדות יש גם טכניקות של מדיטציה ותורת הזן, טכניקות של פתרון בעיות, השהיית תגובות אימפולסיביות, חשיבה רציונלית ועוד. בהמשך פותחה שיטת ה-DBT ויושמה בהצלחה לאוכלוסיות אחרות, כמו זוגות, ילדים, ועוד. אני אישית משתמשת לעיתים קרובות בעקרונות גישת ה- DBT בסוגים שונים של טיפולים (אישי למבוגרים, זוגי וילדים).

בפרק זה מתארות המטפלות מספר עקרונות בנוגע לחשיפה עצמית  בגישת ה-DBT, ואתאר עקרונות אלו לפניכם:

  1. יש עידוד לחשיפה עצמית בטיפול, כל עוד יש לה מטרה טיפולית, וכל עוד המטפלת הסבירה למטופלת על השימוש בחשיפה-עצמית בגישה זו.
  2. חשיפה עצמית עוזרת למטופלת לקבל תוקף, כלומר לחוש שדבריה, לפחות בחלקם מובנים ומוצדקים על-ידי המטפלת. דרך חשיפה עצמית אנו מעבירים למטופלת  את התחושה שמצב מסוים היה קשה גם למטפלת ולרוב האנשים, או שגם אנחנו היינו חווים חוויה רגשית דומה לזו שהמטופלת מתארת. כך אנחנו מלמדים את המטופלת לבטוח בפירושים שלה וברגשות שלה.
  3. חשיפה עצמית עוזרת למטופלת לראות שאולי המטפלת מומחית יותר מקצועית בתחום הסדרת הרגשות (emotion regulation), אבל חוץ מזה היא אינה מומחית יותר מהמטופלת. זה מעודד תחושות של שיויון ונורמליות אצל המטופלת.
  4. המטופלת לא פעם רוצה לשאול את המטפלת שאלות שאדם נורמלי שואל בשיחה את חברו, כמו למשל : " האם יש לך ילדים? כמה?". בטיפול פסיכולוגי שבו אין חשיפה-עצמית של המטופלת שאלות אלו נתפסות כפתולוגיות, וכך המטפלת אינה מעודדת שיחה נורמלית בין אנשים. כאשר מותר לנהל שיחה נורמלית בין אנשים, כאשר גם המטפלת חושפת את עצמה – הרי יש בכך למידה חשובה של המטופלת כיצד מנהלים שיחה בין-אישית עם אנשים רגילים.

 

בסיכום הפרק כותבות המחברות כך (בתרגום שלי):

"…מסקנתנו היא, שחשיפה עצמית היא לא רק טכניקה שעוזרת, אלא מרכיב חיוני ב-DBT. בלעדיה, DBT היה פחות משפיע ועוזר."

ואני הייתי מוסיפה את דעתי: ללא חשיפה-עצמית של המטפלת טיפול פסיכולוגי בכלל עלול להיות פחות משפיע.

זוהי הרשימה הראשונה שאני כותבת כאן בנוגע לחשיפה-עצמית, נושא שמעניין אותי כעת מאוד.

האם הנושא מעניין גם אותכם? האם יש לכם מה להוסיף, לבקר או לשאול בנוגע למה שכתבתי ובכלל בנוגע לחשיפה-עצמית?

אשמח אם תגיבו כפי שמאפשרת התקשורת הוירטואלית, ואוכל לשמוע את דעתכם בנושא.

היכנסו ללשונית הבאה – כדי לקרוא את ההמשך של רשימה זו, על חשיפה עצמית של המטפלת בטיפול הפסיכולוגי.

להתראות, רחל.