ארכיון הקטגוריה: מדיטצית נגיעה

מדיטצית נגיעה

מדיטצית הנגיעה אמפתית

אני רוצה לספר לכם על מדיטציה חדשה שהמצאתי לעצמי. יכול להיות מאוד שהיא גם רשומה וידועה במקום כלשהו, אבל עבורי – היא ההמצאה שלי.

המדיטציה הזו מבוססת על ידע מספרה של קרטר "רפלקסולוגיה של הגוף", וגם, כמובן, על קוהוט, הפסיכואנליטיקאי הידוע, שכתב על העצמי ועל אמפתיה, ובעקבותיו התפתח התחום החשוב של פסיכולוגית העצמי. וגם על ברוק, שכתבה על הקושי של הסובלות מהפרעות אכילה לדעת מה חשוב עבורן, למה זקוק העצמי שלהן.

 (והבהרה קטנה: ה"עצמי" הוא החלק בנפש האדם שחש את צרכיו המיוחדים של האדם, בניגוד למשל ל"אני", שהוא חלק רציונלי ומתפקד יותר, המתחשב במציאות החיצונית. היווצרותו של העצמי והתפתחותו התקינה תלויה בתנאים השונים של האדם במהלך חייו, ואינה מובנת מאליו).

ונחזור למדיטציה. זוהי למעשה מדיטציה המשלבת גוף ונפש, ומשתמשת ביכולות של העצמי לעזור לגוף ולנפש.

אבל אני לא רוצה להלאות אתכם יותר מדי בהקדמות תיאורטיות. הרי באתם לקבל הצעה למדיטציה.

אם כך, שבו לכם בנוח במקום, שבו נוח לכם לשבת. דאגו לכך, שיהיה נוח לגוף שלכם.

וודאו שנוח לצוואר, שהרגליים רפויות, שהידיים בתנוחה רפויה. הרגישו את הבטן שלכם. יופי, מצוין.

 קיראו אותי והמשיכו בהתקדמות בתרגיל. זה לא קל, אבל זה אפשרי – לקרוא ולתרגל.

עכשיו התחילו במדיטציה הבסיסית ביותר – הנשימה. מצאו את נשימתכם. אנחנו נושמים כל החיים, אבל לרוב אנחנו לא שמים לב לנשימה שלנו, שוכחים אותה. יופי, עקבו אחרי ההכנסה וההוצאה של האוויר. נשמו רגיל, אל תתאמצו לנשום בצורה מיוחדת. מה שבא – ברוך הבא, זה בסדר. רק תעקבו אחרי הנשימה, תתבוננו בה. זה הסרט שלכם. אם מדי פעם תברח תשומת- הלב שלכם – זה בסדר, זה חלק מהתרגיל. כשתשימו לב שהיא בורחת – החזירו את תשומת-הלב אל הנשימה. זה קורה, זה לא אומר שאתם לא מצליחים בתרגיל. נשמו כך במשך כמה דקות. יופי, מצוין.

יופי, ועכשיו נגיע לתרגיל המיוחד הזה.

עכשיו אני רוצה שתרגישו את הגוף שלכם, ותשימו לב אם יש מקומות מסוימים שזקוקים לטיפול, ליחס. אולי קצת כואב שם, אולי קצת מכווץ או לא נוח. האם יש לכם מקומות כאלו? וגם אם אין מקומות כואבים, אולי אתם חשים צורך לקבל עיסוי או מגע בנקודות מסוימות בגוף?

עכשיו שילחו את ידכם, כן, כן, את היד שלכם. מותר להשתמש בה בזמן המדיטציה. אתם יכולים לגעת בעצמכם, זה בסדר, אתם לא בהכרח זקוקים למעסה או לבן-זוג או בת-זוג כדי שייגעו בכם.

אז כמו שכתבתי, שילחו את ידכם אל המקום הזה שזקוק למגע. ניגעו במקום הזה, לחצו עליו, בכל דרך שאתם מרגישים שהיא הכי מתאימה לכם. המגע יכול להיות בלחיצה פשוטה של הבוהן, או בלחיצה של שתי אצבעות, או בצביטה, או אפילו סתם בהנחת יד על אותו מקום. איך שמתאים לכם, אתם יודעים מה מתאים לכם (וכאן צריך להשתמש ב"עצמי" שלכם, שחש מה מתאים לכם עכשיו, למה אתם זקוקים).

ועכשיו הרגישו את המגע שלכם. רק תרגישו אותו, התרכזו בו. אם זה לא המקום המדויק – הזיזו את ידכם עד שתגיעו למקום המדויק. עד שתרגישו שזהו, זה המקום שאותו אתם צריכים.

וזוהי האמפתיה. כאן תחושו את האמפתיה שלכם לגוף שלכם. כאן אתם צריכים להרגיש את גופכם ואת צרכיו. וזה לא קל. לא תמיד אנחנו מודעים לצרכי הגוף שלנו. והתרגיל הזה דורש מכם להרגיש את גופכם. להרגיש איזה מקום הכי זקוק לנגיעה. להרגיש לאיזו נגיעה זקוק המקום הזה. לכוון למקום המדויק.

התרגיל הזה דורש מכם לפתח יכולות של אמפתיה לא לזולת, אלא לעצמכם, לגופכם.

כאילו שהגוף שלכם היה אדם אחר, שאליו אתם צריכים להתכוונן, אותו אתם צריכים להרגיש. הגוף שלכם גם צריך לכוון אותכם. כמו שאדם אחר, כשתנסו להיות אמפתיים במילים אליו – יכול לומר: "לא, זה לא בדיוק זה. זה טיפה שונה, זה קצת אחרת." ואז אתם תשנו מעט את הניסוח, תתכווננו נכון יותר. עד שהוא יאמר לכם: "כן, כך אני מרגיש. קלטתם אותי".

אבל כאן זה לא אדם אחר, זה הגוף שלכם. אתם צריכים לפתח אמפתיה אליו, להתכוונן אליו ואל תחושותיו. אפשר לקרוא לזה גם אמפתיה-עצמית. (כמו שאנחנו משתמשים במושג "תיקוף", ו"תיקוף עצמי").

 הצורך הגופני במגע המדויק הוא צורך נפשי. וכמו שאנחנו אמפתיים אל האחרים – אנחנו יכולים להיות אמפתיים גם לעצמנו, ובמקרה הזה לצורך גופני של עצמנו (לעיתים נהיה אמפתיים לצרכים זוגיים, או תרבותיים או קולינריים של עצמנו).

ונחזור לתרגיל.

עכשיו מתחיל להיות ממש ממש מעניין. זהו, זה העניין. אלו הרגעים החשובים. אלו הרגעים שבהם אתם מתחברים לגופכם, לנשמתכם, וגם לנשימתכם. כן, שימו לב אם חל שינוי בנשימה תוך כדי שאתם מרגישים את המגע. שימו לב אם קורות לפתע נשימות עמוקות יותר. שימו לב אם עולות תחושות נפשיות מיוחדות, אם עולות הבנות חדשות, מצבי-רוח מיוחדים. רעיונות חדשים. תוכניות חדשות. שימו לב לאלה, ואז חיזרו להתבונן בתחושת גופכם במקום הנגיעה.

זה מצוין, יופי, אתם עושים את זה. כל הכבוד.

ועכשיו, עכשיו כשמיציתם, להרגשתכם\ מקום אחד בגוף, נסו לאתר מקום אחר בגוף, שזקוק ללחיצה או נגיעה שכזו. ועצה חשובה: אם נגעתם בכתף ימין, ניגעו עכשיו באותו מקום בכתף שמאל.  קרטר מציינת שזה חשוב לשמור על הסימטריה הזו.

המשיכו כך. אתם יכולים עכשיו לעבור ממקום למקום בגופכם. אתם יכולים לגעת בנקודות שזקוקות לכך בבטן שלכם. באגן. בלסתות ( הן לפעמים מכווצות מאוד). בחזה. בראש. בכפות הרגליים. ניגעו בכל מקום באופן, שהוא זקוק לו: בלחיצה, או בנגיעה עדינה יותר, בצביטה, או אפילו בעזרת מכשיר, שיעזור לכם ללחוץ. התכווננו אליו, מיצאו את הנקודה המדוייקת, האמפתית. הרגישו אותה, ודייקו בה.

בהצלחה. השתמשו בתרגיל הזה מתי שאתם זקוקים לו. אתם יכולים להשתמש בו במשך עשרים דקות, או שתי דקות. בבית, ברגעים של שקט, או בעבודה, כשאין לכם הרבה זמן, ואז התרגיל יהיה קצר יותר. וכמובן – גם לפני השינה. ובבוקר, עם ההשכמה. הוא מרגיע, הוא יכול להביא הרבה מודעות, וגם שמחה.