ארכיון תגיות: הרפיה

תרגול מדיטציה והרפיה

הדיעות לגבי כמה לתרגל מדיטציה הן קצת שונות, אבל לדעתי יש הסכמה שהזמן האידיאלי הוא 40-45 דקות, רצוי פעם אחת ביום, ואם לא – אז פעמיים ביום, 20 דקות בכל פעם.

אני יודעת שזה נשמע הרבה, אבל מה לעשות – זה חשוב, וזה עוזר, ולדעתי זה ממש שווה את הזמן הזה שמשקיעים. וכידוע, מי שמשקיע – מצליח, ואם רוצים להרגיש טוב – צריך להשקיע בזה זמן…

הממצא של דוידסון, שראה שהמוח של אנשים שמתרגלים כמה חודשים מדיטציה (שהיא גם הרפיה) – פועל כמו מוח של אנשים מאושרים – הוא  לדעתי ממצא ממש מדהים, שאמור לעודד אנשים באמת לתרגל הרפיות .

ובכל זאת, מי שלא יכול לתרגל פרק זמן כזה בכלל, יכול להסתפק בפחות מזה, למשל משהו כמו 10-20 דקות ביום, לפי העיקרון שגם דקה ביום  עדיפה על  כלום.

מה שחשוב לציין הוא, שהתרגול הקבוע עוזר לאדם בשני מישורים: 1. קודם כל הוא מרגיע אותו באופן כללי, ונותן את כל היתרונות הרגילים של הרפיה. 2.הוא מכין אותו למצב לחץ, שבו יצטרך להשתמש בתרגילי ההרפיה לזמן קצר.

ולמה אני מתכוונת? אני מתכוונת, שאדם שמתרגל הרפיה באופן קבוע, הוא מה שנקרא "מוכן לקרב". ולאיזה "הקרב"? ה"קרב" הוא אותם מצבים, שבהם אנחנו זקוקים בדחיפות להרפיה. אלו מצבים בהם פוגעים בנו, מכעיסים אותנו, או שאנחנו נלחצים, חרדים, או מותשים. מצב כזה יכול לקרות לנו במשך היום, לאו דווקא בזמן שבו התכוננו לעשות תרגילי הרפיה. אבל, מי שמאומן בתרגילי הרפיה, יכול אז להשתמש בתרגילים  ואז האימונים היומיומיים שלו בהרפיה יעזרו לו בכך , שההרפיה שלו תהיה יעילה וטובה הרבה יותר, משל אדם שאינו מתאמן באופן קבוע בהרפיה. ברגעים אלו, של לחץ, כעס, דיכאון או חרדה, האדם אינו חייב לעשות הרפיה ארוכה של 20 או 40 דקות (אם כי זה אפשרי, וזה יעיל). הוא יכול, אם אין לו מספיק זמן, להסתפק בתרגיל הרפיה של שתים או חמש דקות. תמיד כדאי אז כמובן להתחיל בהתבוננות הפשוטה ביותר בנשימה, כמו בתרגיל הראשון, ואפשר לעבור אחר-כך לתרגיל השני, או גם לתרגיל השלישי. גם הרפיה קצרה כזו, מניסיוני, יעילה מאוד בשינוי מצב-הרוח המתוח או הרע, ובמציאת אפיק אחר של מחשבה והרגשה.

אבל אני רוצה לחזור עכשיו לנושא התרגול הקבוע: מניסיוני עם מטופלים שלימדתי אותם תרגילי הרפיה והמלצתי להם לתרגל באופן קבוע – מי שניסה והיה חשוב לו להתרגל לתרגילים האלו, קלט אחרי שבוע-שבועיים את התרגילים, התחיל אז לאהוב אותם מאוד, וגם מצא להם זמן קבוע.

חשוב למצוא זמן קבוע לתרגילי המדיטציה במשך היום, כי יש משהו בפעילות קבועה בזמן קבוע, שממש מכריח אותנו אז לבצע את הפעילות הזו. הזמן הקבוע הופך להרגל, שאנחנו זקוקים לו ולא רוצים לעבור יום בלעדיו.

 הזמן הקבוע להרפיה יכול להיות בבוקר, לפני שכולם קמים, או בערב, או בשעת הצהריים, או כל זמן אחר שמתאים לכם – בדקו את האפשרויות השונות, ותראו איזה זמן מתאים לכם. אתם צריכים להיות מוכנים לנסות כמה שבועות לתרגל את ההרפיה, גם אם זה לא קל, ואז תתרגלו, תתחילו ליהנות מהתרגול ומהשלווה שהוא מקנה, וממש תבינו, כמה תרגול קבוע של מדיטציה הוא חשוב.

אז בהצלחה!

דמיון המקום האידיאלי

בתרגיל הזה אנחנו בעצם מדמיינים כל מיני דברים נעימים. לדמיין דברים נעימים זה דבר מצויין: מחקרים מצאו, שאנשים מאושרים יותר ובריאים יותר נוטים יותר לחשוב מחשבות נעימות. לחשוב על דברים נעימים זה מרגיע, ממלא אותנו באופטימיות, ומשפר מצב-רוח. יש גם כאלו הטוענים, ויש לזה חיזוקים מתחום ההפינוזה, שלדמיין דברים נעימים גם עוזר להם להתממש. בכל מקרה, זה עוזר לנו לדעת מה אנחנו צריכים ומה חסר לנו, וזה כבר חשוב מאוד.

ואילו דברים נעימים אפשר לדמיין?

הדמיון הנעים המפורסם ביותר הוא זה שבו מדמיינים שנמצאים במקום נעים, שבו היית רוצה להיות עכשיו. זה יכול להיות מקום אמיתי או דמיוני, בתוך בית או מחוצה לו. פשוט מדמיינים שנמצאים במקום הזה, ומרגישים בו טוב. אפשר להישאר במקום, בדמיון כמובן, כמה זמן שמרגישים שרוצים.

אפשר גם לדמיין דברים נעימים אחרים: אפשר לדמיין אדם שאוהבים מחייך אלינו, אפשר לדמיין אנשים שרוצים לומר להם תודה ולומר להם את זה, אפשר לדמיין עיסוי נעים בגוף במקומות הדרושים, ואפשר לדמיין בזה אחר זה דברים שונים שבא לנו עליהם עכשיו, ושנראים לנו נעימים (למשל: מאכל טעים, בגד או בגדים שבא לנו לקנות, או אדם שבא לנו לחבק אותו עכשיו).

זהו לכאורה תרגיל פשוט, בגלל שתי סיבות עיקריות:

1. יש לו השפעה חיובית על מצב-רוחנו.

2. התכנים מגלים לנו מהם הצרכים התת-מודעים ולא-מודעים לנו, ונותנים לנו כיוון אפשרי לחיינו בעתיד.

מדיטציה לנשימה

בהרפיה הזו אנחנו עושים משהו מאוד פשוט ובסיסי, ועם זה משהו שהוא מאוד חשוב ועוזר – אנחנו מתבוננים בנשימה.

למה להתבונן דווקא בנשימה? זה מפני שהנשימה, שאותה אנחנו מבצעים כל חיינו, גם משקפת את מצב-רוחנו וגם משפיעה עליו. כשאנחנו רגועים ושמחים, מבלי להרגיש, אנחנו נושמים נשימות עמוקות וארוכות, הגורמות לזה שהרבה חמצן נכנס לגוף, ומגיע לכל התאים של הגוף, כולל למוח. לעומת זאת, כשאנחנו עצבניים, כועסים או מדוכאים – קורה דבר הפוך: הנשימה שלנו הופכת להיות קצרה ושטחית, ואנחנו מכניסים מעט אויר לריאות, וכך מעט חמצן מגיע לגוף.

וכך אופן הנשימה שלנו לא רק מושפע ממצב-הרוח שלנו, אלא גם משפיע עליו, וזה נהפך להיות לכדור שלג שלילי או חיובי: כאשר רע לנו ואנחנו נושמים מעט ושטוח – הנשימה המעטה גורמת לזה שנרגיש עוד יותר רע, פיזית ונפשית. לעומת זאת כאשר טוב לנו ואנחנו נושמים עמוק – הנשימה העמוקה גורמת לזה שנרגיש עוד יותר טוב.

האם ניתן להשפיע על איכות הנשימה שלנו, על המרכיב הזה, שהוא כל-כך בסיסי וחשוב לחיינו? כן, בהחלט ניתן להשפיע עליה.

ואיך? דרך אחת להשפיע עליה זה לנסות לומר לעצמנו, למשל, "לנשום עמוק". זו דרך שעובדת לפעמים, אבל לא תמיד. לפעמים ההוראה "לנשום עמוק", שאנשים אומרים אותה לפעמים לאדם שנראה להם בלחץ, היא מלחיצה בעצמה. ההוראה הזו היא לא הגיונית בערך כמו ההוראה "אתה חייב להירגע", או "תירדם מיד". קשה להירגע ולנשום עמוק ובאמת טוב בפקודה, בלחץ. אז מה כן אפשר?

דרך טובה יותר, מניסיוני, היא דרך המדיטציה, שבעצם מציעה לא לשנות את הנשימה, אלא רק להתבונן בה. כלומר בדרך זו אנחנו ננשום רגיל, לא נאמר לעצמנו איך לנשום, אלא באמת ננשום איך שיוצא לנו. אבל – תשומת הלב שלנו תהיה ממוקדת בנשימה, אנחנו נתייחס לנשימה כמו לסרט שאנחנו צופים בו, או לשיעור שאנחנו מקשיבים לו. פשוט נצפה בתנועה הפשוטה  הזו של הנשימה: בהכנסת האויר, ובהוצאה שלו, מבלי להתערב בנשימה ומבלי לומר לעצמנו איך לנשום.

ועצם ההתבוננות הזו כבר תגרום לכך שהנשימה עם הזמן תלך ותיעשה יותר ויותר טובה, עמוקה ורגועה.

זה לפעמים מפתיע מטופלים שלי שמנסים את התרגיל הזה בפעם הראשונה עד כמה זה עובד טוב וגם די מהר. כבר אחרי דקה או שתיים של מעקב כזה אחרי הנשימות המטופל מרגיש לרוב יותר רגוע ושלוו, ולרוב הוא גם מאוד זקוק לרוגע ולשלווה הזו.

בזמן המעקב אחרי הנשימה יקרה מדי פעם יקרה שתשומת הלב שלנו תסטה מההתבוננות בנשימה – זה הרי לא קל להתבונן בנשימה ולהתרכז בה, במיוחד למי שמוטרד או מתוח. הפתרון לכך הוא שברגע שאנחנו רואים שחשבנו על משהו אחר, ותשומת הלב שלנו היא לא על הנשימה – אנחנו מחזירים את תשומת-ליבנו לנשימה, ולא רואים בזה כחריגה או פגיעה בתרגיל. זה בסדר, זה חלק מהתרגיל. ככל שנעמיק כמובן בשלווה ובהרפיה שלנו, הריכוז שלנו בנשימה ישתפר.

אז זהו, זה התרגיל הראשון, פשוט מאוד, בסיסי מאוד וחשוב מאוד.

נסו אותו אפילו עכשיו, תוך כדי שאתם קוראים, עשו הפסקה לדקה, ועיקבו אחרי הכנסת האויר שלכם וההוצאה שלו. תיראו איך זה משפיע עליכם.

חשיבות ההרפיה והמדיטציה

 אני רוצה להסביר מה זו הרפיה, למה היא כל-כך טובה, ובעיקר ללמד אותכם טכניקות בסיסיות של הרפיה.

ולמה בעצם לעשות הרפיה? זה כמעט מובן מאליו היום לומר, שחשוב לעשות הרפיה באופן קבוע, ובכל זאת, כנראה עדיין הרבה אנשים לא עושים את זה באופן קבוע. אז למה הרפיה היא חשובה?

בגלל כמה סיבות :

 א. היא עוזרת לנו להרגיש טוב יותר מבחינה נפשית וגופנית, ומחקרים רבים מוכיחים זאת.

 ב.. ההרפיה היא פסק זמן טוב בתוך היום – בתחילתו, אמצעיתו או סופו.

ג. ההרפיה מרגיעה ועושה מצב-רוח טוב.

ד.  מביאה רעיונות חדשים יצירתיים לראש.

ממש מתבקש להזכיר כאן את המחקרים של דווידסון (שמפורטים בספר המצויין "רגשות משתנים" בעריכתו של דניאל גולמן), שמצא, כי לאנשים שעוסקים בפעילות קבועה של מדיטציה (שהיא סוג של הרפיה) יש פעילות מוחית כמו זו של אנשים מאושרים. גם אנשים שהתחילו לא מזמן (לפני כמה חודשים) לתרגל טכניקות כאלו , הצליחו להגיע למצב שבו גלי המוח שלהם פעלו כמו שפועלים גלי מוח של אנשים מאושרים.

אז אחרי שהסברתי למה כל-כך כדאי לעשות הרפיה באופן קבוע,  אראה בלשוניות הבאות כמה שיטות בסיסיות מאוד ועוזרות מאוד של הרפיה, ואחר-כך אסביר על איך וכמה כדאי לתרגל אותן.

הפרעות פסיכוסומטיות


רחל בר-יוסף-דדון, פסיכולוגית קלינית, אשדודגוף ונפש

רשמו את פרטיכם למטה, כדי להצטרף לקבוצה המיוחדת המקבלת ממני מסרים בחינם:

דואר אלקטרוני *
שם *
יישוב

 על טיפול בגוף ובנפש

הגוף שלנו קשור ומושפע מאוד מהנפש שלנו. לכן רבות ההפרעות המשלבות בעיות של גוף ונפש. כך לדוגמא כאשר אנחנו נמצאים בלחץ עלולים להתפתח אצלנו בעיות כמו: תסמונת המעי הרגיז, לחץ-דם גבוה, סחרחורות, עייפות, כאבי-גב , כאבי-ראש, וכאבי-בטן וגם ירידה בחיסוניות של הגוף. למעשה, כל פגיעה במצב הנפשי יכולה לגרום למגוון גדול מאוד של הפרעות גופניות. בשנים האחרונות הצטברו הרבה עדויות מחקריות על השיפור שיכול לחול בהפרעות מסוג זה באמצעות טיפול פסיכולוגי.

בטיפול פסיכולוגי בבעיה של גוף ונפש אנחנו עוזרים במספר דרכים:

  1. מגדירים מהם הגורמים הנפשיים שמביאים להופעת הבעיה הגופנית.
  2. מלמדים הרפיה ותרגילי מדיטציה שונים.
  3. מלמדים את המטופל להתמודד במצבי-החיים השונים עם המתחים שלו, בשילוב של תרגילים שונים.
  4. עוזרים למטופל לשפר באופן כללי את חייו, כך שיפחתו גורמי המתח ויגדלו הגורמים החיוביים.

בעזרת כל הטכניקות האלו חל בדרך כלל שיפור משמעותי ביותר בבעיה הגופנית וביכולת ההתמודדות איתה.