ארכיון תגיות: זוגיות

למצוא זוגיות

יש אנשים שמוצאים זוגיות בקלות. באמת. לעיתים יש להם בני- זוג כבר מגיל העשרה. הם מסתדרים. 
אבל לא כולם מוצאים זוגיות בקלות. גברים ונשים רבים חשים עצמם ״פגומים״ משום שהם בשנות העשרים המתקדמות שלהם, או בשנות השלושים או הארבעים – ועדיין אין להם זוגיות קבועה. 
הקושי למצוא זוגיות יכול להפריע מאוד. הוא  יכול לפגוע בהערכה העצמית של האדם. הקושי למצוא זוגיות יכול לפגוע בצורך הבסיסי למצוא לעצמך חבר אמיתי, קרוב ואינטימי באמת. הקושי למצוא זוגיות
הופך אותך לעיתים מבודד בחברה שרובה בנויה מזוגות ומשפחות, ומעל לכל – הוא חושף אותך יותר לסכנות הבדידות ומקשה בהקמת משפחה. 
האם טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לאנשים שמתקשים למצוא זוגיות? 
בהחלט כן. זכור לי שבגילאי העשרים שלי רבים ממכרי וחברי הלכו לטיפול פסיכולוגי והקדישו חלקים גדולים ממנו לשאלה הזו: למה אני לא מצליחה למצוא בן-זוג? למה בנות לא מספיק רוצות אותי? למה קשרים שלי מתקלקלים באיזשהוא שלב ומתפרקים? 
רוב החברים והחברות שלי מצאו זוגיות, ואף זוגיות טובה. כן, אין ספק שטיפול פסיכולוגי טוב הוא אחד המקומות החשובים ביותר שבהם ניתן ללמוד אילו טעויות עושים בניסיונות ליצירת קשר זוגי, בבחירת בני זוג ובהתנהלות ובציפיות בתוך זוגיות. 
אני טיפלתי בלא מעט מטופלים שנעזרו בטיפול כדי למצוא בני זוג או כדי לשפר מערכות יחסים, לפני הנישואים, שלא היו טובות. 
אבל איך בעצם עוזר הטיפול הפסיכולוגי במציאת זוגיות מתאימה?
בטיפול הפסיכולוגי מדברים על הציפיות מבן הזוג או בת הזוג, מפני שלעיתים אנשים מפתחים ציפיות גבוהות מדי, המקשות עליהם למצוא בן זוג שיש לו גם חולשות וחסרונות. בטיפול הפסיכולוגי מדברים על הדימוי העצמי של המטופל, שלעיתים הוא נמוך מדי, וכך מפריע ביצירת הקשר הזוגי. בטיפול הפסיכולוגי מתאפשרת קבלה עצמית של האדם, על ייחודו וחסרונותיו – קבלה שעוזרת מאוד ביצירת קשר זוגי מתוך מקום של נינוחות וביטחון עצמי. 
חשוב גם לעסוק בטיפול הזוגי בדפוסים שעלולים לקלקל לאדם את הקשר הזוגי שהתחיל. דפוסים של תלות -יתר, של ביקורתיות, של קושי להיפתח או של קנאה מוגזמת ושתלטנות – יכולים לפגוע בזוגיות. הפסיכולוגית מזהה דפוסים אלו מתוך מה שמספר לה האדם, מצביעה עליהם ומנסה יחד לעזור לאדם להתמודד איתם ולהחליפם בדפוסים בריאים ונעימים יותר לאדם עצמו ולבן הזוג או בת הזוג שלו. חשוב כמובן גם לדבר על דפוסי הזוגיות שחווה האדם במשפחתו. האם הוריו הסתדרו היטב? מה הוא למד לטובה או לרעה מהזוגיות שלהם? האם הוא משחזר, מבלי להיות מודע לכך,  בניסיונות הזוגיות שלו דפוסים שספג מהוריו? 
נושא נוסף שחשוב לעסוק בו בטיפול הפסיכולוגי הוא ניסיונות וחוויות קודמות של זוגיות. האם הוא נכווה יותר מדי בזוגיות קודמת? ואולי הוא עדיין מתגעגע לזוגיות מהעבר שהוא תופס אותה כאידיאלית? ואיזה לקח לימדו אותו הקשרים הקודמים שלו?
ומה לגבי הצד המקצועי בחייו של האדם? אולי הוא עדיין חש שלא השקיע מספיק בהתפתחותו המקצועית ולכן עדיין אינו בשל לקשר משמעותי? מה הוא צריך להשיג בחייו המקצועיים כדי שיתפנה באמת לקשר זוגי טוב?
רשמתי כאן כמה נושאים חשובים, שעולים בטיפול פסיכולוגי שמטרתו שיפור יכולות הזוגיות ומציאת זוגיות. אני מניחה שפירוט הנושאים האלו העלה גם בכם מחשבות על עצמכם. וזה טוב…
אז אפרד כאן מכם,
בברכת הבנה עצמית טובה וזוגיות טובה, 
רחל
ד״ר רחל בר-יוסף-דדון היא פסיכולוגית קלינית העובדת באשדוד.
טל,:08-8659590
טיפול פסיכולוגי לקשיים במציאת זוגיות

מדוע איני מוצאת לי בן-זוג?

טיפול פסיכולוגי בפרידה זוגית

לעיתים פרידה זוגית היא בלתי נמנעת. למרות שאחד מבני הזוג עדיין מוכן לתקן את הקשר – בן הזוג השני כבר החליט להיפרד. 
תקופה זו אינה תקופה קלה לבן הזוג שנפרדים ממנו. גם לאדם שמתלבט אם להיפרד או לא – אין זו תקופה קלה. עצם הצורך להחליט אם להישאר בזוגיות הלא מושלמת מטלטל את האדם בקושי גדול ובהתלבטות מבלבלת וקורעת. 
בדרך כלל במצב זה מגיעים בני הזוג לבדם לטיפול הפסיכולוגי. כל אחד מהם זקוק למרחב שלו כדי לספר מה קורה בזוגיות, לפרוש בפני הפסיכולוגית את הקשיים הרגשיים שהוא עובר ולקבל ייעוץ והכוונה. 
אין להקל ראש  במה שיכול לתת טיפול אישי בתוך תהליך של משבר זוגי או של פרידה. 
הטיפול הפסיכולוגי הוא המקום שבו יכול האדם ״להניח״ את צרותיו במלואן, על כל כובדן והכאב שהן גורמות לו. בטיפול הפסיכולוגי האדם יכול לקבל הבנה אמיתית, השתתפות והכוונה. הפסיכולוגית גם יכולה להראות לאדם את הכוונות האפשריות של בן-זוגו או בת-זוגו, שלא היה מודע להן – מפני שראה את העימות הזוגי מתוך הפחדים והכעסים שלו. ניסיון כזה להבין את בן הזוג השני יכול להיות פורה מאוד ולהקטין את מעגל הכעס, את עוצמת התוקפנות ואת רגשות החרדה העצומים שמתעוררים במשבר זוגי קשה או לקראת
פרידה זוגית. 
לעיתים טיפול פסיכולוגי כזה יכול להביא להצלת הזוגיות. ולעיתים הוא יכול לאפשר פרידה קלה יותר. פרידה, שבה למטופל יש מקום שיכול להרגיע אותו, לייעץ לו ולעזור לו לעבור את תקופת הפרידה בצורה סבירה. 
העוצמות העזות של הרגשות שאני רואה לרוב בעת פרידה זוגית גורמות לי להמליץ למי שעובר פרידה כזו – לשקול פניה לטיפול פסיכולוגי מכיל, תומך ומייעץ. טיפול שיאפשר לא רק להיפרד בשלום, אלא גם לבנות הכנה ותקווה לעתיד טוב אחרי הפרידה. עתיד שיש בו אפשרות לתיקון החוויות הקשות שהיו, לצמיחה ואף למציאת זוגיות חדשה, מתאימה יותר. 
ד״ר רחל בר-יוסף-דדון היא פסיכולוגית קלינית העובדת באשדוד. 
טלפון: 08-8659590

 

ייעוץ לבעלי עסקים ועצמאיים באשדוד

פסיכולוגית יכולה לעזור במצבי פרידה

האם פגעתי בך?!

לאקי החתולה חושבת: האם פגעתי בלוק?!

לאקי החתולה חושבת: האם פגעתי בלוק?!

לעיתים קרובות אנו חרדים, שפגענו יותר מדי בבני-הזוג שלנו. שאמרנו מילים פוגעות מדי. שאנחנו מתייחסים אליהם לא יפה. אנחנו חוששים שהפגיעות האלו יפגעו בהם נפשית, או אפילו גופנית. אנחנו חוששים שהקשר שלנו ייפגע בגלל שהתייחסנו לבני-הזוג לא יפה.

מה עושים במצב כזה?

כתבתי מאמר, המתאר מטופלת שלי, ששוחחה איתי על חששות שלה, שהיא פגעה יותר מדי בבעלה. אלו היו שיחות חשובות. בטיפול דיברתי עם המטופלת על החששות שלה. הסברתי לה, שטוב שהיא חוששת, מפני שכך תוכל לתקן. ובהמשך היא אכן היתה מודעת יותר לכך שהיא עלולה לפגוע בבעלה, ונמנעה מכך.

אם אתם רוצים לקרוא יותר על הטיפול הזה, ועל ההסברים של פרופ' ג'ון גוטמן, גדול חוקרי הזוגיות בימינו, שמסביר כה יפה על תיקון בזוגיות – היכנסו ללינק למאמר שלי, ותוכלו לקרוא. במאמר אני גם מסבירה איך מלאני קליין, פסיכואנליטיקאית ידועה, רואה את הפגיעה שלנו בזולת, ואת המשמעות שלה.

שווה קריאה לכל מי שמתעניין בזוגיות בכלל, ובזוגיות של עצמו – בפרט.

http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3032

 

איך לומר ביקורת

ייעוץ נישואים אשדוד"הכה בברזל כשהוא קר" – מתי ואיך לבטא כעס וביקורת בזוגיות

כיצד מבטאים כעס מול בן-הזוג שלנו? כיצד מבטאים כעס כך שגם נוכל לומר את אשר על ליבנו, וגם לא נפגע יותר מדי בבן-זוגנו? כיצד לבטא כעס כך שבן-זוגנו יקבל את מה שאמרנו?

כל אלו הן שאלות לא פשוטות שאנו מתמודדות איתן יום יום. מסתבר, שלבטא כעס וביקורת זו משימה לא פשוטה בכלל. לכאורה, מדובר בכישורי חיים שהיינו אמורים לשלוט בהם כמבוגרים, אבל לא תמיד אנחנו באמת שולטים בהם.

אבל, לפני שנעסוק בדרך המתאימה לבטא כעס הייתי רוצה שנברר מה גורם לכל אחת מאיתנו לכעוס בדרך שבה היא נוהגת לכעוס. כמה גורמים משפיעים על הדרך שבה אנחנו כועסות : א) הטמפרמנט הבסיסי שאיתו נולדנו – במילה טמפרמנט אנחנו מתכוונים לנטיות אופי שאיתן נולדנו. ב) אופי היחסים שראינו סביבנו בילדותנו – הדרך שבה הורינו כעסו עלינו וזה על זה מלמדת אותנו  כיצד כועסים. הכעס של ההורים הופך להיות המודל לחיקוי שלנו, גם אם אנחנו לא מודעים לכך שאנחנו מחקים אותם.  ג) מסרים מודעים שהעבירו לנו דמויות משמעותיות לגבי כעס – לעיתים הורינו העבירו לנו מסרים ברורים לגבי איך יש לכעוס. לפעמים המסר הוא :"יש לשמור את הכעס לעצמך, ולא להרגיז אותי סתם", ולפעמים המסר יכול להיות :" תאמרי מה שעל לבך, גם אם זה קשה לי לשמוע, כי חשוב לי לשמוע אותך גם כשאת כועסת." ד) האדם שמולו אנחנו עומדים –  הפסיכולוג וויליאם ג'יימס קבע, שהאדם יכול להיות שונה מאוד בנסיבות השונות של חייו. כך מול אדם סמכותי יותר נבטא כעס בצורה מאופקת מאוד, ומול מי שאנחנו מרגישים איתו בנוח – נבטא כעס בצורה חופשית יותר.

כל הגורמים האלו, אם כך, מביאים אותנו לדרך שבה אנחנו מביעים כעס וביקורת כלפי בן-הזוג שלנו או בת-הזוג שלנו.

ועכשיו הייתי רוצה לתאר מה קורה לנו ברגע עצמו שבו אנחנו כועסים.  מבחינה רגשית אנחנו מוצפים ברגשות כעס, עלבון ופגיעה. במחשבות שלנו מתרוצצת ביקורת קשה וקיצונית כלפי בן-הזוג שלנו. מבחינה גופנית אנחנו חשים דרוכים, על סף בכי, או מכווצים. ברגעים האלו אנחנו גם מרגישים התלבטות גדולה: לומר לו מה הוא עשה לנו או לא? האם הוא יקשיב לנו? האם לומר את מה שהכעיס עכשיו, או להתאפק ולשמור בבטן? ואולי סתם להראות פרצוף חמוץ והוא יבין לבד, וישאל מה קרה? ואם נאמר – איך הוא יגיב? האם יהיה מוכן לשמוע, או שידחה את הביקורת על הסף?

 רגעי כעס כאלו קורים לכל אחת מאיתנו בזוגיות, והם נפוצים ושכיחים. ברגעים האלו אנחנו רוצים לומר את מה שאנחנו מרגישים, ולא יודעים איך ומתי לומר אותו. ומעבר לשיקולים ההגיוניים אנחנו קודם כל כועסים, וזועפים, וחשים מקופחים או מנוצלים, והרגש סוער בתוכנו.

מה עושים עם כל הכעס הזה?

מעטו במילים כשאתם כועסים

העיקרון הראשון והחשוב ביותר לגבי ביטוי כעס, שאותו אני רוצה להדגיש הוא: "הכה בברזל כשהוא קר". את העיקרון הזה, "הכה בברזל כשהוא קר", טבע הפסיכולוג פרופ' חיים עומר. ולמה כוונתו בפתגם זה? הביטוי המקורי הוא הרי הפוך: "הכה בברזל בעודו חם". כוונת הפתגם המקורי היא: גש לפתרון הבעיה מיד, מפני שאם תחכה – תפספס את המועד שבו המצב עוד גמיש. אם תחכה – לא ניתן יהיה לשנות את המצב, כפי שלא ניתן לכופף ברזל לאחר שהתקשה.

אבל  כשאנחנו עוסקים בכעס אנחנו לא מדברים על מתכות. אנחנו מדברים על בני-אדם. הפתגם ההפוך, "הכה בברזל כשהוא קר" גורס, שלא כדאי לטפל בבעיה כשהיא חמה, אלא להיפך: כדאי לחכות שהעניינים יתקררו ויירגעו. עדיף שאם אתה כועס מאוד כרגע על מישהו –  תחכה עד שאתה והאדם שעליו אתה כועס  תתקררו. שום דבר לא דחוף, להיפך: לזמן יש השפעה חיובית על רגשות עזים של כעס,  משום שהזמן מקרר וממתן אותם – וזה עדיף.

הכעס מקצין את מחשבותינו

את העקרון "הכה בברזל כשהוא קר" חשוב  ליישם בקשר הזוגי. ההצעה שלי היא באמת להשתדל להימנע מפתרון הבעיה כאשר אנחנו מרוגזים וכועסים מאוד. במצב של כעס אנחנו לא יכולים להעביר את המסר שלנו בצורה טובה, וזאת משתי סיבות עיקריות.

הסיבה הראשונה היא, שברגע הכעס המחשבות שלנו לגבי בן-הזוג הן שליליות וקיצוניות מדי, ולכן גם מה שנאמר עלול להיות חריף מדי ופוגע.  אם נפגע בבן-הזוג שלנו נצטער שפגענו באדם שיקר לנו, וגם ניפגע על-ידו בחזרה כמו בבומרנג.

 תיאוריות קוגניטיביות בפסיכולוגיה, שפותחו על-ידי בק ואליס, מראות כיצד בזמן כעס או דיכאון המחשבות האוטומטיות שעולות אצלנו הופכות להיות קיצוניות, מוגזמות, ונוטת לראיה של שחור-לבן ולהכללה. מחשבות כאלו ברגעי הכעס, מעוותות את ראייתנו לגבי ההתנהגות של בן-הזוג ולא מאפשרות לנו לנהל שיחה רגועה וטובה על הבעיה. לעומת זאת, לאחר שאנחנו נרגעים, וחושבים קצת בינינו לבין עצמנו על מה שהרגיז אותנו בבן-הזוג,  המחשבות הקשות הללו , כמו באורח פלא – מתקררות ומתמתנות. פתאום הבעיה שיצרו בן או בת הזוג נראית הרבה פחות קשה. בשעה שאנחנו נרגעים מן הכעס אנחנו גם נזכרים בדברים אחרים, טובים, שעושה בן-הזוג. כשאנחנו נרגעים וחושבים לעצמנו אנחנו גם מבינים  מהן הנסיבות שגרמו לו להתנהג כפי שהוא התנהג – והמחשבות האלו עוזרות לנו לסלוח לו. המחשבות הרגועות יותר עוזרות לנו  לראות את הדברים בצורה מתונה ומורכבת יותר, תוך הבנה של התמונה המלאה בכללותה.

סיבה נוספת לדחיה בביטוי הכעס קשורה לבן-הזוג שלנו. לפני שאנחנו מבטאים כעס אנחנו צריכים להיות בטוחות שהוא פנוי כעת להקשיב לנו. אולי הוא עייף כעת, או עסוק, ולכן אין סיכוי שהוא יקשיב לנו עכשיו ברצינות. אנחנו אם כך צריכים למצוא את המצב שמתאים לא רק לנו לדבר, אלא גם לו – להקשיב.

ויחד עם זה, נראה לי שלא צריך לגמרי לשתוק ולהבליג כשכועסים. צריך בכל זאת לומר משהו כשאנחנו מאוד כועסים, וזה כדי שבכל זאת נרגיש שיש איזושהי אפשרות לנו לבטא את רגשותינו. אבל הביטוי הזה של הכעס צריך להיות ביטוי קצר ומאופק יחסית, כמו: " זה הפריע לי עכשיו ששיחקת עם הילדים ולא אמרת להם ללכת לישון. אני צריכה יותר עזרה בהרדמות לפני השינה." ואולי גם להוסיף: "אבל עזוב, נדבר על זה בהזדמנות אחרת", ובכך אנחנו משאירים פתח למחשבה אצלנו ואצל בן-הזוג לגבי השיחה העתידית, שיכולה להתרחש באותו יום, אבל גם כעבור יום, יומיים, או שבוע.

הזמן המתאים, המקום המתאים

 ואם לא לדבר ברגע הכעס, אז מתי לדבר?

את הביקורת חשוב להעלות, כאמור, רק אחרי שבני-הזוג "התקררו" ונרגעו מהכעס הגדול שחשו. מצב שמתאים להעלאת ביקורת וכעס הוא  מצב, שבו שני בני-הזוג פנויים, נמצאים יחסית במצב-רוח טוב, לא עסוקים בעיסוקים אחרים, ומוכנים להאזין זה לזו וזו לזה.

וגם במצב המתאים הזה  חשוב להעלות את הביקורת בצורה מתאימה. פרופ' גוטמן, שמצא בעקבות מחקריו שבעה עקרונות שחשובים לזוגיות טובה, מראה עד כמה ביקורת שמועלית במילים קשות, או במילים של בוז – יכולה לפגוע בקשר ולהרוס אותו. לכן כשמעלים את הביקורת בפני בן-הזוג או בת-הזוג חשוב לנסח את עצמנו בצורה עדינה, ולנסות להביע גם הבנה למניעי ההתנהגות של בן-הזוג. לאחר שהסברנו את עצמנו חשוב לתת לבן-הזוג אפשרות לענות, להגיב, ולהסביר את עצמו. חשוב שהשיחה, שהתחילה בביקורת, תוכל להתפתח לשיחה חופשית על הנושא של הביקורת. כך  למשל, אם התלונה היתה על חוסר עזרה בעבודות הבית, חשוב לדבר  על איך בכלל מתמודדים עם עבודות הבית. חשוב ששני בני-הזוג יביעו את דעותיהם, ושהדעות של שניהם יכובדו. חשוב גם להעלות אפשרויות פעולה ופתרונות שונים לבעיית עבודות הבית. כך, למשל, בשיחה שהתחילה בתלונה על חוסר-עזרה בעבודות הבית חשוב לדון בחלוקה מחדש של עומס עבודות הבית. כדאי להעלות פתרונות שונים כמו: להטיל חלק מהמשימות על הילדים,  לקחת עוזרת בית שתסייע, וכו'. בסוף אפשר להגיע לסיכום מעשי על סידורים חדשים בנושא הזה. כך בעצם הופכת שיחה, שהתחילה בביקורת ובכעס, לבירור כללי של נושא עבודות הבית והעומס שהן יוצרות. בהמשך הופכת השיחה לניסיון למצוא פתרונות  לבעיית העומס הזו, תוך יצירת חוזה מחודש בנושא.

מסערה לשיחה

ולדוגמא של שינוי בהבעת כעסים אביא זוג שהיה בטיפולי. זוג זה עבר שינוי בדרך ביטוי הכעסים שלהם, והשינוי הזה עזר מאוד לשיקום הזוגיות שלהם.

דנית ושי הגיעו לקליניקה שלי כשהם עצובים ומודאגים לגבי היחסים ביניהם. דנית, בת 35,  נהגה מתחילת הנישואים שלהם לבטא את כעסיה בקלות וללא רתיעה. התנהגויות מסוימות של שי היו מרגיזות אותה במיוחד, כמו למשל דחיית תיקונים בבית, אי-לקיחת יוזמה בנושאים של עזרה בבית, ולפעמים גם סתם הרגלי ניקיון שונים של שניהם. את כעסיה ביטאה בצעקות ובקול רם. כשהיתה כועסת היתה מנסה גם לברר עם שי מדוע התנהג כפי שהתנהג, והיתה חוזרת ומסבירה לו מדוע מה שעשה הפריע לה. שי מצידו הלך והסתגר בתוך עצמו כשדנית נהגה לכעוס בצורה כזו, ולעיתים גם היה נכנס לחדר אחר, כדי להימנע מהכעס ומההסברים של דנית. דנית מצידה הלכה אחריו, המשיכה לדבר ולכעוס ולהסביר לו מה הפריע לה, וכעסה כשלא היה מגיב או כשלא היה מסכים איתה.

דנית הגיעה ממשפחה שבה מבטאים כעסים בצורה גלויה ולעיתים קרובות גם פוגעת. היא עצמה הייתה בחורה בעלת אופי סוער ומתפרץ. כפי שתיארה את עצמה, היא אהבה "להיות עצמה" ולא לשחק משחקים מזויפים.

שי, לעומתה, בן 38, היה שקט הרבה יותר. במשפחתו היה נוהג שלא לבטא כעסים. גם מי שרצה להתלונן על משהו – היה מדחיק את התלונה, ולא מבטא את מה שהוא מרגיש.

לטיפול הזוגי הגיעו ביוזמתה של דנית, שהתלוננה על כך ששי לאחרונה מסוגר מדי, אינו משוחח איתה מספיק על מה שמפריע להם, ובכלל נראה לה כבוי ולא שמח. שי מצידו, לאחר קשיים להיפתח, סיפר על תחושתו שדנית אינה מרוצה ממנו, ושהוא חש מדוכא עקב התקפותיה עליו. התקפותיה גרמו לו לחוש מבוהל, דחוי, ופגעו במשיכה המינית והרגשית שלו אליה.

בטיפול דיברנו על נקודות המחלוקת ביניהם ועזרנו לדנית לקבל את האופי האיטי יותר של שי, וגם שי היה מוכן יותר להיענות לבקשות של דנית לתיקונים בבית וליוזמות שהיה דוחה בעבר.

בהמשך הטיפול דיברנו על צורת התקשורת ביניהם ועל דרך ביטוי הכעסים שלהם. היה ברור שכאשר דנית כועסת חשוב לה לבטא את עצמה בחופשיות וללא הגבלה, אבל החופשיות שלה נחוותה על-ידי שי כהתקפה מוגזמת ופוגעת. שי מצידו לא ביטא כמעט בכלל את כעסיו, והעדיף לשמור אותם לעצמו, תוך שהוא מנסה בכך לשמור על אוירה רגועה יותר. מבחינת דנית הניסיון של שי לשמור על אוירה רגועה נחווה כהסתגרות וחוסר-שיתוף.

דנית למדה במהלך הטיפול שהדרך שבה היא מבטאת את הכעס שלה פוגעת בשי ולא מסייעת לה להעביר לו את המסרים שהיא רוצה להעביר. היא למדה שבזמן כעס עדיף לה להסתפק באמירת משפט או שניים, שמציינים את אי-שביעות רצונה ממה שהפריע לה, ולדחות את השיחה המשמעותית יותר על מה שמפריע לה – למועד שתכננה מראש. בתחילה שמרה את הכעסים שלה לשיחות הזוגיות בטיפול. בטיפול, בהדרכתי, השתדלה להעלות את הכעסים שלה בצורה מתונה ולא פוגעת, תוך שהעלאת הנושא הופכת אחר-כך לשיחה משמעותית בין שניהם. בהמשך החלה דנית לתכנן יציאות משותפות לחוף הים או לבית-קפה, על מנת שיוכלו היא ושי לדבר שם באווירה רגועה על הנושאים השנויים במחלוקת. גם שי למד דברים חשובים בטיפול. הוא למד לאותת לדנית כשכעסה בצורה מוגזמת ופוגעת, ואף לעצור אותה במצבים אלו, והוא גם למד לבטא יותר דעותיו ואת כעסיו. הוא גילה שביטוי כעסיו בגלוי עזר לו להימשך יותר לדנית ולחוש שיש לו מקום מבחינה רגשית בזוגיות שלהם.

תהליך מתמשך

את סיפור המקרה של שי ודנית הבאתי במספר שורות, אך אין ספק ששינוי כזה באופן  הבעת הכעסים הוא שינוי שדורש זמן.

ולמרות שהתהליך של השינוי אינו קל הוא חשוב וחיוני. כדאי לזהות מהי דרך הכעסים שלנו, וכיצד היא משפיעה על בן-הזוג או את בת-הזוג שלנו. ואז אפשר להתחיל להשתנות. לאט לאט, ובהדרגה, רואים שאפשר אחרת.

 ושאז גם מרגישים אחרת – אנחנו ובני-זוגנו.

 

טיפים להימנעות ממילים פוגעות

  1. דימוי "המסננת" – כדי להימנע מאמירת מילים פוגעות בזמן מריבה נסו לדמיין שעל הפה שלכם יש מסננת. המסננת בודקת כל מילה לפני שהיא יוצאת, מחליטה מה מתאים ומה לא, ומוציאה רק מה שכדאי להגיד. כך למשל המסננת תעצור מילים כמו: "טיפש", "אידיוט", "את דומה לאמא שלך", או "את נורא מתוסבכת". במקומן היא תוציא: "זו היתה טעות", "תיזהרי מההתנהגות הזו שאת בעצמך אחר-כך מצטערת עליה" וכו'.
  1. זיכרו שיש להימנע מהכללות כמו "טיפש" ולהעדיף התמקדות בבעיה הספציפית, כמו למשל "מה שעשית נראה לי טעות".
  2. חשוב להדגיש מה אתם הרגשתם ברגע שכעסתם בעזרת ביטויים כמו: "לדעתי זה לא היה מתאים", "לי זה מאוד מפריע", "אני רגישה לזה", וכו'.
  3.  זיכרו תמיד בזמן כעס שעל מי שאתם כועסים אתם גם רוצים לשמור ולהגן. מחשבה זו תמנע אותכם מתוקפנות מוגזמת.

רגעים חשובים בטיפול הזוגי

יעוץ נישואים אשדודעל רגעים מרגשים בטיפול הזוגי, ששזורים בו תקווה וייאוש

ישנם רגעים מרגשים בטיפול הזוגי, רגעים, שבהם השאיפה של כל המשתתפים בטיפול הזוגי מתחילה להתממש: בני-הזוג מתחילים להתקרב זה לזה. לעיתים זה מתבטא בקשר גופני שקורה ביניהם על הספה שלי (יד מונחת על יד, כתף נוגעת בכתף), מבלי שבני-הזוג אפילו שמים לב לכך. לפעמים ההבנה בין בני-הזוג גדלה, אחרי שתקשרו בערוצים מנוגדים לגמרי. לפעמים הם מסכימים על תוכנית משותפת לפתרון בעיה גדולה, שעוררה מריבות קשות, שנראו בלתי-פתירות.

והרגעים האלו הם רגעים מרגשים, מפני שקדמו להם בדרך כלל פגישות, שבהן לא היה ברור מה יקרה בסופו של הטיפול הזוגי – האם הזוג יתחזק בעקבות הטיפול הזוגי, וייצא זוג מאושר, המסתכל זה על זו ולהיפך בעיניים קורנות? או אולי הזוג ייצא מאוכזב, כועס, ומרוחק?

נכון, נתוני התוצאות בטיפול הזוגי לפי השיטה שאני עובדת, ה-EFCT, הם נתונים מצוינים – רוב הזוגות יוצאים מהטיפול הזוגי כשהזוגיות שלהם במצב טוב הרבה יותר – האושר יחזור לחייהם ולזוגיות שלהם. אבל הנתון הזה לא ברור לאף אחד מהמשתתפים בתחילת הטיפול: בתחילת הטיפול עולים הכעסים, התסכולים, והייאוש מהניסיונות החוזרים והכושלים לתקן כאבים בזוגיות. ותמיד עולה השאלה: האם הטיפול הזה יעזור לנו? האם יש לנו תקנה, או שאולי אנחנו צריכים להיפרד?

אני בדרך כלל משתדלת לעודד זוגות, כשאני מרגישה שיש להם פוטנציאל להגיע למצב טוב יותר. ולרוב הזוגות יש אכן פוטנציאל להגיע למצב טוב יותר. אבל עדיין – הספקות קיימים. הכאב והייאוש קיים. הרצון לקום ולברוח מהזוגיות המרגיזה והכושלת והמתסכלת קיים.

ולכן רגעים כאלו של הצלחה הם כל-כך חשובים. ותפקידי, כפסיכולוגית בטיפול הזוגי – להאיר אותם. להראות אותם לבני-הזוג. כי בני-הזוג לא תמיד יודעים לראות אותם.

אני צריכה להראות להם אותם כדי שהם יתעודדו גם כן. כדי שהם יבינו שהם בדרך הטובה, החיובית. כדי שהתקווה, שאני נותנת להם, תמשיך ותיתן להם כוח לחזק את עצמם מעבר לפגישה שלי, וגם להמשיך ולבוא לפגישות הבאות.

מפני שטיפול זוגי אינו טיפול קל. בטיפול זוגי בני-הזוג מביאים את הבעיה שלהם, "חיה" – אל הטיפול. הם מביאים את הקושי הזוגי אל הפסיכולוגית, ואומרים לה: " תראי, איך זה נראה, הזוגיות שלנו… תראי איזו קטסטרופה… את חושבת שאפשר לעזור לנו בדבר הזה?? במצב המתסכל הזה??"

ואני צריכה לעזור להם לתקן את הזוגיות שלהם, ובמקביל גם להתמודד עם הספקות, והייאוש, וחוסר-התקווה. כדי שהם לא יתייאשו, וימשיכו הלאה.

וכשרואים קרני אור ראשונות – זה כל-כך משמח. להם. ולי, הפסיכולוגית.

שלווה ואמפתיה במקום כעס

יעוץ נישואים אשדודשלווה וטיפול זוגי זה לכאורה דברים סותרים. בטיפול זוגי יש הרבה סערות וכעסים. כולם רוצים שתהיה שלווה, אבל לא קל להביא אותה. ולא במקרה צבעתי את האותיות של רשימה זו בכחול – צבע המסמל שאיפה לשלווה.

מה יכול להביא שלווה לזוגיות? גישתה של סו ג'ונסון, הנקראת טיפול זוגי ממוקד-רגשית emotionally-focused couple therapy, מבהירה את הדרך שלה להבאת שלווה: אמפתיה מצד הפסיכולוגית כלפי שני בני-הזוג. סו ג'ונסון, שיצרה את שיטת הטיפול, מביאה את העקרונות הבסיסיים של הטיפול שלה מקרל רוג'רס. רוג'רס היה פסיכולוג ידוע, שיצר שיטה שנקראת client-centered therapy. בגישה שלו יש מקום מרכזי לאמפתיה ולכבוד הבסיסי לפציינט, או כפי שהוא קרא לו – לקליינט. הוא דגל בשיקופים אמפתיים ככלי חשוב להתקדמות בטיפול. הוא גרס, כחלק ממסורת הגישות ההומניסטיות, שלכל אדם יש צורך טבעי להתקדם לקראת ריפוי, ולכן אינך צריך לשכנע אדם בטיפול להשתנות. אם תיתן לו את האפשרות לבטא את עצמו, ותהיה אמפתי לתחושותיו ועמדותיו – הוא כבר ימצא את הדרך שלו לשינוי ולריפוי. האני הבריא והחיובי שלו יוכל כך להתפתח. גישה דומה היתה גם להיינץ קוהוט, פסיכואנליטיקאי, שאחריו התפתח זרם שלם, שנקרא self-psychology.

ג'ונסון משתמשת בשיטה המקבלת הזו דווקא בטיפול זוגי, שבו עולים לא פעם רגשות חזקים, ואי-קבלה: אי-קבלה של הזוג אחד את השני, ואי-קבלה של האדם את עצמו ואת רגשותיו – כפי שהוא ביחסים הזוגיים. חייבים לציין, בהקשר הזה, שהטיפול הזוגי בראשיתו החל כטיפול שהוא יותר קוגניטיבי-התנהגותי, שבו ניסו לעבוד עם תפיסות פנימיות והתנהגויות שגויות של בני-הזוג ולשנות אותן, כך שג'ונסון, בשלבה טיפול רוג'ריאני אמפתי כל-כך – הביאה כיוון אחר לתחום.

ג'ונסון גורסת, שלא רק שחשוב שהפסיכולוגית תהיה אמפתית לרגשות של כל אחד מבני-הזוג, אלא גם שתביא להעצמה של החוויות האלו – כשהיא משקפת אותם. מכך נגזר גם שם הטיפול – טיפול ממוקד – רגשית. במובן זה ג'ונסון מביאה לטיפול הזוגי עיקרון חשוב: ככל שהעוררות הרגשית בטיפול היא גבוהה יותר –כך הטיפול יעיל יותר. את העיקרון הזה אנחנו רואים בגישות טיפול נוספות – כמו הסכמה-תרפיה, חשיפה-עצמית של המטפל,  או טיפול העוסק ביחסים שבין המטופל למטפל. כל הגישות האלו גורמות לעוררות רגשית חזקה יותר של המטופל, ומגדילות את יעילות הטיפול.

בנוסף לגישה האמפתית, הנותנת דגש חזק לרגשות הזוג – משלבת ג'ונסון גישה נוספת, והיא הגישה המערכתית של וואצלאוויק ומינושין. הגישה הזו היא גישה שהיתה בבסיס הטיפול המשפחתי, שהתפתח בשנות השישים והשבעים. בגישה זו רואים ב"פציינט" לא את האדם היחיד, או התנהגות מסויימת – אלא את כל המערכת. לפי גישה זו אין אדם אחד שגורם לבעיות – אלא כל חלקי המערכת תורמים את חלקם להיווצרות הבעיה. ואפילו אי-אפשר לומר "מי מתחיל" את הבעיה, כפי ששואלים הילדים: "מי התחיל?". לפי הגישה המערכתית שאלה כזו היא כמו לשאול "מה קדם למה – הביצה לתרנגולת או התרנגולת לביצה?". אין פה מי שמתחיל – כולם אחראיים לבעיה. במובן הזה – שינוי קטן בטיפול אצל כל אחד מחלקי המערכת, כלומר אצל כל אחד מחברי הקבוצה (זוג או משפחה או צוות בעבודה) – יביא כבר לדפוסים אחרים של פעולה ולשינוי חיובי.

בשילוב של שתי גישות אלו יצרה ג'ונסון גישה לטיפול זוגי שהיא יעילה – כך לפחות מראים המחקרים. ואין לזלזל במחקרים בתחום הזה של טיפול זוגי – מפני שהתוצאות של טיפול זוגי בדרך כלל אינן מעודדות במיוחד, כפי שמציין זאת חוקר הזוגיות ג'ון גוטמן.

אבל התחלתי את הדיון המלומד הזה בשאלה על שלווה בטיפול זוגי, ומה יכול להביא לשלווה ביחסים הסוערים. האמפתיה וההקשבה המלאה של הפסיכולוגית לכל אחד מבני-הזוג – הם שמורידים מעוצמת הרגשות הקשים, ומביאים שלווה. זהו בעצם שינוי חשוב בזוגיות. שלווה במקום שבו היו רגשות סוערים – זה מה שאנחנו מקוים לו ושואפים אליו, ועל כך יעידו גם המסורות הבודהיסטיות.

ומדוע כתבתי היום את הקטע הזה עבורכם, קטע שהוא אינפורמטיבי יחסית?

אולי כי אני עצמי יצאתי עכשיו מטיפול זוגי, שבו נוצרה שלווה היכן שהיה כעס. והשלווה הזו שימחה אותי מאוד. לא רציתי, כמובן, לספר על הטיפול עצמו, אבל כן לספר על עקרונות בטיפול זוגי, ובטיפול בכלל – שיכולים להביא לשינוי.

אשמח לשמוע את תגובותיכם על מה שכתבתי – האם יש לכם הערות, שאלות, והאם הקטע שכתבתי היה אינפורמטיבי מדי, או שהוא נתן לכם מידע חשוב ומעניין.

על טיפול זוגי

על הטיפול הזוגי

מי שמגיע לטיפול זוגי נמצא במצב משבר בקשר לזוגיות שלו. בדרך כלל יש בעיות בתקשורת, מריבות, כעסים ותחושות לא טובות.

הפגישות מתקיימות בדרך כלל בתדירות של פגישה בשבוע. בפגישה הראשונה בטיפול הזוגי אני שומעת מבני הזוג על הבעיות ביניהם, ומנסה לעזור להם להבין את רגשותיהם ואת התקשורת ביניהם שמביאה למעגלים השליליים ולפגיעה בזוגיות. 

בפגישה השניה בטיפול הזוגי אני מבררת כיצד הזוגיות התפתחה מתחילתה ועד היום. הפגישה הזו יכולה להבהיר לנו מה היה טוב בזוגיות בתחילתה, ומהם היתרונות והכוחות של הזוגיות הזו. בני זוג רבים יוצאים מפגישה זו מעודדים מההיזכרות בתקופות הטובות שהיו להם.

בפגישה השלישית והרביעית אני רואה את כל אחד מבני הזוג בנפרד. כך לכל אחד מבני הזוג יש אפשרות לדבר איתי לבד, להעלות תכנים שאולי חששו להעלות בפגישות המשותפות וליצור קשר קרוב יותר איתי.

מהפגישה החמישית ואילך אנו חוזרים להיפגש עם בני  הזוג יחד. בני הזוג מעלים בכל פגישה בעיות שהם חווים, ואנו מבררים אותם ביחד. מה כל אחד הרגיש לגבי הבעיה, מה הן טעויות התקשורת שכל אחד עשה, אשר מכשילות את הזוג, כיצד תגובתו של כל אחד משפיעה על השני, ואילו התנהגויות כדאי להם לאמץ כדי לשפר את הזוגיות

הפגישות ממשיכות כך עד שחל שיפור משמעותי בזוגיות, ובני הזוג מרגישים שהם יכולים כבר לסיים את הטיפול.

לקריאה על ההתערבויות בטיפול הזוגי שאני עושה היכנסו לכאן.

הרשמה בחינם

לפעמים אפשר ממש ליהנות ולהתפתח בעזרת קריאה או שמיעה של מידע פסיכולוגי מרענן…  אני כותבת או מקליטה הרצאות ורשימות כאלו, והקוראים מדווחים שהם נהנים מהן מאוד. מחקרים אחרונים, אגב, מראים, שמידע פסיכולוגי מקצועי בהחלט יכול לעזור להתגבר על בעיות פסיכולוגיות ממוקדות. לא תמיד יש צורך בטיפול על מנת להתגבר על בעיות!

אם תירשמו כאן, תוכלו לקבל מידע זה ממני,  בחינם. המידע יועבר, ללא כל התחייבות .

דואר אלקטרוני *
שם *
יישוב

 גם אני לא אוהבת לקבל דואר זבל, אני מבטיחה לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי ולשמור על הפרטיות שלך. בכל זמן ניתן  לבטל את הרשמתך בלי שום הסבר.

אודותי

אני ילידת 1962.

סיימתי את לימודי הפסיכולוגיה הקלינית בשנת 1988 במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, ואת ההתמחות (במבוגרים, מתבגרים וילדים – כולל טיפול משפחתי)  סיימתי בשנת 1991.

עבדתי במסגרות שונות, ויש לי ניסיון עשיר בהפרעות שונות, הגילאים השונים, ובטיפול ואיבחון.

אחרי ההתמחות עבדתי בבית-החולים "הדסה" הר-הצופים בירושלים, במרפאה להפרעות אכילה ובמחלקת ילדים ונוער. בקליניקה פרטית אני עובדת מאז 1992.

ב-1999 עברתי לאשדוד, ומאז אני חיה ועובדת באשדוד.

בנוסף לקליניקה הפרטית עבדתי בעבר גם עם קופות-החולים "מאוחדת" ו"לאומית".

בשנים האחרונות אני עובדת באופן פרטי בלבד, וגם עם מכון הקבע של צה"ל, בעיקר עם חיל האוויר.

אני נשואה עם שלושה ילדים.

במהלך השנים השתדלתי ללמוד סוגים שונים של טיפול פסיכולוגי, על מנת להיות מסוגלת לתת לכל מטופל את הטיפול הדרוש שלו.

כך למדתי טיפול בגישה פסיכואנליטית, שהיא הגישה שהתפתחה מפרויד. גישה זו מקורה במטפל,  המקשיב למטופל, מפרש את דבריו, וכן מרגיש ומבין, בהמשך ליחסים המתפתחים ביניהם –   על הדינמיקות הפנימיות והחיצוניות של המטופל.

משהרגשתי שגישה זו אינה מספיקה עבור כל המטופלים למדתי גישות נוספות, בהן: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, טיפול בעזרת היפנוזה, מדיטציה וייעוץ.  

בשנים האחרונות נוסף לטיפולים אני גם כותבת מאמרים ורשימות בעיתונות המקוונת, בעיתונות הפסיכולוגית המקצועית ובבלוג המקצועי שלי.

ב-2013 יצא לאור ספרי "93 כלים לאושר כלים מעשיים למאבק במצבי-רוח רעים ולבניית הרגשה טובה".

ב-5 באוגוסט 2014 קיבלתי את הדוקטורט בפסיכולוגיה קלינית מאוניברסיטת WEST COAST.

הדוקטורט הוא "האופנה האחרונה" בדוקטורטים בעולם.

למעשה הוא אות הוקרה מיוחד, בינלאומי, הניתן לאנשים שכתבו ספרים בעלי משמעות (לספר, בין השאר, ביבליוגרפיה עניפה ותיאוריה על SELF-EFFICACY  ואושר, בהמשך לתיאוריה של פרופ' מרטין זליגמן). הספר נכתב במשך שש וחצי שנים. 

האוניברסיטה היא בינלאומית, ומספר הדוקטורט הוא 972002.

שם השלוחה הבריטית של האוניבסיטה הוא – University's Concept College in London, United Kingdom. 

בנוסף על הכתיבה המקצועית, אני גם קוראת ספרות מקצועית.

מטרתי היא לתת לכל מטופל את הטיפול המיטבי עבורו, ולהתחשב בצרכיו וברצונותיו לגבי הטיפול, תוך שימוש בידע העדכני הקיים היום  (EBT) לגבי בעיותיו הספציפיות.

לגבי אופן עבודתי – היכנסו לדף הבית, המסביר כיצד אני עובדת.