ארכיון תגיות: טיפול זוגי באשדוד

התערבויות בטיפול הזוגי

 

טיפול זוגי אינטגרטיבי הוא הגישה בה אני עובדת בטיפול הזוגי. הטיפול הזוגי אינטגרטיבי הוא טיפול המשלב בתוכו גישות שונות של טיפול זוגי.

ומה באמת קורה בחדר הטיפול הזוגי?

בני הזוג מספרים בטיפול הזוגי על הקשיים, התסכולים והרצונות שלהם בקשר לבני הזוג. הם מספרים על רגעים קשים, על אכזבות ועל תקוות.

אני כמטפלת זוגית מנסה לעזור להם בכמה דרכים:

 אני עוזרת להם לדבר זה עם זה ללא הפרעות: כך אם בן זוג אחד מתערב בדברי השני, אני עוצרת אותו ומאפשרת לבן הזוג שמדבר לסיים את דבריו. זוהי לכאורה טכניקה פשוטה, אך היא מאפשרת לבני הזוג לבטא בטיפול הזוגי את מה שהם חושבים ולהקשיב אחד לשני. דיבור והקשבה אלו הם חיוניים, מפני שאצל זוגות רבים יש קושי בתקשורת כזו: הם נוטים להיכנס אחד לדברי השני, ואז השני עונה, והראשון מחזיר לו. וכך, במקום דו-שיח של הקשבה, שבו האחד מסביר את עצמו והשני מקשיב, נוצרת התנצחות. כל אחד מדבר במשפטים קצרים בקול מורם, ובני הזוג בעצם מדברים יחד… איש מהם אינו מקשיב לדברי השני, והם גם לא מרגישים שדבריהם מתקבלים. ברור, שגם אני איני יכולה להקשיב כך לבני הזוג. הדיאלוג המסודר יחסית הופך להיות מריבה.  לכן, אני רואה זאת כחיוני בטיפול הזוגי לאפשר את השיח הזוגי התקין והמקשיב. ואכן זוגות אומרים בסוף המפגש של הטיפול הזוגי: הצלחתי להבין טוב יותר מה בעלי, או אשתי – חושבים. הצלחתי לבטא את עצמי. בבית אנחנו לא מצליחים בכלל להקשיב אחד לשני. בטיפול הזוגי אנחנו מצליחים לדבר. כמובן, שהשאיפה שלי היא, שהיכולת הזו לדבר תעבור גם לבית, כאשר אני איני נמצאת עם בני הזוג.

  • אני משתדלת להיות אותנטית בטיפול הזוגי – קל לפסיכולוגים קליניים ליפול למלכודות מקצועיות, אשר גורמות להם להיות יותר מדי "אנשי מקצוע" ופחות מדי "בני אדם". ברור, שבטיפול הזוגי יש לי את המקום שלי כמטפלת הזוגית, אבל אני משתדלת להביא את עצמי בצורה אותנטית. זאת אומרת לומר מה שאני חושבת ומרגישה – כשצריך, לשתוק לפעמים כשאין משהו משמעותי להגיד, לצחוק עם בני הזוג, להתנצל כשצריך וגם לספר סיפורים על אנשים אחרים ועל עצמי – אם אני רוצה להמחיש בעיה דומה לשלהם. לספר על מחקרים שקשורים למה שהמטופלים בטיפול הזוגי עוברים. ההתנהגות האותנטית הזו, מניסיוני, עוזרת ליצור קשר טוב ביני לבין בני הזוג, וגם מאפשרת לנהל את הטיפול באוירה טובה. אני משתדלת לדבר בשפת בני-אדם, ולא בשפה פסיכולוגית וגבוהה מדי. אני משתדלת לדבר בגובה העיניים. אני משתדלת להיות "אני" כשאני מנסה לעזור לבני הזוג לפתור את בעיותיהם.
  • אני מצביעה על דינמיקות שקורות בין בני הזוג. כך למשל אם בן זוג אחר מדבר בנימה כועסת, ולכן השני נראה נרתע, אני מצביעה על כך בטיפול הזוגי. אם ישנם מעגלים שליליים, שבהם ביקורת של האחד מביאה להצטמצמות של השני, מה שגורם שוב לביקורת מצד הראשון – חשוב להצביע על כך. המעגלים השליליים האלו יכולים לשחק תפקיד מכריע בדינמיקה של הקשיים של בני הזוג, והארה שלהם בטיפול הזוגי עוזרת לרכך את עוצמתם ולמנוע את הפעלתם.
  • מתן אמפתיה לרגשות ולחוויה – בתוך הסערה של הקשיים הזוגיים לא פעם חסרה האמפתיה (=הבנה לחוויות הפנימיות של הזולת) לבן-הזוג או לבת-הזוג. כך שני בני הזוג מגיעים לטיפול הזוגי כשהם משוועים לאמפתיה לקשייהם. בטיפול הזוגי אני משתדלת  להיות אמפתית עם מה שחווה האדם בתוך הזוגיות. כך אני משתדלת להיות אמפתית עם תחושות של כעס, אפליה, הזנחה רגשית, בגידה ועוד. עצם מתן ההבנה והאמפתיה למצבים האלו – מרגיע את הרוחות של בני הזוג. הם מרגישים תחושת הקלה גדולה, שמישהו הבין אותם. שידור האמפתיה בתוך תהליך הטיפול הזוגי עוזר גם לבן הזוג להיות אמפתי יותר כלפי בת-זוגתו, ולהבין דינמיקות פנימיות שהוא לא הבין קודם, ורק כעס על הביטוי ההתנהגותי של רגשות אלו.. אין זה קל להיות אמפתיים בתוך "הבלגן הזוגי" – מתן אמפתיה דורש להתעלות מעל להתנהגויות המרגיזות או הנמנעות של בני-הזוג, שקל יותר להיות שיפוטי כלפיהן. מתן אמפתיה מביא להתבוננות מבעד להתנהגויות החיצוניות, התבוננות שמשדרת הבנה וקבלה של רגשות קשים. ואולי דווקא בגלל שקשה להיות אמפתי בתוך הבלגן הזוגי –  חשוב להיות אמפתיים. מפני שאמפתיה להתנהגות הזוגית מאפשרת לבני הזוג להפריד בין הרגשות לבין ההתנהגות החיצונית. אמפתיה מאפשרת לאדם לחוש, שיש הצדקה לרגשותיו. אמפתיה גם מרגיעה. כאשר בני הזוג מקבלים אמפתיה לרגשותיהם בטיפול הזוגי, הם מבינים שרגשותיהם היו סוערים וקשים, ולכן הולידו התנהגויות קשות וסוערות. אבל הם לומדים גם, שיכולות להיות דרכים אחרות להתמודד עם רגשות קשים, ולאו דווקא לבטא אותן באמצעות חזרה על התנהגויות בעייתיות, שמסלימות מעגלים בעייתיים בזוגיות.
  • בטיפול הזוגי אני מצביעה על התנהגויות שהן פוגעות או מיטיבות לבני הזוג. חלק משמעותי בשמירה על זוגיות טובה הוא הידיעה מה מזיק ומה אינו מזיק לקשר. ישנם בני-זוג אשר חוזרים שוב ושוב על אותן טעויות, אשר גורמות לפגיעה או להתרחקות של בן הזוג. מבחינתם התנהגויות אלו הן תקינות, ואף חשובות בזוגיות. כך למשל יש בני זוג שחושבים שחשוב לומר הכל בפני בני זוגם. להיות כנים. אלא שהכנות הזו יכולה לפעמים להיות פוגעת מאוד. לכן, מתפקידי כמטפלת זוגית הוא להצביע על ההשפעה השלילית או החיובית של התנהגויות מסוימות. אני גם מסבירה מדוע התנהגות כזו אינה רצויה, וכיצד ניתן להחליף אותה בהתנהגות אחרת. קראו על כך יותר בסעיף העוסק בלימוד התנהגויות חדשות בטיפול הזוגי.
  • הבנת הרקע המשפחתי – כל בן זוג מגיע לזוגיות מרקע משפחתי מסוים. כך למשל יש אנשים, המגיעים אחרי שגדלו בבית שבו רבו בצורה לא מתאימה. יש אנשים, המגיעים מבית, שבו לא ביטאו רגשות, והיתה אוירה של הסתגרות. כל משפחה מלמדת את ילדיה מודל מסוים של התנהגות, וזאת בשילוב עם הגנטיקה של הנטיה ההתנהגותית, שעוברת גם היא מן ההורים לילדים. כך מגיע כל בן זוג לזוגיות כשיש לו נטייה גנטית להתנהגויות מסוימות, וגם נטייה משפחתית לדפוס מסוים של התנהגות. הבנת המקור של הדפוסים האלו בטיפול הזוגי היא חשובה. כך אנחנו מבינים מדוע אדם מסוים הוא רגזן, והשניה היא מרצה. לעיתים אנחנו מתנהגים בזוגיות בכוונה בצורה הפוכה מכפי שראינו את הורינו – בכדי שלא נהיה כמוהם. דווקא החוויה שלנו כילדים שחוו את ההתנהגויות של ההורים, והעריכו אותן או סלדו מהן – יכולה להשפיע רבות על ההתנהגות הזוגית שלנו. העלאת הדפוסים המשפחתיים הזוגיים מאפשרת לבני הזוג לראות את המקור להתנהגותם, אבל גם לפתח עמדה ביקורתית כלפיהם. האם אתה רוצה להיות כמו אביך? האם את רוצה להיות דומה לאימך, או שונה ממנה לחלוטין? הידע שלנו על  ההתנהגות הזוגית המשפחתית בהחלט יכול לעזור לנו להבין מדוע אנחנו מתנהגים כפי שאנחנו מתנהגים – וכך לסלוח לעצמנו. וההיזכרות בדפוסים שבמשפחתנו  גם מאפשרת לנו לעשות בחירה מחודשת – האם אני רוצה לחיות כמו הורי או לא? דווקא ההשפעה החזקה שיש להתנהגות ההורים על הילדים היא שמאפשרת לנו גם להניע את עצמנו לשינוי ולמציאת התנהגות זוגית טובה יותר עבור עצמנו.
  • לימוד דרכי תקשורת חדשות – כפי שכבר ציינתי בסעיף הקודם, חשוב לעזור לבני הזוג ללמוד כיצד לתקשר זה עם זו בצורה שתהיה נעימה ומיטיבה זה עם זו ועם הזוגיות. לכן אני מלמדת בטיפול הזוגי אפשרויות תקשורת חדשות, שיכולות לעזור. כך למשל אני מלמדת את ההקשבה והדיבור: אני מסבירה על חשיבות ההקשבה, וגם על חשיבות הדיבור שאינו ארוך מדי, כדי שלא ייגע את המקשיב, ויאפשר לו גם להגיב. דרכי תקשורת נוספות שאני מלמדת בטיפול הזוגי הן: מתן ביקורת באופן שאפשר לשמוע, הימנעות ממגע כשאתה מותקף מילולית על ידי בן הזוג, התרחקות כאשר מרגישים כועסים מדי, מתן אמפתיה ותמיכה כאשר בן הזוג מתייעץ, היענות לצרכים המיניים המיוחדים של כל אחד, בילוי משותף יחד בצורות בילוי שונות, יצירת קשר חברי  וגם יצירת חזון (מטרות משותפות לעתיד) משותף. כך למשל, כחלק מלימוד התנהגויות חדשות בטיפול הזוגי אני מלמדת כיצד מבטאים כעסים. במקום לכעוס על בן הזוג ו"לומר לו את כל האמת בפרצוף", עדיף לומר משהו קל בקשר למה שמפריע לנו. אחרי שאנחנו נרגעים, וברגע נינוח בין בני-הזוג, אפשר לומר את מה שהפריע, וגם זה – ב"פתיחה רכה", כלומר בפתיחה שהיא נעימה ולא תוקפנית מדי. גם אז עדיף לשאול אם מתאים לה עכשיו לשמוע ביקורת מסויימת. עדיף גם להשתמש ב"שפת אני" – כלומר לומר לבן-הזוג: "אני מרגישה מקופחת כשאתה לא שואל אותי לשלומי אחרי שהתעניינת בשלום הילדים", או "אני נפגע כשאת אומרת לי – לך תחמם את האוכל שלך בעצמך, במקום לחמם לי את האוכל כשאני מגיע הביתה". שפת "האני" מאפשרת לנו להישמע פחות מאשימים – במקום להאשים את הזולת אנחנו מדברים על רגשותינו אנו. דרך נוספת לבקר מבלי לפגוע היא להתייחס לאירוע ספציפי שקרה, ולא להכליל את מה שקרה לכל ההתנהגות של בן-הזוג. כך למשל במקום לומר – "אתה קמצן כרוני", אפשר לומר: "הפריע לי כשלא רצית לקנות לילדים בגדים לקראת החגים, חשבתי שאנחנו כן יכולים להרשות זאת לעצמנו".
  • יצירת קשר טוב עם כל אחד מבני הזוג – מחקרים מראים, שכמו בטיפול אישי, גם בטיפול זוגי יצירת קשר טוב וברית טיפולית טובה עם בני הזוג – מקדמת את הטיפול הזוגי. כך אני רואה זאת כחלק חשוב מן הטיפול הזוגי ליצור קשר טוב עם שני בני-הזוג. לכן הפגישה האישית שאני מקיימת בתחילת הטיפול עם כל אחד מבני הזוג מכוונת גם כדי ליצור קשר טוב עם כל אחד מבני הזוג. חשוב שכשאפנה או אדבר עם כל אחד מבני הזוג – אני ארגיש בנוח איתם והם ירגישו בנוח איתי. מטבע הדברים, בטיפול זוגי יכול להיווצר מצב, שבו בן-זוג אחד ירגיש תחת ביקורת ממני יותר מבן הזוג השני. מצב זה אינו מצב טוב, וחשוב לדבר על כך בטיפול הזוגי. חשוב גם לאזן את הצגת התמונה הזוגית, מפני שאף פעם אין בן זוג אחדת שהוא בעייתי, מבלי שהשני יהיה בעייתי ויתרום את חלקו לדינמיקה של הזוגיות.
  • בירור המצב הזוגי בין הפגישות – בדרך כלל אני מתחילה את הפגישות בבירור המצב הזוגי בין הפגישות שהיו. המעקב אחרי מצב הזוגיות בטיפול הזוגי הוא חשוב לשם המידע וכדי לעקוב אחרי הבעיה שבגלל הגיעו לטיפול. שני בני הזוג מספרים על תחושותיהם לגבי המצב הזוגי בשבוע האחרון. אם היתה אוירה טובה ושיפור ביחסים – אנחנו מדברים על כך ומנסים להבין מה הביא לשיפור הזה. גם אם היו בעיות שקרו – אפשר להעלות אותן ולדבר עליהן. לא פעם הבעיות נתפסות אחרת בין בני הזוג: בן-זוג אחד מרגיש שהזוגיות היתה טובה יחסית השבוע, והשני אינו מרגיש כך. חשוב שהם יידעו כיצד הצד השני הרגיש.
  • מתן עידוד ותקווה – חלק חשוב מהטיפול הזוגי הוא מתן עידוד ותקווה שניתן לשפר את הזוגיות. פעמים רבות מגיעים בני-הזוג עם ספקות לגבי האפשרות לשיפור הזוגיות. תפקידי כמטפלת זוגית הוא לעודד אותם, שהשינוי אפשרי. ברור, שלא אעשה זאת אם איני מאמינה ששינוי אפשרי. אבל אצל רוב הזוגות השינוי הוא אפשרי, ולכן תפקידי, כמי שטיפלה בזוגות רבים וראתה איך הם משתנים – להעביר מסר של תקווה והרגעה לבני-הזוג הדואגים בטיפול הזוגי.
  • מתן פידבק על הפגישה הזוגית – בסוף כל פגישה בטיפול הזוגי אני משתדלת לברר מה חשב כל אחד מבני הזוג על הפגישה עצמה של הטיפול הזוגי. מה היה טוב עבורם בפגישה, ומה היה בעייתי או חסר. מתן פידבק כזה בסוף הפגישה בטיפול הזוגי הוכח מחקרית כעוזר להשגת תוצאות טובות בטיפול. מתן פידבק כזה מחזק את הברית הטיפולית בין בני הזוג לביני – כלומר הוא עוזר לנו להתכוונן יחד בנוגע למטרות הטיפול ולאופן שבו מטפלים. לכן חשוב שבני-הזוג יענו באופן כן מה חשבו והרגישו עם הפגישה שהיתה. במידה והיתה להם ביקורת על הפגישה האחרונה – נדבר עליה, ואני אשתדל בפעם הבאה ליישם את מה שדורש שינוי, לפי מה שדיברנו בסוף הפגישה הקודמת. כך בני הזוג נעשים פעילים ושותפים למלאכת הטיפול הזוגי. הם מספרים על העדפותיהם בנוגע לאופן הטיפול, לתכנים ולעבודה שלי כמטפלת זוגית. פידבק פתוח כזה בסוף הפגישה הוא חשוב ומאפשר לתאם לצרכים של בני הזוג.
ייעוץ וטיפול זוגי באשדוד

ייעוץ וטיפול זוגי באשדוד

 

על בולבי

איזה איש מדהים… איזה איש רגיש.

אני מביאה כאן את כל הערך של ויקיפדיה על ג'ון בולבי.

הוא דמות חשובה ביותר בתחום הפסיכותרפיה ובתחום המחקר.

תיהנו!

רחל

ג'ון בולבי

ג'ון בולבי

ג'ון בולבי, בשמו המלא אדוארד ג'ון מוסטין בולבי (באנגליתEdward John Mostyn Bowlby; ‏26 בפברואר 1907לונדון – 2 בספטמבר 1990,האי סקאיסקוטלנד), היה פסיכיאטר ילדים ופסיכואנליטיקאי בריטי, אבי תאוריית ההתקשרות בפסיכולוגיה התפתחותית.

 

 

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ון בולבי נולד בלונדון, למשפחה מהמעמד הבינוני-גבוה. הוא היה הרביעי בין ארבעת ילדי הוריו. אביו, סר אנתוני בולבי, בעל תואר אצולה של ברונט ראשון, היה רופא מנתח בחצר המלכותית; הייתה לו היסטוריה אישית מורכבת בגלל היותו יתום מגיל חמש – אביו, סבו של ג'ון בולבי, תומאס בולבי, מת בשבי הסיני במהלך מלחמת האופיום השנייה, במסגרת עבודתו ככתב העיתון "טיימס".

אמו של ג'ון בולבי, ליידי מרי או מיי ברידג'ט לבית מוסטין, הייתה בתו של כומר אנגליקני ידוע. בשנותיו הראשונות, ג'ון בולבי גודל בעיקר על ידי מטפלת ("נאני"), כפי שהיה נהוג במשפחות מבוססות לא מעטות בתקופתו. הוא היה רואה את אמו כשעה ביום בלבד אחרי הגשת התה. בדומה לאמהות רבות בנות מעמדה, היא חששה מהענקת תשומת לב יתרה או גילוי סימני חיבהמוגזמים לילדיה, פן ייחשבו כפינוק מזיק לחינוכם. האב היה נעדר רוב הזמן בשל עבודתו ובילה עם המשפחה בימי ראשון. בפועל המטפלת מילאה במידה רבה את צרכיו הרגשיים של הילד. ‏[1]

בהיותו בן 4 נאלץ בולבי להיפרד מהמטפלת האהובה שעזבה את בית המשפחה, ובגיל 7 נשלח יחד עם אחי הבכור לפנימיה. בספרו "פרידה: חרדה וכעס" טען שזו הייתה בשבילו תקופה נוראית, ומאוחר יותר אמר: "לא הייתי שולח אפילו כלב לפנימיה בגיל שבע". ‏[2]

בעקבות חוויותיו האישיות כילד, הביע בולבי במהלך חייו רגישות רבה לסבלם של הילדים. עם זאת, הבחין בין השלכות שונות בגילאים שונים, ולא שלל את התוצאות המיטיבות של החינוך במסגרת פנימיה עבור חלק מהילדים מעל גיל 8. לדבריו, "אם לילד יש קשיי הסתגלות בבית, יכול להיות מועיל בשבילו להתרחק לחלק מהשנה מהמתחים שיצרו קשיים אלה, דבר שהוא נכון גם במקרים שבהם הבית הוא רע בשבילו מסיבות אחרות. יתרון הפנימיה עומד בכך שהיא שומרת, אם כי בצורה מתונה, את הקשרים החשובים של הילד עם הבית, וגם בכך שהיא מהווה דפוס חברתי מקובל ברוב החברות המערביות של היום (1957), מה שלא גורם לילד להרגיש שונה מילדים אחרים. יתרה מזו, הקלת העומס על ההורים בחלק מהשנה, מאפשרת להם לפתח גישות יותר חיוביות כלפי הילדים בשאר הזמן. ‏[3]

מהפנימיה עבר בולבי ללמוד במכללת הצי המלכותי בדרטמות, אבל בגיל 17 החליט שקריירה כימאי אינה בשבילו וכתב לאמו שרצונו במקצוע "שישפר את הקהילה כולה". ‏[4]

לימודים וקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בולבי נרשם ללימודי מדעי היסוד הטרום-קליניים ברפואה ופסיכולוגיה בטריניטי קולג' שבאוניברסיטת קיימברידג', שם זכה בפרסים על הישגיו. בתום לימודיו לתואר הראשון, בשנת 1928, התנדב במשך תקופה כמורה בשתי פנימיות; אחת מהן, בית ספר בנורפוק, הייתה בעלת אוריינטציה פסיכואנליטית וטיפלה בילדים עבריינים ובעלי הפרעות הסתגלות קשות. ההתנסות עם ילדים שחוו ילדות קשה גרמה להתעניינותו של בולבי בהתפחתות הנפשית של האדם ובפסיכואנליזה. במהלך עבודתו הושפע בגישתו לנפש הילדים על ידי מורה ותיק בשם אלפרד אלפורד, שגם שיכנע אותו להמשיך ללמוד רפואה.

בגיל 22 נרשם להמשך לימודי רפואה בבית החולים יוניברסיטי קולג' בלונדון. בשנת 1933 בגיל 26 קיבל תואר דוקטור ברפואה. במקביל ללימודי הרפואה עבר התמחות במכון לפסיכואנליזה. אחרי טיפול, לימודים והדרכה אצל ג'ואן ריווייר (Joan Riviere) ואצל מלאני קליין, הוסמך כפסיכואנליטיקאי (1937). במקביל, בהמשך מסלולו כרופא, עבר התמחות בפסיכיאטריה למבוגרים בבית החולים מודסלי, ובשנת 1936 עבר להשתלם ולעבוד בפסיכיאטריית ילדים בקליניקה להדרכת הילד בלונדון (London Child Guidance Clinic).

במלחמת העולם השנייה, החל משנת 1940, שירת בולבי כפסיכיאטר צבאי בעל דרגת לוטננט קולונל בחיל הרפואה המלכותי. בתום המלחמה, בשנת 1945, מונה לסגן מנהל בית החולים טביסטוק, והתמסר לטיפול הנפשי בילדים ונוער. כמנהל של מחלקת הילדים בבית החולים, בהתאם להשקפתו, שינה את שמה ל"מחלקת הילדים וההורים". משנת 1950 שימש כיועץ בתחוםבריאות הנפש של ארגון הבריאות העולמי.

בולבי היה נשוי מ-16 באפריל 1938 לאורסולה לונגסטאף, גם היא בת לכירורג. נולדו להם ארבעה ילדים, ביניהם סר ריצ'רד בולבי, שירש מדודו את התואר של ברונט.

ג'ון בולבי נפטר ב-2 בספטמבר 1990 עקב אירוע מוחי, בבית הקיץ שלו באי הסקוטי סקאי. לבקשתו, נקבר שם על גבעה בתוך הנוף שאהב.

תרומתו לפסיכואנליזה ופסיכולוגיה התפתחותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בולבי החל את דרכו כפסיכואנליטיקאי. בעקבות השפעותיה של תאוריית האבולוציה של דרווין, יצא בולבי כנגד נקודה מרכזית אחת בתאוריה הפסיכואנליטית – מקור המוטיבציה. על פי התאוריה הפסיכואנליטית, המוטיבציה לפעול נובעת מן הדחפים הבסיסיים של האדם (דחפים כגון מיןמזון ושינה). בולבי התנגד לרעיון זה. לדעתו, המוטיבציה נובעת דווקא מן המוכנות – נטייה מולדת לפעול בצורה מסוימת כדי להשיג מטרה הישרדותית בעלת ערך הסתגלותי. במילים אחרות: לפי בולבי, מה שמניע את פעילות האדם הן המטרות שעלינו להשיג כדי לשרוד, והפחד שמא לא נשיג אותן.

בעזרת גישתו החדשה, ובעזרת תאוריות קודמות של פסיכולוגים התנהגותיים, פיתח בולבי את המונח "מערכות התנהגותיות" (Behavioral system). מערכות אלו מורכבות משלושה חלקים:

  1. מטרה – מאחורי כל מערכת התנהגותית ישנה מטרה בעלת ערך הסתגלותי למין (חיפוש הגנה, קבלת אוכל, התקרבות לזולת).
  2. קבוצה של תגובות ראשוניות ומולדות המאוגדות על ידי אותה מטרה. תגובות אלו אמורות לקרב את האדם להשגת המטרה.
  3. קבוצה של גירויים מולדים בעלי מכנה משותף שמפעילים את המערכת. כאשר האדם נפגש בגירוי כזה הוא מפעיל מיד את המערכת אליה הגירוי קשור. הגירוי בעצם מאותת לאדם שעליו לחפש כעת את מטרתו. גירויים אלה נקראים בספרות "סימן" או "משחררים חברתיים".

כאמור, מערכות ההתנהגות הן מולדות, אך הן מאפשרות גם למידה. כאשר האדם לומד כי התגובות המולדות אינן תורמות לו בהשגת המטרה (למשל, אם הזולת לא מגיב לאיתותיו), הוא מפתח תגובות חלופיות שתואמות יותר את המציאות שבה הוא נמצא, ואשר יקרבו אותו למטרתו בצורה טובה יותר. בצורה זו הסביר בולבי את ההבדלים הבין-אישיים הרבים שבהתנהגות האנושית.

בולבי טען שניתן לאגד את כל ההתנהגויות האנושיות במערכות התנהגותיות. כדוגמה לכך, דן בולבי בכמה מערכות מרכזיות:

  • מערכת ההתקשרות – זוהי המערכת המפורסמת ביותר בתאוריה של בולבי. מטרתה של המערכת היא חיפוש קירבה לצורך הגנה. הגירויים המפעילים אותה הם גירויים של סכנה (כגוןרעש, חושך, כישלון), והם מביאים לתגובות המאותתות למצוקה, וקוראות לזולת להתקרב ולהגן. תגובות אלה מתפתחות ביחד עם יכולתו המוטורית של התינוק, ועוברות מקריאות פסיביות לעזרה (בכי, צרחות ועוד) לחיפוש אקטיבי אחר עזרה.
  • מערכת מתן העזרה – זוהי המערכת המשלימה של מערכת ההתקשרות. מטרת מערכת זו היא לספק עזרה והגנה לזולת בשעת מצוקה, ובכך להפחית את סבלו. הגירויים המפעילים את המערכת הם איתותי ההתקשרות שמפיק הזולת. כשהמערכת מופעלת, מגיב האדם בצורה אמפתית למצוקת הזולת, ומנסה לעזור לו בצורה סימפטית ואפקטיבית.
  • המערכת הסקסואלית – מטרתה של מערכת זו היא לקיים יחסי מין. הגירוי המפעיל את המערכת הוא מפגש עם אחר אטרקטיבי או פורה. התגובות בעת הפעלת המערכת הן תגובות של ניסיון למשיכה מינית ושל איתותים למוכנות מינית.

מבחר כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הטיפול האמהי ובריאות הנפש.

(1995). Maternal Care and Mental Health. The master work series (2nd ed.). Northvale, NJ; London: Jason Aronson. [Geneva, World Health Organization, Monograph series no. 3]. ISBN 1-56821-757-9. OCLC 33105354.

  • – עם מ. פריי (מקוצרת), 2 פרקים מאת מרי איינסוורת – בדו"ח ארגון הבריאות העולמי – הטיפול בילד וצמיחת האהבה. פליקן בוקס, לונדון, 1953.

Bowlby J (1976). Fry M (abridged & ed.). ed (Report, World Health Organisation, 1953 (above)). Child Care and the Growth of Love. Pelican books. Ainsworth MD (2 add. ch.) (2nd edn. ed.). London: Penguin Books. ISBN 0-14-013458-1. OCLC 154150053.

  • התקשרות ואבדן. כרך א – התקשרות, מהדורה שנייה, בייסיק בוקס, ניו יורק, 1999.

Bowlby J (1999). Attachment. Attachment and Loss (vol. 1) (2nd ed.). New York: Basic Books. LCCN 00266879; NLM 8412414. ISBN 0-465-00543-8 (pbk). OCLC 11442968.

  • התקשרות ואובדן. כרך ב – פרידה: חרדה וכעס. הספרייה הפסיכואנליטית הבינלאומית, מס. 95, הוצאה לאור הוגארת, לונדון, 1973.

Bowlby J (1973). Separation: Anxiety & Anger. Attachment and Loss (vol. 2); (International psycho-analytical library no.95). London: Hogarth Press. ISBN 0712666214(pbk). OCLC 8353942.

  • התקשרות ואובדן, כרך ג – אובדן: עצבות ודיכאון. הספרייה הפסיכאנליטית הבינלאומית מס. 109, הוצאה לאור הוגארת, לונדון, 1980.

Bowlby J (1980 Loss: Sadness & Depression. Attachment and Loss (vol. 3); (International psycho-analytical library no.109). London: Hogarth Press. ISBN 0-465-04238-4 (pbk). OCLC 59246032.

  • בסיס בטוח: ההתקשרות הורה-ילד וההתפתחות הבריאה של האדם. ספרות מקצועית טביסטוק – הוצאה לאור רוטלדג', לונדון, 1988.

Bowlby J (1988). A Secure Base: Parent-Child Attachment and Healthy Human Development. Tavistock professional book. London: Routledge. ISBN 0422622303(pbk). OCLC 42913724.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אי. ברתרטון – מקורות תאוריית ההתקשרות:ג'ון בולבי ומרי אינסוורת

Bretherton I (September 1992). The origins of attachment theory: John Bowlby and Mary Ainsworth. Developmental Psychology 28 (5): 759–775. doi:10.1037/0012-1649.28.5.759. OCLC 1566542.

  • ג'. הולמס – ג'ון בולבי ותאוריית ההתקשרות. מייסדי הפסיכותרפיה המודרנית

Holmes J (1993). John Bowlby and Attachment Theory. Makers of modern psychotherapy. London; New York: Routledge. ISBN 0-415-07730-3 (pbk). OCLC 27266442.

  • ס. ואן דייקן – ג'ון בולבי: חייו המוקדמים: מסע ביוגרפי אל שורשי תאוריית ההתקשרות.

Van Dijken S (1998). John Bowlby: His Early Life: A Biographical Journey into the Roots of Attachment Theory. London; New York: Free Association Books. ISBN 1853433934 (pbk). OCLC 39982501.

  • ס. ואן דייקן, ר. ואן דר ור, מ.ה. ואן אייזנדורן, בולבי לפני בולבי: מקורותיו של מסע אינטלקטואלי בפסיכטאנליזה ופסיכולוגיה

Van Dijken S; Van der Veer R; Van IJzendoorn MH; Kuipers HJ (Summer 1998). Bowlby before Bowlby: The sources of an intellectual departure in psychoanalysis and psychology. Journal of the History of the Behavioural Sciences 34 (3): 247–269. doi:10.1002/(SICI)1520-6696(199822)34:3<247::AID-JHBS2>3.0.CO;2-N.http://www3.interscience.wiley.com/cgi-bin/abstract/76082/ABSTRACT. Retrieved 2007-09-01.

  • ב. מייהיו – בין אהבה ותוקפנות: הפוליטיקה של ג'ון בולבי.

Mayhew B (November 2006). Between love and aggression: The politics of John Bowlby. History of the Human Sciences 19 (4): 19–35. doi:10.1177/0952695106069666.

  • פ.כ.פ. ואן דר הורסט, ר. ואן דר ור, מ.ה. ואן דר אייזנדורן – ג'ון בולבי והאטולוגיה: ראיון עם הערות שוליים

Van der Horst FCP; Van der Veer R; Van Ijzendoorn MH (2007).John Bowlby and ethology: An annotated interview with Robert Hinde". Attachment & Human Development 9 (4): 321–335. doi:10.1080/14616730601149809. http://www.informaworld.com/smpp/content~content=a773405215. Retrieved 2007-11-30.

  • פ.כ.פ. ואן דר הורסט, ה.א. לרואה, ר. ואן דר ור – כשנפגשים זרים: ג'ון בולבי והארי הארלו על התנהגות ההתקשרות

Van der Horst FCP; LeRoy HA; Van der Veer R (2008). "When strangers meet": John Bowlby and Harry Harlow on attachment behavior (PDF). Integrative Psychological & Behavioral Science

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Bowlby R and King P (2004). Fifty Years of Attachment Theory: Recollections of Donald Winnicott and John Bowlby Karnac Books. p. 17.
  2. ^ Schwartz J, Cassandra's Daughter: A History of psychoanalysis 1999, p. 225, Viking/Allen Lane
  3. ^ Bowlby, J. (1951). Maternal Care and Mental Health .New York: Schocken. P. 89.
  4. ^ Suzan Van Dijken – John Bowlby: His Early Life: A Biographical Journey into the Roots of Attachment Theory Free Association Books, London,1998,

משוב על הערך

זוגיות וילדים

אל תשכח גם אותי, בבקשה

אל תשכח גם אותי, בבקשה

בספרי "93 כלים לאושר" ניסיתי לתת את התיאוריות הכי טובות ואחרונות על זוגיות.
ניסיתי גם לתת את העצות הכי טובות על זוגיות. על יצירת זוגיות ועל שימור זוגיות.

שניהם חשובים מאוד, אתם יודעים.
אז טיפ חשוב לזוגיות:
השקיעו במקביל גם בזוגיות וגם בילדים. אל תקפחו אף אחד מהם.

והנה, לינק חשוב בנושא:
http://www.hebpsy.net/blog_post.asp?id=1070

שלכם,

רחל בר-יוסף-דדון
פסיכולוגית קלינית
ומחברת הספר "93 כלים לאושר"

לראות אותך

טיפול זוגי אשדוד

נשארנו לבד.

עשינו המון דברים: הזזנו הרים. שיפצנו. כתבנו יצירות. דיברנו עם כולם, כמעט.

אבל פתאום אנחנו יכולים להסתכל מסביב, ולראות, שמי שיקר לנו מאוד מאוד רחוק. רחוק נפשית, אני מתכוונת.

עצוב.

אנחנו מתחילים לחוש נורא נורא בודדים. אבל בדידות קיומית גדולה כזו.

ההצעה שלי:

להתבונן. כלומר לעשות מדיטציה של ראייה, של האזנה, של ריח.  להרגיש את השני. או השניה. נתתי הוראות מאוד מפורטות לזה בספרי, "93 כלים לאושר".

ברגעים כאלו אני, אישית, גם מפשפשת בקדחתנות בזכרוני, ומנסה להיזכר בתיאוריות שאני מכירה: מה אומרים על כך סוזן ג'ונסון יוצרת הטיפול הזוגי ממוקד-הרגשות. מה כתב על כך פרופ' ג'ון גוטמן, היהודי המזוקן והמקסים שצפה בזוגות וחקר אותם במשך עשרות שנים.

גוטמן כותב בספרו האחרון מ-2012 על התכווננות. הוא שינה את התיאוריה הקודמת שלו – הודה, שהיא לא היתה מספיק טובה…

ג'ונסון מתייחסת לבסיס הבטוח.

טוב שיש לפעמים תיאוריות ומחקרים לצידנו. זה עוזר…

מי שרוצה לקרוא על זה: אני ממליצה על ספרי, "93 כלים לאושר". הקדשתי בספר פרק שלם, מאוד מרוכז וחשוב, לדעתי, לנושא הזוגיות והאושר. מה באמת חשוב במציאות זוגיות, בקיום זוגיות טובה.

רחל בר-יוסף-דדון, פסיכולוגית קלינית,  אשדוד

רגעים חשובים בטיפול הזוגי

יעוץ נישואים אשדודעל רגעים מרגשים בטיפול הזוגי, ששזורים בו תקווה וייאוש

ישנם רגעים מרגשים בטיפול הזוגי, רגעים, שבהם השאיפה של כל המשתתפים בטיפול הזוגי מתחילה להתממש: בני-הזוג מתחילים להתקרב זה לזה. לעיתים זה מתבטא בקשר גופני שקורה ביניהם על הספה שלי (יד מונחת על יד, כתף נוגעת בכתף), מבלי שבני-הזוג אפילו שמים לב לכך. לפעמים ההבנה בין בני-הזוג גדלה, אחרי שתקשרו בערוצים מנוגדים לגמרי. לפעמים הם מסכימים על תוכנית משותפת לפתרון בעיה גדולה, שעוררה מריבות קשות, שנראו בלתי-פתירות.

והרגעים האלו הם רגעים מרגשים, מפני שקדמו להם בדרך כלל פגישות, שבהן לא היה ברור מה יקרה בסופו של הטיפול הזוגי – האם הזוג יתחזק בעקבות הטיפול הזוגי, וייצא זוג מאושר, המסתכל זה על זו ולהיפך בעיניים קורנות? או אולי הזוג ייצא מאוכזב, כועס, ומרוחק?

נכון, נתוני התוצאות בטיפול הזוגי לפי השיטה שאני עובדת, ה-EFCT, הם נתונים מצוינים – רוב הזוגות יוצאים מהטיפול הזוגי כשהזוגיות שלהם במצב טוב הרבה יותר – האושר יחזור לחייהם ולזוגיות שלהם. אבל הנתון הזה לא ברור לאף אחד מהמשתתפים בתחילת הטיפול: בתחילת הטיפול עולים הכעסים, התסכולים, והייאוש מהניסיונות החוזרים והכושלים לתקן כאבים בזוגיות. ותמיד עולה השאלה: האם הטיפול הזה יעזור לנו? האם יש לנו תקנה, או שאולי אנחנו צריכים להיפרד?

אני בדרך כלל משתדלת לעודד זוגות, כשאני מרגישה שיש להם פוטנציאל להגיע למצב טוב יותר. ולרוב הזוגות יש אכן פוטנציאל להגיע למצב טוב יותר. אבל עדיין – הספקות קיימים. הכאב והייאוש קיים. הרצון לקום ולברוח מהזוגיות המרגיזה והכושלת והמתסכלת קיים.

ולכן רגעים כאלו של הצלחה הם כל-כך חשובים. ותפקידי, כפסיכולוגית בטיפול הזוגי – להאיר אותם. להראות אותם לבני-הזוג. כי בני-הזוג לא תמיד יודעים לראות אותם.

אני צריכה להראות להם אותם כדי שהם יתעודדו גם כן. כדי שהם יבינו שהם בדרך הטובה, החיובית. כדי שהתקווה, שאני נותנת להם, תמשיך ותיתן להם כוח לחזק את עצמם מעבר לפגישה שלי, וגם להמשיך ולבוא לפגישות הבאות.

מפני שטיפול זוגי אינו טיפול קל. בטיפול זוגי בני-הזוג מביאים את הבעיה שלהם, "חיה" – אל הטיפול. הם מביאים את הקושי הזוגי אל הפסיכולוגית, ואומרים לה: " תראי, איך זה נראה, הזוגיות שלנו… תראי איזו קטסטרופה… את חושבת שאפשר לעזור לנו בדבר הזה?? במצב המתסכל הזה??"

ואני צריכה לעזור להם לתקן את הזוגיות שלהם, ובמקביל גם להתמודד עם הספקות, והייאוש, וחוסר-התקווה. כדי שהם לא יתייאשו, וימשיכו הלאה.

וכשרואים קרני אור ראשונות – זה כל-כך משמח. להם. ולי, הפסיכולוגית.

בטיפול זוגי לבד

יעוץ נישואים אשדוד "בטיפול זוגי " ו "לבד" נשמע כמו מילים סותרות, הרי לטיפול זוגי אמורים ללכת בשניים. אבל הייתי רוצה להתייחס דווקא לתופעה שבה מטופלים מגיעים לטיפול זוגי לבד, ועובדים עם הפסיכולוג על הבעיות הזוגיות לבד, ללא בן-הזוג או בת-הזוג. מצב כזה, למרות שהוא נשמע בעייתי ולא מתאים, יכול לא פעם להביא לשיפורים משמעותיים במצב הזוגיות, לא פחות מהשיפורים שיקרו בטיפול זוגי שאליו מגיעים שניים. ויותר מכך: המצב הזה הוא שכיח יותר ממה שזה נשמע.

אני אמנה קודם את המצבים שבהם נוצר מטופל פנה לטיפול זוגי לבד:

  1. בן-הזוג מסרב לבוא – המצב הראשון של טיפול זוגי לבד קורה כמובן כאשר אחד מבני-הזוג מסרב, או מסרבת להגיע לטיפול הזוגי. הגבר, או האשה, מעוניינים להתחיל בטיפול זוגי בגלל בעיות בזוגיות, אבל הצד השני לא מוכן לבוא לטיפול. לפעמים הוא לא מוכן לבוא מפני שהוא לא מאמין בטיפול זוגי או בפסיכולוגים או שהוא מרגיש שסוג כזה של טיפול לא מתאים לו או מלחיץ אותו, ולפעמים כי הוא חושב שאפשר לפתור את הבעיות לבד, ולפעמים הוא כבר מיואש מדי מהזוגיות.
  2. בן-הזוג שמגיע מעדיף טיפול זוגי לבד – זה מצב יותר נדיר, אבל יש בהחלט מצבים שבהם בן-הזוג או בת-הזוג מעדיפים לדבר על הקשיים בזוגיות שלהם לבד עם הפסיכולוגית. הם מרגישים שהם רוצים לדבר על נושאים, שאינם רוצים שבן-הזוג ישמע, בין והם מעדיפים ללבן בינם לבין הפסיכולוגית את הנושאים האלו, כדי שיבואו כבר "מוכנים ונקיים" יותר לזוגיות שלהם. במצב הזה הטיפול האישי, שהוא בעצם טיפול זוגי, משמש מקום מסתור טוב להעלות נושאים רגישים שלא יכולים לעלות בשום מקום אחר.
  3. טיפול אישי שהופך לטיפול בזוגיות – טיפולים פסיכולוגיים אישיים יכולים בקלות להתמקד בבעיות שקורות עם בן-הזוג או בת-הזוג. המטופל יעלה אז בפני הפסיכולוגית קשיים שיש לו עם בת-הזוג, כעסים שיש לו, התלבטויות ושאלות, והטיפול ייסוב בעיקר סביב נושא הזוגי – מבלי שבת-הזוג תופיע בכלל לטיפול, שהפך בעצם להיות טיפול זוגי.

ואולי אסיים בסיפור מקרה, של טיפול אישי, שהוא בעצם טיפול זוגי לבד. המקרה הוא מקרה בדוי, אבל הוא מבוסס על מצבים דומים שמגיעים לטיפול זוגי לבד.

נירה, בת 37, נשואה עם שלושה ילדים, הגיעה אלי לטיפול פסיכולוגי כדי לטפל בבעיות הזוגיות שלה עם בעלה, דני. בעצם היא העדיפה שדני יבוא איתה כדי שזה יהיה טיפול זוגי "כמו שצריך", אבל דני לא הסכים להגיע. הוא טען שהבעיות הן בעיקר שלה, ושהוא גם לא מאמין בפסיכולוגים. "אנחנו," אמר לה, "יכולים לפתור הכי טוב את הבעיות של עצמנו."

אבל נירה מצידה הרגישה שכבר שנים הם מנסים לפתור בעצמם את הבעיות של עצמם, ושהגיע הזמן לטיפול זוגי מקצועי. בטיפול סיפרה נירה על הקשיים שיש בזוגיות: דני מרבה לעבוד, וגם כשהוא מגיע מהעבודה הוא מרוחק ומסוגר בתוך עצמו. הוא אינו יוצר מספיק קשר איתה ועם הילדים, וכאשר הוא יוצר קשר – יש תחושה שהוא עושה את זה בעל-כורחו. היא זוכרת שבעבר הם היו קשורים יותר, אבל עם השנים, ועם העומס שנוסף עליה ועליו, מבחינת עבודה והילדים, דני הלך והתרחק ממנה. היא הבינה בתוכה שדני הוא אדם טוב, אבל הבינה גם, שבגלל ההורים המרוחקים שהיו לו – הוא התרגל לשמור על מרחק ביטחון בינו לבין הסביבה.

בטיפול ניסינו להבין את נירה וגם את דני. למרות שדני לא בא לטיפול הזוגי סיפרה נירה כל מה שידעה עליו, על ילדותו ועל הוריו. מה שסיפרה עזר לה להיות אמפתית יותר לקשיים שלו להתקרב, וגם עזר לי להציע תוכנית כיצד להתקרב אליו לאט ובעדינות – ללא כעס, אבל גם בלי לוותר על הצרכים שלה בקרבה ובחום. במקביל דיברנו איך היא יכולה להתמודד עם הכעסים והתיסכול שלה בדרך שלא תפגע בעצמה או בקשר שלה עם דני.

הטיפול הזוגי הזה ידע עליות ומורדות, אבל בסך הכל הקשר בין נירה לבין דני הלך והשתפר. נירה הרגישה שעם הזמן דני נענה לניסיונות שלה לרכך אותו ולקרב אותו, והיא מצידה גם מצאה מקורות אחרים לאהבה ולחום מלבד אצל דני. במהלך הטיפול ה"זוגי" הזה דני התחיל לעודד את נירה ללכת לטיפול. "אני לא מגיע לשם", הוא אמר לה, "אבל אני מרגיש שזה עוזר לא רק לך, אלא גם לשנינו." "כן," היא היתה אומרת לו, "אני עושה עבודה בשביל שנינו…"

הטיפול הסתיים בשיפור משמעותי בקשר ביניהם. דני לא הפך להיות האדם החם ביותר בעולם, אבל השינוי שחל בו הספיק לנירה והצית מחדש את הקרבה ושביעות-הרצון שהיתה ביניהם כשהכירו. "הטיפול הזה היה טוב," היא אמרה לי בסיומו, "תודה לך שהייתי מוכנה לטפל בשנינו, בלי שנינו…"

הגמישות הזו, שבה הפסיכולוג מטפל לפעמים בטיפול זוגי רק כשאחד מבני-הזוג מופיע, היא חיונית. גמישות כזו נחוצה גם לא פעם בטיפול במתבגרים, כאשר מתבגר מסרב להגיע לטיפול הפסיכולוגי, ואז רק הוריו מגיעים לטיפול. טיפול כזה יכול להביא להצלחות לא פחות מטיפול שבו מעורב גם המתבגר.

ולסיכום, כנראה שלפעמים מספיק שאדם אחד יגיע לטיפול ביחסים, בין אם זה טיפול זוגי או טיפול במתבגרים, על מנת שיחול שינוי משמעותי ביחסים.

אז אל תתייאשו גם אם בן-הזוג או בת-הזוג שלכם מסרבים לפנות לטיפול, נסו לטפל ביחסים באמצעות טיפול זוגי לבד.

שלווה ואמפתיה במקום כעס

יעוץ נישואים אשדודשלווה וטיפול זוגי זה לכאורה דברים סותרים. בטיפול זוגי יש הרבה סערות וכעסים. כולם רוצים שתהיה שלווה, אבל לא קל להביא אותה. ולא במקרה צבעתי את האותיות של רשימה זו בכחול – צבע המסמל שאיפה לשלווה.

מה יכול להביא שלווה לזוגיות? גישתה של סו ג'ונסון, הנקראת טיפול זוגי ממוקד-רגשית emotionally-focused couple therapy, מבהירה את הדרך שלה להבאת שלווה: אמפתיה מצד הפסיכולוגית כלפי שני בני-הזוג. סו ג'ונסון, שיצרה את שיטת הטיפול, מביאה את העקרונות הבסיסיים של הטיפול שלה מקרל רוג'רס. רוג'רס היה פסיכולוג ידוע, שיצר שיטה שנקראת client-centered therapy. בגישה שלו יש מקום מרכזי לאמפתיה ולכבוד הבסיסי לפציינט, או כפי שהוא קרא לו – לקליינט. הוא דגל בשיקופים אמפתיים ככלי חשוב להתקדמות בטיפול. הוא גרס, כחלק ממסורת הגישות ההומניסטיות, שלכל אדם יש צורך טבעי להתקדם לקראת ריפוי, ולכן אינך צריך לשכנע אדם בטיפול להשתנות. אם תיתן לו את האפשרות לבטא את עצמו, ותהיה אמפתי לתחושותיו ועמדותיו – הוא כבר ימצא את הדרך שלו לשינוי ולריפוי. האני הבריא והחיובי שלו יוכל כך להתפתח. גישה דומה היתה גם להיינץ קוהוט, פסיכואנליטיקאי, שאחריו התפתח זרם שלם, שנקרא self-psychology.

ג'ונסון משתמשת בשיטה המקבלת הזו דווקא בטיפול זוגי, שבו עולים לא פעם רגשות חזקים, ואי-קבלה: אי-קבלה של הזוג אחד את השני, ואי-קבלה של האדם את עצמו ואת רגשותיו – כפי שהוא ביחסים הזוגיים. חייבים לציין, בהקשר הזה, שהטיפול הזוגי בראשיתו החל כטיפול שהוא יותר קוגניטיבי-התנהגותי, שבו ניסו לעבוד עם תפיסות פנימיות והתנהגויות שגויות של בני-הזוג ולשנות אותן, כך שג'ונסון, בשלבה טיפול רוג'ריאני אמפתי כל-כך – הביאה כיוון אחר לתחום.

ג'ונסון גורסת, שלא רק שחשוב שהפסיכולוגית תהיה אמפתית לרגשות של כל אחד מבני-הזוג, אלא גם שתביא להעצמה של החוויות האלו – כשהיא משקפת אותם. מכך נגזר גם שם הטיפול – טיפול ממוקד – רגשית. במובן זה ג'ונסון מביאה לטיפול הזוגי עיקרון חשוב: ככל שהעוררות הרגשית בטיפול היא גבוהה יותר –כך הטיפול יעיל יותר. את העיקרון הזה אנחנו רואים בגישות טיפול נוספות – כמו הסכמה-תרפיה, חשיפה-עצמית של המטפל,  או טיפול העוסק ביחסים שבין המטופל למטפל. כל הגישות האלו גורמות לעוררות רגשית חזקה יותר של המטופל, ומגדילות את יעילות הטיפול.

בנוסף לגישה האמפתית, הנותנת דגש חזק לרגשות הזוג – משלבת ג'ונסון גישה נוספת, והיא הגישה המערכתית של וואצלאוויק ומינושין. הגישה הזו היא גישה שהיתה בבסיס הטיפול המשפחתי, שהתפתח בשנות השישים והשבעים. בגישה זו רואים ב"פציינט" לא את האדם היחיד, או התנהגות מסויימת – אלא את כל המערכת. לפי גישה זו אין אדם אחד שגורם לבעיות – אלא כל חלקי המערכת תורמים את חלקם להיווצרות הבעיה. ואפילו אי-אפשר לומר "מי מתחיל" את הבעיה, כפי ששואלים הילדים: "מי התחיל?". לפי הגישה המערכתית שאלה כזו היא כמו לשאול "מה קדם למה – הביצה לתרנגולת או התרנגולת לביצה?". אין פה מי שמתחיל – כולם אחראיים לבעיה. במובן הזה – שינוי קטן בטיפול אצל כל אחד מחלקי המערכת, כלומר אצל כל אחד מחברי הקבוצה (זוג או משפחה או צוות בעבודה) – יביא כבר לדפוסים אחרים של פעולה ולשינוי חיובי.

בשילוב של שתי גישות אלו יצרה ג'ונסון גישה לטיפול זוגי שהיא יעילה – כך לפחות מראים המחקרים. ואין לזלזל במחקרים בתחום הזה של טיפול זוגי – מפני שהתוצאות של טיפול זוגי בדרך כלל אינן מעודדות במיוחד, כפי שמציין זאת חוקר הזוגיות ג'ון גוטמן.

אבל התחלתי את הדיון המלומד הזה בשאלה על שלווה בטיפול זוגי, ומה יכול להביא לשלווה ביחסים הסוערים. האמפתיה וההקשבה המלאה של הפסיכולוגית לכל אחד מבני-הזוג – הם שמורידים מעוצמת הרגשות הקשים, ומביאים שלווה. זהו בעצם שינוי חשוב בזוגיות. שלווה במקום שבו היו רגשות סוערים – זה מה שאנחנו מקוים לו ושואפים אליו, ועל כך יעידו גם המסורות הבודהיסטיות.

ומדוע כתבתי היום את הקטע הזה עבורכם, קטע שהוא אינפורמטיבי יחסית?

אולי כי אני עצמי יצאתי עכשיו מטיפול זוגי, שבו נוצרה שלווה היכן שהיה כעס. והשלווה הזו שימחה אותי מאוד. לא רציתי, כמובן, לספר על הטיפול עצמו, אבל כן לספר על עקרונות בטיפול זוגי, ובטיפול בכלל – שיכולים להביא לשינוי.

אשמח לשמוע את תגובותיכם על מה שכתבתי – האם יש לכם הערות, שאלות, והאם הקטע שכתבתי היה אינפורמטיבי מדי, או שהוא נתן לכם מידע חשוב ומעניין.

הנאה מהדרך

לפעמים אנחנו מציבים לעצמנו מטרות בחיים שלנו, כמו למשל: אני רוצה בעשר השנים הקרובות להתקדם באופן משמעותי בעבודתי. אני רוצה לפתח לי גינה יפה בחצר ביתי. אני רוצה להיות מאושרת יותר. וגם בריאה יותר.

אני בעד הצבת מטרות לעצמנו, וניסיון להתקדם לקראת מטרות אלו. זה חשוב.

הבעיה היא, שמטרות שהצבנו מולנו דורשות מאיתנו השקעה וסבלנות.

השקעה – מפני שצריך לרוב לעשות משהו מצידנו כדי להשיג את המטרה.

וסבלנות – מפני שלרוב מטרות אינן מושגות ברגע אחד. זה לא כמו לקנות שרשרת לעצמי בחנות תכשיטים: כשאני יוצאת השרשרת מיד בידי. מטרות, ובמיוחד מטרות גדולות, דורשות זמן להשגתן. הן דורשות זמן מפני שתהליכים לוקחים זמן, וגם מפני שלנו יש יכולות מוגבלות להשקיע במטרה מסוימת.

ולכן צריך סבלנות של רץ למרחקים ארוכים כדי להתמיד בהצבת מטרה מול עינינו, ולהמשיך ולפעול למענה.

לפעמים זה מתסכל. באמת. שצריך לחכות זמן רב עד שמגיעים למטרה.

אז כנראה, שצריך לקבל את העובדה, שהשגת מטרות דורשת זמן. צריך סבלנות למסע ארוך, שתוצאותיו מתחילות להתגלות רק אחרי כמות מצטברת של השקעה וזמן.

ואם אפשר – כדאי לפחות ליהנות מהדרך. להשתדל, כמה שניתן, ליהנות מהדרך.

כי רוב מה שאנחנו עושים בחיים, בסך הכל, זו דרך… הרבה דרכים, לכל מיני מטרות שלנו…

 

אז בברכת סבלנות והנאה מן הדרך,

 רחל

 

 

על ביקורת עצמית ויתרונותיה


לפעמים אנחנו מבקרים עצמנו בלי סוף על נושא מסויים. למשל: אני לא מקדיש מספיק זמן לילדים שלי. גבר יכול  לבקר את עצמו, ולנסות ולדחות מעל עצמו את הביקורת-העצמית הזו: "לא, אני מגזים, אני כן נמצא איתם מספיק, והם גם לא כל-כך זקוקים לי בגיל הזה." כך הוא יאמר לעצמו כשהביקורת העצמית הזו עולה בו.

אבל לעיתים הדחייה של הביקורת העצמית יכולה להיות החמצה. היא יכולה להיות החמצה מפני שהביקורת-העצמית שלו אומרת לו משהו חשוב: "משהו בך דורש ממך יותר. משהו בך יהיה מאושר יותר ומרוצה יותר – אם תבלה יותר זמן עם ילדיך. "

ואם הוא יסכים להאזין לביקורת-העצמית שלו, ובאמת יבלה יותר זמן עם ילדיו, הוא יוכל אולי להבחין שהוא באמת מרוצה מעצמו יותר. הוא מסתובב ללא נקיפות-מצפון, וחש שעשה משהו חשוב עבור ילדיו ועבור עצמו.

ואני כותבת על הנושא הזה אולי כי אנחנו חיים בתרבות, שמשתדלת להוריד מאיתנו רגשות אשמה וביקורת עצמית. לפעמים אפילו יותר מדי. אולי כי לפעמים מי שיש בו ביקורת עצמית רבה מדי – כבר לא מאזין לביקורת העצמית הנכונה והבונה של עצמו.

אז תאזינו לפעמים לעצמכם. לא רק לחלומות ולפנטזיות, אלא גם לביקורת העצמית. אם תנסו ליישם אותה, אולי באמת תרגישו טוב יותר עם עצמכם. תוכלו לטפוח לעצמכם על השכם, מבחינה נפשית.

וזה הרי מה שאנחנו הכי צריכים, לא? להיות מרוצים בעצמנו מעצמנו.

 

אשמח לקרוא את תגובותיכם. באמת. הוסיפו אותן כאן למטה.

 

להתראות,

רחל 

אודותי

אני ילידת 1962. סיימתי את לימודי הפסיכולוגיה הקלינית בשנת 1988 במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, ואת ההתמחות (במבוגרים, מתבגרים וילדים – כולל טיפול משפחתי)  סיימתי בשנת 1991. עבדתי במסגרות שונות, ויש לי ניסיון עשיר בהפרעות שונות, הגילאים השונים, ובטיפול ואיבחון. אחרי ההתמחות עבדתי בבית-החולים "הדסה" הר-הצופים בירושלים, במרפאה להפרעות אכילה ובמחלקת ילדים ונוער. בקליניקה פרטית אני עובדת מאז 1992.

ב-1999 עברתי לאשדוד, ומאז אני חיה ועובדת באשדוד. בנוסף לקליניקה הפרטית עבדתי בעבר גם עם קופות-החולים "מאוחדת" ו"לאומית". בשנים האחרונות אני עובדת באופן פרטי בלבד, וגם עם מכון הקבע של צה"ל, בעיקר עם חיל האוויר.

אני נשואה עם שלושה ילדים.

במהלך השנים השתדלתי ללמוד סוגים שונים של טיפול פסיכולוגי, על מנת להיות מסוגלת לתת לכל מטופל את הטיפול הדרוש שלו. כך למדתי טיפול בגישה פסיכואנליטית, שהיא הגישה שהתפתחה מפרויד. גישה זו מתרכזת במטפל נייטרלי יחסית, המקשיב למטופל, מפרש את דבריו, וכן מסיק מהיחסים המתפתחים ביניהם – על בעיותיו של המטופל.

משהרגשתי שגישה זו אינה מספיקה עבור כל המטופלים למדתי גישות נוספות, בהן: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, טיפול בעזרת היפנוזה, מדיטציה וייעוץ.  

בשנים האחרונות נוסף לטיפולים אני גם כותבת מאמרים ורשימות בעיתונות המקוונת, בעיתונות הפסיכולוגית המקצועית ובבלוג המקצועי שלי. ב-2013 יצא לאור ספרי "93 כלים לאושר כלים מעשיים למאבק במצבי-רוח רעים ולבניית הרגשה טובה". באוגוסט 2014 קיבלתי את הדוקטורט בפסיכולוגיה קלינית מאוניברסיטת ווסט קוסט.

אני מתעדכנת באופן שוטף בגישות ובממצאים חדשים בתחום הפסיכולוגיה הקלינית, ומרבה לקרוא ספרות מקצועית.

מטרתי היא לתת לכל מטופל את הטיפול המיטבי עבורו, ולהתחשב בצרכיו וברצונותיו לגבי הטיפול, תוך שימוש בידע העדכני הקיים היום לגבי בעיותיו הספציפיות.

לגבי אופן עבודתי – היכנסו לדף הבית, המסביר כיצד אני עובדת.