ארכיון תגיות: טיפול פסיכולוגי אשדוד

חשיבה חיובית בטיפול הפסיכולוגי

לאחרונה התחלתי לשאול  פציינטית שלי, מדלן, בת ארבעים ומשהו (מקרה בדוי) למה היא שואפת, מה היתה רוצה שיהיה בחיים שלה.

אספר לכם קודם על הטיפול הפסיכולוגי במדלן:

מדלן מדוכאת כבר ארבע שנים. היא נמצאת כבר חצי שנה בטיפול פסיכולוגי. יש שיפור מסוים במצב הרוח שלה, אבל היא עדיין לא מרגישה שהיא "עלתה על הגל הנכון", כלומר עדיין אין שיפור משמעותי בסימפטומים של הדיכאון. ואנחנו מדברות לא מעט על הסיבות לדיכאון שלה. על כך שהיא נולדה להורים דיכאוניים, כך שיש לה גנים דיכאוניים. על כך שהיא לא מרוצה בחיים שלה, וסובלת מכך שהיא שמנה – אבל אין לה אנרגיות עכשיו לרדת במשקל. על בעלה, שגם הוא שמן ולא מושך בעיניה, שלא מתייחס אליה. על שני ילדיה, שכבר בגרו ועזבו את הבית, ועסוקים מדי, להרגשתה, בעצמם. על כך שהיא חשה, שעבורה, החיים כבר נגמרו. עם זאת, מדלן בטיפול הפסיכולוגי כועסת על עצמה שהיא חזרתית: "כל הזמן אני חוזרת על אותם נושאים," היא אומרת, "אני משעממת. אבל מה לעשות? זה מה שמעסיק אותי…"

עד עכשיו שיקפתי את תחושותיה של מדלן, והייתי אמפתית למה שעובר עליה, כשאני במקביל מציעה התערבויות מהטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי, שמדלן לא יישמה אותן. היא היתה אומרת, "אני רוצה, אבל אין לי כוח לזה."

לאחרונה, גם אני הרגשתי שכדי להתקדם בטיפול הפסיכולוגי כדאי לגשת אליה בגישה אחרת. אמרתי למדלן, שאני רוצה שנוכל לחשוב גם על מטרות שלה, על דברים חיוביים בחיים שלה. שהכי קל לחשוב באופן שלילי, זהו המגנון האוטומטי שלנו, ויש צורך  במאמץ כדי לחשוב בצורה חיובית יותר. לא רציתי להישמע כמי שאינה מתחברת למדלן, ואינה נמצאת איתה היכן שהיא נמצאת. לא רציתי להישמע כמי שנוזפת בה על נטייתה לספר כמה קשה לה. אבל הרגשתי תחושה של חוסר-מוצא, ושאנחנו שוקעות יחד באיזו ביצה רדודה, ושעלי לעזור למדלן לשנות כיוון וזוית ראייה.

התחלתי לשאול את מדלן  על פעילויות שלה בתחומים, שהם החוזקות שלה, כלומר בתחומים שבהם היא בעלת-יכולות גבוהות. ואז היא התחילה לדבר על העבודה שלה כמורה בכיתות הנמוכות. הפציינטית שלי היא מורה אהובה ומוערכת, ובזמן שהיא עובדת היא מרגישה נחמה ועניין. היא גם אוהבת את הקשר עם הילדים הקטנים. בטיפול הפסיכולוגי היא התחילה לספר לי על התכניות שלה לעתיד בקשר לכיתה שלה. היא סיפרה, שהיא מתכוונת לעשות טיול מיוחד לכיתה למקום של שקט, ולאפשר להם ללמוד שם. פעם אחרת סיפרה, שהיא מלמדת אותם כעת לשיר, ומכניסה תכנים של לימוד לשירים עצמם. גם על ילד מיוחד, שהיא מקדמת, היא סיפרה. זהו ילד, שנראה לה שקט במיוחד, אבל היא הצליחה ליצור איתו קשר כך שהוא לומד טוב יותר. היא תיארה שהוא מסתכל עליה לא מעט בעיניו הגדולות בזמן השיעור, והיא מרגישה כלפיו חיבה רבה.

השיחה על הנושאים האלו שיפרה את מצב הרוח של הפציינטית שלי. היא דיברה על תוכניות נוספות שהיתה רוצה לעשות בהוראה, כמו למשל לכתוב מאמר על לימוד דרך שירים, ולשלוח אותו לביטאון המורים. היא חשבה על האפשרות להעביר השתלמות לצוות בית הספר בנושא הזה.

אחרי כמה פגישות שבהן דיברנו על החוזקות של מדלן בטיפול הפסיכולוגי, מדלן שוב דיברה על הקשיים שקיימים, וחזרה להיות אוירה של דיכאון וכבדות באויר. אני שיקפתי מה שהרגישה, ואמרתי שאולי השיחות החיוביות יותר מרגישות עכשיו כמו אשלייה, ושהאמת היא שלא טוב לה.

את הפגישה אחרי כן התחלנו עם התלבטות: האם לדבר על כל אותם תכנים כבדים, המעסיקים אותה, או אולי לעסוק בחיובי ובחוזקות? אני הצעתי שברבע השעה האחרונה, בכל פגישה בטיפול הפסיכולוגי, נעסוק בדברים החיוביים. מדלן סיפרה על אחר הצהרים קשה שעבר עליה השבוע, בו כבר חששה שהיא עומדת להתפרק נפשית. על הייאוש שלה מעצמה. על חוסר האונים שבו מסתכלים עליה ילדיה, עד שהיא תוהה כמה הם מבינים שקשה לה. על הניסיונות היפים של בעלה לעזור לה, לעיתים. ואחרי כחצי שעה מדלן אמרה: "די, אני חוזרת על עצמי, אני לא רוצה לעסוק כל כך הרבה בייאוש הזה. כן כדאי לדבר על החיובי." ואני אמרתי: "יופי. למה לא? בואי נדבר על דברים שאת אוהבת, על תכניות מעניינות שיש לך."

ואז מדלן סיפרה על תוכנית שיש לה לשפץ את הבית שלהם. היא עדיין לא התחילה, אבל יש לה כבר תוכנית. האם היא תצליח ליישם את התוכנית הזו? היא דיברה על החשש שתדחה את התוכנית יותר מדי. אני שאלתי, מה היתה רוצה לשפץ בבית, ומדלן תיארה לי איך היתה רוצה לעצב את הסלון מחדש. ליצור קיר מצופה בלבנים בהירות. להצמיד מדפים בצבע לבן, ועליהם ספרים ופרחים. לקנות שולחן לבן חדש, ולצבוע את השידה שעליה עומדת עכשיו הטלויזיה. גם את הספות היתה רוצה לשנות. כשמדלן תיארה את התוכניות שלה, היה ברק בעיניים שלה והתרגשות חיובית בקול שלה. אמרתי לה זאת.

אמרתי לה: "מדלן, יש לך ברק בעיניים עכשיו. הקול שלך נשמע אחרת. את נראית עירנית יותר. תנוחת הגוף שלך זקופה יותר. כמה טוב שאנחנו מדברות על התכניות האלו".

מדלן חייכה חיוך שהיה בו לפתע רתיעה ואמרה: "אבל אני אצליח להגשים את התוכנית הזו? זה אפשרי?" היה ספק בקולה. אמרתי לה: "בוודאי שזה אפשרי. תתחילי לדבר על כך עם בעלך. עשי לך רשימות מסודרות, מה את רוצה. חשבי את העלויות. אפילו החליטי, שכל יום את מקדישה לפרוייקט הזה לפחות חמש דקות. בסופו של דבר תראי שתשקיעי יותר זמן מאשר חמש הדקות שהתחייבת אליהן. חפשי גם אתרים לעיצוב הבית אם יש לך עוד תהיות מה לעשות בשיפוץ. בהמשך גם תחפשי הצעות מחיר, ותחשבי עלויות. תשמרי כסף בצד לשיפוץ."

מדלן הסתכלה בי בעניין במבט, שהוא מבט מהצד. חיוך עלה על פניה.

"זה טוב מה שאת אומרת לי", אמרה, עם החיוך הקטן על פיה. "את מעודדת אותי לדברים טובים. מצב הרוח שלי קצת טוב יותר."

בפגישות אחר כך מדלן המשיכה לדבר על מה שמטריד אותה. על הקשיים, על הכבדות. אבל היא שילבה גם דיווחים ודיבורים על התוכניות שלה לשיפוץ, ועל רצונות ותכניות אפשריות אחרות שעלו. כשדיברה על התכניות היא נראתה חיה וזקופה יותר, וגם טון קולה נשמע ערני ומתלהב לעיתים. היא אמרה, שהדיבור כאן על התוכניות גורם לה להרגיש עם תקווה, ושמצב רוחה השתפר באופן כללי. "עוד יש על מה לעבוד," היא אמרה, "אבל אני כבר בין שישים לשבעים אחוז מהזמן במצב רוח טוב או בסדר". "זה יפה," אמרתי. "אי אפשר הרי להיות במצב רוח טוב כל הזמן…"

אחרי שתיארתי לכם קטע מהטיפול של מדלן, אני רוצה להעלות כאן גם את הרקע התיאורטי של מה ההתערבויות הפסיכולוגיות, שסיפרתי לכם עליהן עד עכשיו.

נתחיל בפרויד.  פרויד חילק את הנפש לכמה חלקים: האיד, היכן שהיצרים שוכנים. הסופראגו, היכן ששוכנים המצפון והאידיאלים. וביניהם – האגו, שמתווך בין שניהם לבין המציאות, ומיישם את המסרים שהאיד והסופראגו מעבירים לו, תוך התחשבות והתאמה למציאות החיצונית.

בעצם, החלק באישיות, שנתנו לו מקום כשדיברנו בטיפול הפסיכולוגי על הרצונות של מדלן הוא הסופראגו. כזכור, הסופראגו, הוא מקום משכנם של האידיאלים, ומדלן ציינה מהם האידיאלים שהיא רוצה. היא החליטה לבטא אותם, ואני עודדתי אותה לחשוב עליהם, ואחר כך, באמצעות האגו, לנסות ולממש אותם במציאות. אפשר גם לומר, שחלקים באיד משחקים תפקיד ברצונות של מדלן. אולי יש כאן יצרים לאסתטיקה, ליופי חושי, יצרים שמדלן לא נתנה להם רשות ולגיטימציה.

קרל רוג'רס היה  מאבות הזרם ההומניסטי בפסיכולוגיה, ואבי שיטת הטיפול הממוקד בלקוח. רוג'רס סבר כי המניע האנושי העיקרי הוא השאיפה להגיע למימוש עצמי. לדעתו שורשן של בעיות נפשיות הוא באי ההתאמה בין "העצמי האידאלי", "העצמי" וה"עצמי בפועל". כדי לצמצם פער זה על האדם או להגביה את האני המציאותי, או לצמצם את האני האידיאלי. בנוסף בולט הניגוד בין רוג'רס לפרויד בראייתו האופטימית של רוג'רס את הטבע האנושי. לטענת רוג'רס, המטפל הקליני לא אמור להוות דמות סמכותית או מייעצת אלא כזה שיספק תמיכה, חום ואמפתיה לכיוונים אליהם יחליט המטופל עצמו לפנות.

בעבודה שבה העלינו את הדברים שחשובים למדלן בעצם עזרתי למדלן להיות, קודם כל, מודעת ל"עצמי האידיאלי" שלה: לרצון לשפץ את הבית. לרצון שלה לחיות בסביבה יפה יותר. אחרי שבחנו מהו "העצמי האידיאלי" של מדלן, גם עזרנו לה ליישם אותו, כך שהמרחק בין "העצמי האידיאלי" ל"עצמי בפועל" יצטמצם. צמצום זה הביא לשיפור בבריאות הנפשית של מדלן. השתדלתי לספק למדלן אוירה של תמיכה, חום ואמפתיה לכיוונים אליהם היא החליטה שחשובים לה. גם כשהחלטנו על מה לדבר בטיפול וכמה, האזנתי לרצונות שלה.  

בנוסף שידרתי אופטימיות בטיפול הפסיכולוגי (זליגמן 2012, ג'ונסון, 2004): אם תלכי אחרי "העצמי האידיאלי" שלך תרגישי יותר טוב. יש דרך להרגיש טוב יותר.

פרופ' שחר גולן, פסיכולוג קליני וחוקר, במאמר שלו מ-2015 , מדבר על projectuality (גולן 2011, גולן 2012 ), כלומר על השלכת העצמי האמיתי שלנו על העתיד, על מנת לבנות לנו תמונה חיובית שאליה אנחנו רוצים לשאוף. גולן גורס, כי השלכת העצמי האמיתי שלך על העתיד, ויישום שלו, גם באמצעות גישות התנהגותיות כמו ה-Behavioral Activation  (קנטר ושות', 2009), יגרמו לך להרגיש את עצמך מלא התלהבות ויצר חיים (zest), ועם תחושה של משמעות. בשיטה של behavioral activation אנו מבררים עם הפציינט מהן המטרות החשובות לו, ואלו פעולות צריך לעשות כדי לממש מטרות אלו. כמו בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי בחרדות, גם בשיטה זו בונים עם הפציינט סולם התקדמות לפי דרגת הקושי של יישום הפעולות עבורו, תוך שמתקדמים בסולם בהדרגה.

וכאן המקום לפרוש את התיאוריה של הפסיכותרפיה החיובית. גישה חדשה, יחסית, זו, מבוססת על גישתו של פטרסון, שהדגיש שהפסיכולוגיה חייבת לעסוק בכוחות כמו בחולשות (רשיד, 2015).  רשיד, הוא מיוצרי הפסיכותרפיה החיובית (PPT – Positive Psychotherapy ) יחד עם זליגמן,  שהוא מראשי גישת הפסיכולוגיה החיובית. רשיד כותב, כי ההתמקדות של הפסיכותרפיה על ריפוי סימפטומים הוא מובן, מפני  שהמוח האנושי נוטה לכוון השלילי. המוח שלנו נוטה לשלילי – מחקרים מראים, כי המוח האנושי מגיב יותר בחוזקה לשלילי מאשר לחיובי. יותר קל ליצור רשמים שליליים, ויותר קשה לסלק אותם. בהקשר הקליני, דברים שליליים, בגלל הערך האינפורמטיבי הגדול יותר שלהם, בדרך כלל מקבלים יותר תשומת לב, ויוצרים ייצוגים קוגניטיביים מורכבים יותר. עם זאת, מחקרים מראים, כי  מטפלים שעוסקים גם בחוזקות של המטופלים שלהם – משפרים את התוצאות החיוביות של הטיפולים. גישת הפסיכותרפיה החיובית  תוקפה כבר על אבחנות  של דיכאון מתון עד קשה (שם נמצאה הגישה עדיפה על פני טיפול-כרגיל), ומחקרי ניסיון מראים שהיא עוזרת בהפרעות של חרדה, דיכאון, פסיכוזה, הפרעת אישיות גבולית ותמיכה בהפסקת עישון.

הפסיכותרפיה החיובית יכולה להיות מיושמת במלואה, ואז היא מכילה ארבעה-עשר מפגשים שיש בהם נושאים קבועים מראש, ותרגילים לנושאים אלו. הפסיכותרפיה יכולה גם להיות מיושמת באופן חלקי, כחלק מגישה אינטגרטיבית. יש לציין, שאין מדובר בטיפול פסיכולוגי המתייחס רק לחוזקות –  האמפתיה היא חלק אינטגרלי מהטיפול, ולפני שמציגים את המושגים החיוביים חשוב להיות אמפתיים לסבל, ולעסוק בו.

ובחזרה למדלן.

מדלן החלה בשיפוץ בביתה מספר חודשים אחרי שהתחלנו לדבר על כך בטיפול הפסיכולוגי. לשיפוץ קדמו חלומות בהקיץ של מדלן על השיפוץ, חלומות מהם נהנתה. אני הדגשתי בפניה שגם החלומות בפני עצמם יש להם ערך חשוב – הם תורמים למצב הרוח הטוב. לאחר החלומות בהקיץ על השיפוץ – מדלן החלה לדבר עם בעלה על השיפוץ, והחלה לבדוק אתרים שונים ברשת, שבהם הצעות שונות לעיצובים. עצם השיטוט באתרים האלו ברשת גרמו לה להיות שמחה ומלאת תקווה.

לא היה למדלן קל להזמין אנשי מקצוע מפני שמטבעה היתה חסכנית, וחששה מהעלויות. אבל היא הצליחה למצוא כמה בעלי מקצוע שעשו עליה רושם אמין, והיא הבינה שהסכום שהקצתה לשיפוץ, כעשרת אלפים שקל, יספיק לשלב ההתחלתי, עד לקניית הרהיטים. השיפוץ של מדלן הגיע לכדי סיום, והיא היתה מרוצה ממנו. במקביל לשיפוץ הזה מדלן החלה בפרוייקטים נוספים. למשל, היא החלה לפגוש חברות. היא נהנתה מהמפגשים האלו – היא נהנתה לדבר עם החברות, לצחוק איתן, ולשבת איתן בבתי קפה.

היא גם החלה לקנות לעצמה כמה בגדים חדשים, והרגישה שנעים לה יותר להיראות טוב יותר. כאן, שוב, אפשר לראות, שמדלן מימשה את האידיאל של הסופראגו – להיראות טוב יחסית, או שהגשימה את העצמי האידיאלי.  בהמשך הפגישות המשכנו לדבר על דברים שמרגשים את מדלן, ושהיא רוצה לממש אותם. מדלן הביאה לפגישות גם התלבטויות, חששות ולחצים שונים. אבל מבחינתה, היא אמרה, היא כבר במצב אחר. היא כבר לא מדוכאת. את הדיכאון שהיתה בו היא ראתה כבר כמצב שעבר וחלף.

עד כאן סיפרתי לכם על מדלן.

הסיפור של מדלן הוא סיפור מעניין של טיפול פסיכולוגי, אבל מעבר לסיפור – רציתי לספר לכם איך אפשר להכניס לטיפול הפסיכולוגי כל מיני סוגים של חשיבה חיובית.

איך אפשר גם להיות עם הסבל הקיים, אבל גם לבנות נתיב פנימי, ואולי אפילו נתיב ביולוגי-נוירולוגי (לפי המחקרים במדעי המוח), לחשיבה חיובית יותר.

לא צריך להיות לגמרי חיוביים, אבל חשוב להבין, שחשיבה חיובית גורמת להרגשה טובה יותר. שאין מדובר רק בגישת ניו-אייג' תמימה, אלא בגישה שהולכת וצוברת הוכחות מחקריות בתחום הטיפולי של הפסיכולוגיה הקלינית הרצינית והמבוססת מדעית.

כפסיכולוגית קלינית אני שמחה לצרף את הגישה הזו למערך הטיפולי ולכלים הטיפוליים. השיטה הזו משפיעה ועוזרת, כחלק ממערך שלם של טיפול פסיכולוגי המכוון לרצונות הפציינט, השם דגש על ברית טיפולית טובה, וקשר טיפולי נעים ומגדל.

 

ביבליוגרפיה:

Johnson, S. M. (2004) The Practice of Emotionally Focused Couple Therapy: Creating Connection (Basic Principles Into Practice Series) 2nd Edition. Routledge, New-York.

Kanter, J., Busch A. and  Rusch L. (2009) Behavioral Activation: Distinctive Features (CBT Distinctive Features). Routledge, New-York.
by Seligman M. E. P (2012) Flourish: A Visionary New Understanding of Happiness and Well-being. Free Press, New-York.
Shahar, G. (2011) Projectuality versus Eventuality: Sullivan, the (ambivalent) Intentionalist. Journal of Psychotherapy Integration, 2011, vol.21, no.2, 211-220.

Shahar, G. (2012) “I don’t want to be here”: Projectuality versus Eventuality in the life, symptoms and treatment of ms. T. Journal of Psychotherapy Integration, 2012, vol.22, no.1, 27-32.

Rashid, T. (2015) Positive psychotherapy: A strength-based approach. The Journal of Positive Psychology, 2015, vol. 10, No.1, 25-40.

לחשוב חיובי זו לא רק סיסמה. זהו תהליך רצוני ומכוון.

רגשות קשים

מה עושים עם רגשות ממש קשים? לא סתם כעס. אלא כעס עצום. לא סתם מצב רוח רע אלא הרגשה של דיכאון חזק. פחד עצום, שמטלטל אותך פיזית ונפשית מאוד. 

איך עוברים את הרגשות האלו? איך שורדים אותם? 

בפסיכולוגיה יש מושג חשוב שנקרא ״הכלה של רגשות״. משמעו של המושג הזה הוא נשיאת הרגשות והחזקתם בתוכנו מבלי להתמוטט. ממש כמו מיכל, הנושא מים סוערים מאוד. 

אבל כשהרגשות שלנו חזקים מדי איננו תמיד מסוגלים להכיל אותם. החוויה שלנו לעיתים כשאנו חווים רגשות חזקים היא, שאנחנו לא יכולים לעמוד ברגשות האלו. שהם גדולים עלינו.  שהם יפגעו בנו, ישגעו אותנו.  שאנו עלולים להתמוטט מהם. וזו אינה חוויה קלה, בלשון המעטה. 

אז איך בכל זאת אנשים מתמודדים עם רגשות קשים וחזקים?

לפעמים אנחנו עושים אקטינג אאוט של רגשות. כלומר אנחנו מבטאים אותם דרך פעולה. למשל אנחנו אוכלים שלוש פרוסות עם דבש כשאנחנו מאוד מדוכאים. או זורקים עציץ לרצפה כשאנחנו מתוסכלים וחשים ללא מוצא. האקטינג אאוט מהסוג הזה של הרגשות אינו נחשב פתרון מוצלח כהתמודדות עם רגשות קשים, אבל הוא קורה לנו לעיתים. לפעמים האקטינג אאוט יכול להיות חיובי יותר – כמו לשטוף את הבית כשאנחנו מדוכאים. 

פתרון אחר הוא לחשוב ביננו לבין עצמנו בצורה רציונלית יותר: מה יוציא אותי כעת מהמצב הרגשי הקשה הזה, וליישם את הפתרון האפשרי. ( כתבתי על כך בספרי ״93 כלים לאושר"). פתרונות אפשריים כאלו הם למשל לספר לאדם קרוב על מצוקתנו, או לעשות משהו שיפנק אותנו, או לכתוב לעצמנו מה שמציק לנו, או לעשות

תרגיל הרפיה שאנו אוהבים. 

פתרון אחר הוא להחליט להכיל את הרגש. לשאת אותו, עד שיעבור. הנרי קריסטל, פסיכואנליטיקאי, מצא, שאנשים שנושאים בקלות רבה יותר את רגשותיהם הם אלו שמאמינים שהרגשות הם כמו גל. אנשים אלו מאמינים, כי רגשות באים, נעשים גבוהים וחזקים, אבל אחר כך חולפים. גם בבודהיזם נותנים דימוי דומה לרגשות הקשים. בבודהיזם מדמים את הרגש השלילי לענן שמחשיך את האור בעוברו, אבל הוא חולף. כשיעבור – תזרח מעלינו השמש, רגשית. בדרך ההתמודדות הזו אנו יכולים לנסות להקל על סבלנו בדרכים לא הרסניות בעת חווית הרגש הרשה, אבל במקביל נאמר לעצמנו, שעוד מעט נרגיש טוב יותר. שרגשות חולפים.  כי רגש אינו נצחי. שבאופן טבעי הענן יעבור ותעלה השמש. 

ומה איתכם? איך אתם מתמודדים עם זמנים של רגשות ממש קשים, שנחווים ככמעט בלתי נסבלים? 

אתם יכולים לשתף פה. אשמח לקרוא. 

אז בברכת התמודדות סבירה עם רגשותינו אפרד מכם, 

רחל

ד״ר רחל בר-יוסף-דדון היא פסיכולוגית קלינית העובדת באשדוד. טל.: 08-8659590

רגשות

איך מתמודדים עם רגשות קשים?

היחסים בטיפול הפסיכולוגי

יחסים בטיפול הפסיכולוגי יכולים להיות שיקוף של היחסים שיוצרת המטופלת בחייה. 
מסיבה זו התבוננות וניתוח של היחסים שקורים בטיפול הפסיכולוגי עוזרים למטופלת להבין טוב יותר את יחסיה. 
האם היא מפתחת יחס תלותי בפסיכולוגית? האם היא זהירה מדי כלפיה? ואולי יש לה כעסים שהיא לא מעיזה להביע? או שהיא מקטינה עצמה מולה ונוטה לראות עצמה כלא שווה לידה?
כל אלו הם סוגי יחס שיכולים להתפתח בטיפול הפסיכולוגי. 
גם את הרגשות שנוצרים אצל הפסיכולוגית צריך להבין. האם היא מנסה להגן יותר מדי על המטופלת? האם היא חשה מתוסכלת מול הקושי של המטופלת להתחייב? או אולי עולים בה רגשות אחרים, שהם אותם רגשות שיוצרת המטופלת גם באנשים אחרים בחייה?
השעה הטיפולית היא הזדמנות מצוינת לדבר על כך. לברר מה מרגישה המטופלת כלפי הפסיכולוגית. ומה מרגישה הפסיכולוגית כלפי המטופלת. ומה אפשר ללמוד מכך על ההתנהלות של המטופלת, על מערכות היחסים שלה ועל הקשיים שלה. 
בשפה המקצועית נקרא היחס של המטופלת לפסיכולוגית שמבוסס על תבניות קודמות בחייה – ״העברה״, והיחס של הפסיכולוגית אל המטופלת נקרא ״ העברה נגדית״. 
תילי תילים של ספרים ומאמרים נכתבו על מושגים אלו ועוד ייכתבו מפני שאלו כלים חשובים בטיפול הפסיכולוגי. 

 

לאן אוביל את הקריירה שלי?

קריירה היא מילה לא-מוצלחת בעיני.  הייתי רוצה להחליף אותה במילה אחרת, אבל בכל זאת – קריירה היא המילה המקובלת לשימוש כשמתכוונים להתקדמות מקצועית מיוחדת וגבוהה יותר מהרגיל. קריירה שונה מעבודה רגילה שאין בה שאיפות להתקדמות מיוחדת ויוצאת-דופן.

לאן אוביל את הקריירה שלי?

לאן להתקדם? מה כדאי לעשות עם חיי?

ומהי הקריירה שלכם? האם הייתם רוצים "לעשות קריירה"? חלקכם לא – זה בסדר גמור. יש אנשים שאינם רוצים "קריירה", זה לגיטימי. יש נשים ש"עושות קרייירה" בבית שלהן, במשפחה שלהן, בעבודות הבית שלהן – והן אוהבות את ה"קריירה" הזו של הבית והמשפחה, והן באמת השיגו "'קריירה" יפה במשפחה ובבית. יש גברים שעושים "קריירה" גם  במשפחה שלהם, או עם הילדים או האישה שלהם. או בתחביבים שלהם.

אבל בכל זאת, יש אנשים שרוצים לעשות קריירה. למה? אולי כי הם שאפתניים. אולי כי הם מרגישים שיש להם משהו מיוחד לתת לעולם. ואולי אין לאנשים שרוצים לעשות קריירה  הסבר ברור למניעים שלהם. הם פשוט מרגישים, שהם צריכים ורוצים לעשות קריירה. נקודה. וזה לגיטימי – לא לכל דבר צריך להיות הסבר ומניע ברור ומודע. נכון, כפסיכולוגית ברור לי, שאם האנשים, הזקוקים לקריירה, יפשפשו  בחייהם או במשפחה שלהם הם ואחרים יבינו מדוע  חשוב להם לעשות קריירה. ואולי כדאי בכל זאת שיבינו מדוע הם זקוקים לקריירה, כי כך הם ירגישו שהשאפתנות שלהם היא מוצדקת וסבירה.

אבל אנשים רבים, החשים שהם רוצים בקריירה אינם יודעים – במה "לעשות קריירה"? לאן הם צריכים להתקדם?

אשדוד בחירת מקצוע כיוון קריירה

לכו לאן שאתם נמשכים

מה יביא אותם להצלחה, שהם זקוקים לה וחולמים עליה?

זו אינה שאלה פשוטה. ןאני רוצה לנסות ולתת לשאלה הזו תשובה. ותשובתי היא:

אל תתכננו לעצמכם את הקריירה. נכון, הרבה ספרי עצות אמריקאיים ולא-אמריקאיים יאמרו לכם לבנות לעצמכם מטרות, ולכוון עצמכם למטרות האלו. וזה בסדר: זו דרך פעולה לגיטימית.

אבל הצעתי היא שונה: אל תכוונו ואל תבנו הנחות מראש. אינכם יודעים לאן יוביל אתכם הצורך שלכם "לעשות קריירה". פשוט לכו אחרי ההרגשות שלכם, אחרי הצרכים שלכם.

למשל: אם מתאים לכם לעשות דוקטורט, וחשבתם על כך כבר כמה שנים – התחילו לעשות דוקטורט. ואולי מתאים לכם לצייר. או לכתוב שירים. או להקליט שירים. ואולי משהו אחר? לתכנן בגדים אולי?

לכו אחרי הצרכים שאתם חשים. פעלו לפיהם. צרו לפיהם. התחילו דברים לפי רצונות וצרכים אלו.

אינכם יודעים לאן לבסוף העשייה שלכם תוביל אתכם. אבל בסופו של דבר יצטייר איזשהוא קו ברור של קריירה. ובינינו, הרי גם תכניות שנראו ברורות והוגדרו מראש – לא תמיד קרו כפי שתכננתם. וידועה אמרתו של ג'ון לנון: "החיים זה מה שקורה לנו כשאנחנו עסוקים בתוכניות אחרות."

נכון, זה קצת מבלבל לפעול כך. אינך יודע באופן ברור לאן תגיע לבסוף. אולי אפילו לא תבנו בסוף "קריירה". אבל אין לדעת מה בסוף יבנה לכם "קריירה", ואם תהיה לכם "קריירה".

מה שחשוב הוא, בעיני, שתהיו אתם. שתעבדו מהמקום הפנימי שלכם. שתיצרו ותתקדמו היכן ואיך שמתאים לכם.

נכון, חשוב לדעת בערך מה אתם רוצים ובאיזה כיוון אתם רוצים להתפתח. אבל גם זה אינו הכרחי, מפני שלא תמיד תתפתחו לכיוון שתכננתם. כן, חשוב לדעת מה אתם אוהבים לעשות ובמה אתם מוכשרים. אבל גם הכיוון הזה אינו ברור לכם תמיד: יכול להיות שחשבתם שאתם מוכשרים בכיוון מסוים, והתאמצתם מאוד להצליח בו, ופתאום דווקא זכיתם להמון מחמאות והכרה בתחום אחר.

התפתחויות אינן כל-כך צפויות ומתוכננות. הרי אנחנו גם מתכננים בנעורינו להתחתן עם גבר כזה או אחר, ולא פעם מוצאים עצמנו נשואים לגבר שונה לחלוטין מהגבר, שחשבנו שנינשא לו. וביחסים שונים לחלוטין מהיחסים שחשבנו, שנבנה בנישואינו. והפתעות אלו כנראה הן חלק מהחיים. אנחנו כנראה באמת לא יכולים תמיד לבנות חיים כפי שציפינו או תכננו.

אז מה אני מציעה לכם לעשות, אם הייתם רוצים לבנות לעצמכם קריירה?

להיות אתם. לעשות מה שאתם אוהבים. ללכת אחרי היצירתיות שלכם, אחרי האנרגיות שלכם, אחרי השאיפות שלכם.

והייתי גם מציעה לנסות לסיים פרויקטים שהתחלתם, לא להשאיר דברים בלתי-גמורים. זה נראה לי חשוב: לסיים לימודים אקדמאיים שהתחלתם, לסיים עבודות אקדמאיות, לסיים כתיבת ספר, תכנון פרויקט.

הייתי גם מציעה לכם גם לדמיין לפעמים, בזמנכם הפנוי, את הקריירה שלכם – למרות שהיא לא תצא תמיד כפי שאתם מדמיינים. אבל לדמיין דברים שאתם רוצים זה דבר חשוב, וזה גם עוזר להשיג את אותם דברים. בטיפול הפסיכולוגי אני מציעה לאנשים לעשות זאת, ואלו גם חלק מהתרגילים בטיפול פסיכולוגי בהיפנוזה.

וגם אולי ללכת לטיפול פסיכולוגי כדי לברר לעצמכם מה השאיפות שלכם. מהם החששות שלכם. לקבל עידוד לעשות מה שאתם אוהבים לעשות וחשוב לכם לעשות. למצוא את היצירתיות שלכם ואת האנרגיות שלכם בעזרת אדם נוסף, שיקשיב לכם ויבין אתכם ויחזק אתכם.

אז עשו מה שליבכם חפץ. לכו אחרי הצרכים שלכם, אחרי המוטיבציות שלכם. אחרי האנרגיות שלכם. וכעבור כמה שנים תוכלו להסתכל אחורה ולהבין איזו קריירה בניתם לעצמכם. כי יכול להיות מאוד, שעכשיו אין זה ברור לכם ולאחרים מה אתם בונים. כמו ילד, שמתחיל לבנות בניין מקוביות, והוא נהנה, הוא מתלהב, והוא אינו צריך לדעת בסוף איך הבניין הזה ייראה. הוא עובד, הוא חושב, הוא שם קובייה על קובייה – זה מה שחשוב. בסוף, אם יהיה צורך בכמה שינויים בבניין – הוא יכניס כמה שינויים אחרונים, עד שיהיה מרוצה. ובסוף יהיה בניין מרגש של קוביות, שהוא יצר. כמו שבסוף תהיה לכם "קריירה", שאתם יצרתם. "קריירה" שהתחילה כמשהו לא ברור, לא מוגדר. "קריירה" שאולי בלבלה אתכם. אבל בסופו של דבר, כעבור כמה שנים, יש כבר קו ברור. נעשה ברור לאן שאפתם ומה השגתם בעזרת האנרגיות והעבודה שהשקעתם. ובעזרת הפידבק והקבלה שקיבלתם בחזרה מהעולם.

אני מקווה שעזרתי במעט ברשימה הזו למישהו או מישהי שיש להם היסוסים והתלבטויות לגבי כיווני הקריירה שלהם.

בסוף תבינו מה היתה הדרך שלכם ולאן הגעתם

בסוף תבינו מה היתה הדרך שלכם ולאן הגעתם

שלכם,

רחל בר-יוסף-דדון

פסיכולוגית קלינית

ומחברת הספר "93 כלים לאושר"

 

אני זה רק אני

האם אנחנו באמת יכולים להשתנות? לגמרי? האם אנחנו יכולים להיות שונים ממי שהיינו פעם, בתיכון, בגן, אחרי הצבא? האם אנחנו יכולים לשנות את "האני המקורי", הבסיסי, שלנו?

אני זה רק אני

אני זה רק אני

במידה מסוימת, כן. אבל אולי לא לגמרי?

לפני כשבוע התפרסמה כתבה, שהרגיזה אותי במוסף של העיתון "ידיעות אחרונות". הכתבה ציטטה מחקר פסיכולוגי, שמצא, כי הצלחתך בחיים נקבעת לפי מידת הצלחתך החברתית בבית הספר. המחקר מצא, שגם אם אתה עצמך חושב שהשתנית מאוד, הרי אנשים שמכירים אותך מזה שנים יאמרו, שלא השתנית. בגוף הכתבה הופיעו גם תגובות של עיתונאים פופולריים מהעיתון, שהגיבו על ממצאי המחקר, כמו דניאלה ירון-דקל או חנוך דאום. רובם הביעו הסתייגות ממצאי המחקר וכתבו: הייתי בעייתי/ת בתיכון, וכעת טוב לי.

גם אני הגבתי כך ביני לביני. חשבתי לעצמי: "מחקר מוזר. אנשים הרי כל-כך משתנים. מישהו כיוון את ממצאי המחקר האלו לפי הדעה המוקדמת שלו. צריך לבדוק היטב את מערך המחקר הזה, לפני שמסיקים ממנו מסקנות."

אבל אולי יש  איזו טענה חשובה בממצאי המחקר הזה, והיא: יש איזה גרעין בסיסי בחיינו שאינו משתנה. דפוס בסיסי של אישיות, של התנהלות – שכדאי שנקבל אותו ונכיר אותו. והדפוס הזה היה ניכר עוד בבית-הספר, והוא ממשיך  איתנו כל חיינו.

אילו דפוסים בסיסיים יכולים להיות לאדם?

אדם אחד יכול להיות "המשתדל". אחר יכול להיות "הנמצא מעל לכולם". אחרת יכולה להיות "המתוקה". אלו דפוסים בסיסיים.

כמובן, שלא תמיד אנחנו אוהבים את הדפוסים של עצמנו. לעיתים אנחנו רוצים להתחמק מהם, להשתנות סוף סוף. למשל, איננו רוצים להיות תמיד "המשתדלים". או "השורדים". אנחנו רוצים להיות סוף סוף פעם בחיינו "המצליחים". או "העשירים". או "הנערצים".

אבל אולי איננו יכולים באמת להיות שונים מדי מהדפוס הבסיסי שלנו. וכל מאמצינו להיות שונים רק יוכתרו בתסכול מצדנו ובאי-קבלה וכעס מצד הסובבים אותנו. זה פשוט לא מתאים לנו להיות "המצליחים בקלות". לנו מתאים יותר להיות "הנאבקים על קיומנו", אלו "המטפסים להצלחה בקושי, אך בהתמדה".

ובמה טיפול פסיכולוגי עוזר אם כך, תשאלו? בזיהוי הדפוס הזה ובקבלה שלו, קודם כל. אפילו במידה מסויימת בפיתוח אהבה וחיבה אל עצמנו, אל הדפוס הבסיסי שלנו, "המשתדל", למשל. וגם בעידון של הצדדים הקיצוניים של הדפוס הזה. ובשיפור היכולת להתמודד עם הדפוס הזה, שאינו קל לנו תמיד. למי קל, למשל, להיות תמיד "המשתדל, המתאמץ"?

ואגב, מי שרוצה לקרוא עוד על שימוש בטיפול פסיכולוגי בנושא של דפוסי אישיות חוזרים יכול לקרוא בספרו של פרופ' גבי שפלר, שנקרא "פסיכותרפיה קצרת מועד". פרופ' שפלר מראה שם כיצד איבחון ועיבוד של  דפוסים חוזרים של האישיות בטיפול הפסיכולוגי יכולים לפתור בעיות נפשיות ולקצר את משך הטיפול.

  מהם הדפוסים שלכם? שאלו את עצמכם.

מהם הדפוסים שלכם? שאלו את עצמכם.

ומי אתם?

מהם הדפוסים שלכם, שמהם אתם מנסים לפעמים לברוח, אבל אתם חוזרים אליהם שוב ושוב? ספרו לי על דפוסים שונים שאתם מכירים. זה מעניין.

שלכם,

רחל

רחל בר-יוסף-דדון היא פסיכולוגית קלינית ומחברת הספר "93 כלים לאושר"

מה קורה לי בחורף?!

מה קורה לאנשים בחורף? מה עובר עליהם? חסר להם סרוטונין? הם לא מבלים מספיק?

אני שומעת מכולם על כל מיני בעיות עכשיו בחורף.

החורף הוא עונה לא קלה, גם במדינה שלנו, שבה יחסית חמים בחורף, במיוחד בצהרים, במישור החוף.

ובכל זאת – קריר בערבים. אנחנו לא יוצאים לבלות. עסוקים מדי בעבודות ובדברים שצריך לעשות. מכונסים. ברפואה הסינית אומרים שבסתיו אתה צריך לשמר את האנרגיה שלך, לא לבזבז אותה, כי אין לך הרבה.

ואולי אין זה מקרי שבחנוכה מדליקים כל כך הרבה נרות – אנחנו זקוקים לאור שיאיר את מצבי-הרוח ואת החושך שנכנס ליום מוקדם מאוד.

                                      צאו החוצה כשאפשר

צאו החוצה כשאפשר

ומה עושים, אתם שואלים. אולי יש לך עצות?

כן, יש לי כמה עצות.

שבו בשמש, תאכלו אוכל טוב. אני מצרפת כאן לינק לרשימה בנושא, שממליצה לאכול מזון עשיר בויטמין D ובאומגה 3, כמו דגים, וגם בטריפטופן, כמו הודו ועוף. ברשימה גם ממליצים לצאת יותר החוצה, להיות באור השמש כמה שניתן.

ואין ברירה – צריך גם לעשות עבודה עצמית. כל אחד עם הבעיות שלו.

לברר עם עצמו, או בטיפול פסיכולוגי – מה מטריד אותו. כי אולי זה טוב שבחורף עולות כל הבעיות, אולי זה טוב, מפני שזה מכריח אותנו להתמודד עם הבעיות שלנו, וגם למצוא להן פתרונות. ייתכן שבאביב הכל ייראה טוב יותר, אבל זה מפני שעבדנו על הבעיות וניסינו להתמודד איתן בחורף.

אז שבו עם עצמכם וחשבו:

מה קורה לכם? למה רע לכם? מה יכול לעזור לכם להרגיש טוב יותר.

דברו עם אנשים שקרובים לכם. לדבר עם אנשים קרובים יכול מאוד לעזור.

וזה אף פעם לא בושה ולא חבל ללכת לטיפול פסיכולוגי. בטיפול פסיכולוגי אישי, או זוגי, אפשר לדבר על בעיות ועל קשיים. אפשר לשבת בשקט, ולספר מה שקשה. בטיפול הפסיכולוגי יש זמן ומקום ואפשרות לדבר עם מישהו מקצועי ותומך ומבין על מה שקורה. הטיפול הפסיכולוגי מאפשר עבודה נפשית חשובה, שיכולה לעזור לכם מאוד.

אז בברכת חורף לא קשה מדי, ושיהיה בכל זאת פורה. שבסוף החורף תבינו שהקשיים הביאו גם הבנות חדשות וגם פתרונות טובים.

רחל

אל תישבר – תיאבק

ויקטור פרנקל, המוכר לכולנו מספרו החשוב "האדם מחפש משמעות" כתב משפט יפה. הוא כתב: "אני נאבק משמע אני קיים". בשונה מדה-קרט, הפילוסוף הצרפתי שכתב "אני חושב, משמע אני קיים", פרנקל רואה במאבק סימן לחיים חיוביים ומשמעותיים.

גם בים צריך להיאבק בגלים

גם בים צריך להיאבק בגלים

אני אוהבת את המשפט הזה של ויקטור פרנקל. פרנקל בעצם אומר לנו: אתם לא חייבים להיות מאושרים בחיים שלכם. אתם לא חייבים להיות ללא בעיות. אבל – הילחמו למען חייכם. למען חיי האנשים החשובים לכם. למען מטרות החשובות לכם. הילחמו. אל תיכנעו.

כולם, כמעט, מכירים הרי את סיפורו של ויקטור פרנקל בתקופת השואה: פרנקל שרד את מחנה הריכוז בשואה מפני שאמר לעצמו שיש משמעות לחייו. הוא בנה עבור עצמו מטרות שלמענן כדאי להמשיך ולחיות בסבל הגופני והנפשי הנורא של מחנה הריכוז. בניגוד לאסירים אחרים, שנשברו, וחלקם אף התאבדו כי לא יכלו לשאת את הסבל הנורא – פרנקל החליט להמשיך לחיות עבור המטרות שיגשים אחרי שישתחרר ממחנה הריכוז. וכפי שכתב, העובדה שהציב לעצמו משמעות עבורה כדאי לחיות – אפשרה לו להמשיך ולשרוד במחנה הריכוז.

אז מהן המטרות שלכן? מה גורם לכם לסבל ולקושי ועבור מה אתם רוצים להילחם ולהיאבק?

אל תצפו לחיים מושלמים עבור עצמכם. חיים מושלמים כנראה כמעט ולא קיימים. אולי לכמה דקות, אבל לא יותר מזה. החיים מלאים קשיים, ותסכולים.

אבל עמדת המאבק יכולה לעזור לנו להרגיש טוב יותר. במקום להיכנע ולהידרס תחת הקושי והריחיים של הקשיים, אנחנו יכולים להחליט להיות אקטיביים. להיאבק. להילחם למען המטרות שחשובות לנו. לפעמים המטרות הן בריאות טובה יותר, או זוגיות טובה יותר, או הורות טובה יותר. או שיפור בפרנסה. אנחנו נילחם. לא נשב סתם ונבכה על מר גורלנו.

ועצם המאבק ייתן טעם ומשמעות לחיינו.

המאבק יגרום לנו להרגיש טוב עם עצמנו.

וכן, גם בטיפול פסיכולוגי אנחנו נאבקים. אנחנו נאבקים בשדים של עצמנו. בבעיות שקפצו עלינו, בלי שהזמנו אותם. בקשיים ביחסים הבין-אישיים. אנחנו נאבקים עד שהים נרגע ואפשר להמשיך לשחות בשקט יחסי. עד למאבק הבא.

רעיונות חדשים

לפעמים יש לנו רעיונות שטורדים את מוחנו בלי  סוף. אנחנו ממש לא מבינים מה הרעיונות האלו רוצים

מאיתנו. אנחנו מעדיפים אז לסלק את הרעיונות האלו מראשנו.

הרעיונות יכולים להיות מפתיעים

הרעיונות יכולים להיות מפתיעים

למשל: רעיונות על טיולים בחו"ל. או רעיונות על עיצוב הבית מחדש. או רעיונות על שינוי עבודה והתחלה של עבודה אחרת, מעניינת יותר.

"לכו ממני," אנחנו אומרים לרעיונות שלנו, "תניחו לי במנוחה, מה אתם מטרידים אותי ככה באמצע החיים שלי?! יש לי מספיק מה לעשות בלעדיכם!"

הרעיונות האלו מטלטלים אותנו

הרעיונות האלו מטלטלים אותנו

אבל לרוב הרעיונות האלו אינם עוזבים אותנו. הם ממשיכים ומטרידים.

מה בעצם רוצים הרעיונות החדשים האלו? הם רוצים שנתייחס אליהם ברצינות. הם רוצים שלא נבטל אותם.

הם רוצים שנכניס אותם לחיינו.

שנעשה אינטגרציה בינם לבין התפיסות שלנו על עצמנו.

כי אם התפיסות שלנו עד עכשיו היו שאנחנו לא זקוקים לטיול בחו"ל, או לעיצוב הבית או לשינוי עבודה – הרי עכשיו נצטרך לשנות את חיינו. נצטרך להתאים את עצמנו לדרישות החדשות האלו, שנפשנו מציגה בפנינו דרך הרעיונות הטורדים והחוזרים האלו.

מפני שלמעשה אלו רעיונות טובים. אלו רעיונות של צמיחה, של יצירתיות, של התחדשות.

נכון, לא קל לצמוח.

לא קל להתרגל לחיים חדשים. להתחיל התחלות חדשות. לשנות עבודה, להיות חרוצים יותר ולדרוש מעצמנו יותר.

אבל זה אפשרי.

ואם "ניכנע" לרעיונות האלו, אם נסכים לבסוף לשלב אותם בחיים שלנו – פשוט נהיה מאושרים יותר ושלמים יותר.

נכון, אולי נצטרך לעבוד קשה יותר. אולי נצטרך להתמודד עם קודי לעזוב מקומות נוחים. אולי נצטרך להוציא כספים, שאנחנו חוששים להוציא. אולי נצטרך לכתת רגלינו בחנויות כדי לעצב את הבית מחדש.

נצטרך להתמודד עם מכשולים שונים, חיצוניים ופנימיים.

אבל ההתמודדות הזו תהיה חלק מהצמיחה שלנו בחיים. ההתמודדות הזו היא הכרחית כדי לברוא את עצמנו מחדש. או לפחות כדי להתחדש. כדי שלא נהיה בסטגנציה (=קיפאון, עמידה במקום) אלא בזרימה, בהתפתחות.

הרעיונות מאפשרים צמיחה

הרעיונות מאפשרים צמיחה

שלכם,

רחל בר-יוסף-דדון

פסיכולוגית קלינית

טיפ 4: נוחו בשבת

נוחו באמת בשבת. תיהנו בה.

שבת מנוחה

גם מול הים נעים לנוח

ההמלצה שלי, לדתיים ולחילוניים:
השתדלו באמת לעשות מה שטוב לכם בשבת.
נוחו. עשו מעט, אם מתאים. מלאו מצברים.
במשך השבוע זה לא תמיד אפשרי…
וגם:
בחרו לעצמכם אוכל טעים. זה חלק מעונג שבת.
היפגשו עם אנשים נחמדים.
צפו במראות שנעים לעין לראות: ים, פרחים, כיפת השמים שמעליכם.

לפחות יום אחד יהיה לכם כמו שאתם ממש צריכים ואוהבים.

ממני,

רחל

 

טוב לדמיין

פסיכולוגים אשדוד

הדמיון נעים ועוזר

היום דמיינתי דברים נעימים שיקרו בעתיד. אבל דמיינתי בכתב… כלומר כתבתי ביומן שלי איך יהיה המצב בעוד שנתיים-שלוש. היה ממש נחמד לכתוב כך. היה יותר קל לכתוב את הדמיון הנעים לעתיד, מאשר סתם לדמיין בראש, שזו השיטה הרגילה יותר.

אני מציעה גם לכם לדמיין את העתיד כפי שהייתם רוצים שיהיה, בכל תחום שהוא בחייכם: בריאות. עבודה. יחסים עם הילדים. איך ייראה הבית שלכם בעוד כמה שנים. והגינה…

דמיינו סתם בראשכם, או כתבו . ספרו למישהו.

גם תיהנו כך מעצם הדמיון, וגם תבנו דברים לעתיד: כשיש לנו תוכניות טובות לראש זה עושה אותנו שמחים יותר. אופטימיים יותר. ולכן גם רגועים יותר. פחות עצבניים לגבי חוסר השלמות של ההווה.

פירטתי יותר על השיטה הזו בספר שלי, "93 כלים לאושר". ניתן להשיגו היום גם כספר דיגיטלי. טלפנו אלי לשם כך.

בטיפולים הפסיכולוגיים אני גם מלמדת אנשים לבנות תוכניות לעתיד. להתכוון לעתיד שלהם. יש שיטת טיפול שעובדת כך, של הייס וסטרושל. לא ארחיב עליה כאן – כתבתי עליה יותר בספרי.

להתראות,