ארכיון תגיות: טיפול פסיכולוגי באשדוד

הגדלת מוטיבציה מקורית

 

 

אתמול ראיתי סרטון טוב בטד. אתם מכירים את TED, נכון? טד היא מסגרת של הרצאות קצרות ומתומצתות באנגלית. אתה יכול לצפות בה באופן חינמי. יש שם תכנים ממש טובים לפעמים.

אני, משום מה, חיפשתי תכנים על הנושא של – עבודה. ולמה דווקא על עבודה? אל תשאלו אותי עכשיו. זה עניינים אישיים שלי.

בקיצור, הסרטון הראשון שראיתי היה של אלן בוטון. הוא דיבר על כך, שבעולם המודרני מצפים מכולם שיהיו מאוד מוצלחים, בקריירה המקצועית שלהם, ובכלל. בניגוד למה שהיה נהוג לחשוב במאות קודמות, שאדם יכול להתקדם רק בתוך המעמד שלו, ולא יותר, בעידן המודרני נותנים תחושה לכולם – שהם יכולים להגיע לכל מקום. אם הם רק ישתדלו וירצו. יש הרבה גורואים שמרצים לך לרדוף אחרי המטרות שלך, ומספרים לך על אנשים שהצליחו. אבל בסופו של דבר, בשטח – לא כולם מצליחים. בעצם, באופן טבעי, הרוב נשארים בינוניים, ומעטים מצליחים. וכך נוצר מצב, שרוב האנשים חשים מתוסכלים והערך העצמי שלהם נפגע. הם הרי היו צריכים להגיע גבוה… בוטון מקשר נטייה זאת גם לאחוז הגבוה של ההתאבדויות בעולם המערבי. אנשים פשוט כועסים על עצמם על ההשגיות הנמוכה שלהם, ולא מקבלים שלא כולם יכולים להצליח.

זו היתה ההרצאה הראשונה שצפיתי בה. היא גרמה לי להנמיך את הדרישות שלי מעצמי, ואולי זה גם טוב.

ההרצאה השניה, היא בעצם ההרצאה שלשמה אני כותבת לכם את הפוסט הזה.

באמת, אני לא זוכרת מי נתן אותה, אבל השם שלה היה משהו כמו "למה אתה לא תצליח בקריירה שלך". מין כותרת מצחיקה ולא מעודדת שכזאת. אבל דווקא הכותרת הזו עשתה לי חשק להקשיב ולצפות. יחסית לשאר הכותרות המקובלות, שאמרו משהו כמו "שמונה דרכים להצליח", "איך לגרום לעצמך למוטיבציה" וכולי – זו היתה אירונית יותר.

ומה דובר שם, אתם שואלים, גשי כבר לעניין, בבקשה.

ובכן, היה שם איש די לגלגני. הוא היה שמנמן ודיבר באנגלית בריטית. הוא בעצם אמר: אין בעיה. ותרו על הקריירה שלכם. למה לכם? למה להתאמץ? ועוד אתם יכולים למצוא סיבה נפלאה לוותר, והיא – יחסים. אתם תגידו שאתם לא משקיעים בקריירה כי אתם משקיעים ביחסים בחיים שלכם. בילדים, בזוגיות, בחברים. נפלא. תירוץ טוב. ומה תגידו לילד שלכם, אם הוא ירצה להגשים חלום שלו, כמו למשל להפוך לקוסם? תגידו לו: עזוב, זה שטויות. ואיך תסבירו לו את העובדה, שלא עשיתם מה שרציתם עם עצמכם?

בקיצור, האיש האנגלי הזה עמד ופשוט סנט בצופים. ממש ככה. היה טון תוקפני ולגלגני, על סף הבוז כלפי האנשים.

הוא בעצם אמר לאנשים: יאללה, ותרו על החלומות וההגשמה העצמית שלכם. תהיו אפסים, למה לא?

המסר הזה נגע בי. פתאום רציתי יותר לעשות דברים שחשובים לי מבחינה מקצועית.

דווקא הלגלגנות והצבעה על המצב כפי שיהיה אם לא מגשימים מה שרוצים – הניעה אותי. מה שמזכיר לי, שניסויים מצאו, שדווקא להראות לאנשים תוצאות שליליות של מעשיהם, יכול למנוע אותם מעשיית דברים מיותרים. שהצבעה על האסון או הכישלון שיקרה חזקה יותר, מבחינת הגברת המוטיבציה, יחסית לעידוד אחר.

אז אני שם. אני מודה לאיש הלגלגן והבז הזה.

אנסה למצוא לכם לינק או לפחות את שמו. מגיע לו.

מקווה שהועלתי במשהו.

או שהועלתי בהגדלת המוטיבציה המקצועית שלכם, או בהענקת דרך אפשרית להגדיל מוטיבציה לאחרים: לילדים שלכם, לבני הזוג, או לעובדים שלכם.

בברכת התפתחות מעניינת אפרד מכם,

רחל

רחל בר-יוסף-דדון

פסיכולוגית קלינית

053-2865956

טוב, חזרתי אליכם. לא התעצלתי ומצאתי את שמו של האיש. קוראים לו לארי דייויד. שווה לקרוא עליו. אני עוד לא חיפשתי עליו דבר ברשת.

וזה הלינק להרצאה שלו:https://www.ted.com/talks/larry_smith_why_you_will_fail_to_have_a_great_career

והנה הלינק להרצאה הראשונה, של אלן דה-בוטון:

https://www.ted.com/talks/alain_de_botton_a_kinder_gentler_philosophy_of_success

תיהנו, חברים.

להתראות.

 

איך מגדילים מוטיבציה

הגדלת מוטיבציה

הגורמים להצלחת טיפול פסיכולוגי

(קטע קצר מתוך ספר בכתובים)

"לפעמים כפסיכולוגית קלינית אני "שוברת את הראש", כמו שאומרים, כדי לדעת מה יכול לקדם את הטיפולים שאני עושה. אני סקרנית מאוד לדעת: מה מצא המחקר על הגדלת ההצלחה של טיפולים פסיכולוגיים? האם יש גורם שמסייע להצלחת טיפול, שאני לא מכירה?

עם השאלה הזו לא רק אני מתמודדת, אלא הרבה חוקרים התמודדו איתה בעשרות השנים האחרונות.

השאלה הזו בעצם מזכירה שאלות עקרוניות גדולות כאלו, שבכלל אנשים שואלים את עצמם, כמו: מה גורם לאדם להיות מאושר? מה לעשות כדי שיאהבו אותי? איך להאריך את חיי? השאלה הראשונה והשלישית מסקרנות אותי כבר הרבה שנים, ועל השאלה הראשונה כתבתי ספר שלם (בר-יוסף-דדון, 2013).

בפרק הזה, כדי לענות על השאלה הגדולה הזו, "מה גורם לטיפול פסיכולוגי להצליח", אני אסקור מאמר ישראלי מצוין, שעוסק בשאלה הזו (זיו-ביימן ושחר, 2014).

אחת מהגישות המשמעותיות ביותר בתחום של טיפול פסיכולוגי היא גישת "הגורמים המשותפים". הגישה הזו בודקת, מעבר לכל הגישות השונות, אילו גורמים עוזרים לטיפול שיצליח.

פרנק טוען, שאותם גורמים עוזרים גם בשמאניזם ובדתות.

אז מהם "הגורמים משותפים" שמביאים לריפוי?

רוזנצוייג, כבר ב-1936, הצביע על גורמים משותפים, שעוזרים בטיפולים על סוגיהם השונים. הוא טען, כי היחסים בין המטפל למטופל וגם המסגרת התיאורטית -הם הגורמים התורמים ביותר להצלחת הטיפול.

קרל רוג'רס הצביע על שלושה גורמים משותפים שמביאים שינוי:

הגורם הראשון – אמפתיה.

הגורם השני – יחס חיובי, הערכה של הפציינט, וקבלה של כל התכונות של הפציינט.

והגורם שלישי, שחשוב בעיני רוג'רס הוא  congruence, כלומר היכולת של המטפל להיות הוא עצמו, וגם להיות כן עם הפציינט לגבי רגשותיו.

התיאוריות של רוג'רס  היו פופולריות בשנות השישים והשבעים, והן המשיכו להשפיע עוד הרבה אחריו."

זהו הקטע שאני הבאתי לכם מתוך הספר שאני כעת עורכת.

אבל מה אתם חושבים?

מה חשוב לכם כדי שהטיפול הפסיכולוגי שאולי תלכו אליו – יצליח?

שיבינו אותכם? שייתנו לכם כלים? שלא יחזרו על טעויות שפסיכולוגים שהייתם אצלם עשו?

מעבר לגישות התיאורטיות והמחקריות, המנסות לגלות מה עוזר לטיפול הפסיכולוגי להצליח, יש גם את התחושות והרצונות שלכם.

מה שאתם חושבים על הטיפול שלכם, מה שאתם זקוקים לו – הוא בדרך כלל אחד המדריכים הטובים ביותר לפסיכולוגית הקלינית לדעת, איך לעבוד איתכם. נכון, לפסיכולוגית יש כמובן עוד ידע רב על איך לקדם טיפול פסיכולוגי, אבל היא זקוקה גם לכם.

אז אל תתביישו לומר מה אתם צריכים. או, לפני כן: לברר ביניכם לבין עצמכם למה אתם זקוקים.

אתם יודעים הרבה.

אל תתביישו לומר זאת.

לפחות מבחינתי, אני אשמח מאוד לשמוע את הרצונות והצרכים שלכם.

להתראות,

רחל

053-2865956

פסיכולוגית קלינית באשדוד

חשוב לי שנצליח

קניות קלילות

היום יצאתי לקניות קלילות. לא רציתי לבזבז הרבה. סתם. ארומה. החלפת בגדים. שימלה אחת באיזה אאוטלט. פגשתי מכרים ואת המדריך שלי בסדנת הכתיבה. היה ממש נחמד. לא בזבזתי הרבה ונהניתי.

בטיפול אני מנסה ללמד אנשים איך להיות קצת יותר שמחים בעזרת שטויות קטנות.

גם אתם אוהבים שטויות קטנות כאלו?

ועכשיו אני באאוטלט של סולתם באשדוד. אין לי שום קשר מסחרי איתם. סתם סחבתי את בעלי שיסחוב לי כמה מחבתות קטנות וזולות. ועל הדרך קניתי עוד כמה שטויות בחנות הזאת. אם תבואו בקרוב תיהנו מהספלים הלבנים אולי? אם הם לא יישברו עד אז…

בברכת חיים מעניינים

להתראות,

רחל

053-2865956

 

 

אה, ואיך אפשר לשכוח. גם חז"ל כבר אמרו: "כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם". כתבתי על כך גם בספרי. אין צורך לזלזל יותר מדי בחומר. חומר יפה משפיע גם על הנפש. בתנאי כמובן, שלא צריך לפשוט את הרגל עבורו.

שינוי אישיותי אפשרי

סקירה של 207 מחקרים מראים, ששינוי אישיותי הוא אפשרי בעקבות טיפול פסיכולוגי, גם אם מדובר בטיפול שאינו ארוך.

אני מביאה כאן את תמצית הסקירה:

 

The Best Way To Change A Neurotic Personality

The Best Way To Change A Neurotic Personality post image

It is possible to change a neurotic personality, results of 207 separate studies find.

People become significantly less neurotic after undergoing therapy, new research finds.

After only three months of treatment, people’s emotional stability had improved by half as much as it would over their entire adulthood.

People who were anxious changed the most in the course of therapy, the researchers found.

After having psychotherapy and/or taking medication, people were also slightly more extraverted.

Both reduced neuroticism and increased extraversion were maintained in the long-term.

Professor Brent Roberts, who led the study, said:

“This really is definitive evidence that the idea that personality doesn’t change is wrong.

We’re not saying personality dramatically reorganizes itself.

You’re not taking an introvert and making them into an extravert.

But this reveals that personality does develop and it can be developed.”

The conclusions come from 207 studies including over 20,000 people.

Changing the personality trait of neuroticism is the key to treating many people with depression and anxiety.

Professor Roberts said:

“Some clinical psychologists see neuroticism at the core of every form of psychopathology, whether it’s drug and alcohol abuse, psychopathy, depression or panic disorder.

The fact that we saw the most change in neuroticism is not surprising because, for the most part, that’s what therapists are there to treat.”

Many people incorrectly think personality cannot change, said Professor Roberts:

“It is very common for individuals to think of personality as that part of them that is really distinct and enduring in a way that is recognizable

[however] there never has been any evidence that people are perfectly unchanging, perfectly stable.”

The study’s authors explained the results:

“Interventions were associated with marked changes in personality trait measures over an average time of 24 weeks.

Emotional stability was the primary trait domain showing changes as a result of therapy.”

The personality changes were dramatic, considering how difficult it can be, Professor Roberts said:

“In terms of our expectations, this is a remarkable amount of change.

In about 50 of the studies, the researchers tracked the people down well past the end of the therapeutic situation, and they seemed to have held onto the changes, which is nice.

So, it’s not a situation where the therapist is just affecting your mood.

It appears that you get a long-term benefit.”

The study was published in the journal Psychological Bulletin(Roberts et al., 2017).

 

המבורגרים ומתבגרים

יש שפע של הצעות לגבי הדרך לאכול נכון. האם אנחנו מאכילים נכון את הילדים שלנו? מה הם אמורים לאכול?

בטיפול הפסיכולוגי הנושא עולה כמובן על ידי הורים, ילדים ומתבגרים.

אני אישית הכרתי לפני כמה שנים את גישת התזונה ואורח החיים הפליאוליתי. זה הוסיף בעיני עוד אפשרויות לתפריט.

יש לעומת זאת מתבגרים שרוצים להיות צמחונים. שלא לדבר על ילדים הסובלים מהשמנה או מהפרעות אכילה כמו בולימיה או אנורקסיה.

מה לכתוב לכם לגבי מה שנכון?

לא אכתוב כי אני פסיכולוגית קלינית ולא דיאטנית קלינית.

אני רק מציעה לשמור על ראש פתוח ולקרוא ולהתייעץ. לא להיות מקובעים.

יש כל מיני דרכים, כך נראה, לאכול נכון ובריא.

אז בברכת הורות נעימה ואכילה מווסתת ובכל זאת מהנה –

אפרד מכם כאן,

רחל.

 

איך היתה הפגישה?

איך הרגשת עם הטיפול הפסיכולוגי היום?

מרומם-רוח לקרוא את ספרו של בארי דנקן, בהוצאה האחרונה שלו מ-2012, הנקרא "On Becoming a Better Therapist". 

רחל בר-יוסף-דדון, פסיכולוגית קלינית, אשדוד

נחשוב ביחד על הפגישה

דנקן מראה, שיש פער של 20-70% ברמת האפקטיביות של מטפלים. דווקא השיטות הטיפוליות, שעליהן אנו מרבים להתווכח, מראות טווח קטן יותר של שונות: רובן טובות ומצליחות. שיטת הטיפול עצמה קובעת מעט מהשונות בתוצאה.

ומה מאפיין מטפלים טובים לפי המחקרים שדנקן סוקר?

מטפלים טובים גבוהים ב"מעורבות מרפאת", שמוגדרת כ"השתתפות שבה מטפלים חווים עצמם מחויבים לפציינטים שלהם ומאשרים אותם. הם ברמה גבוה של תקשורת ואמפתיה, הם מודעים לרגשות בפגישות שלהם, יש להם תחושת השפעה גבוהה והם מתמודדים באופן בונה עם קשיים אם בעיות בטיפול עולות". לעומת זאת "מעורבות של מתח "היא "דפוס של מטפלים המאופיין בקשיים רבים בעבודה, ניסיונות לא בונים להתמודד עם קשיים על ידי הימנעות ממעורבות טיפולית, ורגשות של שעמום וחרדה במהלך הפגישה". המטפלים הטובים יותר, לפי המחקרים שסוקר דנקן, הם אלו שמכירים תיאוריות רבות, ואינם "נשואים" למודל אחד. בשפתו של דנקן, המטפלים הטובים הם סקרנים, ונשארים theoretically promiscuous.

המשתנה השלישי המאפיין מטפלים טובים הוא התחושה של המטפל שהוא חווה גדילה. המטפלים שחווים גדילה ברמה הגבוהה ביותר גם הראו מעורבות גבוהה יותר.

משתנה נוסף שתורם לשיפור תוצאות הטיפול הוא היכולת להפעיל את משאבי הפציינט ואת השתתפות שלו בטיפול, וגם ליצור בריתות טיפוליות טובות. תוצאות טובות קורות כאשר מטפלים נחווים כמעורבים ולא מנותקים, משתפי פעולה ולא דירקטיביים, אמפתיים, חמים ומאשרים.

בהמשך הספר מציג דנקן את רעיון  בקשת הפידבק מהמטופל ככלי מעשי, שעוזר, גם לפי מחקרים שערך, בשיפור תוצאות הטיפול.

ומהו אותו תהליך של בקשת פידבק מהמטופל?

הפידבק מתקיים לפי דנקן בסוף הפגישה, וגם בתחילתה. בתחילת הפגישה הוא ממליץ לשאול את הפציינט כיצד הוא חש שהתקדם לאחרונה, כדי לדעת מה המצב מבחינת הסימפטומים והבעיות שבגללן הפציינט פנה ( בעיני השאלה הזו מתאימה במיוחד לטיפולים קצרים וממוקדים). בסוף הפגישה ממליץ דנקן לקבל מהפציינט פידבק לגבי הפגישה עצמה, ואיך היא היתה עבורו. את שני סוגי הפידבק האלו דנקן ממליץ לקבל באמצעות שאלונים קצרים ופשוטים. אני אימצתי במשך כחודש את השאלונים של דנקן, אבל לאחר מכן הנחתי את השאלונים במגירה ופשוט שאלתי את המטופלים איך היתה עבורם הפגישה: מה היה מועיל בפגישה, ומה היה חסר. עודדתי אותם להיות כנים איתי. התשובות שקיבלתי ואני ממשיכה לקבל בפגישות הן מצוינות, ולעיתים

למצוא זוגיות

יש אנשים שמוצאים זוגיות בקלות. באמת. לעיתים יש להם בני- זוג כבר מגיל העשרה. הם מסתדרים. 
אבל לא כולם מוצאים זוגיות בקלות. גברים ונשים רבים חשים עצמם ״פגומים״ משום שהם בשנות העשרים המתקדמות שלהם, או בשנות השלושים או הארבעים – ועדיין אין להם זוגיות קבועה. 
הקושי למצוא זוגיות יכול להפריע מאוד. הוא  יכול לפגוע בהערכה העצמית של האדם. הקושי למצוא זוגיות יכול לפגוע בצורך הבסיסי למצוא לעצמך חבר אמיתי, קרוב ואינטימי באמת. הקושי למצוא זוגיות
הופך אותך לעיתים מבודד בחברה שרובה בנויה מזוגות ומשפחות, ומעל לכל – הוא חושף אותך יותר לסכנות הבדידות ומקשה בהקמת משפחה. 
האם טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לאנשים שמתקשים למצוא זוגיות? 
בהחלט כן. זכור לי שבגילאי העשרים שלי רבים ממכרי וחברי הלכו לטיפול פסיכולוגי והקדישו חלקים גדולים ממנו לשאלה הזו: למה אני לא מצליחה למצוא בן-זוג? למה בנות לא מספיק רוצות אותי? למה קשרים שלי מתקלקלים באיזשהוא שלב ומתפרקים? 
רוב החברים והחברות שלי מצאו זוגיות, ואף זוגיות טובה. כן, אין ספק שטיפול פסיכולוגי טוב הוא אחד המקומות החשובים ביותר שבהם ניתן ללמוד אילו טעויות עושים בניסיונות ליצירת קשר זוגי, בבחירת בני זוג ובהתנהלות ובציפיות בתוך זוגיות. 
אני טיפלתי בלא מעט מטופלים שנעזרו בטיפול כדי למצוא בני זוג או כדי לשפר מערכות יחסים, לפני הנישואים, שלא היו טובות. 
אבל איך בעצם עוזר הטיפול הפסיכולוגי במציאת זוגיות מתאימה?
בטיפול הפסיכולוגי מדברים על הציפיות מבן הזוג או בת הזוג, מפני שלעיתים אנשים מפתחים ציפיות גבוהות מדי, המקשות עליהם למצוא בן זוג שיש לו גם חולשות וחסרונות. בטיפול הפסיכולוגי מדברים על הדימוי העצמי של המטופל, שלעיתים הוא נמוך מדי, וכך מפריע ביצירת הקשר הזוגי. בטיפול הפסיכולוגי מתאפשרת קבלה עצמית של האדם, על ייחודו וחסרונותיו – קבלה שעוזרת מאוד ביצירת קשר זוגי מתוך מקום של נינוחות וביטחון עצמי. 
חשוב גם לעסוק בטיפול הזוגי בדפוסים שעלולים לקלקל לאדם את הקשר הזוגי שהתחיל. דפוסים של תלות -יתר, של ביקורתיות, של קושי להיפתח או של קנאה מוגזמת ושתלטנות – יכולים לפגוע בזוגיות. הפסיכולוגית מזהה דפוסים אלו מתוך מה שמספר לה האדם, מצביעה עליהם ומנסה יחד לעזור לאדם להתמודד איתם ולהחליפם בדפוסים בריאים ונעימים יותר לאדם עצמו ולבן הזוג או בת הזוג שלו. חשוב כמובן גם לדבר על דפוסי הזוגיות שחווה האדם במשפחתו. האם הוריו הסתדרו היטב? מה הוא למד לטובה או לרעה מהזוגיות שלהם? האם הוא משחזר, מבלי להיות מודע לכך,  בניסיונות הזוגיות שלו דפוסים שספג מהוריו? 
נושא נוסף שחשוב לעסוק בו בטיפול הפסיכולוגי הוא ניסיונות וחוויות קודמות של זוגיות. האם הוא נכווה יותר מדי בזוגיות קודמת? ואולי הוא עדיין מתגעגע לזוגיות מהעבר שהוא תופס אותה כאידיאלית? ואיזה לקח לימדו אותו הקשרים הקודמים שלו?
ומה לגבי הצד המקצועי בחייו של האדם? אולי הוא עדיין חש שלא השקיע מספיק בהתפתחותו המקצועית ולכן עדיין אינו בשל לקשר משמעותי? מה הוא צריך להשיג בחייו המקצועיים כדי שיתפנה באמת לקשר זוגי טוב?
רשמתי כאן כמה נושאים חשובים, שעולים בטיפול פסיכולוגי שמטרתו שיפור יכולות הזוגיות ומציאת זוגיות. אני מניחה שפירוט הנושאים האלו העלה גם בכם מחשבות על עצמכם. וזה טוב…
אז אפרד כאן מכם,
בברכת הבנה עצמית טובה וזוגיות טובה, 
רחל
ד״ר רחל בר-יוסף-דדון היא פסיכולוגית קלינית העובדת באשדוד.
טל,:08-8659590
טיפול פסיכולוגי לקשיים במציאת זוגיות

מדוע איני מוצאת לי בן-זוג?

על טיפול פסיכולוגי בדיכאון

איך מתמודדים עם עצבות, דיכאון ומצבי רוח? ואיך טיפול פסיכולוגי יכול לעזור במצבים האלו?
קודם כל, טיפול פסיכולוגי עוזר  ״לפתוח״ את הבעיות, שנראות לעיתים סבוכות וללא תקווה. ״לפתוח״ במובן של פקעת שנראית סבוכה ומלאת קשרים. וגם לא מובנת. השיחות בטיפול הפסיכולוגי עוזרות להתיר את הקשרים. הן עוזרות להבין: מדוע את עצובה? מדוע את מדוכאת? מה גורם לך למצבי רוח? מה חסר לך בחיים שלך?
כמובן שגם עצם הפתיחה והדיבור על הנושא באווירה פרטית, לא שיפוטית ומקבלת – עוזרת מאוד. ההבנה של הבעיה עוזרת להבין שהעצב והדיכאון לא הופיעו ״סתם״.  שיש להם ״סיבות טובות״. וההבנה הזו נותנת לגיטימציה לרגשות הקשים, ומרגיעה. וההבנה עוזרת כמובן לנתח ולדעת רציונלית מה השתבש. ושאפשר לתקן. אסור לזלזל בניתוח הרציונלי של בעיות. ובהחלט חמישים דקות של שיחה שבועית עוזרות להבין ולנתח את הבעיות בחיים שלך שגורמים לך להיות לא שמחה. או לא שמח. 
עצם השיחה של אדם על בעיותיו עוזרת לו להבין אותן הרבה יותר טוב מפני שהשיחה עוזרת לאדם עצמו לראות באור ברור יותר את ה״שדה״ הכולל. השיחה עצמה בטיפול הפסיכולוגית יוצרת יש מאין: היא יוצרת הבנות והארות חשובות, שללא השיחה אדם לא היה מגיע אליהן.
הפסיכולוגית שמקשיבה לך אומרת לך כמובן גם את הבנותיה המקצועיות לגבי הבעיות ומדוע את עצובה. או עצוב. היא גם מגלה אמפתיה והבנה לרגשות. אני אישית גם מציעה פתרונות כשצריך. מעודדת. 
מלמדת טכניקות וכלים מעשיים למי שזקוק ומעונייין.
וכל אלו עוזרים. 
וכמובן שיש גם את העבודה האישית של כל אחת ואחד אחרי הפגישה. הדברים שדוברו בפגישת הטיפול הפסיכולוגי ממשיכים לעשות את העבודה שלהם גם אחרי הפגישה. המסרים מחלחלים.  המילים שאמרה הפסיכולוגית משפיעות. ההבנות שהאדם הבין בעצמו בטיפול הפסיכולוגי ממשיכות להיבחן במצבים השונים של חייו, לאורך השבוע. 
בהדרגה מתחיל להיות שיפור במצב הרוח הכללי. גם אם השינוי אינו מיידי, הרי רואים הקלה בבעיות ושיפור משמעותי והדרגתי באיכות החיים.
את הטיפול הפסיכולוגי ממשיכים כל עוד מרגישים שזקוקים לו. כל אחד מרגיש לכמה פגישות הוא זקוק. יש אנשים שבאים לטיפול של שנה או שנתיים ואף יותר. יש המסתפקים בחצי שנה. ויש המשתמשים בכמה פגישות בלבד וזה מספיק להם. במיוחד כשהבעיות אינן חמורות. 
לסיכום, עם דיכאון ועצבות חשוב ואפשר להתמודד. הטיפול הפסיכולוגי עוזר להתמודד עם דיכאון בעזרת שיחות באוירה מקבלת ומבינה ומייעצת. בהדרגה חל שיפור באיכות החיים ובמצב הרוח. כן, כדאי להשקיע בעצמנו כשצריך, כדי שלא לסבול וכדי לשפר את ההרגשה הכללית. 

תקופה של משבר

 תקופה של משבר יכולה לקרות לכל אחד. בתקופה של משבר קורים שינויים בחייו של האדם. בדרך כלל אלו שינויים שהוא לא רצה בהם, כמו שינויים משפחתיים, זוגיים, בריאותיים ואחרים. 
השינויים האלו מכניסים את האדם למשבר, כלומר לתקופה קשה מבחינה נפשית. כל אחד כמעט יודע מה היא תקופה של משבר מפני שכל אחד ואחת כמעט חוו משברים בחייהם.  
לפעמים המשברים הם קצרים ולפעמים הם ארוכים. אבל בדרך כלל יש להם התחלה, אמצע וסוף. הם אינם אינסופיים. הם נגמרים בסוף. 
וכיצד מתמודדים אנשים עם משברים? 
לכל אחד יש את הדרכים שלו להתמודד. חלק פונים לטיפול פסיכולוגי. חלק פונים לטיפול תרופתי. חלק נעזרים בקרובי משפחה או חברים שיתמכו בהם. חלק מאמצים לעצמם תורות רוחניות שיעזרו להם או אמונה דתית שתתמוך ותנחם. וכולם משתמשים בכוחות הנפשיים שיש להם על מנת לשרוד את המשבר.
האם אתם עברתם אי פעם משבר נפשי? האם אתם זוכרים כיצד התמודדתם? כיצד שרדתם? 
ואולי השאלה הכי חשובה: 
מה למדתם מן המשבר הזה? 
כי כמו שמקובל לומר – ממשברים לומדים. בתום המשבר, וגם במהלכו, אדם לומד שיעורי חיים חשובים, שספק אם היה ניתן ללמוד ולהפנים אותם לולא המשבר.  
קודם כל אדם לומד להעריך את חייו הרגילים, הפשוטים, שהיו לו לפני המשבר. 
אדם לומד ליצור לעצמו סדרי עדיפויות, או במילים אחרות סולם ערכים ברור – מה חשוב לו בחייו ומה פחות חשוב. 
אדם לומד גם על מי הוא יכול לסמוך בחייו מבין כל האנשים שסביבו ועל מי לא. 
שיעורים כאלו ושיעורים נוספים אנשים לומדים מן המשבר.  כל אחד לפי השיעור שהוא היה צריך ללמוד. 
כתבתי כמה מילים על משבר ועל תקופה של משבר. 
כתבתי על משבר כי רציתי להתחבר כך למי שעובר כעת תקופה כזו או תומך במי שעובר תקופב כזו. מפני שמשברים נפשיים אינם קלים. לא קל בכלל לעבור אותם. אבל הם אינם בבחירת האדם. 
כשהם באים כדאי להתמודד איתם טוב כמה שאפשר. וללמוד מהם את הלקחים שניתן. כדי שלפחות תהיה גם משמעות לסבל שעוברים בתקופה כזו של משבר. 

מהי הזדהות השלכתית?

מתוך ויקיפדיה, ובתודה לויקיפדיה:

 

תהליך ההזדהות ההשלכתית

מלאני קליין

תהליכים מקבילים

קליין תיארה באמצעות מושג זה את המתרחש בנפשו של הפעוט בחצי השנה הראשונה לחייו. לטענתה, בשלב זה שאופיין כעמדה פרנואידית-סכיזואידית, משליך התינוק את דימוי העצמי התוקפני שלו, שמקורו בדחף המוות, על האם‏‏‏[1]. מכיוון שבשלב זה התינוק עדיין לא עבר תהליך של היפרדות מהאם, הוא מפנים בחזרה את דימוי האני שהושלך, וכך נוצרת הזדהות השלכתית. בעקבות הגדרה זו, אוטו קרנברג והוגים אחרים רואים בהזדהות ההשלכתית מנגנון הגנה לא יעיל שקיים רק אצל פסיכוטיים או בעלי ארגון אישיות גבולי‏‏‏[2].

במסגרת ההזדהות ההשלכתית, מתרחש תהליך תלת-שלבי:

  1. השלכה – אדם (המשליך) מייחס תכונות, מחשבות או אמונות לאדם אחר (המושלך), שעמו הוא נמצא לרוב במערכת יחסים כלשהי.
  2. המושלך מקבל על עצמו, באופן תת הכרתי, את אותן תכונות, מחשבות או אמונות שיוחסו לו, ומתנהג בהתאם להן. במקרים רבים התנהגות המשליך ביחסים היא כזאת שדוחפת, או אף כופה על המושלך להפנים את התכונות המושלכות.
  3. המעגל נסגר כאשר נוצרת בין המשליך למושלך דיאדה שמשחזרת יחסים לא פתורים של המשליך.

דוגמה לתהליך זה: ילד חרד מדחפי התוקפנות שלו, ולכן משליך אותם על אמו, וטוען שהיא תוקפנית כלפיו. האם עשויה להזדהות עם הדחפים התוקפניים שהושלכו עליה, ולנהוג בהתאם – לבטא תוקפנות בהתנהגותה כלפי הילד, וכך ממשיך המעגל ומשתחזר התהליך. על פי ביון, תהליך בין-אישי מותאם יותר עשוי להיות עיבוד וארגון של האם את התכנים התוקפניים שהושלכו עליה, שהפחידו את הילד, וזאת ללא בהלה וחרדה מהם וללא הזדהות, אלא החזרתם לילד תוך תימלול תחושות התוקפנות שלו, סיבות אפשריות לתחושות אלו, והצעת דרכי התמודדות. כך יכול הילד להפנים חזרה את דחפי התוקפנות ("האני הרע") כאשר החוויה מוסברת ומובנת לו יותר, ותוך הפחתה בתחושת החרדה.

תהליך ההזדהות ההשלכתית מתרחש לא רק במערכות יחסים פתולוגיות, שבהן התכונות המושלכות עשויות להיות שליליות (מחשבות רדיפה, התעללות, התקרבנות ופרנויה), אלא גם במערכות יחסים נורמטיביות, כבסיס לתקשורת בין-אישית. התפיסה המקובלת היא כי צדדים למערכות יחסים ארוכות טווח שבים ו"משחקים" באופן בלתי מודע בהזדהות השלכתית וב"הזדהות השלכתית שכנגד", ובאופן כזה מכניסים ליחסים תכנים הלקוחים מתקופת התפתחותם ומהדיאדות הראשונות שחוו.