ארכיון תגיות: מחלות פסיכוסומטיות

מה לומדים ממחלות

כייף לשבת אחרי שחולים מול הים

כייף לשבת כשמחלימים מול הים

 אין פלא שאני עסוקה עכשיו במשמעות הנפשית של מחלות… אני עצמי מתאוששת מבעיה גופנית, ואני קצת מותשת. אבל הבעיה הגופנית הזו היתה חשובה בשבילי. באמת.

בינינו: הייתי מעדיפה להיות בריאה ולא לסבול מאותה בעיה גופנית, שגרמה לי סבל, דאגה וחולשה. אבל הבעיה הזו קרתה, והיא חוזרת אצלי לעיתים קרובות כשאני בלחץ או כשאיני שומרת טוב על גופי, כך שאני מבינה שאני צריכה לחיות איתה.

ובינתיים אני מהרהרת לי הרהורים על משמעות המחלות. מפני שאני מבחינה לעיתים בקליניקה, שפציינטים שלי – פתאום חולים. פתאום, וזה לא קורה במקרה: הם חולים פתאום כאשר הם בבעיה ממש גדולה, בעיה רגשית, שאנחנו מדברים עליה באינטנסיביות בטיפול, והם מרגישים אותה כמעט כבלתי-פתירה. הם בלחץ, הם מרגישים חסרי-אונים, ואז, הם מתקשרים אלי: אני לא יכול לבוא, אני חולה ממש ממש. איזו שפעת קשה, שמשביתה אותם לכמה ימים למיטה, או בעיה בבטן רצינית. במקרים קיצוניים אפילו מגיעים לחדר מיון או מאושפזים לכמה ימים בבית-חולים.

ואז נוצרת אזעקה כזו,  אצלי ואצלם. כאילו כולנו מבינים, שמשהו קרה. המחלה הזו אומרת משהו רציני.

כשחולים כולם בלחץ. כולם מטפלים במצב הגופני. כולם מנסים איכשהוא לעזור למי שחלה, או חלתה. לאזן את הסימפטומים הגופניים. גם החולה עצמו מבוהל מהמחלה שלו.

אבל אחר-כך כשהחולה מתאושש, או מתאוששת, הוא מתחיל לחשוב ולהבין.

הוא מבין, שהמחלה הזו באה כי הוא כבר היה בעומס רגשי גדול מדי. שמחלה הזו היתה התוצאה של התהליך הנפשי הקשה שעבר עליו. תהליך, שכנראה הנפש בעצמה כבר לא יכלה להכיל אותו לבד, כף שגם הגוף כבר נשבר. נפגעו מנגנונים רגישים של הבטן, או של מערכת החיסון, או של כלי הדם – כל אחד נפגע במערכות הרגישות שלו. וכמובן שיש היום הרבה מחקרים על כך, על איך לחץ משפיע על מערכות גופנו, ברמת התאים הבסיסית ביותר, ורק אפנה מי שרוצה למחקרים האחרונים של פרופ' שמגר בן-אליהו (שבמקרה למד איתי לתואר הראשון), שחוקר איך מצבי לחץ משפיעים על גופנו בצורה משמעותית כל-כך.

אבל מחלות במובן הזה גם עזרות. מחלות עוצרות תהליכים נפשיים קשים ואיומים, שכנראה הורגשו כמפחידים מדי או מאיימים או בלתי-פתירים. וכאן אצטט את מק-דוגל, פסיכואנליטיקאית מרגשת, שכתבה איך אנחנו מבטאים בגופנו, במין תיאטרון, סבל של נפשנו שאיננו מוכנים להכיר בו או איננו מסוגלים להכיל אותו נפשית. כי הוא קשה מדי להכלה.

אז הנפילה הגופנית, המחלה, הכריחה את האדם לעצור. להבין דברים שלא היה מבין אחרת לולא המחלה. זוהי סטירת לחי, אבל סטירת לחי מיטיבה, במובן מסוים…

ואחר-כך עוד צריך להתאושש. פיזית. וגם לעכל את כל המסקנות הנפשיות. ומי שמסוגל להבין ולעבור תהליך נפשי בעקבות המחלה – ממש מרויח מהתהליך שיעבור בעקבות המחלה. והרי רובנו, גם בלי שנהיה פסיכולוגים, מבינים שקיבלנו מסר חשוב על חיינו. ומשנים דברים בחיינו, כי אנחנו מבינים מה המחלה רצתה לומר לנו. ואנחנו מבינים טוב מאוד, שזה לא היה רק משבר גופני…

 ואגב, שרה חמו כותבת על כך יפה בספרה "שביל הזהב לריפוי טבעי", עד כמה למחלות יש תפקיד של ניקוי, שאסור לנו לעצור, ועד כמה מחלות מבטאות בעיות נפשיות לא-פתירות בחיינו. ושצריך לתת זמן למחלות ולתהליך שהן מביאות איתו לקרות, כי מי שנותן זמן למחלות הקטנות – ימנע את המחלות הגדולות.

אז כתבתי כאן היום משהו קטן על מחלות, נושא שמעסיק אותי מאוד. אולי אמשיך לכתוב על כך בעתיד.

אז תודה שהייתם איתי עד כאן,

רחל בר-יוסף-דדון

פסיכולוגית קלינית

ומחברת הספר "93 כלים לאושר"

אינטליגנציה גופנית

הגוף המיוחד שלך, או: אינטליגנציה גופנית

למה הגוף המיוחד שלך זקוק? לא, לא, אל תקראי בספרי הבריאות. שם לא יגידו לך למה הגוף שלך זקוק. בספרי הבריאות יספרו לך מה רע לגוף לפי מחקרים, ומה טוב לגוף לפי מחקרים, ואת זה חשוב מאוד לדעת, אבל זה רק חלק מהסיפור. הסיפור האמיתי והחשוב זה את. או אתה. ולמה הגוף שלכם זקוק.

יש למשל גוף שזקוק להרבה פעילות גופנית. נכון, ההמלצות הכלליות הן שלושים דקות הליכה ביום. אבל האם הגוף שלך זקוק לשלושים דקות הליכה ביום? אולי לפחות? אולי ליותר? ואולי בקיץ הגוף המיוחד שלך זקוק ליותר הליכה ובחורף לפחות הליכה? ואולי היום הגוף שלך זקוק דווקא ליוגה, או לפעילות גופנית דרך עבודות הבית (מחקרים מראים שעבודות בית הן צורת התעמלות מסורתית וחשובה)?

ומה לגבי מזון? האם הגוף שלך באמת זקוק לכל הירקות והפירות שעליהם ממליצים מדורי הבריאות? ואולי לא? ואולי הגוף שלך דווקא זקוק לסוג מסויים של ירקות ופירות, ולהיזהר מסוג אחר? ואולי הגוף שלך לא זקוק לכל-כך הרבה סיבים תזונתיים כמו שכולם ממליצים, ואולי דווקא ליותר סיבים תזונתיים מהמומלץ?

בטח כבר הבנתם אותי עד כאן, לא אמשיך לחזור על עצמי.

מה שרציתי לכתוב אומר בעצם: תכירו את הגוף הפרטי והמיוחד שלכם. הוא מאוד מיוחד. כמו שהפנים שלכם לא זהים לפנים של אף אחד (גם אם אתם תאומים זהים!), כך גם הגוף שלכם לא זהה לגוף של אף אחד. יש לו את הצרכים המאוד מיוחדים שלו, וככל שתזהו אותם יותר ותדעו פחות או יותר לספק אותם – כך יהיה לגוף שלכם טוב יותר.

ואם כבר אני כותבת על צרכי הגוף המיוחד אני לא יכולה שלא להפנות לספר מצוין של הדיאטנית ליאורה חוברה , שנקרא "הדיאטה הסינית". הספר הזה, שיצא לפני כמה שנים, מסביר, דרך הרפואה הסינית, את העקרונות של טיפוסים שונים, ולמה כל טיפוס וטיפוס זקוק מבחינת תזונה.

הספר הזה עוסק בתזונה המיוחדת לכל טיפוס וטיפוס, וגם בתנאי החיים מבחינת חום וקור, למשל, שכל טיפוס זקוק לו.

אבל יש עוד תנאים מיוחדים שכל גוף וגוף זקוק לו, והם למשל: נשימה המיוחדת לו, שינה המיוחדת לו, תנועה המיוחדת לו, לחות באויר המיוחדת לו, ועוד.

אבל , אתם יכולים לשאול, איך נדע מהם צרכי הגוף שלנו?

 כדי לדעת את צרכי הגוף שלכם אתם פשוט צריכים להתבונן בחייכם ובתגובות הגוף שלכם לתנאים השונים. איזו תזונה עושה לגוף שלכם טוב? כמה שעות שינה עושות לגוף שלכם טוב? ולכמה תנועה אתם זקוקים היום, מחר? ולכמה תנועה אתם זקוקים באביב הזה, לכמה תנועה הייתם זקוקים בחורף האחרון? (מניסיוני, אגב, גם תרגול קבוע של מדיטציה עוזר להבחין בצרכי הגוף.)

ליכולת הזו לחוש את צרכי הגוף המיוחד שלכם, ולהיענות לו, אפשר בעצם לקרוא "אינטליגנציה גופנית". כפי שיש היום נטבעו מושגים של "אינטליגנציה רגשית", "אינטליגנציה מינית", וכו', כך אפשר לקרוא ליכולת הזו לחוש את צרכי הגוף הפרטי שלכם ולהיענות להם – "אינטליגנציה גופנית". כמובן שכשאתם יודעים לקרוא את צרכי הגוף הפרטי שלכם ולהיענות להם – תדעו גם להיענות לצרכי הגוף הפרטי של ילדיכם, הוריכם, בני-הזוג שלכם וכו'.