ארכיון תגיות: פסיכולוגים

הליכה – מרפא לגוף ולנפש

 בריא מאוד לעשות פעילות גופנית. כפסיכולוגית קלינית, עלי להוסיף, שפעילות גופנית בכלל, והליכה בפרט, עוזרות מאוד  בשיפור מצב-הרוח. סרוואן-שרייבר כותב על כך, בספרו המצוין ״ללא פרויד, ללא פרוזק״. הוא מתאר אנשים שהליכה השפיעה עליהם לטובה, מבחינת מצב-הרוח והחרדות, לא פחות, ואפילו יותר, מתרופות. גם אני ממליצה לא פעם למטופלים שלי לשלב בחיי היומיום שלהם הליכה לא מהירה מדי, כדי לא להילחץ, והם מדווחים על שיפור במצב הרוח.

עם זאת, מחקרים של השנים האחרונות מראים, שחשוב ללכת תוך כדי התבוננות על הגוף, או במילים מקצועיות יותר- ללכת ולעשות מדיטציה על הגוף תוך כדי הליכה. המחקרים הראו, שהתבוננות בגוף בזמן מאמץ גופני מגדילה את היעילות של עבודת השרירים. במכוני כושר מקצועיים במיוחד לא מאפשרים למתעמלים ולספורטאים לשמוע מוסיקה או לצפות בטלויזיה תוך כדי הפעילות – כדי שהם יתרכזו בגופם ויגיעו להישגים גופניים טובים יותר.

התבוננות בגוף בזמן הליכה לא רק משפרת את הביצועים הגופניים אלא מביאה תועלות נוספות איתה:

1. התבוננות בגוף בזמן פעילות גופנית מרגיעה מאוד ומשפרת מצב-רוח.

2. התבוננות בגוף בזמן פעילות גופנית משפרת חשיבה יצירתית בזמן הפעילות, מעלה רעיונות טובים, ועוזרת במציאת פתרון לבעיות.

3. התבוננות בגוף בזמן פעילות גופנית מאפשרת לנו להתעייף פחות, וכך מגדילה את האנרגיה ומצב-הרוח הטוב אחרי הפעילות, ומגדילה את טווח הזמן שאנחנו מסוגלים לעסוק בפעילות גופנית. הגדלת האנרגיה שלנו חשובה במיוחד לאנשים מחלימים, למי שסובל מתשישות כרונית, או למי שחייו עמוסים גם כך בפעילויות מעייפות.

4. התבוננות במקומות מסוימים בגוף עוזרת לנו ״להחזיק״ את אותו איבר בצורה נכונה יותר, וכך לשפר את מצב האיבר, במיוחד אם יש באותו איבר כאב או מתח מסוים. כך למשל התבוננות בכתפיים כואבות תוך כדי הליכה תביא להחזקה נכונה יותר שלהם, ולכך שבתום ההליכה הן יכאבו הרבה פחות.

והנה כמה הנחיות שיעזרו לכם להתבונן בגוף בזמן הליכה, או בזמן כל פעילות גופנית:

* את ההתבוננות בגוף מתחילים מתחילת ההליכה. עדיף להתחיל בכך שנשים לב לכל הגוף, שלנו, כשלם. כלומר, נשתדל בזמן ההליכה להרגיש את גופנו כולו ואת היציבה שלנו. לא נאמר לעצמנו איך להחזיק את גופנו- עצם ההתבוננות ביציבה תגרום לכך שניישר את עצמנו, תןך כדי הליכה, ו״נחזיק״ את גופנו בצורה הנכונה. זה דורש ריכוז מסוים, אבל לא ריכוז מושלם: אם מדי פעם יברח לנו הריכוז, ונמצא את עצמנו חושבים על דברים אחרים תוך כדי הליכה – פשוט נסב אז את תשומת-לבנו בחזרה לתנוחת גופנו כולו, ונמשיך להתבונן בו.

* שימו לב אם תוך כדי ההתבוננות בגוף חל שינוי בנשימתכם. אם נשימתכם נעשית לרגע עמוקה, או שאתם נושמים מעין ״נשימת רווחה״ עמוקה פתאום – סימן שאתם עושים את ההתבוננות היטב, ושהיא מרגיעה אתכם וכבר משפרת את מצבכם הנפשי והגופני.

*כעת שימו לב לאיבר אחר בגופכם. התחילו באיבר שאתם מרגישים שזקוק לתשומת- לב: אולי גופכם תפוס או כואב מעט- אתם יכולים עכשיו לשים לב אליו תוך כדי הליכה. אולי הירכיים שלכם כואבות, או אולי השרירים של הלסת שלכם מתוחים מדי – גם ללסתות ולפנים אפשר לשים לב תוך כדי הליכה. אפשר גם לשים לב לבטן- זה גם יעזור לכם להחזיק אותה טוב יותר בהליכה, לצואר, וגם לכפות הרגליים, ולאיך הן נוגעות בקרקע. אפשר לשים לב לכל תחושה אחרת שעולה מן הגוף.  כך אתם יכולים לעבור מאיבר לאיבר, במשך כל זמן ההליכה, בהתבוננותכם.

* רצוי כמובן ללכת בסביבה שהיא שקטה יחסית, ואינה מסיחה את תשומת- לבכם יותר מדי. אפשר גם, כמובן, ללכת כך יחפים בבית (אם יש מספיק מקום ללכת בסיבובים בבית), אפשר ללכת יחפים על שפת-הים, או יחפים על הרצפה במכון הכושר.

* הדגש בהליכה כזו הוא לא על המהירות, אלא על האיכות של התנועה. התבוננות בגוף יכולה קצת להאט את קצב ההליכה, אבל לאפשר הליכה לפרקי זמן ארוכים יותר, וזה חשוב – לגוף ולנפש.

* יכול  להיות, שבזמן ההליכה יעלו במחשבתכם, תוך כדי ההתבוננות בגוף – רעיונות מצוינים. כשאתם מסיימים את ההליכה – שבו ורשמו אותם. חבל להפסיד את הרעיונות האלו. הרעיונות שעלו לכם בזמן ההרגשה הטובה של ההליכה יכולים לעזור לכם בעתיד, ואם לא תרשמו אותם – אתם עלולים לשכוח אותם.

* נסו בהתחלה לתרגל התבוננות בגוף בזמן פעילות גופנית אפילו לכמה דקות בודדות. סביר שבפעמים הראשונות ההתבוננות לא תהיה פשוטה וקלה, אבל אחרי מספר תרגולים- תקלטו את השיטה, וההתבוננות בגוף בזמן הליכה תהפוך להיות נעימה ומתגמלת עבורכם מאוד – גופנית ונפשית.

"פרויקט "סוף-סוף

איך נעשים מאושרים באמת? יושבים מול הים ונחים? מרוויחים הרבה כסף?

פרופ' מרטין זליגמן, מגדולי חוקרי האושר בימינו, קובע קביעה חשובה בספרו "אושר אמיתי": אושר נוצר באמצעות עמידתנו באתגרים ובמשימות הדורשות מאיתנו להתאמץ, להתגבר קשיים ומעצורים אישיים.

וכך הגעתי גם אני למסקנה חשובה לפני כמה ימים:

אעשה רשימה של משימות מאתגרות, שדחיתי בלי סוף, אשאל את עצמי איזו מהן חשובה עבורי, ואתחיל לבצע את אלו שחשובות עבורי. זהו, מספיק רק לחשוב על דברים שאני רוצה מתישהוא לעשות – הגיע הזמן לעשות!

כדי לשעשע את עצמי קראתי לפרויקט הזה שלי פרויקט "סוף-סוף!", מפני שסוף-סוף אני מתחילה לעשות דברים שרציתי לעשות מזה שנים…

ומה ברשימה? למשל:  להתחיל לתת הרצאות. משהו שרציתי לעשות מזמן, ודחיתי מתירוצים שונים ורבים. לטפח את הגינה בביתנו המשותף. ועוד כמה משימות לא פשוטות עבורי, שהחלטתי סוף-סוף לעשות.

ואת כל זה אני מספרת כדי להציע לכם לעשות גם אצלכם בדק-בית, ואולי להתחיל גם בפרויקט "סוף-סוף!". כן, ממש עם רשימות של חשוב/ לא חשוב, ותאריכים להתחיל לבצע את המשימות המאתגרות החשובות, ושעות שיוקדשו באופן קבוע לביצוע המשימות המאתגרות.

 ולא מפני שלא תוכלו לחיות בלי ביצוע המשימות המאתגרות האלו. תוכלו לחיות גם בלעדיהן. אבל תהיו מרוצים יותר מעצמכם ומאושרים יותר אם כן תאתגרו את עצמכם. כבר כתבתי: מחקרים מראים זאת היום, ומי יתווכח עם מחקרים, ועם חוקר אושר כמו פרופ' זליגמן? ולא אתפלא, אם גם הניסיון האישי של כל אחד מכם לימד אתכם, שהתמודדות עם אתגרים היא חשובה ומרוממת.

אשמח לקרוא את תגובותיכם!

ליצור יופי

היום רציתי לעודד את עצמי לכתוב משהו ארוך, שאני צריכה לסיים. ואז הבנתי שפינת העבודה שלי אינה יפה עבורי מספיק, ושקשה לי לכתוב כך. חשבתי איך אוסיף לפינה פריטים, שיגרמו לי ליהנות ממראה פינת העבודה שלי. אחר-כך חשבתי על עוד פינות בביתי, שאליהן אפשר להוסיף יופי.

כן – יופי עושה לנו משהו:  הוא משפר את מצב-רוחנו,  הוא יכול לתת השראה.  תמונה יפה גורמת לנו להסתכל עליה ולהרגיש טוב. לבוש מתאים עוזר לנו לחוש טוב עם עצמנו. סלון מסודר גורם לנו לנשימת רווחה.

ומה איתכם? האם יש מספיק יופי סביבכם? האם תרצו להוסיף יופי לפינות בביתכם? להופעתכם החיצונית? לגינתכם? למטבח (המבולגן או מסודר) שלכם?

ספרו על חוויותיכם. שתפו אותנו ברעיונות חדשים.

"כחכות רחל לדודה"

לפעמים אנחנו צריכים לחכות להתרחשויות חיוביות יותר זמן, מהזמן שציפינו: הילדים לא התחתנו בגיל שחשבנו. הילד שלי לא נגמל מטיטולים, למרות שחשבתי שהוא כבר ייגמל בגיל שנתיים. עדיין לא קיבלתי את הקידום שהייתי אמורה לקבל בעבודה. עדיין לא מעריכים אותי כמה שמגיע לי. ובעלי – בגילו כבר היה אמור להתחיל בדיאטה בריאה יותר…

כל ההתפתחויות החיוביות האלו, שהיו אמורות לקרות כבר, לא מתרחשות, ואנחנו מתוסכלים: מה זה?? זה כבר היה אמור לקרות…

ואז אפשר להיזכר ברחל אימנו, שחיכתה ליעקב שבע שנים. וכשכבר חשבה, שתינשא לו, היתה צריכה לחכות לו עוד שבע שנים. ממש לא הוגן, אבל כך זה קרה. ואחר-כך היתה גם צריכה לחכות עד שייוולדו לה ילדים…

גם אנחנו צריכים להמתין לפעמים, ולהמשיך לחיות עם מצבים לא מושלמים.

ופשוט לתת זמן להמתנה הזו, ואולי אפילו ליהנות ממנה – אם אפשר. כי דברים לא קורים מתי שאנחנו תכננו, אלא לפעמים יש להם קצב איטי יותר.

אבל אז, כשהם יקרו סוף-סוף – נדע להעריך אותם יותר. ממש נשמח בהם – הם לא הגיעו בקלות אלינו…

רגעים חשובים בטיפול הזוגי

יעוץ נישואים אשדודעל רגעים מרגשים בטיפול הזוגי, ששזורים בו תקווה וייאוש

ישנם רגעים מרגשים בטיפול הזוגי, רגעים, שבהם השאיפה של כל המשתתפים בטיפול הזוגי מתחילה להתממש: בני-הזוג מתחילים להתקרב זה לזה. לעיתים זה מתבטא בקשר גופני שקורה ביניהם על הספה שלי (יד מונחת על יד, כתף נוגעת בכתף), מבלי שבני-הזוג אפילו שמים לב לכך. לפעמים ההבנה בין בני-הזוג גדלה, אחרי שתקשרו בערוצים מנוגדים לגמרי. לפעמים הם מסכימים על תוכנית משותפת לפתרון בעיה גדולה, שעוררה מריבות קשות, שנראו בלתי-פתירות.

והרגעים האלו הם רגעים מרגשים, מפני שקדמו להם בדרך כלל פגישות, שבהן לא היה ברור מה יקרה בסופו של הטיפול הזוגי – האם הזוג יתחזק בעקבות הטיפול הזוגי, וייצא זוג מאושר, המסתכל זה על זו ולהיפך בעיניים קורנות? או אולי הזוג ייצא מאוכזב, כועס, ומרוחק?

נכון, נתוני התוצאות בטיפול הזוגי לפי השיטה שאני עובדת, ה-EFCT, הם נתונים מצוינים – רוב הזוגות יוצאים מהטיפול הזוגי כשהזוגיות שלהם במצב טוב הרבה יותר – האושר יחזור לחייהם ולזוגיות שלהם. אבל הנתון הזה לא ברור לאף אחד מהמשתתפים בתחילת הטיפול: בתחילת הטיפול עולים הכעסים, התסכולים, והייאוש מהניסיונות החוזרים והכושלים לתקן כאבים בזוגיות. ותמיד עולה השאלה: האם הטיפול הזה יעזור לנו? האם יש לנו תקנה, או שאולי אנחנו צריכים להיפרד?

אני בדרך כלל משתדלת לעודד זוגות, כשאני מרגישה שיש להם פוטנציאל להגיע למצב טוב יותר. ולרוב הזוגות יש אכן פוטנציאל להגיע למצב טוב יותר. אבל עדיין – הספקות קיימים. הכאב והייאוש קיים. הרצון לקום ולברוח מהזוגיות המרגיזה והכושלת והמתסכלת קיים.

ולכן רגעים כאלו של הצלחה הם כל-כך חשובים. ותפקידי, כפסיכולוגית בטיפול הזוגי – להאיר אותם. להראות אותם לבני-הזוג. כי בני-הזוג לא תמיד יודעים לראות אותם.

אני צריכה להראות להם אותם כדי שהם יתעודדו גם כן. כדי שהם יבינו שהם בדרך הטובה, החיובית. כדי שהתקווה, שאני נותנת להם, תמשיך ותיתן להם כוח לחזק את עצמם מעבר לפגישה שלי, וגם להמשיך ולבוא לפגישות הבאות.

מפני שטיפול זוגי אינו טיפול קל. בטיפול זוגי בני-הזוג מביאים את הבעיה שלהם, "חיה" – אל הטיפול. הם מביאים את הקושי הזוגי אל הפסיכולוגית, ואומרים לה: " תראי, איך זה נראה, הזוגיות שלנו… תראי איזו קטסטרופה… את חושבת שאפשר לעזור לנו בדבר הזה?? במצב המתסכל הזה??"

ואני צריכה לעזור להם לתקן את הזוגיות שלהם, ובמקביל גם להתמודד עם הספקות, והייאוש, וחוסר-התקווה. כדי שהם לא יתייאשו, וימשיכו הלאה.

וכשרואים קרני אור ראשונות – זה כל-כך משמח. להם. ולי, הפסיכולוגית.

שלווה ואמפתיה במקום כעס

יעוץ נישואים אשדודשלווה וטיפול זוגי זה לכאורה דברים סותרים. בטיפול זוגי יש הרבה סערות וכעסים. כולם רוצים שתהיה שלווה, אבל לא קל להביא אותה. ולא במקרה צבעתי את האותיות של רשימה זו בכחול – צבע המסמל שאיפה לשלווה.

מה יכול להביא שלווה לזוגיות? גישתה של סו ג'ונסון, הנקראת טיפול זוגי ממוקד-רגשית emotionally-focused couple therapy, מבהירה את הדרך שלה להבאת שלווה: אמפתיה מצד הפסיכולוגית כלפי שני בני-הזוג. סו ג'ונסון, שיצרה את שיטת הטיפול, מביאה את העקרונות הבסיסיים של הטיפול שלה מקרל רוג'רס. רוג'רס היה פסיכולוג ידוע, שיצר שיטה שנקראת client-centered therapy. בגישה שלו יש מקום מרכזי לאמפתיה ולכבוד הבסיסי לפציינט, או כפי שהוא קרא לו – לקליינט. הוא דגל בשיקופים אמפתיים ככלי חשוב להתקדמות בטיפול. הוא גרס, כחלק ממסורת הגישות ההומניסטיות, שלכל אדם יש צורך טבעי להתקדם לקראת ריפוי, ולכן אינך צריך לשכנע אדם בטיפול להשתנות. אם תיתן לו את האפשרות לבטא את עצמו, ותהיה אמפתי לתחושותיו ועמדותיו – הוא כבר ימצא את הדרך שלו לשינוי ולריפוי. האני הבריא והחיובי שלו יוכל כך להתפתח. גישה דומה היתה גם להיינץ קוהוט, פסיכואנליטיקאי, שאחריו התפתח זרם שלם, שנקרא self-psychology.

ג'ונסון משתמשת בשיטה המקבלת הזו דווקא בטיפול זוגי, שבו עולים לא פעם רגשות חזקים, ואי-קבלה: אי-קבלה של הזוג אחד את השני, ואי-קבלה של האדם את עצמו ואת רגשותיו – כפי שהוא ביחסים הזוגיים. חייבים לציין, בהקשר הזה, שהטיפול הזוגי בראשיתו החל כטיפול שהוא יותר קוגניטיבי-התנהגותי, שבו ניסו לעבוד עם תפיסות פנימיות והתנהגויות שגויות של בני-הזוג ולשנות אותן, כך שג'ונסון, בשלבה טיפול רוג'ריאני אמפתי כל-כך – הביאה כיוון אחר לתחום.

ג'ונסון גורסת, שלא רק שחשוב שהפסיכולוגית תהיה אמפתית לרגשות של כל אחד מבני-הזוג, אלא גם שתביא להעצמה של החוויות האלו – כשהיא משקפת אותם. מכך נגזר גם שם הטיפול – טיפול ממוקד – רגשית. במובן זה ג'ונסון מביאה לטיפול הזוגי עיקרון חשוב: ככל שהעוררות הרגשית בטיפול היא גבוהה יותר –כך הטיפול יעיל יותר. את העיקרון הזה אנחנו רואים בגישות טיפול נוספות – כמו הסכמה-תרפיה, חשיפה-עצמית של המטפל,  או טיפול העוסק ביחסים שבין המטופל למטפל. כל הגישות האלו גורמות לעוררות רגשית חזקה יותר של המטופל, ומגדילות את יעילות הטיפול.

בנוסף לגישה האמפתית, הנותנת דגש חזק לרגשות הזוג – משלבת ג'ונסון גישה נוספת, והיא הגישה המערכתית של וואצלאוויק ומינושין. הגישה הזו היא גישה שהיתה בבסיס הטיפול המשפחתי, שהתפתח בשנות השישים והשבעים. בגישה זו רואים ב"פציינט" לא את האדם היחיד, או התנהגות מסויימת – אלא את כל המערכת. לפי גישה זו אין אדם אחד שגורם לבעיות – אלא כל חלקי המערכת תורמים את חלקם להיווצרות הבעיה. ואפילו אי-אפשר לומר "מי מתחיל" את הבעיה, כפי ששואלים הילדים: "מי התחיל?". לפי הגישה המערכתית שאלה כזו היא כמו לשאול "מה קדם למה – הביצה לתרנגולת או התרנגולת לביצה?". אין פה מי שמתחיל – כולם אחראיים לבעיה. במובן הזה – שינוי קטן בטיפול אצל כל אחד מחלקי המערכת, כלומר אצל כל אחד מחברי הקבוצה (זוג או משפחה או צוות בעבודה) – יביא כבר לדפוסים אחרים של פעולה ולשינוי חיובי.

בשילוב של שתי גישות אלו יצרה ג'ונסון גישה לטיפול זוגי שהיא יעילה – כך לפחות מראים המחקרים. ואין לזלזל במחקרים בתחום הזה של טיפול זוגי – מפני שהתוצאות של טיפול זוגי בדרך כלל אינן מעודדות במיוחד, כפי שמציין זאת חוקר הזוגיות ג'ון גוטמן.

אבל התחלתי את הדיון המלומד הזה בשאלה על שלווה בטיפול זוגי, ומה יכול להביא לשלווה ביחסים הסוערים. האמפתיה וההקשבה המלאה של הפסיכולוגית לכל אחד מבני-הזוג – הם שמורידים מעוצמת הרגשות הקשים, ומביאים שלווה. זהו בעצם שינוי חשוב בזוגיות. שלווה במקום שבו היו רגשות סוערים – זה מה שאנחנו מקוים לו ושואפים אליו, ועל כך יעידו גם המסורות הבודהיסטיות.

ומדוע כתבתי היום את הקטע הזה עבורכם, קטע שהוא אינפורמטיבי יחסית?

אולי כי אני עצמי יצאתי עכשיו מטיפול זוגי, שבו נוצרה שלווה היכן שהיה כעס. והשלווה הזו שימחה אותי מאוד. לא רציתי, כמובן, לספר על הטיפול עצמו, אבל כן לספר על עקרונות בטיפול זוגי, ובטיפול בכלל – שיכולים להביא לשינוי.

אשמח לשמוע את תגובותיכם על מה שכתבתי – האם יש לכם הערות, שאלות, והאם הקטע שכתבתי היה אינפורמטיבי מדי, או שהוא נתן לכם מידע חשוב ומעניין.

הגוף ינחה אותנו

לפעמים אנחנו זקוקים לתשובות. דווקא כאבים ולחצים בגוף יכולים לתת לנו תשובות כאלו.

ואיך ?

נסו את השיטה הזו:

סקרו את גופכם. מצאו מקום בגוף, שאתם מרגישים, שיש בו כאב או אי-נוחות. חושו את המקום הזה: חושו את הכאב, את אי-הנוחות. התמקדו במקום הזה בגופכם, גם אם זה מעורר חשש בהתחלה להתמקד במקום כואב. אל תדאגו – ההתמקדות הזו יכולה לעזור לגופכם.

תנו לעצמכם לפחות דקה-שתיים לחוש את המקום בגופכם, ועדיף יותר. שימו לב: האם עולות בכם, תוך כדי שאתם חשים את גופכם, מחשבות או הבנות מעניינות? מהן?

מחשבות כאלו, שעולות במהלך התבוננות בגופנו, מעבירות לנו מסרים, שלא היו לגמרי מודעים לנו. והמסרים עולים אז בצורה ציורית ואותנטית: לעיתים בעזרת דימוי או תמונה, זיכרון, או איזה משפט כובש.

המסרים האלו יכולים ללמד אותנו הרבה על עצמנו ועל דרכנו לעתיד, והאופן הציורי שבו הם עולים – גורם לנו להאמין להם, ולהשתכנע לפעולה טוב יותר, מכפי שמשכנעים אותנו מסרים מילוליים ושכלתניים יותר.

אז עד כאן להיום. ממש השתדלתי לקצר.

אם תרצו – קראו יותר והגיבו כאן.

נושאים להרצאות

 מדיטציה בחיי יומיום – מלחץ לרגיעה ומודעות

 אושר אישי – ממצאים מחקריים ודרכים להשגתו

כלים חשובים להורות נעימה: הצבת גבולות, אמפתיה וזמן איכות

תפקידם ההורים בגיל ההתבגרות: על גבולות, ייעוץ ומתן עצמאות

הפרעות קשב וריכוז – הבנת הבעיה כיום והטיפול בה

הפרעות חרדה – מהן ודרכי טיפול בהן

גוף ונפש – יחידה אחת והשפעות הדדיות

המחצית השניה של החיים  – קשיים והתמודדות

שבילים לזוגיות מאושרת – על  ידע מחקרי עדכני ושימושי לזוגות

נושאים נוספים יכולים לעלות בשיחה משותפת

הרצאות

לדעתי הרצאות בנושאי פסיכולוגיה יכולות לתת הרבה למאזינים. כמו שכתבתי כאן על ספרים – טיפול פסיכולוגי אינו הדרך היחידה להשתפר מבחינה פסיכולוגית. לימוד של חומר פסיכולוגי, הבנת תהליכים פנימיים ובין-אישיים, לימוד טכניקות ותרגילים שונים – כל אלו יכולים לעזור ולקדם אותנו מבחינה פסיכולוגית בהתמודדויות שלנו. אני שומעת זאת, אגב, גם ממטופלים שלי, שמספרים איך הרצאות בהן נכחו עזרו להם בהתמודדות טובה יותר עם הילדים, וגם מחקרים אחרונים מראים, כי לימוד יכול לפתור מגוון של בעיות נפשיות.

… ואיך ההרצאות?

אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל אני חייבת להודות, שאני מרצה די טובה. זו לא חוכמה גדולה, מפני שאני דור רביעי (לפחות) של מורים: סבו של סבי עוד לימד בחדר, ואבי סבי לימד עברית בחוג "חובבי ציון" באוקראינה…

בערך לפני כ-20 שנה התחלתי ללמד ולהרצות, ולקח לי בערך שנתיים לגבש את הסגנון שלי כמרצה. באופן כללי אפשר לומר על כמרצה שאני:

מעניינת

דרמטית

משעשעת

הופכת נושאים מורכבים לבהירים ומסודרים

מעבירה חומר חשוב

מספרת סיפורים מהחיים

מלמדת תרגילים וטכניקות שימושיות, שיהיה מה לקחת הביתה

דמיונות נעימים

פסיכולוגים אשדודרציתי להביא כאן הצעה נחמדה לשיפור מצב-רוח. לפעמים אנחנו ככה סתם, נתקלים ביום עם מצב-רוח לא טוב במיוחד. לפעמים יש לזה סיבות ממש טובות, ולפעמים סיבות פחות חשובות, אבל – מה לעשות, מצב-הרוח נחת עלינו.

אז מה עושים? כבר כתבתי כאן על התמודדות ברגע הנוכחי עם מצבי-רוח, ואני רוצה להביא כאן עוד הצעה. ההצעה הזו קשורה למחשבות שלנו. כי בעצם כשיש לנו מצב-רוח רע אנחנו יכולים לטפל במישור ההתנהגותי (לעשות משהו אחר שיגרום לנו להרגיש טוב יותר ), או במישור החשיבתי (לחשוב בצורה אחרת).

יש כל מיני שיטות פסיכולוגיות, שחלקן ממש הוכחו כיעילות, להתמודד עם מחשבות כשיש מצב-רוח לא טוב. המפורסמת שבשיטות האלו היא השיטה של בק, שמציע להחליף מחשבות אוטומטיות ושליליות במחשבות רציונליות. אבל, יש חיסרון מסויים לשיטה הזו, והוא, שהיא קצת רציונלית מדי. גם אם אדם מצליח להראות לעצמו, שהדברים שמדאיגים או מדכדכים אותו הם לא כאלו גרועים, הרי עדיין יכול להיות איזה גרעין פנימי בתוכו, שלא ממש השתכנע מזה. הגרעין הזה עדיין ממשיך להרגיש כמו ילד קטן שמסרב להתנחם, ומאיזו סיבה לא ברורה – הוא עדיין עצוב. פשוט לא מצליח להתרומם.

ומה אני מציעה? אני מציעה משהו, שאולי יכול לעזור דרך מה שנקרא "המוח הרגשי" שלנו, פחות דרך המוח השכלי.

ההצעה שלי היא פשוט לשבת רגע בשקט ולנסות לדמיין דברים נעימים. באמת, הדברים הנעימים הראשונים שקופצים לכם לראש. למשל: מקום שהייתם רוצים להיות בו עכשיו. דמיינו אותו, ומה הייתם רוצים לעשות בו עכשיו. או אולי אנשים אהובים עליכם, ומה אתם רוצים לעשות איתם. או אולי בגדים (זה טוב לנשים, נראה לי…) שהייתם רוצים שיהיו לכם עכשיו, או איזו ארוחה טובה. סתם, לדמיין ככה, בלי בושה. ואם דמיון אחד נגמר, אפשר לעבור לדמיין משהו אחר נעים. למשל: מקום בחו"ל שהייתם רוצים להיות בו עכשיו, שחיה בים, רביצה על החול, תרגילי התעמלות מדהימים (שאתם לא באמת יודעים לבצע).

ניסיתם? תנסו, כדאי.

ואני יכולה לצטט מחקרים, שמראים למה זה יכול לעזור: 1. זליגמן, שכתב את הספר המצויין "אושר אמיתי", מצא שאנשים שמחים חושבים יותר מחשבות שמחות יחסית לעצובות, בהשוואה לאנשים עצובים. 2. פרופ' קרייטלר מצאה במחקרה, שאנשים בריאים נוטים יותר לדמיין דמיונות נעימים.  3. בטיפול בהיפנוזה משתמשים בדמיון מודרך כדי לעזור לאדם למצוא כיוון חיובי לחייו. 4. ישנה עכשיו תנועה חדשה, שנקראת "הסוד", שמעודדת אנשים לדמיין דברים נעימים, לא כדי לשפר את מצב-רוחם, אלא כדי שדברים אלו יתגשמו. אז אולי ייצא מהדמיון הזה עוד משהו.

ואזהרה קטנה: זה לא תמיד עוזר, אבל שווה לנסות. זה לא מומלץ למי שנמצא ממש בדיכאון, אלא יותר למצבי-רוח לא טובים "רגילים".

בהצלחה!