ארכיון תגיות: פסיכולוגים באשדוד

הגדלת מוטיבציה מקורית

 

 

אתמול ראיתי סרטון טוב בטד. אתם מכירים את TED, נכון? טד היא מסגרת של הרצאות קצרות ומתומצתות באנגלית. אתה יכול לצפות בה באופן חינמי. יש שם תכנים ממש טובים לפעמים.

אני, משום מה, חיפשתי תכנים על הנושא של – עבודה. ולמה דווקא על עבודה? אל תשאלו אותי עכשיו. זה עניינים אישיים שלי.

בקיצור, הסרטון הראשון שראיתי היה של אלן בוטון. הוא דיבר על כך, שבעולם המודרני מצפים מכולם שיהיו מאוד מוצלחים, בקריירה המקצועית שלהם, ובכלל. בניגוד למה שהיה נהוג לחשוב במאות קודמות, שאדם יכול להתקדם רק בתוך המעמד שלו, ולא יותר, בעידן המודרני נותנים תחושה לכולם – שהם יכולים להגיע לכל מקום. אם הם רק ישתדלו וירצו. יש הרבה גורואים שמרצים לך לרדוף אחרי המטרות שלך, ומספרים לך על אנשים שהצליחו. אבל בסופו של דבר, בשטח – לא כולם מצליחים. בעצם, באופן טבעי, הרוב נשארים בינוניים, ומעטים מצליחים. וכך נוצר מצב, שרוב האנשים חשים מתוסכלים והערך העצמי שלהם נפגע. הם הרי היו צריכים להגיע גבוה… בוטון מקשר נטייה זאת גם לאחוז הגבוה של ההתאבדויות בעולם המערבי. אנשים פשוט כועסים על עצמם על ההשגיות הנמוכה שלהם, ולא מקבלים שלא כולם יכולים להצליח.

זו היתה ההרצאה הראשונה שצפיתי בה. היא גרמה לי להנמיך את הדרישות שלי מעצמי, ואולי זה גם טוב.

ההרצאה השניה, היא בעצם ההרצאה שלשמה אני כותבת לכם את הפוסט הזה.

באמת, אני לא זוכרת מי נתן אותה, אבל השם שלה היה משהו כמו "למה אתה לא תצליח בקריירה שלך". מין כותרת מצחיקה ולא מעודדת שכזאת. אבל דווקא הכותרת הזו עשתה לי חשק להקשיב ולצפות. יחסית לשאר הכותרות המקובלות, שאמרו משהו כמו "שמונה דרכים להצליח", "איך לגרום לעצמך למוטיבציה" וכולי – זו היתה אירונית יותר.

ומה דובר שם, אתם שואלים, גשי כבר לעניין, בבקשה.

ובכן, היה שם איש די לגלגני. הוא היה שמנמן ודיבר באנגלית בריטית. הוא בעצם אמר: אין בעיה. ותרו על הקריירה שלכם. למה לכם? למה להתאמץ? ועוד אתם יכולים למצוא סיבה נפלאה לוותר, והיא – יחסים. אתם תגידו שאתם לא משקיעים בקריירה כי אתם משקיעים ביחסים בחיים שלכם. בילדים, בזוגיות, בחברים. נפלא. תירוץ טוב. ומה תגידו לילד שלכם, אם הוא ירצה להגשים חלום שלו, כמו למשל להפוך לקוסם? תגידו לו: עזוב, זה שטויות. ואיך תסבירו לו את העובדה, שלא עשיתם מה שרציתם עם עצמכם?

בקיצור, האיש האנגלי הזה עמד ופשוט סנט בצופים. ממש ככה. היה טון תוקפני ולגלגני, על סף הבוז כלפי האנשים.

הוא בעצם אמר לאנשים: יאללה, ותרו על החלומות וההגשמה העצמית שלכם. תהיו אפסים, למה לא?

המסר הזה נגע בי. פתאום רציתי יותר לעשות דברים שחשובים לי מבחינה מקצועית.

דווקא הלגלגנות והצבעה על המצב כפי שיהיה אם לא מגשימים מה שרוצים – הניעה אותי. מה שמזכיר לי, שניסויים מצאו, שדווקא להראות לאנשים תוצאות שליליות של מעשיהם, יכול למנוע אותם מעשיית דברים מיותרים. שהצבעה על האסון או הכישלון שיקרה חזקה יותר, מבחינת הגברת המוטיבציה, יחסית לעידוד אחר.

אז אני שם. אני מודה לאיש הלגלגן והבז הזה.

אנסה למצוא לכם לינק או לפחות את שמו. מגיע לו.

מקווה שהועלתי במשהו.

או שהועלתי בהגדלת המוטיבציה המקצועית שלכם, או בהענקת דרך אפשרית להגדיל מוטיבציה לאחרים: לילדים שלכם, לבני הזוג, או לעובדים שלכם.

בברכת התפתחות מעניינת אפרד מכם,

רחל

רחל בר-יוסף-דדון

פסיכולוגית קלינית

053-2865956

טוב, חזרתי אליכם. לא התעצלתי ומצאתי את שמו של האיש. קוראים לו לארי דייויד. שווה לקרוא עליו. אני עוד לא חיפשתי עליו דבר ברשת.

וזה הלינק להרצאה שלו:https://www.ted.com/talks/larry_smith_why_you_will_fail_to_have_a_great_career

והנה הלינק להרצאה הראשונה, של אלן דה-בוטון:

https://www.ted.com/talks/alain_de_botton_a_kinder_gentler_philosophy_of_success

תיהנו, חברים.

להתראות.

 

איך מגדילים מוטיבציה

הגדלת מוטיבציה

לקראת התחייבות נוספת

 

יום אחד ישבתי לי בשקט בסלון והסתכלתי סביבי. מאחר ואני ב"דיאטה מטלוויזיה" מסוימת, הרי במקום לראות טלוויזיה – סתם שכבתי לנוח בסלון והבטתי על כל מה שמסביב.

היתה לי הרבה ביקורת. על התמונות, הן צריכות להיראות אחרת. על העציץ. על כל המראה של הסלון. הסלון שלנו לא מספיק מכובד, הוא מזכיר יותר מדי סטודנטים. הוא לא מספיק מטופח.

תעזבי את זה, עלה בי קול אחר. זה בסדר. את סתם ביקורתית כלפי עצמך.

המשכתי לחשוב. ניסיתי להתמקד בחפצים שכן אהבתי בסלון. בכורסה האפורה שקנינו לא מזמן. כן, היא יפה בעיני. גם כורסה נוספת, אפורה, מצאה חן בעיני. התיק שלי, שיש עליו עיטורים כחולים על רקע לבן, היה יפה בעיני. יופי, יש גם כמה חפצים בסלון שאני אוהבת. זה כבר טוב.

המשכתי לחשוב מחשבות אחרות, אבל כשלוש שעות אחרי הבהייה הזו בסלון של הבית, נפלה בי החלטה:

אחת לחודש אני אעשה  שינוי אחד בסלון. אחת לחודש זה לא יותר מדי. שינוי אחד הוא לא יותר מדי בשבילי.

שמחתי. נכון, עוד התחייבות, אבל היא לא נשמעת לי קשה מדי.

כבר ידעתי מה יהיה הדבר הראשון שאשנה:

אשנה את מסגרות הצילומים שתלויים בפינה על הקיר. אקנה מסגרות אחידות. ראיתי שכך עושים בבתים מעוצבים, דרך צילומים. ונראה, שיש לי צורך לשנות את הסלון, לעצב יפה את הבית. הרי לא סתם הייתי מסתכלת בהשתאות באתר APARTMENTHERAPY באינסטגרם. כמה יופי אני רואה בתמונות שמועלות שם, תמונות של חדרים מעוצבים מכל רחבי העולם (הנה, נתתי לכם טיפ למנוי מעניין לעקוב אחריו).

האם אני מחייבת את עצמי ביותר מדי התחייבויות?

כרגע נראה לי, שלא. אני נזכרת במרטין זליגמן, פרופסור לפסיכולוגיה, ידוע, שחקר בעבר את נושא חוסר האונים דרך כלבים שנתן להם גירויים מבלי שיכלו להגיב. אלו היו ניסויים מפורסמים שעשה בשנות השישים. משנות התשעים של המאה העשרים זליגמן הוא מבכירי חוקרי הפסיכולוגיה החיובית. בספרו "אושר אמיתי" (באנגלית הוא נקרא AUTHENTIC THERAPY) הוא מונה תכונות נאצלות כמו גבורה, אומץ ועוד, שנחשבו במסורות רבות כנעלות, ולפי הבנתו הן גם תורמות לאושר האנושי. התכונות האלו הן לא מסוג התכונות של האיד, כלומר של החלק של האני שמאפשר לנו את הגשמת הדחפים שלנו. אלו תכונות המעודדות התגברות על היצר, היינו אומרים שהן מעודדות את הסופראגו, כלומר את החלק באישיות המציב לנו גבולות והמכיל את האידיאלים שלנו.

האם התרבות המערבית מעודדת יותר מדי את תכונות האיד, אשר אומר לנו "תרשו לעצמכם, תוותרו לעצמכם, תתבטאו, תתפנקו"? אולי. אבל גם התרבות המערבית עוברת כעת שינויים.

ספריו של חיים עומר, למשל, הם דוגמה לשינוי הזה. אחד מהם הוא למשל ספר הנקרא "שיקום הסמכות ההורית". בספר זה עומר יוצא נגד ההבנה והאמפתיה שנדרשת מההורים בדורנו כלפי הילדים שלהם. הוא דווקא מעודד, כשם הספר, את פיתוח הסמכות ההורית, כדי לפתח בילדים גבולות, לרסן יצרים ולדרוש דרישות מן הילדים.

גם מחקרים המראים לנו שילדים המקבלים משימות בילדותם יתפתחו אחר-כך להיות ילדים מצליחים יותר – הם באותו כיוון מחשבתי של עידוד הסופראגו.

טוב, ואחרי שקצת חשבתי לי על המקורות של ההתחייבויות שלי, אני חשה סתם התלהבות.

התלהבות כך שאטפל בהדרגה בסלון. התלהבות אפילו מהמחשבה, היכן אמצא, בעצם, את המסגרות הקטנות הזהות האלו שאני רוצה?

והתכניות האלו, הפנטזיות האלו על מה אטפח בסלון כבר נעימות לי. אל תשכחו, פנטזיות נעימות משפרות את החיים. ולפי פרופ' קרייטלר, הן גם משפרות את הבריאות.

טוב, וזה מחזיר אותי בחזרה אליכם ואלי. כשאני כותבת לכם מחשבות שלי, ניסיונות. קצת חושפת, קצת חוששת מהחשיפה. אבל אומרת לעצמי שלא חשפתי שום דבר של הייתי מספרת למטופלים שלי.

אז מה היה לנו עד עכשיו?

פסיכולוגית קלינית באשדוד

גם העבודה היא התחייבות, אבל התחייבות חיובית.

בלוג חדש.

מחשבות על עוד התחייבות, שבינתיים מעוררות הרגשה טובה. אבל לא לחץ (אני מודעת לאפשרות שהן עלולות לעורר גם לחץ, אם יהיה עומס גדול מדי של משימות).

אז אעצור כאן, כנראה. למה להכביד עליכם בקריאה?

היה לי מעניין לכתוב. מקווה שהיה לכם מעניין לקרוא.

בא לכם גם להתחייב על משהו?

למה לא. רק אל תגזימו (הנה, עכשיו מנסה לרסן את הסופראגו שלכם…). אל תבנו תכניות קשות מדי. משהו מינימלי, לא מלחיץ. משהו שאפשר יהיה להגדיל אותו, ואפשר יהיה גם להסתפק בו, וזה יהיה בסדר.

להתראות כאן, ותודה, אם הגעתם לפה. או אם אפילו דילגתם לפה מההתחלה, זה בסדר. תרגישו נוח.

כמו שמאיר ויזלטיר כותב: "קח ספרים ואל תקרא…." (לצטט יותר בדיוק).

קראו את הקטע איך שבא לכם. זה עוזר לקריאה, לדעתי. זה שאנחנו מרשים לעצמנו להתחיל מהסוף, לקפוץ להתחלה, ולהסתפק בזה. או כן לקרוא בסוף הכל? העיקר שתקראו משהו.

להתראות!

רחל

הגורמים להצלחת טיפול פסיכולוגי

(קטע קצר מתוך ספר בכתובים)

"לפעמים כפסיכולוגית קלינית אני "שוברת את הראש", כמו שאומרים, כדי לדעת מה יכול לקדם את הטיפולים שאני עושה. אני סקרנית מאוד לדעת: מה מצא המחקר על הגדלת ההצלחה של טיפולים פסיכולוגיים? האם יש גורם שמסייע להצלחת טיפול, שאני לא מכירה?

עם השאלה הזו לא רק אני מתמודדת, אלא הרבה חוקרים התמודדו איתה בעשרות השנים האחרונות.

השאלה הזו בעצם מזכירה שאלות עקרוניות גדולות כאלו, שבכלל אנשים שואלים את עצמם, כמו: מה גורם לאדם להיות מאושר? מה לעשות כדי שיאהבו אותי? איך להאריך את חיי? השאלה הראשונה והשלישית מסקרנות אותי כבר הרבה שנים, ועל השאלה הראשונה כתבתי ספר שלם (בר-יוסף-דדון, 2013).

בפרק הזה, כדי לענות על השאלה הגדולה הזו, "מה גורם לטיפול פסיכולוגי להצליח", אני אסקור מאמר ישראלי מצוין, שעוסק בשאלה הזו (זיו-ביימן ושחר, 2014).

אחת מהגישות המשמעותיות ביותר בתחום של טיפול פסיכולוגי היא גישת "הגורמים המשותפים". הגישה הזו בודקת, מעבר לכל הגישות השונות, אילו גורמים עוזרים לטיפול שיצליח.

פרנק טוען, שאותם גורמים עוזרים גם בשמאניזם ובדתות.

אז מהם "הגורמים משותפים" שמביאים לריפוי?

רוזנצוייג, כבר ב-1936, הצביע על גורמים משותפים, שעוזרים בטיפולים על סוגיהם השונים. הוא טען, כי היחסים בין המטפל למטופל וגם המסגרת התיאורטית -הם הגורמים התורמים ביותר להצלחת הטיפול.

קרל רוג'רס הצביע על שלושה גורמים משותפים שמביאים שינוי:

הגורם הראשון – אמפתיה.

הגורם השני – יחס חיובי, הערכה של הפציינט, וקבלה של כל התכונות של הפציינט.

והגורם שלישי, שחשוב בעיני רוג'רס הוא  congruence, כלומר היכולת של המטפל להיות הוא עצמו, וגם להיות כן עם הפציינט לגבי רגשותיו.

התיאוריות של רוג'רס  היו פופולריות בשנות השישים והשבעים, והן המשיכו להשפיע עוד הרבה אחריו."

זהו הקטע שאני הבאתי לכם מתוך הספר שאני כעת עורכת.

אבל מה אתם חושבים?

מה חשוב לכם כדי שהטיפול הפסיכולוגי שאולי תלכו אליו – יצליח?

שיבינו אותכם? שייתנו לכם כלים? שלא יחזרו על טעויות שפסיכולוגים שהייתם אצלם עשו?

מעבר לגישות התיאורטיות והמחקריות, המנסות לגלות מה עוזר לטיפול הפסיכולוגי להצליח, יש גם את התחושות והרצונות שלכם.

מה שאתם חושבים על הטיפול שלכם, מה שאתם זקוקים לו – הוא בדרך כלל אחד המדריכים הטובים ביותר לפסיכולוגית הקלינית לדעת, איך לעבוד איתכם. נכון, לפסיכולוגית יש כמובן עוד ידע רב על איך לקדם טיפול פסיכולוגי, אבל היא זקוקה גם לכם.

אז אל תתביישו לומר מה אתם צריכים. או, לפני כן: לברר ביניכם לבין עצמכם למה אתם זקוקים.

אתם יודעים הרבה.

אל תתביישו לומר זאת.

לפחות מבחינתי, אני אשמח מאוד לשמוע את הרצונות והצרכים שלכם.

להתראות,

רחל

053-2865956

פסיכולוגית קלינית באשדוד

חשוב לי שנצליח

קניות קלילות

היום יצאתי לקניות קלילות. לא רציתי לבזבז הרבה. סתם. ארומה. החלפת בגדים. שימלה אחת באיזה אאוטלט. פגשתי מכרים ואת המדריך שלי בסדנת הכתיבה. היה ממש נחמד. לא בזבזתי הרבה ונהניתי.

בטיפול אני מנסה ללמד אנשים איך להיות קצת יותר שמחים בעזרת שטויות קטנות.

גם אתם אוהבים שטויות קטנות כאלו?

ועכשיו אני באאוטלט של סולתם באשדוד. אין לי שום קשר מסחרי איתם. סתם סחבתי את בעלי שיסחוב לי כמה מחבתות קטנות וזולות. ועל הדרך קניתי עוד כמה שטויות בחנות הזאת. אם תבואו בקרוב תיהנו מהספלים הלבנים אולי? אם הם לא יישברו עד אז…

בברכת חיים מעניינים

להתראות,

רחל

053-2865956

 

 

אה, ואיך אפשר לשכוח. גם חז"ל כבר אמרו: "כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם". כתבתי על כך גם בספרי. אין צורך לזלזל יותר מדי בחומר. חומר יפה משפיע גם על הנפש. בתנאי כמובן, שלא צריך לפשוט את הרגל עבורו.

שינוי אישיותי אפשרי

סקירה של 207 מחקרים מראים, ששינוי אישיותי הוא אפשרי בעקבות טיפול פסיכולוגי, גם אם מדובר בטיפול שאינו ארוך.

אני מביאה כאן את תמצית הסקירה:

 

The Best Way To Change A Neurotic Personality

The Best Way To Change A Neurotic Personality post image

It is possible to change a neurotic personality, results of 207 separate studies find.

People become significantly less neurotic after undergoing therapy, new research finds.

After only three months of treatment, people’s emotional stability had improved by half as much as it would over their entire adulthood.

People who were anxious changed the most in the course of therapy, the researchers found.

After having psychotherapy and/or taking medication, people were also slightly more extraverted.

Both reduced neuroticism and increased extraversion were maintained in the long-term.

Professor Brent Roberts, who led the study, said:

“This really is definitive evidence that the idea that personality doesn’t change is wrong.

We’re not saying personality dramatically reorganizes itself.

You’re not taking an introvert and making them into an extravert.

But this reveals that personality does develop and it can be developed.”

The conclusions come from 207 studies including over 20,000 people.

Changing the personality trait of neuroticism is the key to treating many people with depression and anxiety.

Professor Roberts said:

“Some clinical psychologists see neuroticism at the core of every form of psychopathology, whether it’s drug and alcohol abuse, psychopathy, depression or panic disorder.

The fact that we saw the most change in neuroticism is not surprising because, for the most part, that’s what therapists are there to treat.”

Many people incorrectly think personality cannot change, said Professor Roberts:

“It is very common for individuals to think of personality as that part of them that is really distinct and enduring in a way that is recognizable

[however] there never has been any evidence that people are perfectly unchanging, perfectly stable.”

The study’s authors explained the results:

“Interventions were associated with marked changes in personality trait measures over an average time of 24 weeks.

Emotional stability was the primary trait domain showing changes as a result of therapy.”

The personality changes were dramatic, considering how difficult it can be, Professor Roberts said:

“In terms of our expectations, this is a remarkable amount of change.

In about 50 of the studies, the researchers tracked the people down well past the end of the therapeutic situation, and they seemed to have held onto the changes, which is nice.

So, it’s not a situation where the therapist is just affecting your mood.

It appears that you get a long-term benefit.”

The study was published in the journal Psychological Bulletin(Roberts et al., 2017).

 

המבורגרים ומתבגרים

יש שפע של הצעות לגבי הדרך לאכול נכון. האם אנחנו מאכילים נכון את הילדים שלנו? מה הם אמורים לאכול?

בטיפול הפסיכולוגי הנושא עולה כמובן על ידי הורים, ילדים ומתבגרים.

אני אישית הכרתי לפני כמה שנים את גישת התזונה ואורח החיים הפליאוליתי. זה הוסיף בעיני עוד אפשרויות לתפריט.

יש לעומת זאת מתבגרים שרוצים להיות צמחונים. שלא לדבר על ילדים הסובלים מהשמנה או מהפרעות אכילה כמו בולימיה או אנורקסיה.

מה לכתוב לכם לגבי מה שנכון?

לא אכתוב כי אני פסיכולוגית קלינית ולא דיאטנית קלינית.

אני רק מציעה לשמור על ראש פתוח ולקרוא ולהתייעץ. לא להיות מקובעים.

יש כל מיני דרכים, כך נראה, לאכול נכון ובריא.

אז בברכת הורות נעימה ואכילה מווסתת ובכל זאת מהנה –

אפרד מכם כאן,

רחל.

 

קניות קלילות

היום יצאתי לקניות קלילות. לא רציתי לבזבז הרבה. סתם. ארומה. החלפת בגדים. שמחה אחת באיזה אאוטלט. פגשתי מכרים ואת המדריך שלי בסדנת הכתיבה. היה ממש נחמד. לא בזבזתי הרבה ונהניתי.

בטיפול הפסיכולוגי אני מנסה ללמד אנשים איך להיות קצת יותר שמחים בעזרת שטויות קטנות. גם אתם אוהבים שטויות קטנות כאלו?

וכאן, באאוטלט של סולתם באשדוד. אין לי שום קשר מסחרי איתם. סתם סחבתי את בעלי שיסחבו לי כמה מחבלות קטנות וזולות. ועל הדרך קניתי עוד כמה שטויות בחנות הזאת. אם לבואו בקרוב תיהנו מהספרים הלבנים אולי? אם הם לא יישברו עד אז…

להתראות

רחל

פסיכולוגית קלינית

ומורשה להיפנוט

ומחברת הספר

93 כלים לאושר

שאוהבת גם לקנות שטויות חמודות וזולות.

ביי

053-2865956

 

וכבר שנו במקורות היהודיים:

"כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם"

 

 

טיפול פסיכולוגי באוכלוסיה החרדית

בס״ד

טיפול פסיכולוגי באוכלוסייה החרדית

אני אוהבת את החרדים. בעצם אפשר לומר שקצת גדלתי שם. אבא שלי גדל כחרדי במאה שערים ובבתי אונגרין בירושלים. בילדותי ביקרנו לא מעט את הסבא והסבתא שלו בבתי אונגרין, את הדודה והדוד שלו בגאולה, והסתובבנו שם ברחובות. לימדו אותי לכבד ואפילו להעריץ את האוכלוסיה המיוחדת הזו. בעיני הם היו כמעט מושלמים. שקטים, עדינים וחמים. אני גדלתי מתוך אמונה שהחיים האמיתיים זה שם.

לימדו אותי גם להתלבש כמו שצריך כשאני באה לשם.

היום כשאני גרה ועובדת באשדוד אני פחות רואה חרדים. כן, אני רואה אותם על חוף הים ושומעת את האידיש. אבל לא יוצא לי להיתקל בהם חברתית הרבה. אני רואה שהם באים לטיפולים קצרים ולא מספיק מרשים לעצמם טיפול פסיכולוגי.

לדעתי זה חבל. הנשים החרדיות יכלו להיעזר רבות בטיפול הפסיכולוגי. יש לא מעט בעיות של חרדה, דיכאון, תשישות, הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) וגם תופעות פסיכוסומטיות וכעסים מודחקים.

גם לילדים יש חרדות ועכבות. לעיתים יש הפרעות התנהגות בגיל ההתבגרות.

גם זוגות יכלו להיעזר בטיפול זוגי. לא הכל ורוד גם בקרב העדה החרדית בתחום הזוגיות.

לא מספיק להיעזר בתרופות. אדם צריך גם לטפל בעצמו. בנפשו.

בעזרת השם העולם נתן לנו את פרויד ( שהיה אגב יהודי), שלימד אותנו שלדבר מול מישהו מבין -זה פשוט עוזר.

ככה נוצר הטיפול בדיבור.

גם בעשייה אפשר לפתור בעיות. בשינוי אמונות קיצוניות וקשות. זו היתה תחילתו של הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי. או באנגלית – CBT.

גם בעזרת ההיפנוזה אפשר לפתור בעיות, אבל בישראל אנשים פוחדים מההיפנוזה. לא בצדק לרוב. ההיפנוזה דומה יותר לדמיון מודרך. היא לא דומה להרדמה כללית או משהו שכזה.

בכל מקרה, אני הייתי רוצה לראות יותר חרדים וחרדיות מגיעים לטיפול.

זה מגיע להם.

הם רגישים, פגיעים, נחושים וחסכנים.

מגיע גם להם עזרה.

השם, עזור לי לעזור להם.

רחל

פסיכולוגית קלינית

מורשה להיפנוט ומחברת הספר ״93 כלים לאושר״

053-2865956

אל תשאירו הודעות קוליות.

רק סמסים.

08-8659590

כאן אפשר להשאיר הודעה קולית.

להתראות בקליניקה שלי באשדוד. ברובע ד.

מצפה לכם שתבואו קצת לתת לעצמכם סוף-סוף.

וזכרו: עזרה לעצמכם היא עזרה לאחרים.

אין זו אנוכיות לטפל בעצמכם. טיפול פסיכולוגי הוא תיקון הכינור שמנגן עבור כולם.

אנשים צריכים אותכם יותר שורדים ופחות סובלים.

אז אל תזלזלו בטיפול הפסיכולוגי.

הוא עוזר ומחקרים מראים זאת.

קראו עוד באתר שלי אם אתם מתעניינים. הרגישו בנוח.

רק זכרו דבר אחד:

השם עוזר למי שעוזר לעצמו.

 

פסיכולוגית באשדוד

זוהי הקליניקה שלי

תנו לסקרנות להוביל

 

אני רוצה לספר על המושג של דנקן,  והוא המושג של מטפלים שהםtheoretically promiscuous. דנקן כותב שמטפלים אלו הם מטפלים טובים יותר. כדי לתרגם עבורכם נכון ומדויק את המילה נכנסתי עכשיו למילון מורפיקס, והקלדתי –  promiscuous. וכמו שחשבתי, באמת המשמעות של המילה הזו אינה משמעות חיובית במיוחד… מילון מורפיקס מתרגם את המילה כך: מפְקָר, פָּרוּץ; מְעֻרְבָּב, מְעֻרְבָּל, מְעֹרָב; מִקְרִי, אַגָּבִי. טוב, אני אומרת לעצמי, אז אפשר לבחור את  המילה "מעורבים" כתרגום המתאים למילה הבעייתית הזו promiscuous, וכך התכונה הזו תהפוך לחיובית, וגם תתאים לממצאים הטובים על יעילות הגישה האינטגרטיבית בפסיכותרפיה. לגישה האינטגרטיבית בפסיכותרפיה, שאני רואה עצמי כשייכת לה, יש לה היום נציגים בולטים כמו ווכטל, וגם כתב-עת מרשים בשם  Journal of Psychotherapy Integration, שפרופ' שחר גולן הישראלי הוא אחד מעורכיה.

טיפול פסיכולוגי באשדוד

סקרנות מובילה לעניין ולהנאה

בכל מקרה, כמה שלא נסתבך עם התרגום של המילה המשעשעת הזו – המשמעות שלה היא ברורה. דנקן מראה, שמטפלים שאינם נאמנים לגישת טיפול אחת, אלא מרשים לעצמם להיות סקרניים וללכת אחרי "הליבידו התיאורטי והמקצועי" שלהם – הם מטפלים טובים יותר.

כמובן, שהעובדה שדנקן ציין, שמטפלים שהם "מופקרים תיאורטית" או "מעורבים תיאורטית" הם מטפלים טובים – גרמה לי לאהוב את דנקן ולאמץ את ספרו אל ליבי. אני כזו, מטבעי, ולא מפני שזה "נכון" יותר. אני הולכת אחרי הסקרנות שלי כבר שנים בקריאה ובהתעניינות  בחומר מקצועי תיאורטי.  לפני שבועיים הסברתי לבעלי בנוגע להתעניינות שלי בספרים: "אתה מבין, פשוט אין לי אלוהים בנוגע למה שאקרא ואילו ספרים אקנה. אף אחד לא יגיד לי מה לקרוא, מתי ואיך. אני לא אקרא ספרות פסיכואנליטית כי זה מה שצריך, וגם לא ספר מסוים קוגניטיבי-התנהגותי, ולא אלך להרצאה האחרונה אם היא לא מסקרנת אותי. אני אקרא מה שמעניין אותי, ומתי שמעניין אותי." רגע אחר-כך הבנתי שדיברתי כמו ג'וליה רוברטס מול ריצ'רד גיר הנאה והמופתע בסרט "אישה יפה". הנערה הגבוהה והיפה הסבירה לו את פילוסופיית ההנאה שלה מעצמאותה: "אני קובעת איך, מתי וכמה!" שלה.

אז אני אוהבת את הסקרנות שלי, ונהנית ממנה. בכל פעם שנושא מעניין אותי אני קוראת עליו כל מה שמעניין אותי. עכשיו, כשאמזון משווקת ספרים דיגיטליים זה אפילו נעשה קל יותר מבחינת אחסון והצטברות הספרים בבית. וכך, במסגרת הסקרנות האישית שלי קראתי בסקרנות רבה את הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית כשעוד עבדתי בירושלים, לפני כ-20 שנה, כשהגישה עוד נחשבה שיטחית ולא רצינית. עוררתי עלי את הכעס וההסתייגות של הקולגות סביבי. לא היה תמיד קל. אחר-כך למדתי היפנוזה, וגם מדיטציה, כולל הגל השלישי של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי. בין לבין קראתי הרבה ספרים על אושר (עד שלבסוף גם הוצאתי בעצמי ספר על אושר). אחר-כך עשיתי לעצמי קורס מקיף על טיפול זוגי, והכרתי את רוב השיטות טיפול העדכניות והמחקרים אחרונים על טיפול זוגי, ולאחרונה אני מוצאת את עצמי קוראת הרבה על הגדלת היעילות של טיפול פסיכולוגי וגם על היחסים בין המטופל למטפל בטיפול.

ומה מעניין אתכם? לאן תוביל אתכם הסקרנות שלכם? עצתי שלי היא: למדו מה שמעניין אתכם. אתם עלולים לשלם על כך מחיר מסוים, אבל הרווח שלכם יהיה גדול בהרבה. הרווח יהיה שאתם תתפתחו ותגדלו מבחינה מקצועית, תרגישו שאתם יודעים טוב יותר להתמודד עם בעיות בטיפול, ותיהנו מהקריאה. לפי דנקן, גם תהפכו למטפלים טובים יותר. אבל היתרון החשוב מכל ללימוד של מה שבאמת מעניין אותכם יהיה: אתם תהיו חיים. חיים במובן של רוח חיים, של עניין בחיים ובמיוחד בעבודה שלכם. וזה הכי חשוב בעיני – להיות חיים מקצועית. להיות סקרניים, צמאים לדעת ונלהבים  לגבי מה שאתם עושים.

והנה, גם בפוסט הזה אני מרשה לעצמי ללכת אחרי העניין שלי ואחרי זרם המחשבות שלי בכתיבתי. אני מקווה שלא אשלם על כך מחיר גדול מדי, ושהרווח יהיה שאני ואתם ניהנה מהכתוב. ניעשה חיים יותר.

אז בברכת עבודה מעניינת וחיה אפרד מכם,

רחל

איך היתה הפגישה?

איך הרגשת עם הטיפול הפסיכולוגי היום?

מרומם-רוח לקרוא את ספרו של בארי דנקן, בהוצאה האחרונה שלו מ-2012, הנקרא "On Becoming a Better Therapist". 

רחל בר-יוסף-דדון, פסיכולוגית קלינית, אשדוד

נחשוב ביחד על הפגישה

דנקן מראה, שיש פער של 20-70% ברמת האפקטיביות של מטפלים. דווקא השיטות הטיפוליות, שעליהן אנו מרבים להתווכח, מראות טווח קטן יותר של שונות: רובן טובות ומצליחות. שיטת הטיפול עצמה קובעת מעט מהשונות בתוצאה.

ומה מאפיין מטפלים טובים לפי המחקרים שדנקן סוקר?

מטפלים טובים גבוהים ב"מעורבות מרפאת", שמוגדרת כ"השתתפות שבה מטפלים חווים עצמם מחויבים לפציינטים שלהם ומאשרים אותם. הם ברמה גבוה של תקשורת ואמפתיה, הם מודעים לרגשות בפגישות שלהם, יש להם תחושת השפעה גבוהה והם מתמודדים באופן בונה עם קשיים אם בעיות בטיפול עולות". לעומת זאת "מעורבות של מתח "היא "דפוס של מטפלים המאופיין בקשיים רבים בעבודה, ניסיונות לא בונים להתמודד עם קשיים על ידי הימנעות ממעורבות טיפולית, ורגשות של שעמום וחרדה במהלך הפגישה". המטפלים הטובים יותר, לפי המחקרים שסוקר דנקן, הם אלו שמכירים תיאוריות רבות, ואינם "נשואים" למודל אחד. בשפתו של דנקן, המטפלים הטובים הם סקרנים, ונשארים theoretically promiscuous.

המשתנה השלישי המאפיין מטפלים טובים הוא התחושה של המטפל שהוא חווה גדילה. המטפלים שחווים גדילה ברמה הגבוהה ביותר גם הראו מעורבות גבוהה יותר.

משתנה נוסף שתורם לשיפור תוצאות הטיפול הוא היכולת להפעיל את משאבי הפציינט ואת השתתפות שלו בטיפול, וגם ליצור בריתות טיפוליות טובות. תוצאות טובות קורות כאשר מטפלים נחווים כמעורבים ולא מנותקים, משתפי פעולה ולא דירקטיביים, אמפתיים, חמים ומאשרים.

בהמשך הספר מציג דנקן את רעיון  בקשת הפידבק מהמטופל ככלי מעשי, שעוזר, גם לפי מחקרים שערך, בשיפור תוצאות הטיפול.

ומהו אותו תהליך של בקשת פידבק מהמטופל?

הפידבק מתקיים לפי דנקן בסוף הפגישה, וגם בתחילתה. בתחילת הפגישה הוא ממליץ לשאול את הפציינט כיצד הוא חש שהתקדם לאחרונה, כדי לדעת מה המצב מבחינת הסימפטומים והבעיות שבגללן הפציינט פנה ( בעיני השאלה הזו מתאימה במיוחד לטיפולים קצרים וממוקדים). בסוף הפגישה ממליץ דנקן לקבל מהפציינט פידבק לגבי הפגישה עצמה, ואיך היא היתה עבורו. את שני סוגי הפידבק האלו דנקן ממליץ לקבל באמצעות שאלונים קצרים ופשוטים. אני אימצתי במשך כחודש את השאלונים של דנקן, אבל לאחר מכן הנחתי את השאלונים במגירה ופשוט שאלתי את המטופלים איך היתה עבורם הפגישה: מה היה מועיל בפגישה, ומה היה חסר. עודדתי אותם להיות כנים איתי. התשובות שקיבלתי ואני ממשיכה לקבל בפגישות הן מצוינות, ולעיתים