ארכיון תגיות: פסיכולוגית

ליצור יופי

היום רציתי לעודד את עצמי לכתוב משהו ארוך, שאני צריכה לסיים. ואז הבנתי שפינת העבודה שלי אינה יפה עבורי מספיק, ושקשה לי לכתוב כך. חשבתי איך אוסיף לפינה פריטים, שיגרמו לי ליהנות ממראה פינת העבודה שלי. אחר-כך חשבתי על עוד פינות בביתי, שאליהן אפשר להוסיף יופי.

כן – יופי עושה לנו משהו:  הוא משפר את מצב-רוחנו,  הוא יכול לתת השראה.  תמונה יפה גורמת לנו להסתכל עליה ולהרגיש טוב. לבוש מתאים עוזר לנו לחוש טוב עם עצמנו. סלון מסודר גורם לנו לנשימת רווחה.

ומה איתכם? האם יש מספיק יופי סביבכם? האם תרצו להוסיף יופי לפינות בביתכם? להופעתכם החיצונית? לגינתכם? למטבח (המבולגן או מסודר) שלכם?

ספרו על חוויותיכם. שתפו אותנו ברעיונות חדשים.

שלווה ואמפתיה במקום כעס

יעוץ נישואים אשדודשלווה וטיפול זוגי זה לכאורה דברים סותרים. בטיפול זוגי יש הרבה סערות וכעסים. כולם רוצים שתהיה שלווה, אבל לא קל להביא אותה. ולא במקרה צבעתי את האותיות של רשימה זו בכחול – צבע המסמל שאיפה לשלווה.

מה יכול להביא שלווה לזוגיות? גישתה של סו ג'ונסון, הנקראת טיפול זוגי ממוקד-רגשית emotionally-focused couple therapy, מבהירה את הדרך שלה להבאת שלווה: אמפתיה מצד הפסיכולוגית כלפי שני בני-הזוג. סו ג'ונסון, שיצרה את שיטת הטיפול, מביאה את העקרונות הבסיסיים של הטיפול שלה מקרל רוג'רס. רוג'רס היה פסיכולוג ידוע, שיצר שיטה שנקראת client-centered therapy. בגישה שלו יש מקום מרכזי לאמפתיה ולכבוד הבסיסי לפציינט, או כפי שהוא קרא לו – לקליינט. הוא דגל בשיקופים אמפתיים ככלי חשוב להתקדמות בטיפול. הוא גרס, כחלק ממסורת הגישות ההומניסטיות, שלכל אדם יש צורך טבעי להתקדם לקראת ריפוי, ולכן אינך צריך לשכנע אדם בטיפול להשתנות. אם תיתן לו את האפשרות לבטא את עצמו, ותהיה אמפתי לתחושותיו ועמדותיו – הוא כבר ימצא את הדרך שלו לשינוי ולריפוי. האני הבריא והחיובי שלו יוכל כך להתפתח. גישה דומה היתה גם להיינץ קוהוט, פסיכואנליטיקאי, שאחריו התפתח זרם שלם, שנקרא self-psychology.

ג'ונסון משתמשת בשיטה המקבלת הזו דווקא בטיפול זוגי, שבו עולים לא פעם רגשות חזקים, ואי-קבלה: אי-קבלה של הזוג אחד את השני, ואי-קבלה של האדם את עצמו ואת רגשותיו – כפי שהוא ביחסים הזוגיים. חייבים לציין, בהקשר הזה, שהטיפול הזוגי בראשיתו החל כטיפול שהוא יותר קוגניטיבי-התנהגותי, שבו ניסו לעבוד עם תפיסות פנימיות והתנהגויות שגויות של בני-הזוג ולשנות אותן, כך שג'ונסון, בשלבה טיפול רוג'ריאני אמפתי כל-כך – הביאה כיוון אחר לתחום.

ג'ונסון גורסת, שלא רק שחשוב שהפסיכולוגית תהיה אמפתית לרגשות של כל אחד מבני-הזוג, אלא גם שתביא להעצמה של החוויות האלו – כשהיא משקפת אותם. מכך נגזר גם שם הטיפול – טיפול ממוקד – רגשית. במובן זה ג'ונסון מביאה לטיפול הזוגי עיקרון חשוב: ככל שהעוררות הרגשית בטיפול היא גבוהה יותר –כך הטיפול יעיל יותר. את העיקרון הזה אנחנו רואים בגישות טיפול נוספות – כמו הסכמה-תרפיה, חשיפה-עצמית של המטפל,  או טיפול העוסק ביחסים שבין המטופל למטפל. כל הגישות האלו גורמות לעוררות רגשית חזקה יותר של המטופל, ומגדילות את יעילות הטיפול.

בנוסף לגישה האמפתית, הנותנת דגש חזק לרגשות הזוג – משלבת ג'ונסון גישה נוספת, והיא הגישה המערכתית של וואצלאוויק ומינושין. הגישה הזו היא גישה שהיתה בבסיס הטיפול המשפחתי, שהתפתח בשנות השישים והשבעים. בגישה זו רואים ב"פציינט" לא את האדם היחיד, או התנהגות מסויימת – אלא את כל המערכת. לפי גישה זו אין אדם אחד שגורם לבעיות – אלא כל חלקי המערכת תורמים את חלקם להיווצרות הבעיה. ואפילו אי-אפשר לומר "מי מתחיל" את הבעיה, כפי ששואלים הילדים: "מי התחיל?". לפי הגישה המערכתית שאלה כזו היא כמו לשאול "מה קדם למה – הביצה לתרנגולת או התרנגולת לביצה?". אין פה מי שמתחיל – כולם אחראיים לבעיה. במובן הזה – שינוי קטן בטיפול אצל כל אחד מחלקי המערכת, כלומר אצל כל אחד מחברי הקבוצה (זוג או משפחה או צוות בעבודה) – יביא כבר לדפוסים אחרים של פעולה ולשינוי חיובי.

בשילוב של שתי גישות אלו יצרה ג'ונסון גישה לטיפול זוגי שהיא יעילה – כך לפחות מראים המחקרים. ואין לזלזל במחקרים בתחום הזה של טיפול זוגי – מפני שהתוצאות של טיפול זוגי בדרך כלל אינן מעודדות במיוחד, כפי שמציין זאת חוקר הזוגיות ג'ון גוטמן.

אבל התחלתי את הדיון המלומד הזה בשאלה על שלווה בטיפול זוגי, ומה יכול להביא לשלווה ביחסים הסוערים. האמפתיה וההקשבה המלאה של הפסיכולוגית לכל אחד מבני-הזוג – הם שמורידים מעוצמת הרגשות הקשים, ומביאים שלווה. זהו בעצם שינוי חשוב בזוגיות. שלווה במקום שבו היו רגשות סוערים – זה מה שאנחנו מקוים לו ושואפים אליו, ועל כך יעידו גם המסורות הבודהיסטיות.

ומדוע כתבתי היום את הקטע הזה עבורכם, קטע שהוא אינפורמטיבי יחסית?

אולי כי אני עצמי יצאתי עכשיו מטיפול זוגי, שבו נוצרה שלווה היכן שהיה כעס. והשלווה הזו שימחה אותי מאוד. לא רציתי, כמובן, לספר על הטיפול עצמו, אבל כן לספר על עקרונות בטיפול זוגי, ובטיפול בכלל – שיכולים להביא לשינוי.

אשמח לשמוע את תגובותיכם על מה שכתבתי – האם יש לכם הערות, שאלות, והאם הקטע שכתבתי היה אינפורמטיבי מדי, או שהוא נתן לכם מידע חשוב ומעניין.

התנאים להצלחת טיפול זוגי

האם הטיפול הזוגי יעזור לנו בכלל??  – את השאלה הזו שואלים אותי לא מעט זוגות, שפונים אלי לצורך טיפול זוגי. והם צודקים בשאלה שלהם: לא תמיד טיפול זוגי מציל את הזוגיות. הכנתי עבורכם סרט, שמפרט מהם התנאים החיוניים לכך שטיפול זוגי יעזור. לחצו כאן,  וצפו בסרט החשוב הזה.

 

 

הגוף ינחה אותנו

לפעמים אנחנו זקוקים לתשובות. דווקא כאבים ולחצים בגוף יכולים לתת לנו תשובות כאלו.

ואיך ?

נסו את השיטה הזו:

סקרו את גופכם. מצאו מקום בגוף, שאתם מרגישים, שיש בו כאב או אי-נוחות. חושו את המקום הזה: חושו את הכאב, את אי-הנוחות. התמקדו במקום הזה בגופכם, גם אם זה מעורר חשש בהתחלה להתמקד במקום כואב. אל תדאגו – ההתמקדות הזו יכולה לעזור לגופכם.

תנו לעצמכם לפחות דקה-שתיים לחוש את המקום בגופכם, ועדיף יותר. שימו לב: האם עולות בכם, תוך כדי שאתם חשים את גופכם, מחשבות או הבנות מעניינות? מהן?

מחשבות כאלו, שעולות במהלך התבוננות בגופנו, מעבירות לנו מסרים, שלא היו לגמרי מודעים לנו. והמסרים עולים אז בצורה ציורית ואותנטית: לעיתים בעזרת דימוי או תמונה, זיכרון, או איזה משפט כובש.

המסרים האלו יכולים ללמד אותנו הרבה על עצמנו ועל דרכנו לעתיד, והאופן הציורי שבו הם עולים – גורם לנו להאמין להם, ולהשתכנע לפעולה טוב יותר, מכפי שמשכנעים אותנו מסרים מילוליים ושכלתניים יותר.

אז עד כאן להיום. ממש השתדלתי לקצר.

אם תרצו – קראו יותר והגיבו כאן.

ילדים ומבוגרים הם שונים

לוק החתול שלנו כשהיה קטן

לוק החתול שלנו כשהיה קטן

לוק רציני יותר ושובב פחות כמבוגר

לוק רציני יותר ושובב פחות כמבוגר

 

ישנה סדרת ספרים מפורסמת שנקראת "גברים ממאדים ונשים מנוגה" שכתב ד"ר ג'ון גריי, והייתי רוצה להשתמש בתבנית המחשבה הזו שלו, אבל הפעם על קבוצת אוכלוסייה אחרת: על ילדים והורים, או בכלל – ילדים ומבוגרים.

ולמה  אני מתכוונת? אני מתכוונת לכך שבין מבוגרים לילדים יש הבדלים מהותיים, שיכולים להסביר לא מעט חיכוכים, כעסים וחוסר הבנות שביניהם. חשוב לדעתי להבין את ההבדלים המהותיים האלו משום שהבנתם תעזור לכל מבוגר, שמתמודד עם ילד, להבין חלק לא קטן מההתנהגויות שמרגיזות, מביכות או מתסכלות אותו אצל הילד. זה יעזור לו להבין שהילד לא עושה לו משהו "בכוונה" או "דווקא", אלא עושה את מה שהוא עושה – כי הוא ילד, וככה בדרך כלל מתנהגים ילדים. ההבנה הזו כמובן יכולה גם לעזור לא רק להבין את ההבדלים, אלא גם לחשוב איך מגשרים על פני הפערים האלו.

כך גם הסדרה "גברים ממאדים ונשים מנוגה",שכתב גריי, המחישה עד כמה חיכוכים מסוימים בין בני-זוג, קורים לאו דווקא בגלל שלזוג המסויים הזה יש בעיה – אלא בגלל שהחיכוכים ביניהם נובעים מהבדלים בסיסיים בחשיבה, בצרכים ובדרך ההתנהגות של שני המינים האלו.

כך קורה לי לא פעם, גם בטיפול זוגי וגם בטיפולים של ילדים ומתבגרים מסבירה להורים, ולילדים, או לחילופין, בטיפול זוגי – לבני הזוג, שהפערים האלו שהם רואים ביניהם אינם קשורים לבעיות פתולוגיות כאלו או אחרות של בני-הזוג, או של הילדים, אלא פשוט למאפיינים בסיסיים של גברים ונשים, או של מבוגרים וילדים.

אחרי ההקדמה הזו אני רוצה באמת לנסות לשרטט כמה מההבדלים הבסיסיים שאנו יודעים שקיימים בין הורים לילדים. חלקם מן ההבדלים ידועים מן המחקרים, וחלקם – מבוססים על ניסיוני האישי והטיפולי.

ואולי אתחיל קודם עם כמה הבדלים שהרבה מבוגרים רואים, ולא פעם מתרגזים בגללם על הילדים:

 1. לילדים לא חשוב אם הבית מסודר ונקי או לא, למבוגרים – כן.

 2. ילדים חוששים ממאכלים שנראים מורכבים או מוזרים – מבוגרים אוכלים אוכל מסובך ומתוחכם יותר.

 3. ילדים מפחדים מחושך, מלהיות לבד, מרעשים פתאומיים – מבוגרים הרבה פחות.

 4. ילדים תלותיים – המבוגרים עצמאיים יותר.

 5. ילדים (ובנים יותר) נוהגים להגיב באלימות, פיזית או מילולית, לעיתים כשהם פגועים או רוצים להראות עליונות, מבוגרים הרבה פחות.

6. ילדים סגורים יותר ומתקשים יותר להסביר את עצמם או לספר על מה שקרה להם, ובמקום זה הם מבטאים את מה שמעיק עליהם בכעס, שתיקה, הימנעות מאכילה או בכי.

7. ילדים לפעמים מתעקשים על מה שחשוב להם, ולא שמים לב ולא מתחשבים בצרכים של ההורים או של ילדים אחרים.

ואם נבדוק מתחת לפני השטח של ההתנהגויות האלו, נגיע גם למנגנונים אישיותיים שהם שונים אצל ילדים ומבוגרים, והם אולי אלו שמסבירים את ההבדלים ההתנהגותיים, שלפעמים מרגיזים אותנו. המנגנונים האישיותיים השונים האלו לקוחים מתוך נתונים של תוצאות מבחן הרורשאך , מבחן "הכתמים" המפורסם, הבודק את התגובות של האדם מול גירויים עמומים במצבים שאינם מוגדרים היטב.

 כך למשל בתוצאות מבחן הרורשאך ניתן למצוא כי:

 1. לילדים יש פחות כוחות התמודדות יחסית למבוגרים.

2. ילדים נוטים להיות מופנמים יותר, כלומר קשה להם יותר לדבר ולהסביר את עצמם.

 3. ילדים נוטים יותר להימנעות יחסית למבוגרים, כלומר להתרחק ולהיזהר ממצבים לא מוכרים או לא אהובים עליהם.

 4. ילדים נוטים להגיב בצורה רגשית ללא חשיבה רציונלית. כלומר,

 5. ילדים מתייחסים פחות לבני-אדם סביבם, ונוטים להיות אגוצנטריים יותר, כלומר לראות את עצמם כמרכז העולם.

 6. ביקורת המציאות שלהם נמוכה יותר, והם נוטים יותר לחשיבה לא-מקובלת ומוזרה. או במילים אחרות: הם יראו דברים שונה מכפי שמקובל לראות אותם בעולם המבוגרים ובצורה יותר יוצאת דופן ולא מקובלת.

אז בפעם הבאה שאנחנו נדהמים מההתנהגות המוגזמת, או הלא-מסודרת, או האנוכית של הילדים שלנו –בואו נזכור את ההבדלים האלו, ושההבדלים האלו ייעלמו עם הגיל, ככל שהם יגדלו.

אז איך כדאי לנו, המבוגרים להתמודד עם ההבדלים האלו, כשאנחנו ניצבים מול התנהגויות שמכעיסות או מתמיהות אותנו?

כמובן שקצרה כאן היריעה לפרט את כל דרכי ההתמודדות, אבל בקצרה אנסה לומר כך: בואו ננסה מצד אחד – להבין אותם ולנסות לנחש מה מתרחש כרגע אצלם במחשבות וברגשות,  ומצד שני – גם להציב להם גבולות, אם יש בזה צורך.

וכאן אולי המקום לציין שמחקרים אחרונים של פונגי ושותפיו מראים, כי אם אנחנו רוצים לעזור לילדינו לווסת את עצמם ולשלוט טוב יותר על התנהגותם (ואיזה הורה לא רוצה בזה) – חשוב שבזמן סערה רגשית או עימות ננסה להבין מה הם מרגישים וחושבים, ומה אנחנו מרגישים וחושבים –  ונאמר להם את זה. כך הם ילמדו לחשוב ולהבין את רגשותיהם טוב יותר, ולא רק להתנהג לפיהם, ויוכלו לשלוט על עצמם טוב יותר. ויתרון נוסף יצמח מכך שנראה להם את רגשותיהם ורגשותינו בזמן עימות, והוא – שזה ירגיע גם אותנו, המבוגרים.

אז בבקשה תזכרו : ילדים שונים ממבוגרים, הם שונים מאיתנו.  ועד שהם יגדלו, ויידעו להיות מתחשבים יותר ושולטים יותר על עצמם – הם בכל זאת חמודים ומתוקים, ואחריותנו לגדל אותם הכי טוב שאנחנו מסוגלים.

מקורות:  

  1. גריי, ג'ון. (1999) מאדים ונוגה יחדיו לנצח.ת"א, אור-עם.

2. Exner, J.E. (2001) A Rorschach Workbook for the Comperhensive System. Rorschach Workshop.

3.Fonagy, P. Gergely, G. Jurist, E.L. & Target, M. (2002) Affect regulation, mentalization and the development of the self. New-York, Other Press.

ההתלבטות בתחילת טיפול פסיכולוגי

טיפול פסיכולוגי אשדוד השלב של התחלת טיפול פסיכולוגי הוא שלב שאינו קל. בשלב הזה שני הצדדים עושים היכרות הדדית, אבל ישנו מאפיין אחד שרציתי להתייחס אליו במיוחד, והוא ההתלבטות של המטופלת (אכתוב כאן בלשון נקבה, אבל כמובן שאני מתייחסת הן לגברים והן לנשים) בתחילת הטיפול הפסיכולוגי : האם להיות בטיפול הפסיכולוגי הזה או לא.

ההתלבטות בעצם מתחילה עוד לפני שמשוחחים בטלפון עם הפסיכולוגית – ההתלבטות מתחילה כשמרגישים שזקוקים ורוצים בטיפול פסיכולוגי, ואז הפונה שואלת את עצמה: למי ללכת? השאלה מלווה בתהליך חיפוש, שחלקו בשאלות ששואלים מכרים – האם הם מכירים פסיכולוגית טובה, וחלקו בחיפוש במדריכים כתובים או באינטרנט. אבל אני רוצה להתמקד בתהליך, שמתחיל בשיחת הטלפון עם הפסיכולוגית שאליה פונים.

בשיחת הטלפון:

בשיחת הטלפון שואלת הפונה את הפסיכולוגית שאלות לגבי עלות הטיפול, סוג הטיפול, מקום הקליניקה וכו', ולפעמים היא גם משוחחת שיחה קצרה עם הפסיכולוגית על הבעיה שבגללה היא פונה. בשיחה הזו הפונה מתרשמת מתוכן התשובות שענתה לה הפסיכולוגית, אבל היא שמה לב גם לדברים אחרים שקרו בשיחה כמו: טון הקול של הפסיכולוגית, סגנון הדיבור שלה, ואופן התקשורת שהיא יוצרת איתה. כל ההתרשמויות האלו הן התרשמויות לא-מילוליות, אבל הן לעיתים קרובות משפיעות מאוד על ההחלטה אם לפנות לפסיכולוגית הזו לטיפול פסיכולוגי או לא. ברור, שגם התשובות ברמת התוכן משפיעות, כמו: האם הפסיכולוגית מציעה סוג טיפול שנראה לפונה, האם המחיר מתאים, האם המיקום של הקליניקה נוח, וכו'.

בפגישה הראשונה:

בפגישה הראשונה, למרות שהמטופלת כבר הגיעה לטיפול הפסיכולוגי, נמשך לרוב תהליך ההתלבטות לגבי ההישארות בו. במפגש הזה המטופלת מתרשמת מדברים רבים: ממראה הפסיכולוגית, מתגובותיה המילוליות והגופניות, מאופן התקשורת שנוצר בינה לבין הפסיכולוגית וממראה הקליניקה. כל אלו יחד יוצרים תחושה פנימית מסוימת, שאותה בודקת המטופלת – במודע או שלא במודע. בזמן שהמטופלת נמצאת בפגישה, וגם אחרי שהיא יוצאת ממנה, היא לרוב חושבת לעצמה: האם נעים לי להיות כאן? האם הפסיכולוגית הזו תבין אותי? האם היא תוכל לעזור לי? האם כדאי כאן לבזבז את כספי ואת זמני? האם בסופו של התהליך אהיה מאוכזבת או מרוצה?

כל השאלות האלו הן שאלות לא-פשוטות, שהמטופלת צריכה לענות עליהן לעצמה. לרוב כדאי שהפסיכולוגית בעצמה תפתח את הנושא הזה של ההתלבטות לגבי ההישארות בטיפול – כבר בפגישה הראשונה. אוגדן, פסיכואנליטיקאי ידוע, כתב על כך שההתלבטות של הפגישה הראשונה קשורה פעמים רבות לא רק למפגש עם הפסיכולוגית המסוימת, אלא גם לדפוסים אופייניים של המטופלת, שחוזרים בחייה במצבים שונים. כך שיחה על ההתלבטות ועל התחושות בפגישה הראשונה של הטיפול יכולה לגלות ולהעלות דפוסים חשובים וחוזרים אלו של המטופלת, ולאפשר לה הבנות משמעותיות.

בפגישות הראשונות

גם לאחר שהפגישה הראשונה הסתיימה, פעמים רבות עדיין לא הסתיים תהליך ההתלבטות. אצל ילדים ונוער הפגישות הראשונות של ההיכרות וההתרשמות לרוב נמשכות זמן רב יותר (משום שהן כוללות מפגש ראשוני עם ההורים, מפגש נפרד לילד, ולפעמים גם מפגש משפחתי), מה שמאריך את תהליך ההתלבטות. בפגישות הראשונות המטופלת בעצם ממשיכה, במקביל לתהליך הטיפולי, להתרשם מן הפסיכולוגית ולהתלבט: האם כדאי לי להמשיך? האם אני מרגישה שהפגישות האלו באמת יעזרו לי? האם כדאי להוציא כאן את כספי? האם הפסיכולוגית הזו טובה, נעימה, מבינה?

האם אכפת לה ממני? כל השאלות האלו לא תמיד מדוברות ממש בפגישות הראשונות. לא תמיד מצליחים לדבר על ההתלבטות הזו, הקיימת בראשה של המטופלת, ולא תמיד היא משתפת את הפסיכולוגית בה. לעיתים גם הפסיכולוגית לא שואלת מספיק על ההתלבטות הזו.

אבל חשוב לדבר על ההתלבטות הזו. אם תהיה שיחה על ההתלבטות, הרי כל מיני שאלות וספקות שנמצאות אצל המטופלת בראש, לא תמיד בצורה מודעת וברורה – יזכו לביטוי ברור, ויאפשרו למטופלת ולפסיכולוגית להבין טוב יותר מה המטופלת רוצה וצריכה, ואם הטיפול הפסיכולוגי המסוים הזה, עם הפסיכולוגית המסוימת הזו, יכולים לתת לה את צרכיה ורצונותיה. ההבנה הטובה הזו יותר של צרכיה ורצונותיה של המטופלת, מול מה שיש לפסיכולוגית לתת, יכולים לאפשר החלטה טובה ונכונה יותר לגבי ההישארות בטיפול או עזיבתו.

חשוב המטופלת תהיה פתוחה ככל הניתן לגבי ההתלבטות, ולא תחשוש לומר דברים שיכולים להיות לא נעימים או פוגעים בפסיכולוגית. חשוב גם שהפסיכולוגית תשתדל להיות אובייקטיבית בדברה בנושא. כך למשל אם המטופלת חשה שהטיפול הפסיכולוגי הזה אינו מתאים לה – תוכל הפסיכולוגית לקבל זאת, גם את הדבר עלול לפגוע בדימוי העצמי שלה או בפרנסתה. הפסיכולוגית צריכה לעזור למטופלת להחליט לגבי ההישארות בטיפול מתוך אכפתיות ונאמנות לצרכים של המטופלת, ולא מתוך אכפתיות ונאמנות לצרכים שלה.

קבלת ההחלטה:

ובסוף – תהליך ההתלבטות הזה יסתיים. בסיומו תהיה זו המטופלת שתצטרך להחליט אם להישאר בטיפול הפסיכולוגי הזה – או לא. היא תשקול שיקולים שונים ורבים, אבל שיקול אחד הוא חשוב במיוחד, והוא: האם היא חשה בנוח עם הפסיכולוגית המסוימת הזו – או לא. השיקול הזה הוא חשוב במיוחד משום שמחקרים הראו, שמעבר לכל שיטות הטיפול הפסיכולוגי השונות, מה שקובע ביותר אם טיפול פסיכולוגי יצליח – הוא איכות הקשר בין המטופלת לפסיכולוגית. איכות זו, כך ניתן לטעון, מושפעת כמובן גם מאיכות הטיפול הניתן ומהמקצועיות של הפסיכולוגית, אבל יש לו גם משמעות בזכות עצמו.

 

לחצו על הקישוריות לקבלת טיפים טובים:

על סבלנות לדרך והנאה ממנה

על ביקורת עצמית ויתרונותיה

ליצור יופי

"אני רוצה תמיד עיניים" – על מדיטצית ראיה

להרגיש טוב דרך עשיית טוב

על משמעת עצמית, כולל תגובות

מה חושבים עלינו??…

 כל התוכניות השתנו

Seize the day 

האם אתה יכול לקבל שאני בינוני?

יש גבול ליכולות שלנו…

השביל הזה פתוח

 הגוף ינחה אותנו

"כחכות רחל לדודה"

הפרעות חרדה

רחל בר-יוסף-דדון, פסיכולוגית קלינית, אשדודהטיפול בחרדה (במבוגרים ובילדים)

בתחום הטיפול בחרדה יש לי ניסיון רב וטוב. אני פועלת לפי שיטת טיפול ברורה ושיטתית, והמטופלים מרוצים מאוד מן הטיפול שהם מקבלים. אני מקבלת הפניות רבות בתחום זה, גם מאזורים רחוקים יותר, וישנם רופאים ומאבחנים שמעדיפים להפנות מטופלים הסובלים מחרדה רק אלי.

פירסמתי גם מאמר חשוב בתחום, שהתפרסם באתר המוביל של אנשי בריאות הנפש בישראל, בשם:  טיפול פסיכולוגי אינטגרטיבי בהפרעת פניקה

בפגישה הראשונה  בטיפול בחרדה המטופל מספר לי על מצבו, על תופעות החרדה שהוא סובל מהן, על טיפולים קודמים שקיבל, וגם על עצמו בכלל. לאחר שאני שואלת את המטופל שאלות על כל הנושאים האלו ושומעת אותו, אני נותנת לו הערכה כללית לגבי מצבו, כיצד כדאי לטפל בו, ומהי תוכנית הטיפול המתאימה עבורו ביותר. אני יוצרת עם המטופל תוכנית טיפול, ובכך אנחנו בעצם מגיעים להסכם משותף לגבי העבודה שלנו יחד הלאה. בטיפול בחרדה בילדים אני פוגשת בפגישה הראשונה את ההורים לבד, ובפגישה השניה את הילד לבד.

בדרך כלל אני מטפלת בחרדה בגישה המשלבת מספר גישות:

 טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, טיפול פסיכודינמי, ומדיטציה.

 הטיפול בחרדה כולל:

  1. לימוד שיטות של הרפיה, שהן הכרחיות וחיוניות לטיפול בחרדה. אנחנו מתאמנים בהרפיה בשעת הטיפול, והמטופל מתבקש להתאמן עליהן באופן יומיומי בבית, ולהשתמש בהן בעת הצורך ולדווח לי על כך. אני נותנת למטופל המעוניין גם הקלטה של ההרפיה, בקולי, על מנת שזו תעזור לו באימון בבית. בטיפול בחרדה בילדים אני מלמדת את הילד בנוכחות ההורים את שיטות ההרפיה, ומבקשת מההורים לדאוג לכך שהילד יתאמן על ההרפיה בבית.
  2. שיחה פתוחה – בשיחה זו המטופל ואני משוחחים באופן חופשי על הגורמים שהביאו לחרדה, על התחושות שגורמת החרדה למטופל, על ההתמודדויות שלו, ועל מצבו בחיים בכלל. שיחה זו עוזרת למטופל לבטא את עצמו ולקבל הקשבה, אמפתיה, הבנה והדרכה לגבי מצבו.

בטפול בילדים אני מנהלת שיחה פתוחה כזו עם הילד וההורים יחד, משום שההורים תורמים רבות לדיווח על הבעיות השונות, וגם מקבלים מידע רב והדרכה כיצד לעזור לילד במצבו.

  1. התמודדות פעילה עם מצבים קשים– לעיתים קרובות החרדה מביאה איתה הימנעות ממצבים מסוימים. בטיפול אנחנו יוצרים סולם הדרגתי של המצבים מהם נמנע המטופל, ומתקדמים לאט, אך בביטחון, בביצוע המצבים האלו. שיטות ההרפיה שנלמדו בתחילת הטיפול עוזרות מאוד להתקדמות זו. גם הדרכה על דרכי ההתמודדות ועידוד שאני נותנת עוזרים מאוד בהתקדמות בדרך.

בטיפול בילדים אנחנו בונים עם הילד את ההתקדמות הרצויה עבורו, וההורים מקבלים הדרכה איך לעזור לילד ולעודד אותו להתקדם.

  1. פתרון בעיות חיים אחרות הגורמות לחרדה לא פעם בעיות חיים אחרות כמו קשיים בנישואים, לחצים משפחתיים, לחצים בתחום הלימודים והעבודה – גרמו לעליית החרדה ולשימורה. בטיפול אנחנו משוחחים על בעיות חיים אלו וחותרים לפתרונן, כך שמצבו הכללי של המטופל בחיים יהיה טוב יותר. כך קורה לרוב שהמטופל מסיים את הטיפול מאושר יותר ומרוצה יותר מחייו.

בטיפול בילדים אנחנו מתמודדים גם כן עם בעיות נוספות בחיי הילד, כמו: בעיות חברתיות, בעיות בלימודים, או בעיות במשפחה. בשיחות משותפות עם ההורים בשילוב עם שיחות אישיות עם הילד אני עוזרת לילד ולהוריו לפתור בעיות אלו, כך שהילד יוכל לחיות חיים טובים יותר, ושתתאפשר לו התפתחות טובה יותר בחייו בעתיד.


טיפול אישי במבוגרים

על הטיפול במבוגריםפסיכולוגים אשדוד

מהי דרך העבודה שלי?

אני מטפלת בפונים אלי בשילוב של מספר גישות, באופן גמיש, ושילוב זה הופך את הטיפול ליעיל ועוזר יותר. אני משלבת בטיפול את הגישה הפסיכודינמית, הקוגניטיבית-התנהגותית, ייעוץ, מדיטציה, והיפנוזה.

בדרך כלל הפונים אלי מרוצים. הם נהנים מהיחס הטוב, מהגישה המקצועית, ומהדרך המעשית שבה אני עוזרת להם לפתור את בעיותיהם. הם מסיימים את הטיפול בתחושה שהם הגיעו לתחילת דרך חדשה ומשמעותית בחייהם, דרך שגורמת להם אושר, סיפוק ושביעות-רצון גדולה. בדרך כלל אנשים שסיימו טיפול אצלי מפנים גם מטופלים אחרים אלי.

ישנם כמה עקרונות שלפיהם אני עובדת בטיפול האישי:

  1. הקשבה מלאה לקשיים ולשאלות – חשוב לי להקשיב באופן מלא ושלם לכל הבעיות שמעלה המטופל. אני משתדלת להבין את הבעיה על כל צדדיה והמורכבות שלה. חשוב לי להסביר למטופל מה שהבנתי אחרי שהקשבתי לו היטב, וכיצד לדעתי יש לפתור את הבעיה. אני מסבירה לו מהו סוג הבעיה ממנה הוא סובל, ונותנת לו מידע כיצד מקובל היום לטפל בבעיה מסוג זה. במידת הצורך אני גם מפנה אותו לספרים או למקורות באינטרנט כדי לקרוא וללמוד יותר על הבעיה שלו.
  2. מתן תחושת הכלה ועידוד – חשוב לי שהמטופל ירגיש שיש לו מקום שבו הוא יכול לפרוש את כל קשייו, ללא חשש או בושה, ושהוא יתקבל בהקשבה, הבנה, אמפתיה וסימפתיה. יצירת הקשר הטוב והמקבל ביני לבין המטופל נראית לי חשובה ביותר וקריטית להתקדמות של המטופל. במקביל חשוב לי תמיד לעודד מטופלים ולהראות להם את הכיוון, שבעזרתו יוכלו לצאת מבעיותיהם. לא פעם מטופלים סובלים מכך, שאינם מסוגלים "לראות את האור  בקצה המנהרה". כפסיכולוגית בעלת ניסיון וידע אני יודעת שלרוב הבעיות יש פתרון, ואני מנסה להזכיר זאת שוב ושוב למטופל. גישה זו תורמת לעידוד רוחו של המטופל, ולהרגשה שלו, שגם אם קשה עכשיו – הרי יש תקווה לעתיד טוב יותר – אם רק יתמיד במאמץ הנפשי והמעשי לפתור את קשייו.
  3. מציאת דרכים מעשיות לפתור את הבעיות – אני מאמינה ש "לא הכל דיבורים", לעיתים קרובות צריך גם לעשות דברים, ולשנות דברים במציאות. לכן לא פעם אני מעודדת מטופלים לשנות דברים בחייהם. השינוי לא חייב להיות קיצוני ומיידי: אפשר לחשוב על שינוי – ואחרי החשיבה יבוא המעשה, אפשר להתחיל שינוי בצעדים קטנים. אבל אני מעודדת לעשות דברים שיביאו להתקדמות.
  4. לימוד טכניקות קוגניטיביות-התנהגותיות ואחרות – כחלק מהפתרונות המעשיים לבעיות אני מלמדת מטופלים טכניקות, שמניסיוני עוזרות במהירות וביעילות למטופלים ביום-יום שלהם. טכניקות אלו חוסכות למטופלים פגישות מיותרות, ומלמדות אותם להתמודד בעצמם עם הקשיים שלהם. לרוב מדובר גם בטכניקות שהוכחו כיעילות ביותר במחקרים אחרונים בתחום הטיפול הפסיכולוגי. הטכניקות מותאמות כמובן לכל מטופל באופן אישי, ולפעמים גם מוקלטות ומועברות למטופל לשמיעה בבית.

הטכניקות שאני מלמדת הן: מדיטציה, הרפיה, רישום התנהגותי, סימולציות של מצבים חברתיים, דמיון מודרך ועוד.

  1. גמישות – ההיכרות שלי עם גישות עבודה שונות ומגוונות מאפשרות לי להיות גמישה בטיפול בהתאם לצרכים של כל מטופל. אני מאמינה שלכל מטופל קיימת דרך הטיפול המתאימה לו, ושעל הטיפול להיות מותאם לצרכים של המטופל – ולא להיפך. 

דף תודה

תודה שנרשמת לאתר הרגשה-טובה,

מעכשיו יגיע  תוכן בנושאים פסיכולוגיים שיסייעו לך לשפר את ההרגשה שלך בתחומים שונים של חייך, בחיים האישיים, בחיים הזוגיים, בחיי המשפחה ותחומים רבים נוספים.

להתראות בהמשך,

רחל הפסיכולוגית