ארכיון תגיות: פסיכולוגית אשדוד

למצוא זוגיות

יש אנשים שמוצאים זוגיות בקלות. באמת. לעיתים יש להם בני- זוג כבר מגיל העשרה. הם מסתדרים. 
אבל לא כולם מוצאים זוגיות בקלות. גברים ונשים רבים חשים עצמם ״פגומים״ משום שהם בשנות העשרים המתקדמות שלהם, או בשנות השלושים או הארבעים – ועדיין אין להם זוגיות קבועה. 
הקושי למצוא זוגיות יכול להפריע מאוד. הוא  יכול לפגוע בהערכה העצמית של האדם. הקושי למצוא זוגיות יכול לפגוע בצורך הבסיסי למצוא לעצמך חבר אמיתי, קרוב ואינטימי באמת. הקושי למצוא זוגיות
הופך אותך לעיתים מבודד בחברה שרובה בנויה מזוגות ומשפחות, ומעל לכל – הוא חושף אותך יותר לסכנות הבדידות ומקשה בהקמת משפחה. 
האם טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לאנשים שמתקשים למצוא זוגיות? 
בהחלט כן. זכור לי שבגילאי העשרים שלי רבים ממכרי וחברי הלכו לטיפול פסיכולוגי והקדישו חלקים גדולים ממנו לשאלה הזו: למה אני לא מצליחה למצוא בן-זוג? למה בנות לא מספיק רוצות אותי? למה קשרים שלי מתקלקלים באיזשהוא שלב ומתפרקים? 
רוב החברים והחברות שלי מצאו זוגיות, ואף זוגיות טובה. כן, אין ספק שטיפול פסיכולוגי טוב הוא אחד המקומות החשובים ביותר שבהם ניתן ללמוד אילו טעויות עושים בניסיונות ליצירת קשר זוגי, בבחירת בני זוג ובהתנהלות ובציפיות בתוך זוגיות. 
אני טיפלתי בלא מעט מטופלים שנעזרו בטיפול כדי למצוא בני זוג או כדי לשפר מערכות יחסים, לפני הנישואים, שלא היו טובות. 
אבל איך בעצם עוזר הטיפול הפסיכולוגי במציאת זוגיות מתאימה?
בטיפול הפסיכולוגי מדברים על הציפיות מבן הזוג או בת הזוג, מפני שלעיתים אנשים מפתחים ציפיות גבוהות מדי, המקשות עליהם למצוא בן זוג שיש לו גם חולשות וחסרונות. בטיפול הפסיכולוגי מדברים על הדימוי העצמי של המטופל, שלעיתים הוא נמוך מדי, וכך מפריע ביצירת הקשר הזוגי. בטיפול הפסיכולוגי מתאפשרת קבלה עצמית של האדם, על ייחודו וחסרונותיו – קבלה שעוזרת מאוד ביצירת קשר זוגי מתוך מקום של נינוחות וביטחון עצמי. 
חשוב גם לעסוק בטיפול הזוגי בדפוסים שעלולים לקלקל לאדם את הקשר הזוגי שהתחיל. דפוסים של תלות -יתר, של ביקורתיות, של קושי להיפתח או של קנאה מוגזמת ושתלטנות – יכולים לפגוע בזוגיות. הפסיכולוגית מזהה דפוסים אלו מתוך מה שמספר לה האדם, מצביעה עליהם ומנסה יחד לעזור לאדם להתמודד איתם ולהחליפם בדפוסים בריאים ונעימים יותר לאדם עצמו ולבן הזוג או בת הזוג שלו. חשוב כמובן גם לדבר על דפוסי הזוגיות שחווה האדם במשפחתו. האם הוריו הסתדרו היטב? מה הוא למד לטובה או לרעה מהזוגיות שלהם? האם הוא משחזר, מבלי להיות מודע לכך,  בניסיונות הזוגיות שלו דפוסים שספג מהוריו? 
נושא נוסף שחשוב לעסוק בו בטיפול הפסיכולוגי הוא ניסיונות וחוויות קודמות של זוגיות. האם הוא נכווה יותר מדי בזוגיות קודמת? ואולי הוא עדיין מתגעגע לזוגיות מהעבר שהוא תופס אותה כאידיאלית? ואיזה לקח לימדו אותו הקשרים הקודמים שלו?
ומה לגבי הצד המקצועי בחייו של האדם? אולי הוא עדיין חש שלא השקיע מספיק בהתפתחותו המקצועית ולכן עדיין אינו בשל לקשר משמעותי? מה הוא צריך להשיג בחייו המקצועיים כדי שיתפנה באמת לקשר זוגי טוב?
רשמתי כאן כמה נושאים חשובים, שעולים בטיפול פסיכולוגי שמטרתו שיפור יכולות הזוגיות ומציאת זוגיות. אני מניחה שפירוט הנושאים האלו העלה גם בכם מחשבות על עצמכם. וזה טוב…
אז אפרד כאן מכם,
בברכת הבנה עצמית טובה וזוגיות טובה, 
רחל
ד״ר רחל בר-יוסף-דדון היא פסיכולוגית קלינית העובדת באשדוד.
טל,:08-8659590
טיפול פסיכולוגי לקשיים במציאת זוגיות

מדוע איני מוצאת לי בן-זוג?

טיפול פסיכולוגי בפרידה זוגית

לעיתים פרידה זוגית היא בלתי נמנעת. למרות שאחד מבני הזוג עדיין מוכן לתקן את הקשר – בן הזוג השני כבר החליט להיפרד. 
תקופה זו אינה תקופה קלה לבן הזוג שנפרדים ממנו. גם לאדם שמתלבט אם להיפרד או לא – אין זו תקופה קלה. עצם הצורך להחליט אם להישאר בזוגיות הלא מושלמת מטלטל את האדם בקושי גדול ובהתלבטות מבלבלת וקורעת. 
בדרך כלל במצב זה מגיעים בני הזוג לבדם לטיפול הפסיכולוגי. כל אחד מהם זקוק למרחב שלו כדי לספר מה קורה בזוגיות, לפרוש בפני הפסיכולוגית את הקשיים הרגשיים שהוא עובר ולקבל ייעוץ והכוונה. 
אין להקל ראש  במה שיכול לתת טיפול אישי בתוך תהליך של משבר זוגי או של פרידה. 
הטיפול הפסיכולוגי הוא המקום שבו יכול האדם ״להניח״ את צרותיו במלואן, על כל כובדן והכאב שהן גורמות לו. בטיפול הפסיכולוגי האדם יכול לקבל הבנה אמיתית, השתתפות והכוונה. הפסיכולוגית גם יכולה להראות לאדם את הכוונות האפשריות של בן-זוגו או בת-זוגו, שלא היה מודע להן – מפני שראה את העימות הזוגי מתוך הפחדים והכעסים שלו. ניסיון כזה להבין את בן הזוג השני יכול להיות פורה מאוד ולהקטין את מעגל הכעס, את עוצמת התוקפנות ואת רגשות החרדה העצומים שמתעוררים במשבר זוגי קשה או לקראת
פרידה זוגית. 
לעיתים טיפול פסיכולוגי כזה יכול להביא להצלת הזוגיות. ולעיתים הוא יכול לאפשר פרידה קלה יותר. פרידה, שבה למטופל יש מקום שיכול להרגיע אותו, לייעץ לו ולעזור לו לעבור את תקופת הפרידה בצורה סבירה. 
העוצמות העזות של הרגשות שאני רואה לרוב בעת פרידה זוגית גורמות לי להמליץ למי שעובר פרידה כזו – לשקול פניה לטיפול פסיכולוגי מכיל, תומך ומייעץ. טיפול שיאפשר לא רק להיפרד בשלום, אלא גם לבנות הכנה ותקווה לעתיד טוב אחרי הפרידה. עתיד שיש בו אפשרות לתיקון החוויות הקשות שהיו, לצמיחה ואף למציאת זוגיות חדשה, מתאימה יותר. 
ד״ר רחל בר-יוסף-דדון היא פסיכולוגית קלינית העובדת באשדוד. 
טלפון: 08-8659590

 

ייעוץ לבעלי עסקים ועצמאיים באשדוד

פסיכולוגית יכולה לעזור במצבי פרידה

היחסים בטיפול הפסיכולוגי

יחסים בטיפול הפסיכולוגי יכולים להיות שיקוף של היחסים שיוצרת המטופלת בחייה. 
מסיבה זו התבוננות וניתוח של היחסים שקורים בטיפול הפסיכולוגי עוזרים למטופלת להבין טוב יותר את יחסיה. 
האם היא מפתחת יחס תלותי בפסיכולוגית? האם היא זהירה מדי כלפיה? ואולי יש לה כעסים שהיא לא מעיזה להביע? או שהיא מקטינה עצמה מולה ונוטה לראות עצמה כלא שווה לידה?
כל אלו הם סוגי יחס שיכולים להתפתח בטיפול הפסיכולוגי. 
גם את הרגשות שנוצרים אצל הפסיכולוגית צריך להבין. האם היא מנסה להגן יותר מדי על המטופלת? האם היא חשה מתוסכלת מול הקושי של המטופלת להתחייב? או אולי עולים בה רגשות אחרים, שהם אותם רגשות שיוצרת המטופלת גם באנשים אחרים בחייה?
השעה הטיפולית היא הזדמנות מצוינת לדבר על כך. לברר מה מרגישה המטופלת כלפי הפסיכולוגית. ומה מרגישה הפסיכולוגית כלפי המטופלת. ומה אפשר ללמוד מכך על ההתנהלות של המטופלת, על מערכות היחסים שלה ועל הקשיים שלה. 
בשפה המקצועית נקרא היחס של המטופלת לפסיכולוגית שמבוסס על תבניות קודמות בחייה – ״העברה״, והיחס של הפסיכולוגית אל המטופלת נקרא ״ העברה נגדית״. 
תילי תילים של ספרים ומאמרים נכתבו על מושגים אלו ועוד ייכתבו מפני שאלו כלים חשובים בטיפול הפסיכולוגי. 

 

גוף ונפש בהפרעת הפניקה

אני מביאה כאן לפניכם את ההסבר של ברלואו וקרייסק, מגדולי המטפלים הקוגניטיביים-התנהגותיים בהפרעת הפניקה, לגבי המקורות הגופניים והנפשיים של חרדה ופניקה. הסבר מצוין, לדעתי. חשוב שפציינטים הסובלים מהפרעה זו יקבלו את ההסבר, ויקראו אותו.

הפיזיולוגיה והפסיכולוגיה של חרדה ופניקה/ תרגום מתוך:( Barlow and Craske (2000

תרגמה: רחל בר-יוסף-דדון, פסיכולוגית קלינית

חשוב לדעת על הפרעת הפניקה

חשוב לדעת על הפרעת הפניקה

חרדה ופניקה הם מצבים רגשיים טבעיים שנחווים על-ידי כולם. הם חלק מהחוויה של להיות אנושי. חרדה היא התגובה שיש לכל האנשים כאשר הם חושבים שמשהו רע או מאיים יכול לקרות. הדברים המאיימים האלו כוללים איום גופני, כמו האפשרות להיות חולה, תאונה, או מוות, וגם איום חברתי, כמו האפשרות של מבוכה, דחיה או גיחוך, או איום נפשי, כמו האפשרות של להשתגע, לאבד שליטה או לאבד את היכולות הנפשיות.

מבחינה מדעית, חרדה מידית או לטווח קצר (כלומר, התקף פניקה) נקראת "תגובת ההתפקה-בריחה". היא נקראת כך בגלל שהיא נועדה עבור היצור שצריך להילחם או לברוח מסכנה. כך, המטרה הראשונה של פניקה היא להגן על אנשים מסכנה. כאשר האבות הקדומים שלנו חיו במערות, זה היה חיוני כאשר הם עמדו מול סכנה – שתהיה להם תגובה אוטומטית, שתגרום להם לפעול בפעולה מידית (להתקיף או לרוץ). אפילו בעולם הפעיל שלנו היום תגובת הבריחה-התקפה היא מנגנון חיוני. תארו לעצמכם שאדם שעובר את הכביש כשמכונית לפתע מאיצה כלפיו ומצפצפת. אם לאדם לא היתה שום חרדה – הוא היה נהרג. מה שקורה למעשה הוא שתגובת הבריחה-התקפה של האדם משתלטת והוא או היא בורחים. המסקנה מהסיפור הזה היא פשוטה – המטרה של פניקה היא להגן על אנשים, לא לפגוע בהם. זהו מנגנון הישרדות אנושי. להיות בפניקה אומר להיות מתאים להישרדות.

כאשר הגוף מבחין בסכנה – המוח שולח מסר לחלק של האזור במערכת העצבים הנקרא מערכת העצבים האוטונומית. למערכת העצבים האוטונומית יש שני תת-חלקים או ענפים, הקרויים מערכת העצבים הסימפטטית ומערכת העצבים הפאראסימפטטית. שני הענפים האלו של מערכת העצבים מעורבים ישירות בשליטה של רמות האנרגיה של הגוף ובהכנה לפעולה. בעצם, מערכת העצבים הסימפטטית היא המערכת של התקפה-בריחה, שמשחררת אנרגיה ומכינה את הגוף לפעולה (להתקיף או לברוח). מערכת העצבים הפאראסימפטטית היא מערכת השיקום, שמחזירה את הגוף למצב הרגיל. הפעלה של מערכת העצבים הסימפטטית היא הגורמת לרוב הסימפטומים של התקף הפניקה.

נקודה חשובה היא שמערכת העצבים הסימפטטית נוטה להיות מערכת של הכל-או-לא-כלום. כאשר היא

הגוף מתפרץ בלחץ בזמן הפניקה

הגוף מתפרץ בלחץ בזמן הפניקה

מופעלת כל החלקים שלהם מגיבים. המאפיין הזה אולי מסביר מדוע ברוב התקפי הפניקה מעורבים הרבה סימפטומים גופניים, ולא רק אחד או שניים. בנוסף, מערכת העצבים הסימפטטית מגיבה מיד, ברגע שסכנה קרובה (למשל, חשבו על הלחץ שאתם חווים כאשר אתם חושבים על מכונית בכביש המהיר שעומדת לפגוע בהם). המאפיין הזה הוא הסיבה הסימפטומים הגופניים של התקפי הפניקה יכולים להתפרץ במהירות, תוך שניות.

מערכת העצבים הסימפטטית משחררת שני כימיקלים – אדרנלין ונוראדרנלין, מתוך בלוטות האדרנל שמחוברות לכליות. הכימיקלים האלו, משמשים כשליחים על ידי מערכת העצבים הסימפטטית להמשיך את הפעילות כך שברגע שהפעילות החלה, והיא ממשיכה ועולה במשך זמן מסוים. עם זאת, חשוב לדעת שהפעילות של מערכת העצבים המסימפטטית נעצרת בשתי דרכים. ראשית, כימיקלים אחרים בגוף בסופו של דבר הורסים את השליחים הכימיים אדרנלין ונוראדרנלין. דרך שניה לעצירה היא, שמערכת העצבים הפאראסיפטטית (שבדרך כלל יש לה השפעות שנוגדות את אלו של מערכת העצבים הסימפטטית) נעשית פעילה ומחזירה את הרגשות הרגועים. בסופו של דבר, לגוף "יהיה מספיק" מהתגובה של התקפה-בריחה והוא יפעיל את המערכת הפאראסימפטטית כדי להחזיר את ההרגשה הרגועה. מערכת העצבים הפאראסימפטטית היא מגן מוכן שמונע ממערכת העצבים הסימפטטית מ"להגזים".

נקודה חשובה אחרת היא, שלשליחים הכימיים, אדנלין ונוראדנלין, לוקח זמן להיהרס לחלוטין. כך, אפילו אחרי שמערכת העצבים הסימפטטית הפסיקה מלהגיב, האדם נוטה להרגיש לא בנוח למשך זמן מסוים כי החומרים הכימיים עדיין "מסתובבים" לו במערכת. ההתרגשות הנמשכת הזו היא טבעית ולא מזיקה. בעצם, יש לה מטרה, להשפעה המתמשכת הזו – בטבע סכנה לעיתים קרובות חוזרת. כך, להישאר במצב דרוך עוזר לאדם במהירות להפעיל מחדש את תגובה ההתקפה-בריחה אם הסכנה חוזרת.

פעילות במערכת העצבים הסימפטטית מגבירה את קצב הלב ואת העוצמה של פעימות הלב. ההשפעות האלו הן חיוניות כדי להכין את הגוף לתגובה (של התקפה או בריחה) מפני שהן מאיצות את זרם הדם וכך משפרות את אספקת החמצן לרקמות ואת הוצאת חומרי הפסולת מהרקמות. חמצן דרוש על ידי רקמות השרירים כמקור לאנרגיה כדי להתקיף או לברוח. כך, לב שדופק חזק או מהר בדרך כלל נחווה בזמנים של חרדה גבוהה או פניקה.

זרימת הדם גם משתנה. באופן בסיסי, הדם נלקח מהמקומות מהם הוא אינו נחוץ (על ידי צמצום, או התכווצות של כלי הדם), והוא מופנה הלאה למקומות בהם הוא נחוץ יותר (על ידי הרחבה של כלי הדם). למשל, הדם נלקח מהעור, ומאצבעות הידיים והרגליים. ההשפעה הזו היא שימושית. תארו לעצמכם, שוב,

חשוב להבין את הנפש והגוף יחד

חשוב להבין את הנפש והגוף יחד

את אבותינו האנושיים. קצוות הגוף היו החלקים של הגוף שיכלו להיות מותקפים או נפגעים על ידי חיה. אם יש לך פחות זרימת דם בחלקים האלו אתה מפחית את האפשרות של דימום עד מוות. כתוצאה מההשפעה הזו העור נראה חיוור ומרגיש, קר, במיוחד בידיים וברגליים. במקום זה הדם עובר לשרירים הגדולים, כמו הירכיים, הזרוע והלב, שזקוקים לחמצן כדי להילחם או לברוח. זה קורה מפני שהשרירים הגדולים הם החשובים ביותר כדי לרוץ או לברוח.

תגובת ההתקפה-בריחה משפיעה גם על קצב הנשימה. הנשימה נעשית מהירה יותר ועמוקה יותר מפני שהגוף דורש יותר חמצן כדי להיות מסוגל להילחם או לברוח. חמצן הוא מקור האנרגיה לרקמות השרירים. לפעמים הנשימה יכולה להיות לא מאוזנת ולגרום לסימפטומים לא מזיקים אבל לא נעימים, כמו קושי לנשום, תחושות של מחנק וכאבים או לחץ בחזה. גם הדם המסופק לראש יכול להיות בירידה. למרות שכמות הירידה באספקת הדם לראש היא קטנה ואינה מסוכנת, הירידה גורמת לסימפטומים לא נעימים (שאינם מזיקים), כמו סחרחורות, ראיה מטושטשת, בלבול, תחושת חוסר מציאות (או הרגשה כאילו אתה במצב חלום) וגלי חום. שוב, השינויים הגופניים המגנים גורמים לסימפטומים גופניים שיכולים להיות לא נוחים אבל אינם מסוכנים או אינם סימן לכך שמשהו הוא באופן משמעותי לא תקין.

תגובת ההתקפה-בריחה מעלה גם הזעה. הזיעה מקררת את הגוף כדי למנוע ממנו להתחמם יותר מדי וכך מאפשרות לאדם להמשיך להילחם או לברוח מהסכנה מבלי להתמוטט מחום. הזעה מוגזמת גם גורמת לעור להיות חלקלק כך שיותר קשה לתוקף לתפוס את האדם. כך, הזעה היא סימפטום נפוץ של חרדה ופניקה.

האישונים (המרכז השחור בעיניים) מתרחבים כדי לאפשר לאור להיכנס. ההשפעה הזו עוזרת לאדם לסקור את הסביבה כדי לבדוק אם יש סכנה ולפתח ראייה רגישה יותר. פניקה וחרדה הם תגובות של התפיסה לאיום. לכן, אם משהו מאיים או מסוכן צפוי , הגוף מגדיל את שדה הראייה של האדם כך שהאיום של סכנה יכול להיות נראה. במקביל, השינוי באישונים יכול לגרום לסימפטומים אחרים, כמו ראייה מטושטשת, "נקודות" לפני העיניים, או רגישות לאורות בהירים.

עוד השפעה גופנית היא ירידה בכמות הרוק, הגורמת לפה יבש. בעצם, כל מערכת העיכול מאיטה כדי שאנרגיה שיכולה להיות נדרשת לעיכול מזון תופנה מחדש לשרירים שנחוצים כדי להילחם או לברוח. ההשפעה הזו גורמת לעיתים לבחילה ולתחושות של כבדות בבטן. השפעה זו גורמת גם לשלשול לעיתים, כך שחומר שעלול "להכביד" על הגוף בזמן שהאדם מתכוון להתקיף או לברוח -ירוקן.

בנוסף לכך הרבה קבוצות שרירים מתכווצים בהכנה למלחמה או בריחה. ההשפעה הזו מביאה לתחושות של מתח ולפעמים לכאבים אמיתיים או לרעידות. השפעה מעניינת נוספת היא השחרור של מרגיעי-כאב טבעיים מהמוח כדי שהגוף פחות יסבול מכאב כאשר האדם מפחד. ברור, שהמטרה של ההשפעה הזו היא לאפשר לאדם להמשיך להילחם או לברוח מסכנה גם אם הוא פצוע. בהקשר להשפעה הזו יש גם שחרור של חומרי קרישה ולימפוציטים (תאי דם לבנים) לתוך הדם, שעוזרים לסגור פצעים ולרפא רקמות פגועות. בנוסף,  הטחול מתכווץ כך שתאי דם אדומים משתחררים כדי לשאת יותר חמצן, והכבד מפריד סוכר שנאגר – כך שלשרירים יהיה יותר סוגר נגיש כמקור לאנרגיה.

לבסוף, בגלל שתגובת ההתקפה-בריחה גורמת להפעלה שלילית של כל הגוף ובגלל שההפעלה הזו דורשת כמות גדולה של אנרגיה, האדם בדרך כלל מרגיש עייף, "סחוט", ו"גמור" אחרי כן.

תגובת ההתקפה-בריחה היא מאוד מובנת אם אדם מותקף, לכוד במעלית, ממתין לניתוח גדול, או חווה או מתח גדול אחר. מדוע תגובת ההתקפה-בריחה קורית כאשר אין ממה לפחד, כאשר אין שום סכנה ברורה? התקפת פניקה היא תגובה גופנית טבעית לפחד. התגובה היא אינה נורמלית כאשר היא קורית בזמן שאינו נכון, כלומר כאשר אין סיבה אמיתית לפחד.

כמו שהוזכר קודם, אנשים שסובלים מהתקפי פניקה הם מפוחדים מהסימפטומים הגופניים של פחד. במילים אחרות, התקפי פניקה מייצגים פחד מפחד. התקף פחד קורה אחרי רצף טיפוסי: קודם חווים תחושות גופניות לא צפויות (הן לא צפויות מפני שהן אינן מוסברות על ידי סכנה אמיתית ומוחשית). אחר כך התחושות הגופניות האלו בעצמן הופכות להיות מפחידות. החלק השני של הרצף הוא קל להבנה. כמו שהוסבר קודם, המיידיות, תגובת ההתקפה-בריחה גורמת למוח לחפש אחר סכנה. לפעמים איום אמיתי אינו נמצא, כמו שקורה בדרך כלל בהתקפי פניקה שנראים שקורים ללא סיבה או סתם פתאום. רוב האנשים, בכל אופן, לא יכולים לקבל שאין שום הסבר. כאשר הסבר אינו נמצא, החיפוש מופנה פנימה. במילים אחרות, "אם אין שום בעיה שתסביר את רגשות בפניקה והחרדה, אז בטח יש משהו לקוי אצלי". אז, המוח ממציא הסבר כמו "אני בוודאי עומד למות, לאבד שליטה, או להשתגע". כמובן שזה רחוק מאוד מהאמת, מפני שהמטרה של תגובת-התקפה-בריחה היא להגן על האדם, לא לפגוע בו. לרוע המזל, המחשבות המפחידות האלו על הסימפטומים הגופניים של פניקה רק תורמים לכדור שלג שלילי של יותר תחושות גופניות, מחשבות מפחידות והתנהגויות של חרדה. המעגל הזה נקרא פחד מפחד.

למה שלאדם יהיו סימפטמים גופניים של חירום, תגובה של התקפה-בריחה אם הוא אינו מפוחד? יש לכך הרבה סיבות. סיבה אחת היא מתח. מתח מלחצי עבודה, ריצה לפגישות, יחסים, או גורמי חיים אחרים שמובילים לעלייה בייצור אדרנלין וחומרים כימיים אחרים. התגובה הזו היא הדרך של הגוף להישאר עירני ומוכן להתמודד עם המתח. בכל אופן, ההשפעות האלו של המתח יכולות לגרום לסימפטומים גופניים שדומים לסימפטומים של פניקה.

סיבה שניה היא החרדה מהפניקה. ציפייה חרדה מכל דבר תורמת לרמות גבוהות יורת של מתח גופני, וכך ליותר סימפטומים של מתח. גם החרדה גורמת לאדם להתמקד על מה שהוא חרד ממנו. למשל, הציפיה להתרסקות מטוס מובילה להתמקדות עצומה על הרעשים והרעידות של המטוס. במקרה של פניקה, תשומת הלב נעשית ממוקדת על תחושות גופניות. האדם סוקר את הגוף ומחפש אחרי תחושות גופניות לא רגילות ומאבחן תופעות גופניות שעלול היה שלא להבחין בהם לולא הסקירה שלו. כך, חרדה מלעבור התקפי פניקה גורמת ליותר סימפטומים של פניקה וליותר תשומת לב לתופעות האלו. כתוצאה מכך, חרדה בנוגע לפניקה גורמת ליותר מאותם דברים שהאדם עם הפרעת פניקה פוחד מהם, ולכן, ליותר התקפי פניקה.

הסיבה השלישית היא תחושות גופניות נורמליות שקורות לכולם, כל הזמן. אלו שייכים להתנייה אינטרוספטיבית (כלומר, ללמידה לפחד מתחושות גופניות). התניה קורית כתוצאה מעיקרון שנקרא הכללת גירוי. לפי עיקרון זה גירוי שהוא דומה לגירוי הראשוני יכול גם לגרום תגובה פחד נלמדת. דוגמא לכך היא הפחד של אדם ממקומות סגורים שמתפתח אחרי שננעל בעליית גג קטנה כילד. דרך הכללת גירוי, הפחד מכליל למצבים דומים, כמו מעליות, תעלות, ומכוניות קטנות. בדומה לכך, פחדים מתופעות גופניות של חירום, תגובת  התקפה-בריחה (כמו למשל לב שפועם מהר) יכולים להכליל לכל התחושות הגופניות (למשל, לב שכואב). למשל, אנשים עם הפרעת פניקה בדרך כלל פוחדים מקפאין, התעמלות, רעב, ומזג אויר חם או לב, כעס וכל התרגשות עייפות וכולי. כל הפעילויות והתנאים האלו גורמים לתופעות גופניות שדומות לאלו שנחוו במהלך פניקה.

לסיכום, פניקה מבוססת על תגובת חירום של התקפה-בריחה, שמטרתה העיקרית היא להפעיל את האדם ולהגן עליו מנזק. לכולם יש את התגובה הזו כאשר הם עומדים מול סכנה, בין אם היא דימיונית או אמיתית. עם התגובה הזו מגיעות מספר תחושות גופניות, מחשבות, והתנהגויות. כאשר תופעות גופניות קורות בהיעדר של הסבר ברור, אנשים לפעמים מפרשים בטעות את תופעות החירום הנורמליות כסימן לבעיה נפשית או גופנית רצינית. במקרה זה, התופעות הגופניות עצמן יכולות להיות מאיימות ולגרום שוב לתגובת חירום.

הרבה אנשים מאמינים שהתופעות הגופניות של חרדה או פניקה אומרות שהם עומדים להשתגע. הם בעיקר מתייחסים להפרעות הנפשיות החמורות הידועות, כמו סכיזופרניה. תיאור קצר של סכיזופרניה מגלה כמה בלתי סבירה היא האמונה הזו. סכיזופרניה היא בעיה נפשית חמורה, שמאופיינת בתופעות חמורות כמו מחשובת ודיבור מפורקים, לפעמים דיבור מוארך שאין בו היגיון כלל, דלוזיות או אמונות מוזרות והלוצינציות. אדם שסובל מסכיזופרניה מאמין שהוא מקבל הודעות מהחלל החיצון למשל. אנשים השומעים שיחות כאשר אין אף אחד סביבם – היא דוגמא להלוצינציה. סכיזופרניה בדרך כלל מתחילה מאוד בהדרגה, לא בפתאומיות כמו התקף פניקה. בגלל שסכיזופרניה עוברת במשפחות ויש לה בסיס גנטי חזק, הרי רק אחוז מסוים של האוכלוסייה יכול להיות סכיזופרני, אצל אנשים אחרים – שום כמות של מתח לא תגרום להפרעה. נקודה שלישית חשובה היא שאנשים שנעשים סכיזופרנים בדרך כלל מראים סימפטומים מסוימים ברוב חייהם (כמו מחשובת לא רגילות או הזנחה של ההיגיינה האישית). אם התופעות האלו לא אובחנו, אז רוב הסיכויים שהאדם אינו סכיזופרני, במיוחד אם הוא מעל לגיל 25, מפני שהסכיזופרניה בדרך כלל מופיעה בגיל ההתבגרות המאוחר עד לתחילת שנות העשרים. לבסוף, אם האדם עבר כמה ראיונות עם פסיכולוגים או רופאים, הרופא היה לבטח מאבחן סכיזופרניה אם זה הוא המצב.

יש אנשים המאמינים שהם יאבדו שליטה כאשר הם בפניקה. הם בדרך כלל מתכוונים שהם ייעשו לגמרי משותקים ולא מסוגלים לזוז או שהם לא יידעו מה הם עושים וירוצו מסביב בפראות, יפגעו באנשים, יצעקו מילים גסות, או יביכו את עצמם. אחרים לא יודעים למה לצפות אבל רק חווים תחושה מציפה שמשהו רע עומד לקרות.

כפי שהוסבר קודם – אתם יודעים את המקור של התחושה. במהלך התקפי הפניקה כל הגוף נכון לפעולה והאדם חווה תחושה מציפה לברוח (שקרויה תגובת ההתקפה-בריחה). תגובת ההתקפה-בריחה, בכל אופן, לא גורמת לאדם לפגוע באנשים שאינם מאיימים ולא גורמת לשיתוק. להיפך, כל התגובה מיועדת לגרום לאדם להתרחק מסכנה. אף פעם לא היה מקרה מתועד של מישהו שנעשה "פראי" במהלך פניקה. למרות שהתקפי פניקה יכולים לגרום לאדם להרגיש קצת מבולבל ולא מציאותי, הוא או היא עדיין מסוגלים לחשוב ולתפקד. בעצם, אותו סוג של דברים קורה כאשר האדם נמצא במצבי חירום אמיתיים. למשל, אימהות ואבות ביצעו דברים מדהימים (כמו להרים משאות כבדים מאוד) והתגברו על פחדים עצומים כאשר היו צריכים להציל את ילדיהם.

אנשים רבים מאמינים שהעצבים שלהם יותשו ושהם יתמוטטו. כמו שנטען קודם, פניקה מבוססת על פעילות במערכת העצבים הסימפטטית, שאחר כך עוברת תגובת-נגד על ידי מערכת העצבים הפאראסימפטטית. מערכת העצבים הפאראסימפטטית היא, בעצם, מגן כדי להגן מהאפשרות שמערכת העצבים הסימפטטית תצא מכלל פעולה. עצבים אינם כמו חוטים חשמליים, וחרדה לא יכולה להזיק או לפגוע בעצבים.

אנשים רבים רואים בטעות בתופעות של הפניקה כסימנים להתקף לב, אולי בגלל שאין להם ידע על התקפי לב. בדיקה של התופעות של מחלה לב מגלה את ההבדל מהסימנים של התקפי פניקה. התופעות העיקריות של מחלת לב הם קושי לנשום, כאב בחזה ופרפורים והתעלפות. הסימפטומים במחלת לב הם בדרך כלל קשורים למאמץ כלומר, ככל שאדם מתעמל בעוצה גדולה יותר, כך הסימנים יהיו חזקים יותר, ככל שאדם מתעמל פחות כך יהיו הסימנים חמורים פחות. הסימפטומים של מחלת לב בדרך כלל עוברים מהר עם מנוחה. המאפיין הזה הוא מאוד שונה מהסימפטומים של התקפי פניקה, שלעיתים קורים במנוחה ונראים כאילו שיש להם "דרך משלהם". בהחלט, סימפטומים של פניקה יכולים לקרות וגם להחריף במהלך התעמלות, אבל בניגוד לסימפטומים של התקף לב, סימפטומים של פניקה קורים באופן גם במנוחה. והחשוב ביותר, מחלת לב כמעט תמיד גורמת לשינויים חשמליים גדולים בלב, שמאובחנים על ידי אלקטרוקרדיוגרם (EKG). בהתקפי פניקה השינוי היחיד שה-EKG  מאבחן הוא עלייה בקצב הלב. כשלעצמו, קצב לב מוגבר אינו מסוכן, אלא אם כן הוא מגיע לקצב גבוה מאוד (של יותר מ-180 פעימות לדקה). כך, אם אדם עבר בדיקת EKG  והרופא נתן לו או לה תשובה ש"הכל בסדר" הוא או היא יכולים בביטחון להניח שמחלת לב אינה הגורם לסימפטומים שלהם.

טיפול פסיכולוגי בהפרעת הפניקה

טיפול פסיכולוגי בהפרעת הפניקה הוא חשוב

 לקריאה נוספת על טיפול בהפרעת הפניקה היכנסו לכאן

ולמאמר שלי על טיפול אינטגרטיבי בהפרעת הפניקה לחצו כאן

אנשים מרשימים

טיפול פסיכולוגי אשדודיש אנשים שממש מרשימים אותנו לפעמים. יש בהם משהו שלם, רגוע, נעים. וחוץ מזה הם גם חכמים, ומקרינים איזה אור מיוחד. כאילו איזו אמת פנימית יוצאת מהם.

מה עברו האנשים האלו? איך הם הגיעו להיות כאלו?
לפעמים אלו אנשים שעברו חיים קשים בתחילת דרכם. אם הם לא היו עוברים חיים קשים או אירועים טראומטיים הם לא היו צריכים לפתח כוחות כאלו מיוחדים, וכמו שוויניקוט, הפסיכואנליטיקאי הנודע, כותב לנו: ידע ומחשבה נוצרים היכן שיש חוסר. מי שהוא מלא, מי שהיה לו קל מדי – לא היה צריך להשקיע כל-כך הרבה אנרגיה בחשיבה, בהתפתחות, בבניית אלטרנטיבות לסבל.
אני אקצר כאן עכשיו. זהו נושא חשוב ומרגש – מפני שככל שיהיו יותר אנשים מרשימים בקרבנו, אם זה בפוליטיקה או בתחום הטיפול הפסיכולוגי או המחקר המדעי – כך אנחנו ניעשה חברה טובה יותר ושלמה יותר.
ואיך להפוך ולהיות אנשים מרשימים כאלו, אנשים שלמים כאלו, אנשים שנותנים תחושה שהם "מוארים"?
 כך אכתוב כנראה ברשימות קרובות
רחל

סוף סוף אני פוטוגנית!

טיפול זוגי אשדודאפתח בהודאה אישית: אף פעם לא ידעתי להצטלם טוב. אני פשוט יוצאת גרוע. בכל גיל – כמעט, בכל תסרוקת – כמעט, בכל משקל – כמעט…

היום למדתי להצטלם באופן פוטוגני. זה קרה מול חוף הים, כשביקשתי מבעלי היקר שיצלם אותי. והחלטתי שהפעם אני לא אתאמץ לעשות פרצוף מיוחד, או לחשוב על דברים מסוימים, או לעשות מדיטציה להבעת הפנים שלי. פשוט אעמוד איך שאני. שייצא לי איזה פרצוף שייצא לי. ובעלי צילם.

אתם יכולים לראות כאן חלק מהתמונות.

אבל התמונות הן לא העיקר. מה שחשוב הוא היכולת  להרשות לעצמך לא להתאמץ. להיות עצמך – עם כל חוסר-המושלמות. גם בטיפול הפסיכולוגי אנשים מגיעים ליכולת הזו: להשתחרר, לא לפחד, להראות לעולם את הצדדים הפחות מוצלחים שלהם. נשים רבות עוברות את התהליכים האלו בטיפול הפסיכולוגי, וגם גברים רבים. 

ולשם המחשה, הבאתי חלק מהתמונות.

התמונה הזו, למשל, צולמה עוד בבית-הקפה, על-ידי בעלי, בלי שהרגשתי:

ייעוץ נישואים אשדוד

והתמונות האלו צולמו כבר על חוף הים:

פסיכולוגים אשדוד

פסיכולוגית אשדודטיפול פסיכולוגי אשדוד

והתמונה הזו יותר רצינית, אבל זה גם כנראה חלק שלי…

טיפול זוגי אשדוד

האם אתם יכולים לשתף אותי בחוויות דומות שעברתם, שבהן השתחררתם מחוקים פנימיים, שכבלו אותכם ללא צורך? מה עברתם אז? איך השתניתם? כתבו כאן למטה, בתחתית העמוד. אשמח לקרוא את תגובותיכם!

לאתר מרתק ומלא עניין

פיתוח אסרטיביות

"אני בולדוג?? אני??" על אסרטיביות ותוקפנות נשית בטיפול פסיכולוגי

יסמין היתה כל מה שיכולתם לחשוב עליו חוץ מאישה תוקפנית. היא היתה יפה, עדינה, שיערה השחור היה אסוף בסיכות חומות סביב פניה הלבנות. גבותיה השחורות היו מקומרות בקשת טבעית בפניה הבהירות, שפתיה אדומות ויפות.

יסמין הגיעה אלי לטיפול פסיכולוגי בגיל חמישים ושתיים סביב שאלות מטרידות בחייה. היתה לה זוגיות טובה וילדים שטיפחה, אבל היא הרגישה, שהיא אינה ממצה את עצמה מספיק. עם זאת היא לא חשבה, שיש לה מה לעשות עם עצמה מעבר למה שהיא כבר עושה. לכאורה – יסמין היתה מרוצה מחייה.

בפגישות הראשונות של הטיפול הפסיכולוגי עלה נושא מעניין: יסמין התחילה לדבר על התוקפנות של עצמה. למרות שחשבה, שתדבר בעיקר על הגשמה עצמית, ותיארה לעצמה, שאעזור לה בתחום זה – להפתעתה היא החלה לדבר על כמה פידבקים, שהחלה לקבל מהסביבה, שהיא תוקפנית מדי.

חשוב לומר: להיות תוקפנית היה בניגוד לעקרונות של יסמין. קודם כל היא אהבה מאוד את תורת הבודהיזם, ואת עקרונות אי-האלימות של הבודהיזם. יסמין גם השתדלה תמיד להיות מנומסת. היא זכרה את נעוריה הסוערים, בהם התנהגה בחוסר-גבולות וסבלה בשל כך – ולכן השתדלה להיות עדינה, כשמה. גם המקצוע שלה, מבקרת אומנות ותערוכות – הוביל אותה בכיוון הזה. בהקשר זה חשוב לציין, שיסמין טיפחה אוסף מיוחד של פסלי חרסינה קטנים ולבנים, שעליהם עיטורים צבעוניים, בסגנון אידונזי והודי.

השיחה הראשונה שלנו בטיפול הפסיכולוגי על התוקפנות שלה היתה לאחר שהתפרצה על שכן שלה, אדם בלתי-נעים, שלא הרשה לבן של יסמין לחנות את אופניו בלובי של הבניין המהודר, שבו גרו. השכן שוחח אחר-כך עם כמה דיירים באותו בניין, וסיפר על יסמין, שהיא התפרצה כמו בולדוג, ושהיא קשוחה ומפחידה.

יסמין הגיעה לטיפול הפסיכולוגי באותו שבוע מזועזעת: דבריו ממש גרמו לה לכאב.

"אני?? אני בולדוג??" אמרה בתדהמה ובכעס, "איך הוא אמר את זה עלי?? עלי?? אני בולדוג, יופי!…"

 הסתכלתי עליה ועל הסוודר הלבן והיפה שלבשה. שערה הסתלסל בשתי פיאות דקות, נוסח שנות ה-60. אחרי שהתבוננה בי כמה דקות, ואני התבוננתי בה, היא הרכינה את  ראשה, ואז הרימה אותו והמשיכה לדבר: "ובעלי," המשיכה, "נראה שבעלי עדי מסכים איתו! את מבינה, בעלי סיפר לי, שכך הוא דיבר עלי עם הדיירים, ואני כל-כך נפגעתי, אבל נראה לי, שבעלי, אולי, בזה שסיפר לי, הביע גם את דעתו עלי," אמרה כשהיא כמעט צועקת את המילה "עלי", "שהוא נהנה לספר לי את זה, כי הוא גם חשב, כלומר חושב," והמילה "חושב" נשמעה כצעקה כמעט, "הוא חושב, שאני, שאני גם רעה, בולדוג, שככה עדי חושב עלי, את מבינה? שלכן הוא ציטט ככה את השכן המשוגע, הדפוק, הפרימיטיבי, השוביניסט, המגעיל, שמנצל את אשתו כל השנים ודופק לה את החיים ומשפיל אותה, ו… ו…" ואז השתתקה, והסתכלה עלי בחיוך, כמבינה לאיזה לופ תוקפני נכנסה, והתחילה מעט לצחוק על עצמה.

"השכן הזה," אמרה יותר בשקט, "מה אכפת לי," אמרה כשהיא מדגישה את המילים, "מה אכ-פת לי מהשכן הזה, בכלל? מי הוא בשבילי?? למה, למה אני מתרגשת ממה שהוא אומר עלי, שהוא אומר שאני תוקפנית, שצעקתי עליו, שהוא, מה, לא, לא יכול להיות שהבן-אדם הזה מפחד ממני….? ממני…?? " אמרה בחיוך מתפלא, "ממני לפחד?? צחוק, באמת!" ואז הנידה את ראשה בתדהמה, כמסמנת, שאין זה אפשרי וסביר, שיפחדו ממנה. ודקה אחר-כך הסתכלה עלי וחייכה.

"את מחייכת", אמרתי.

"כן, זה גם, קצת מצחיק, את יודעת…" אמרה.

"מה מצחיק?" שאלתי.

"אני יודעת, אני יודעת שאני, תוקפנית לפעמים. אני יודעת את זה. אבל הוא, מגיע לו. לעדי לא. לילדים שלי – לפעמים. ככה זה. אני תוקפנית לפעמים. אני צריכה להבין את זה. זה המצב. זהו."

הסתכלתי עליה. היא הסתכלה עלי בחזרה וחייכה חיוך שקט, כאומרת: "אנחנו נעבוד על זה יחד. יהיה בסדר."

אני הסתכלתי עליה בחיוך בחזרה. הדרמה שהתחוללה מול עיני היתה גם משעשעת וגם מרגיזה. מצד אחד יסמין התעלמה בתחילת המונולוג שלה מהתוקפנות של עצמה, ונדהמה מהרושם שיצרה אצל השכן, ומצד שני – ראיתי מול עיני מופע כואב אבל גם חזק של תדהמה וכעס, המלווה בסופו בקבלה עצמית ובהומור.

 אלו רגעים מרגשים ומעוררי-כבוד כאחד בטיפול הפסיכולוגי. כפסיכולוגית אני חשה צורך לזוז מעט אחורה ולפנות את המקום לכל הדרמה החשובה שקורית, כאשר מטופל או מטופלת שלי כך נדהמים וכואבים אבל  – מגלים את עצמם.

הטיפול הפסיכולוגי המשיך ויסמין המשיכה לתהות על התוקפנות של עצמה. בתחילה היא דיברה על התוקפנות של עצמה בפחד: האם תפגע באנשים, שיקרים לה, האם תהפוך להיות תוקפנית כמו אביה, שממנו נפגעה בכל ילדותה?

בהמשך הטיפול הפסיכולוגי יסמין הגיעה להשלמה עם עצמה: היא הבינה, שיש בה מרכיבים תוקפניים, מרכיבים תוקפניים שהיא יכולה לחיות איתם, מבלי לפגוע באנשים היקרים לה. יסמין בשום אופן לא רצתה לפגוע בילדיה, בבעלה ובאנשים שאיתם עבדה. היה לה פחות חשוב אם תפגע בשכן המרגיז, למרות שהבינה, שחוסר-ההתחשבות שלה בו תגרום לכך, שגם הוא לא יתחשב בה.

יסמין למדה להבחין בין תוקפנות, שהיא פוגעת ולא-מתחשבת, לבין תוקפנות, שהיא חיובית, שהיא התחילה לכנות אותה בטיפול הפסיכולוגי, בעזרתי – "תקיפות".

"להיות תקיפה זה בסדר," אמרה לי באחת הפגישות. לאחר שאמרה זאת הסתכלה עלי לקבל ממני אישור לדבריה. אני חייכתי והנהנתי בראשי, לאות של אישור וחיזוק.

"אני חושבת שאני טובה לילדים שלי ולעדי, בעלי, וגם ללקוחות שלי – כשאני, תקיפה. תקיפה, לא תוקפנית. הם אוהבים את זה, הם יודעים להעריך את זה. נכון,  יותר נעים להם כשאני מגינה על האינטרסים שלהם ותקיפה מול אחרים – בשבילם. הם פחות נהנים כשאני תקיפה כלפיהם, כשאני דורשת מהם דברים. אבל מה לעשות – אני חייבת לפעמים לדרוש מהם דברים.  זה גם לא רע בשבילם, מישהו חייב לדרוש מהם. מי ידרוש מהם, עדי? הוא כל-כך נעים, ומקבל – רוב הזמן. הוא תקיף רק כשממש משגעים אותו." לא יכולתי אלא להסכים עם יסמין. גם אני חשבתי, שהתקיפות שלה יכולה לעזור לאנשים, החשובים לה.

בהמשך יסמין דיברה על תוכניותיה. יסמין הבינה שבגילה כבר לא תלמד רפואה ולא תביא עוד ילדים לעולם. אבל היא החליטה להכניס חידושים אחרים לחייה בגיל המעבר שבו היא נמצאת.

היא החלה לדבר על שאיפותיה לצייר, וחודשיים אחרי שהחלה לדר על שאיפות אלה היא החלה לצייר ציורי אקוורלים מרגשים. יסמין, שהיה לה חוש עסקי מפותח, גם פתחה במהלך הטיפול הפסיכולוגי עסק לשיווק יצירות אמנות ישראליות מיוחדות. היא נהנתה  מהמגע האישי עם האמנים ומתהליך הבחירה של יצירות האמנות היפות לאתר, שיצרה לעסק שלה. אין ספק שהיכולת, שפיתחה בטיפול הפסיכולוגי, להיות תקיפה יותר – בהחלט עזרה לה בהקמת העסק ובמשא ומתן שלה עם האמנים ועם הלקוחות. יחסיה עם בעלה וילדיה השתפרו באופן משמעותי, וגם היחס שלה לעצמה השתפר: היא כבר פחות כעסה על עצמה כשעמדה על שלה, וידעה לרכך את התקיפות שלה – כך שלא חשה אשמה מיותרת.

יסמין סיימה את הטיפול לאחר שנה ושלושה חודשים כשהיא מחוזקת יותר: "אני בת חמישים ושלוש עכשיו," אמרה, "והחיים שלפני נראים טובים. אני שמחה שבאתי אלייך. עזרת לי. אני עזרתי לעצמי. תודה!"

חייכתי אל יסמין. הודיתי לה על שנתנה לי את ההזדמנות לטפל באישה כל-כך חכמה ומיוחדת, שהחליטה לחקור את עצמה ולשפר את חייה. אישה שבמהלך הטיפול הפסיכולוגי הפכה להיות מודעת יותר, והצליחה לשלב יחד גם עדינות וגם תקיפות.

 

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי באכילת-יתר והשמנה

כלים מהטיפול הקוגינטיבי-התנהגותי בטיפול פסיכולוגי באכילת-יתר ובהשמנה

כפי שכתבתי ברשימה קודמת על טיפול פסיכולוגי באכילת-יתר ובהשמנה, הרי חשוב ללמד את המטופלת בטיפול  גם טכניקות מעשיות ותפיסות כלליות, הלקוחות מהטיפול הפסיכולוגי הקוגניטיבי-התנהגותי, על מנת לעזור לה להתמודד עם הצורך הבלתי-נשלט לאכול אכילה, המזיקה לה. (ברשימה זו אני מתייחסת למטופלת-אישה, אך הכתוב כאן נכון גם לגבי גברים).

אילו תפיסות כלליות חשוב ללמד את המטופלת, הסובלת מבעיה של אכילת-יתר והשמנה?

1. נעים להציב לעצמנו גבולות – מחקרה של שולמית קרייטלר, לגבי תבניות החשיבה של נשים, הנוטות לאכילת-יתר והשמנה הראה, כי יש להן התנגדות להצבת גבולות לעצמן. בטיפול חשוב לעסוק בבעיה זו, ולדבר על ההנאה והרווח שיש בהצבת גבולות מתונה וסבירה.

2. הרעב נעים ומשפר מצב-רוח – לאנשים, הנוטים לאכילת-יתר, יש לפעמים חרדה ממצב של רעב. ייתכן שחרדה זו נובעת מחסכים פסיכולוגיים מוקדמים, שהם עברו כילדים. בטיפול הפסיכולוגי חשוב לדבר על חסכים אלו, ובמקביל לקשר את הרעב לתחושות חיוביות כמו מרץ ואנרגיה, איפוק עצמי, המתנה ועוד.

3. חיים טובים מאפשרים שליטה עצמית – השליטה העצמית קלה ואפשרית הרבה יותר כאשר אנו מאושרים. קשה לדרוש מעצמנו לשלוט על עצמנו כאשר אנחנו מתוסכלים וחסרים דברים החשובים לנו כמו זוגיות טובה, עבודה מספקת והורות רגועה. במידה ולמטופלת יש קשיי חיים בולטים – יש לטפל קודם בקשיים אלו, ורק אז להגיע לטיפול בשליטה באכילת-היתר.

ואילו טכניקות התנהגותיות חשוב לשלב בטיפול הפסיכולוגי באכילת-יתר ובהשמנה?

1. רישום האכילה – רישום האכילה מאפשר מעקב אחרי האכילה וגם שליטה עליה. לרוב אנשים, הנוטים להשמנה, אינם מעריכים מספיק, שהם מרבים לאכול. כך, רישום על האכילה מבהיר להם את נטייתם לאכילת-יתר, וגם משמש מעין "צופה חיצוני", העוצר את הדחף לאכול יותר מדי.

2. הגדלת הידע בתחום התזונה – הגדלת הידע בתחום התזונה כוללת: לימוד המזונות העוזרים להיות שבעים, לימוד העקרונות של פירוק הסוכר בגוף, לימוד האכילה סביב השעון הביולוגי של האדם (עיקר האכילה בצהרים, אכילה מעטה לפני הצהרים ואחרי הצהרים), לימוד העקרונות של אכילת פליאו (אכילה לפי תזונת האדם הקדמון – בעיקר שומן, חלבון וירקות) ולימוד העקרונות של תזונה בריאה. ככל שהידע של המטופלת גדול יותר –כך גדלים המעצורים הפנימיים, המנחים אותה להימנע מאוכל הידוע כאוכל מזיק.

3. לימוד עקרונות של אכילה מודעת – אכילה תוך התבוננות באכילה, ושילוב עקרונות של מיינדפולנס ומדיטציה עוזרים להאט את האכילה, להגדיל את ההנאה מהאכילה ולצמצם את כמויות המזון הנצרך.

4. לימוד עקרונות אכילה לפי היהדות – הרמב"ם היה מגדולי הכותבים בנושא אכילה נכונה. הרמב"ם כתב על אכילה, כך שהבטן מלאה רק בשלושה רבעים שלה, על מנוחה לאחר האכילה, על סדרי האכילה ועוד.

5. שילוב טכניקות מגבילות ומהנות – על מנת למתן את האכילה יש לשלב טכניקות, העוצרות אכילה מהירה וגסה מדי. טכניקות אלו כוללות: הכנת כל המנות על הצלחת – מבלי להוסיף להן בהמשך האכילה, שימוש בכלים נאים וקטנים, סידור השולחן כולו בצורה אסתטית ויפה, וספירת הלעיסות של המזון.

פירטתי כאן כלים מן הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי, שחשוב לשלב בטיפול באכילת-יתר ובהשמנה. אשמח אם קריאת רשימה זו הועילה באופן כללי לידע שלכם בנוגע לאכילה, ותעזור לכם בהבנת הטיפול הפסיכולוגי באכילת-יתר והשמנה.

פיתוח קריירה



בניית קריירה אמיתית בטיפול הפסיכולוגי/ רחל בר-יוסף-דדון, פסיכולוגית קלינית, אשדוד

המילה קריירה היא מילה לא נעימה. בעיני. כאילו המילה הזו אומרת: הצלחה מקצועית ממריאה, התקדמות מקצועית ענקית. לא סתם מסלול מקצועי רגיל. ובכל זאת המילה הזו עולה שוב ושוב בטיפול הפסיכולוגי, גם על-ידי נשים, וגם על-ידי גברים. נשים מניסיוני, מרבות יותר לקרוא להתקדמות המקצועית שלהן "קריירה".

ולא מעט נשים מגיעות לטיפול פסיכולוגי בשלבים בוגרים יותר של חייהן, ועסוקות בטיפול בשיחה על ה"קריירה" שלהן. האם לנשים קשה יותר להודות, שהן רוצות קריירה וזקוקות לה? שהן ק"רייריסטיות"?

כפסיכולוגית אני מעודדת נשים לדבר על ה"קריירה" שלהן, או  – על ההתקדמות המקצועית שלהן. על ההגשמה העצמית שלהן במקצוע שלהן. אני מעודדת אותן למצוא אפיק ל"קרייריסטיות" שלהן. במיוחד אם יש להן הרגשה, שהן לא עושות מספיק עם הקרייריסטיות של עצמן. שהן סתם "מתברברות". שהן לא עושות מה שהיו רוצות לעשות, שהן מבזבזות את הזמן של החיים שלהן, שהן לא מבצעות תוכניות שהן חושבות עליהן וחולמות עליהן. וגם – שהן לא מקבלות מספיק הכרה מאנשים, לא מוכרות מספיק.

הרצון להכרה ולהערכה מאנשים אחרים ביכולות הגבוהות  עולה גם הוא בטיפול הפסיכולוגי, ולי חשוב לתת לרצון הזה לגיטימציה. אנחנו בני-אדם, וככאלה אנחנו זקוקים לאנשים: להכרה שלהם, להערכה שלהם. גולמן כותב על זה בהבנה מקסימה, תוך שהוא מצטט מחקרים רבים, בספרו "אינטליגנציה חברתית". יש לגולמן ביטוי יפה בספר הזה: הוא כותב "אנחנו מחווטים (wired) לקשר". ואני אומרת זאת לנשים בטיפול הפסיכולוגי: "אנחנו מחווטים לקשר. זה טבעי שאת זקוקה להכרה."

מרכיב נוסף, שחשוב להדגיש בפיתוח של "קריירה" הוא, שהעשייה תורגש משמעותית, גם על-ידי האישה, שרוצה להתקדם, וגם על-ידי אלו, שצורכים את מה שהיא יוצרת ועושה. שיורגש, שמה שהאישה עושה – הם דברים נעשים מהלב, ושהם צלולים. שהעשייה והיצירה ירשימו אנשים לא בגלל רושם חיצוני מבריק, אלא באמת – כי תהיה בעשייה משהו מרגש, אמיתי. שהאישה תוכל לפתח  קריירה משמעותית באמת: קריירה שנעשית מהלב, ואז היא מדברת לאנשים. כמו שיש אדם, שבין אנשים הוא הוא-עצמו, ואז אנשים אוהבים אותו כי מרגישים בו משהו אותנטי, אמיתי. וזה נעים להתחבר לאדם כזה.

אז אני חייבת לשאול את המטופלת שלי בטיפול הפסיכולוגי: מה היא עשייה "צלולה" עבורך?? מה יהיה משמעותי, ונכון ומרגש עבורך לעשות??כי מה שמרגש אותך – ירגש גם אחרים. זה ברור, לא?

ואז, בגלל שאני אוהבת לרשום דברים בטיפול הפסיכולוגי, אני מוציאה דף, ואומרת למטופלת: "בואי נרשום מה שמשמעותי עבורך, שנדע". ואנחנו רושמות, כמו ברשימה שמכינים למכולת, רעיונות שעולים למטופלת בראש, שהם משמעותיים עבורה. דברים, שהיא רוצה לעשות. אני רושמת, ואני נותנת למטופלת את הרשימה הזו, ומציעה לה שתשמור אותה, ותתבונן בה מדי פעם. ובסוף הטיפול הפסיכולוגי אני גם מצלמת עבור עצמי את הרשימה הזו – חשוב גם לי לזכור מה המטופלת רוצה לעשות.

וכאן בדרך כלל עולה נושא חשוב נוסף בטיפול הפסיכולוגי בקשר להתנהלות הקריירה של האישה: שחשוב, כפי שוויניקוט כותב, שההתנהלות של הקריירה שלה תזרום. שהקריירה שלה תתנהל מתוך צורך פנימי,  שמחובר לתחושות של "העצמי" שלך, ולא מתוך הלחץ המוגזם לשיווק, או להראות תוצאות מהירות לאנשים אחרים. קריירה כזו מאפשרת גם עצירות, היתקעויות, ואי-התקדמות. כי כמו שוויניקוט כותב – רק כשאנחנו מרשים לעצמנו לעצור, ולחכות ליוזמה הפנימית הספונטנית שבאה מתוכנו – תבוא היוזמה הספונטנית האמיתית, היצירתית, הצלולה. היפה. וגם המרשימה – את האחרים. וגם את עצמנו. רק מתוך היכולת לעכב התקדמות, והנכונות לשאת אי-התקדמות – אפשר ליצור קריירה, שבאה ממקום אמיתי. קריירה לא לחוצה מדי.

וכמובן, שלא חייבים לפעול רק לפי ויניקוט, ורק לחכות לעשייה שתבוא באופן ספונטני ופנימי. יש מטלות, שצריך להכניס לסדר זמנים, למשמעת עצמית, כמו: ללכת לכנסים גם אם לא רוצים, להתקשר לאנשים שחשוב להתקשר אליהם, וכו'.. אבל באופן כללי – בקריירה אמיתית חשוב, אני אומרת למטופלת שלי בטיפול הפסיכולוגי, להקשיב לצרכים הפנימיים של עצמך. לדחיפות הפנימיות של עצמך. וגם לצורך לעצור שבא מתוך עצמך. גם אם זה יוביל אותך לאט יותר ממה שחשבת. אבל מצד שני – כשתעשי משהו – הוא יהיה אמיתי ומשמעותי. וצלול.  הוא יבוא באופן פנימי, מתוך עצמך, כאילו מעצמו – כך וויניקוט מתאר עשייה שקורית אחרי שאפשרנו גם לאי-עשייה לקרות.

יש מטופלות, שעבורן קריירה נתפסת כתהליך, שעלול לסכן את התא המשפחתי שלהן: את הדאגה שלהן לילדים שלהן, את ההשקעה שלהן בזוגיות שלהן. חשוב לדבר על כך בטיפול הפסיכולוגי ולהבין את מקורות החרדה הזו: איך ההורים שלהן שילבו קריירה ומשפחה? האם ההורים שלהן הזניחו אחד מהצדדים במשוואה הזו? אלו שאלות חשובות, וצריך לדבר על זה בטיפול הפסיכולוגי. רוב הנשים רוצות להתקדם בקריירה תוך כדי השמירה על המשפחה והזוגיות. אני אומרת להן, שלדעתי זה אפשרי. אני מנסה בטיפול הפסיכולוגי לעזור להן להיזכר בנשים, שהן מכירות, שכן הצליחו לשלב קריירה עם זוגיות טובה ומשפחתיות מלוכדת. בדרך כלל המטופלות מוצאות דוגמאות כאלו. המטופלת לרוב גם מוצאות דוגמאות לנשים, שלא התקדמו בקריירה שלהן, וגם חיי המשפחה והזוגיות שלהן לא היו משהו… אגב, מחקרים של השנים האחרונות מראים זאת: נשים מצליחות יותר מקצועית גם מצליחות יותר בזוגיות שלהן (זו רשימה, אז אני מרשה לעצמי לא להביא כאן את הרפרנס המדויק. אביא אותו אם צריך).

אני אסיים כאן. אני מקווה, שעזרתי לכן להבין איך אני עובדת בטיפול הפסיכולוגי עם נשים, שאינן שבעות-רצון מהקריירה שלהן. ואגב, רוב מה שכתבתי כאן – נכון גם לגבי גברים.  מניסיוני בטיפול הפסיכולוגי בגברים – גם הם זקוקים לעיתים קרובות לעידוד ממני, כפסיכולוגית, ללכת אחרי השאיפות המקצועיות והקרייריסטיות שלהם. גם הגברים זקוקים לחשיבה המשותפת שקורית בטיפול הפסיכולוגי, שתעזור להם ליצור לעצמם קריירה אמיתית, וצלולה, שהם ואנשים אחרים יתפעלו ממנה ויאהבו אותה.  

לשפר מצב-רוח דרך הגוף

 אני רוצה לספר לכם על דרך חשובה לעזור לנפש דרך הגוף. אם קראתם רשימות קודמות שלי, אתם בודאי יודעים, שאני מתעניינת מאוד בקשר בין הנפש לגוף. בתור פסיכולוגית קלינית, שאינה רושמת תרופות למטופלים שלי (רק פסיכיאטרים רושמים תרופות), אני מחפשת, נוסף לשיחות, אמצעים נוספים, פשוטים ויעילים, לעזור למטופלים. וכך, אני מאמינה, שחוץ מלעזור לעצמנו דרך טיפול פסיכולוגי, או דרך הבנה שכלית או רגשית – אנחנו יכולים לעזור לעצמנו דרך הגוף.  לא פעם אני גם נותנת למטופלים שלי "שיעורי-בית" שקשורים לפעילויות גופניות, כדי שהפעילויות האלו ישפרו את מצבם הנפשי. דוגמאות לפעילויות כאלו, שאני לפעמים ממליצה עליהן למטופלים, הן: לקום מוקדם יותר בבוקר, ללכת כל יום, לנשום טוב, לשהות בשמש, להתלבש בצורה מטופחת ועוד.

(אגב, בימים אלו אני קוראת ספר מרתק, העוסק בטיפול פסיכולוגי סנסורימוטורי בטראומות. גם בספר הזה מודגש הצורך לשפר את מצב המטופל לא רק דרך הרגשות והמחשבות, אלא גם דרך המערכת הנמוכה והפרימיטיבית ביותר של המוח – המערכת הסנסורית-מוטורית. מי שרוצה פרטים נוספים על ספר זה – שיכתוב לי לאימייל). 

והיום אני רוצה לספר לכם על עיסויים שעוזרים לשפר מצב-רוח רע. אבל לא מדובר בעיסויים, שעבורם צריך לקבוע תור למעסה, לנסוע לקליניקה, להתמלא בשמנים, ולחזור מותשים. מדובר בעיסויים עצמיים, שכל אחד יכול לעשות לעצמו בבית, בכל שעה משעות היום. אלו עיסויים עדינים יחסית, שנעשים בעזרת האצבעות או כף-היד. 

מבחינה גופנית – העיסויים האלו משפרים את מחזור-הדם, נוגעים בנקודות חשובות בגופנו, ותורמים לבריאתנו לטווח הארוך. אבל, בטווח הקצר, המיידי – הם פשוט עוזרים לשפר מצבי-רוח. 

לא אני המצאתי את העיסויים העדינים והחשובים האלו. קראתי עליהם בספר "מגעו המרפא של הבודהיזם – טיפול עצמי בכאבים ושמירה על הבריאות", שנכתב על-ידי ין, ציאנג וצ'ן, ויצא בהוצאת "אח" בשנת 2008. 

ואצטט עבורכם קטע מן הספר: 

" ד"ר ין… נשאר כמה שנים במקדש הבודהיסטי… הוא הבחין, שנזירים רבים היו בני שבעים ויותר ובריאים להפליא. הם לא סבלו מבעיות משמעותיות בלב, בריאות, במעיים או באיברים אחרים… מוחם היה צלול וחד. בפניהם לא היו כתמי שמש או קמטים רבים. הם היו מהירי תנועה וזקופים… כאשר נשאלו מהו המרכיב הסודי, שהביא אותם לגיל המופלג בבריאות מצוינת, הם אמרו, שהסיבה היא עיסויים עצמיים ותרגילים פנימיים (כנראה שהכוונה לתרגילי מדיטציה, ר.ב.ד.) … בשנים האחרונות, רופאים סיניים מסורתיים המתמחים גם במחקר מדעי, ביישום קליני ובהוראה, אישרו את יעילותו של העיסוי העצמי."

בהמשך הפרק, העוסק בעיסוי כרפואה מונעת, מפרטים המחברים תרגילים פשוטים וחשובים, שהם ממליצים לבצע באופן יומיומי. 

המיוחד בעיסוי הזה, כפי שציינתי, שהוא עיסוי עדין: העיסוי אינו עיסוי של לחיצות חזקות או צביטות, אלא יותר שפשופים חוזרים בעזרת פנים כף-היד, "סירוקים" בעזרת האצבעות, או נקישות וטפיחות על הגוף. 

מאחר והתנסיתי בחוויה גם על עצמי, ולימדתי אותה את הסובבים אותי, אני חולקת אותה גם איתכם – כדי שגם אתם תיהנו מהתועלת הנפשית של עיסויים עדינים וחשובים אלו. בינינו – מי לא רוצה להרגיש טוב עם גופו ונפשו, וגם להיות ערני ופעיל בגיל המבוגר, כפי שהם מתארים את הנזירים המבוגרים יותר?

אני מצטטת עבורכם מן התרגילים, המובאים בספר שהזכרתי, "מגעו המרפא של הבודהיזם": 

"תרגיל (קונג) שפשוף הידיים: 

–          שפשף את שתי כפות ידיך בו בזו עד שיתחממו. שפשף את גב כף יד ימין ביד      

     שמאל ולהיפך. חזור על שפשוף זה לסירוגין חמש-עשרה פעמים. 

תרגיל (קונג) סירוק השיער : 

–          במקום במסרק, סרק את שיערך, בעדינות, בעזרת אצבעות מכופפות. העבר את אצבעותיך על הקרקפת, קדימה ואחורה, שמונים עד מאה פעמים. לאחר מכן טפח על הראש, בעדינות, בעזרת אצבעותיך, במשך שתי דקות. 

תרגיל (קונג) שפשוף הפנים:

–          שפשף את שתי הידיים עד שיתחממו. הצמד את שתי כפות הידיים ללחיים כאשר הזרתות קרובות לאף. הורד את כפות הידיים על הלחיים לעבר הלסת וחזרה לגשר האף, חמישים עד מאה פעמים. 

תרגיל (קונג ) שפשוף הרגליים: 

–          שפשף את שתי הידיים עד שיתחממו. כסה את כף רגל ימין ביד שמאל ואת כף רגל שמאל ביד ימין. שפשף את סוליות כפות הרגליים מאה עד מאתיים פעמים. " 

נסו את התרגילים. הם פשוטים ונעימים. ספרו לי האם נהניתם מהם – אשמח לשמוע אם הועלתי לכם במשהו.