ארכיון תגיות: 93 כלים לאושר

When you're down

האם גם לוק עצוב לפעמים?!

האם גם לוק עצוב לפעמים?!

 When you're down in trouble

מילות השיר של ג'ואן באאז מתנגנות בראשי לפעמים. כי באמת, מה עושים כשאנחנו חשים down? לפעמים אנחנו במצב-רוח רע בלי סיבה באמת  טובה… סתם דברים לא מסתדרים לנו כמו שרצינו. אנחנו יודעים, שהחיים שלנו הם כן בסדר, בסך הכל, אבל משהו בעבודה לא קורה כמו שרצינו, או שהילדים נורא הרגיזו – והבעיות נראות גדולות מאוד. מאיימות. רעות באמת. ואז איכשהוא מצב-הרוח משתלט עלינו. וכשמצב הרוח משתלט עלינו – יש לו כבר את הכוח שלו. הוא כבר משתלט על גופנו: גופנו נעשה כבד יותר. מחשבותינו עגומות. אין לנו את האנרגיה הרגילה שלנו. ולא קל לצאת ממצב-הרוח הזה.

מה עושים?

 בדרך כלל יש לנו את המנגנונים הטבעיים שלנו, שעוזרים לנו לשרוד את מצב-הרוח הרע ובסוף גם לרכך אותו: אנחנו מדברים עם מישהו קרוב. קצת יושבים יותר עם עצמנו. נעשים איטיים יותר. לפעמים גם אוכלים יותר… עד שמצב-הרוח עובר.

"יום אסאל יום באסאל", אבא שלי היה אומר לי לפעמים, מצטט את הפתגם הערבי הפשוט. אני אוהבת להיזכר בפתגם הזה, מפני שהפתגם בעצם אומר: "היי, מה את מצפה שתמיד יהיה טוב? זו דרכו של העולם: יום דבש, יום בצל. רק אנשים לא ריאליים מצפים תמיד להיות מאושרים…"

אסיים בנקודה הזו. ורק אספר לכם, אגב מצבי-רוח, שכדי להתמודד עם מצבי-רוח רעים, שקורים יותר מדי, כתבתי את הספר שלי, "93 כלים לאושר".

גם לעצב יש סוף

גם לעצב יש סוף

גם בקליניקה אני עוזרת לא פעם לפציינטים שסובלים ממצבי-רוח לפתור בעיות וללמוד איך להתמודד ביום-יום עם מצבי-הרוח האלו. איך לשרוד אותם. איך קצת לשפר את ההרגשה. ואיך לפעמים גם לצאת ממצבי הרוח עם תובנות חדשות וחשובות. כי הרי זה גם יכול לקרות: שמצב-רוח של יום-יומיים מביא איתו, אחרי שהוא חולף, תובנות חשובות לגבי מצבנו, חיינו, דרך ההתנהלות שלנו.

ואז אולי לסבל יש משמעות. וזה יותר טוב, כמובן, כשלסבל הנפשי יש משמעות.

אז בברכת יום אסאל, כלומר "יום דבש", כמה שאפשר, ושימי ה"באסאל" שלכם לא יהיו חריפים מדי – אפרד ממכם,

שלכם,

רחל.

בסוף רואים את האור...

בסוף רואים את האור…

אילו ספרים לקנות??

אני ליד ארון ספרים. עכשיו כבר חלק בדיגיטלי...

אני ליד ארון ספרים. עכשיו כבר חלק בדיגיטלי…

שבוע הספר מביא אווירה חגיגית לכולנו, כמעט. גם מי שלא מרבה לקרוא – רוצה להראות לילדיו, שספרים הם חשובים. יש מבצעים טובים בשבוע הספר, ויש גם סתם ספרים, שכל השנה התעניינו בהם, ושבוע הספר מספק לנו הזדמנות טובה להציץ בהם ואולי לרכוש אותם.

היום, בעידן שבו מרבים לצפות בטלוויזיה, במחשב ובסמרטפונים נראה, שנשכח ערכו של הספר. אבל אין זה נכון: רבים מאיתנו עדיין משתמשים בספרים, ספרים אמיתיים או ספרים דיגיטליים, בשימושים שונים. אנחנו משתמשים בספרי בישול, ספרי קריאה, ספרי עזר וגם קוראים לילדים סיפורים מתוך ספרים. עדיין לא נס ליחו של הספר, גם אם לא פעם אנחנו קוראים את הספר באייפד או במכשיר דיגיטלי אחר.

אז מה אני ממליצה לכם לרכוש בשבוע הספר? מה שבא לכם.

לכו אחרי הלב שלכם. עיינו בספרים, שמעניינים אתכם, שמרגשים אתכם. אל תקנו מה ש"צריך" לקנות, אלא רכשו ספרים, שעושים לכם "את זה", שאתם נמשכים אליהם. יש סיכוי טוב, שספרים כאלו באמת יעשירו את עולמכם. קנו ספרי ילדים, שנראים לכם טובים, או שילדיכם נמשכים אליהם. הרשו לעצמכם גם ספרי בישול טובים, אם בא לכם, למה לא? וגם: אני ממליצה על ספרים פסיכולוגיים.

וכאן אני רוצה לחדש לכם: מחקר של הארווד ולבאטה מ-2010 מראה, כי ספרים פסיכולוגיים יכולים לעזור לא פחות מטיפול פסיכולוגי! המחקר מראה כי חרדות, מצבי-רוח, הפרעות אכילה – כל אלו יכולים להשתפר אם קוראים ספרים טובים בתחומים אלו. לכן כתבתי אני ספר, הנקרא "93 כלים לאושר", ומביא כלים שונים אשר עוזרים להיות מאושרים יותר. בספר "93 כלים לאושר" יש כלים מעשיים וכלים של חשיבה כדי להיות מאושרים יותר. הספר גם מביא עצות טובות בתחום מציאת הזוגיות ושיפור הזוגיות, העבודה, גידול הילדים, החברות והבריאות. הבאתי עצות והנחיות בתחומים אלו מפני מפני שבעיות בתחומים אלו עלולות לפגוע באושרנו. ספרי נמצא כעת בחנויות הספרים, ותוכלו לרכוש אותו, אם תרצו.

אז גשו לחנויות הספרים ולאתרי הספרים הדיגיטליים: עיינו בספרים, ורכשו את מה שמרגש אתכם ואת ילדיכם באמת!

רחל בר-יוסף-דדון היא פסיכולוגית קלינית באשדוד, ומחברת הספר "93 כלים לאושר – כלים מעשיים למאבק במצבי-רוח רעים ולבניית הרגשה טובה"

מה נקנה בשבוע הספר?! / רחל בר-יוסף-דדון

שבוע הספר מביא אווירה חגיגית לכולנו, כמעט. גם מי שלא מרבה לקרוא – רוצה להראות לילדיו, שספרים הם חשובים. יש מבצעים טובים בשבוע הספר, ויש גם סתם ספרים, שכל השנה התעניינו בהם, ושבוע הספר מספק לנו הזדמנות טובה להציץ בהם ואולי לרכוש אותם.

היום, בעידן שבו מרבים לצפות בטלוויזיה, במחשב ובסמרטפונים נראה, שנשכח ערכו של הספר. אבל אין זה נכון: רבים מאיתנו עדיין משתמשים בספרים, ספרים אמיתיים או ספרים דיגיטליים, בשימושים שונים. אנחנו משתמשים בספרי בישול, ספרי קריאה, ספרי עזר וגם קוראים לילדים סיפורים מתוך ספרים. עדיין לא נס ליחו של הספר, גם אם לא פעם אנחנו קוראים את הספר באייפד או במכשיר דיגיטלי אחר.

אז מה אני ממליצה לכם לרכוש בשבוע הספר? מה שבא לכם.

לכו אחרי הלב שלכם. עיינו בספרים, שמעניינים אתכם, שמרגשים אתכם. אל תקנו מה ש"צריך" לקנות, אלא רכשו ספרים, שעושים לכם "את זה", שאתם נמשכים אליהם. יש סיכוי טוב, שספרים כאלו באמת יעשירו את עולמכם. קנו ספרי ילדים, שנראים לכם טובים, או שילדיכם נמשכים אליהם. הרשו לעצמכם גם ספרי בישול טובים, אם בא לכם, למה לא? וגם: אני ממליצה על ספרים פסיכולוגיים.

וכאן אני רוצה לחדש לכם: מחקר של הארווד ולבאטה מ-2010 מראה, כי ספרים פסיכולוגיים יכולים לעזור לא פחות מטיפול פסיכולוגי! המחקר מראה כי חרדות, מצבי-רוח, הפרעות אכילה – כל אלו יכולים להשתפר אם קוראים ספרים טובים בתחומים אלו. לכן כתבתי אני ספר, הנקרא "93 כלים לאושר", ומביא כלים שונים אשר עוזרים להיות מאושרים יותר. בספר "93 כלים לאושר" יש כלים מעשיים וכלים של חשיבה כדי להיות מאושרים יותר. הספר גם מביא עצות טובות בתחום מציאת הזוגיות ושיפור הזוגיות, העבודה, גידול הילדים, החברות והבריאות. הבאתי עצות והנחיות בתחומים אלו מפני מפני שבעיות בתחומים אלו עלולות לפגוע באושרנו. ספרי נמצא כעת בחנויות הספרים, ותוכלו לרכוש אותו, אם תרצו.

אז גשו לחנויות הספרים ולאתרי הספרים הדיגיטליים: עיינו בספרים, ורכשו את מה שמרגש אתכם ואת ילדיכם באמת!

רחל בר-יוסף-דדון היא פסיכולוגית קלינית באשדוד, ומחברת הספר "93 כלים לאושר – כלים מעשיים למאבק במצבי-רוח רעים ולבניית הרגשה טובה"

הכלי ה-51 לאושר

כלי חמישים ואחד: התכווננות מתקנת, מתוך הספר "93 כלים לאושר"/

רחל בר-יוסף-דדון, פסיכולוגית קלינית

ייעוץ נישואים אשדוד

היה רגיש לרגשות שלי, בבקשה…

בשנים האחרונות הרביתי לקרוא על זוגיות ועל טיפול זוגי, ולא במקרה: חשתי, שהטיפול הזוגי, כפי שלמדתי – אינו טוב מספיק. הרגשתי, שאני לא מצליחה מספיק לעזור לזוגות כפי שרציתי. כשהתחלתי לקרוא ספרות אחרונה בתחום הבנתי, שאיני לבד בתחושת אי-שביעות הרצון שלי מעבודתי בטיפול הזוגי – באופן כללי התוצאות של טיפול זוגי אינן טובות (1). הטיפול הזוגי פשוט אינו "מביא את הסחורה" – הוא אינו עוזר מספיק לזוגות לתקן את הקשר שלהם. נדהמתי לגלות את הממצאים האלו: טיפול שמחפשים אותו כל-כך – טיפול זוגי הוא הטיפול המבוקש ביותר – אבל תוצאותיו אינן טובות מספיק…  מצד אחד חשתי הקלה, שאיני לבד, אבל מצד שני – בכל זאת רציתי לעשות עבודה טובה יותר.

כך התחלתי לקרוא כל מה שיכולתי למצוא על טיפול זוגי. מבין כל מה שקראתי אימצתי גישת טיפול, שהתאימה לי ביותר, ושנחשבת היום, על-פי מחקרים, לגישת הטיפול הזוגי היעילה ביותר, הן מבחינת תוצאות הטיפול והן מבחינת העמידות של התוצאות לאורך השנים.

בהמשך לקריאה האינטנסיבית, שעשיתי בשנים האחרונות על זוגיות וטיפול זוגי, אספר לכם על שתי התיאוריות החדשות ביותר והמעניינות ביותר שקיימות היום על זוגיות.

התיאוריה הראשונה החשובה על זוגיות היא התיאוריה של ג'ון גוטמן (1), הידוע כחוקר מ"מעבדת הנישואים". כפי שתיארתי בקצרה בפרק הקודם – פרופסור ג'ון גוטמן חקר לבדו, ובעזרת עמיתים, במשך עשרות שנים, זוגות שונים, תוך שהוא מצלם את התקשורת ביניהם ומתעד את מצבם הגופני. בהמשך למחקרים האלו הוא גם בדק אילו זוגות בסופו של דבר חיו היטב, ואילו זוגות נפרדו. במובן הזה לגוטמן יש את המידע הרב ביותר, מבחינת תצפיות אמיתיות – על זוגות בימינו.

על-סמך המידע הזה יצר גוטמן תיאוריה על זוגיות טובה, שהתפרסמה לראשונה בספרו עב-הכרס The Marriage Clinic.

פסיכולוגים אשדוד

בוא נהיה קצת חברים קודם כל…

 פרופ' גוטמן מונה בספר שבעה מרכיבים, שהם חיוניים לזוגיות טובה, והם:

  1. היכרות –  עד כמה בני הזוג מכירים היטב זה את זו? עד כמה הם יודעים מה כל אחד מהם אוהב לאכול לארוחת בוקר, מי היה החבר הטוב שלהם בילדות, מה החלום החוזר שלהם, ולאיזו דודה הם קשורים ביותר?
  2.   בילוי יחד – עד כמה בני-הזוג מבלים יחד, רק שניהם, במצבים שונים: בשיחה, בקניות יחד, במין, בצפייה בסרטים אהובים. במילים אחרות אפשר לקרוא למרכיב הזה – "זמן איכות".
  3. אהבה והערכה – עד כמה בני הזוג אוהבים ומעריכים זה את זה. עד כמה הם יודעים לציין תכונות טובות אחד של השני, עד כמה הם חשים אהבה.

כפי שאתם רואים, שלושת המרכיבים הראשונים הם מרכיבים, הקשורים ליסוד החברות בין בני-זוג: עד כמה בני-הזוג הם בעצם חברים טובים?

מרכיבים אלו בונים את היסוד הרביעי של זוגיות טובה, והוא שהרגש החיובי רב יותר מן הרגש השלילי שבה:

4. הרגש הדומיננטי הוא חיובי –  בזוגיות טובה, כותב גוטמן, מותר שיהיו רגשות שליליים, אבל הרגשות החיוביים צריכים להיות רבים יותר.

ומהם שלושת המרכיבים הנוספים של זוגיות טובה?

5.  היכולת לפתור בעיות פשוטות – בעיות פשוטות הן בעיות, שניתנות לפיתרון, כמו: מי יביא היום את הילד מהגן אם האב אינו יכול להביא אותו היום, או איך נרהט מחדש את סלון ביתנו. מדובר בבעיות, שאינן עולות על נקודות רגישות במיוחד של בני-הזוג, ובעזרת שיחה ושיתוף-פעולה ניתן לפתור אותן.

 6. היכולת לפתור בעיות בלתי-פתירות – לכל זוג ישנן בעיות, שעולות על נקודות מאוד רגישות לשני בני-הזוג, כמו: היא אוהבת לקנות דברים יפים ויקרים, והוא מאוד חסכן. בעיות אלו אינן תמיד פתירות, אבל היכולת להתמודד איתן לאורך השנים – היא חשובה.

7. חזון דומה לעתיד – מרכיב חיוני בזוגיות הוא התוכניות המשותפות לעתיד לגבי מה שמשמעותי: האם שני בני-הזוג רוצים לגור באותו אזור, לחיות אורח-חיים דומה, לגדל ילדים לפי חינוך דומה?

בעזרת התיאוריה על שבעת המרכיבים של גוטמן  יכול כל זוג יכול לברר מהו מצבו, ומה המרכיבים הדורשים תיקון לפי נקודות אלו: האם יש לו קושי בבילוי יחד, או אולי באהבה והערכה, או בפתרון בעיות בלתי-פתירות, או אולי בחזון משותף?

גוטמן גם הוציא בהמשך ספר פופולרי (3), המסביר לזוגות כיצד ניתן, בעזרת תרגילים, לחזק כל אחד מהמרכיבים האלו. גם בטיפול הזוגי, הנגזר משיטתו, גוטמן מציע תרגילים כאלו, שמחזקים ברמה הקוגניטיבית, החווייתית וההתנהגותית כל אחד מהמרכיבים האלו. גוטמן בדק את התוצאות של הטיפולים שלו, ודיווח אז על תוצאות טובות יחסית לטיפולים זוגיים אחרים, במיוחד אם יש חזרה ומעקב טיפולי אחרי הזוגות לאחר סיום הטיפול.

פסיכולוגים אשדוד

איך, בשם אלוהים, בונים אמון בפני החומות הבצורות של השני?!

אבל שתים-עשרה שנים אחרי פרסום הספר עב-הכרס, The Marriage Clinic, פרסם גוטמן ספר עב כרס נוסף, בשם מעורר-העניין  The Science of Trust (4). בספר האחרון הזה כותב גוטמן, שלא היה מספיק מרוצה מתוצאות הטיפולים שהיו בנויים על התיאוריה של שבעת המרכיבים שלו. ישנו מרכיב מיוחד וחשוב אחר, שהוא למעשה המרכזי ביותר בזוגיות, כותב גוטמן ב-2011. אם מרכיב זה חסר – הזוגיות לא תתפקד היטב. מרכיב זה הוא מרכיב האמון, ומרכיב האמון יכול להיבנות בעזרת התכווננות רגשית (emotional attunement) בין בני-הזוג.

 גוטמן טוען, שלבני-זוג יש אינספור מצבים בהם הם נפגעים זה מזו ולהיפך. רוב הפגיעות הן על דברים קטנים ומטופשים ביותר, חסרי-משמעות, אבל עדיין – הפגיעות מכאיבות, והן קשורות למה שקורה ביחסים, ולכן הן משמעותיות. אם בני-הזוג רגישים זה לזו ולהיפך, הם מתקנים את הפגיעות האלו, באמצעות התכווננות זה לזו ולהיפך, ואז הפגיעות שקרו נשכחות ומתפוגגות כלא היו. כשהמצבים הפוגעים נשכחים – נוצרת תפיסה, שבן הזוג הוא "אדם טוב ודואג לי". לעומת זאת, אם אין עיבוד רגשי של הפגיעות האלו, באמצעות ההתכווננות – הרי שהאירועים האלו מצטברים ולא נשכחים, והופכים יחד להצטברות של תפיסה, שבן-הזוג הוא "אדם אנוכי, שאינו דואג לי".

ומה כוללת ההתכווננות הרגשית?

ההתכווננות הרגשית היא התייחסות הכוללת: מודעות של בן-הזוג לרגש של בן-הזוג הפגוע, פנייה של בן-הזוג כלפי הרגשות של בן-הזוג הפגוע, סובלנות של בן-הזוג לחוויית הרגש של בן-הזוג הפגוע, הבנה של בן-הזוג את הרגש של בן-הזוג הפגוע, האזנה לא הגנתית של בן-הזוג לרגש של בן-הזוג הפגוע, ואמפתיה של בן-הזוג כלפי הרגש של בן-הזוג הפגוע.

 באנגלית אפשר לגזור מהמילה attune את רצף המרכיבים הזה:

Awareness of the emotion

Turning toward the emotions

Tolerance of the emotional experience

Understanding of the emotion

Nondefensive listening to the emotion

Empathy toward the emotion

גוטמן, המפרק את ההתכווננות למרכיביה המפורטים, טוען, שניתן ללמד התכווננות את בני-הזוג. בסדנאות ובטיפולים שלו גוטמן מלמד זוגות כיצד להתכוונן זה לזו, כך שיוכל להיווצר אותו יחס של אמון ושל תחושה, שאפשר לסמוך על בן-הזוג שלי, שיהיה שם בשבילי.

פסיכולוגים אשדוד

גם לאקי החתולה רוצה שלוק בן-זוגה יידע מה היא מרגישה

מעניין, שהממצאים של גוטמן כחוקר מתחברים היטב לידע, שיש לנו היום בתחום הפסיכואנליטי בפסיכולוגיה הקלינית. יותר ויותר תיאוריות ומחקרים בגישה פסיכואנליטית בפסיכולוגיה הקלינית היום מדגישים את חשיבות הרגישות לזולת כמרכיב מרכזי ביחסים טובים, בין אם מדובר ביחסים בין אמא לתינוק שלה, או ביחסים בין חברים טובים או בין בני-זוג.

כך למשל סטרן, במחקריו על הקשר בין תינוקות לאמהות, מראה, שיכולת ההתכווננות והקריאה של הרגשות של הזולת קיימת אצל התינוק עוד מהגיל הצעיר ביותר (5), ושקיים משחק התכווננות לא-מילולי בתקשורת בין האמא לתינוק שלה מהגיל הצעיר ביותר. במשחק ההתכווננות הזה האם קוראת את הבעות פניו של התינוק שלה, ומבלי להרגיש מגיבה אליו בהבעות פנים דומות משלה, תוך שהיא בעצם משוחחת איתו, מבלי שתהיה מודעת לכך אפילו, בהבעות פניה ובתנועות הגוף שלה. התינוק רואה את תגובותיה של אימו אליו ומשיב לה בהבעות משלו ובתנועות גופו, וכך הם מנהלים התכווננות שכזו, שבה הם נמצאים בתקשורת מתואמת. בתקשורת המתואמת הזו כל אחד מהם מנסה לקרוא את השני, ולהגיב לו. במשחק התכווננות אחר האם יכולה לקרוא הבעת פנים אומללה של התינוק בהבעת פנים שואלת ודואגת מצידה, וגם להרים אותו. היא ממשיכה להביט בו, והתינוק מצידו מגיב בכך שהוא נרגע, או בבכי ובפנים סובלות, הרומזים שעדיין לא טוב לו. האם מגיבה בהמשך ניסיונות שלה להרגיע אותו, והתינוק בחזרה משיב לה בתגובות, המשדרות לה, מבחינתו, האם הבינה אותו או לא.

משחק ההתכווננות הזה בונה את הקשר החיוני כל-כך להתפתחות התקינה של התינוק. כאשר המשחק הזה אינו קיים או אינו מתואם – התפתחותו התקינה של הילד נפגעת. קוהוט כתב על הצורך של האדם בזולתעצמי, כלומר באדם, שיהיה לפעמים רגיש לרגשותיו וגמיש לצרכיו (6). סטרן וקוהוט, ואחרים שכתבו בעקבותיהם, מדגישים את ההתכווננות העדינה והמתחשבת, הדרושה כדי לחיות טוב עם הזולת. למעשה הם חוזרים על מה שמצא גם גוטמן בתצפיות שלו אצל זוגות שהסתדרו היטב ביניהם: הרגישות וההתכווננות אל הזולת היא קריטית לקשר טוב.

בפרקים הבאים אתייחס להתכווננות המתחשבת הזו מנקודות זווית שונות.

 

זוגיות ספר

נסו לבדוק עצמכם לפי גוטמן!

כמה הצעות טובות לבדיקת הזוגיות שלכם לפי "מעבדת הנישואים":

  1. בדקו עצמכם לגבי שבעת המרכיבים של הזוגיות של גוטמן – אילו מרכיבים מתוך השבעה עובדים טוב בזוגיות שלכם? חשבו: כיצד אתם יכולים לשפר את המרכיבים שאינם עובדים טוב?
  2. בדקו עצמכם לגבי היכולת להתכווננות רגשית: האם אתם מסוגלים להתכוונן בזוגיות שלכם רגשית זה כלפי זו ולהיפך? האם הייתם רוצים לנסות ללמד זה את זו להתכוונן רגשית? גוטמן טוען, שהתנהגות זו אינה קשה ללמידה!

 

הספר "93 כלים לאושר" נמצא בכל חנויות הספרים בארץ. הוא ניתן לרכישה גם כספר דיגיטלי בדף זה, בצד שמאל למטה. הרכישה מאובטחת על-ידי paypal.

*כל הזכויות שמורות למחברת*

הכלי השישי לאושר

כלי שישי: האושר שלך – מיוחד לך, פרק מתוך הספר "93 כלים לאושר" /

מאת רחל בר-יוסף-דדון, פסיכולוגית קלינית

ספרות פסיכולוגית על אושר

חפש מה גורם לך אושר

לכל אדם יש את האושר האישי והמיוחד שלו. במילים אחרות: כל אחד צריך לחפש את הגורמים הייחודיים לו  לאושר. לחברתי גרמה הפלגה הפרתקנית ביאכטה לקפריסין לאושר שכמותו לא חוותה שנים – אבל אין זה אומר, שגם אם אני אסע ביאכטה לקפריסין אהיה מאושרת. האושר, שנגרם לי מקריאת מדורי בישול, אין משמעו, שגם חברתי תתרגש ותיהנה מקריאת מדורי בישול.

לפי הנחה זו – הרי חלק ממלאכת חיינו הבלתי-נפסקת היא לזהות שוב ושוב מהו האושר עבורנו. תפקידנו הוא להבין את עצמנו בכל תקופה ותקופה של חיינו, ובכל תחום ותחום של חיינו, ולעיתים גם בכל יום ויום של חיינו – מה יגרום לנו אושר.

בעצם, גם תחום מחקר האושר הגיע למסקנה, שלכל אחד יש את האושר הייחודי לו, לאחר כמעט כ-20 שנה של מחקרים. במאמרו הראשון והחשוב של דיינר מ-1984, המאמר שריתק אותי כל-כך בעת שכתבתי את עבודת התיזה שלי, עובר דיינר על פני אוסף גדול של מחקרים, ומנסה לבדוק: מה גורם לאדם להיות מאושר? האם ישנם תנאי חיים מסוימים שעוזרים להיות מאושרים יותר? אני עצמי קראתי את המאמר בסקרנות גדולה: "הנה, עכשיו אדע את הכללים לאושר", חשבתי לעצמי, כשאני מרותקת, יושבת באמצע הספרייה הענקית של האוניברסיטה בהר-הצופים.

ובמאמר שקראתי דיינר אכן בדק עד כמה משתנים כמו עבודה, גיל, מין, יחסים זוגיים ומשתני אישיות – משפיעים על "התחושה הטובה הסובייקטיבית" (subjective well being). אז הבנתי ממאמרו, שישנם שני משתנים חשובים שמשפיעים על האושר: יחסים זוגיים טובים ומאפייני אישיות, כמו מוחצנות ונטייה לראיה חיובית. אבל, כמעט 20 שנה אחר-כך, אחרי שגם אני וגם דיינר עשינו דרך ארוכה בלימוד האושר, כל אחד מאיתנו בשיטותיו הוא, פרסם דיינר (1) סיכום של 19 שנות מחקר בנושא האושר.

פסיכולוגים קליניים

דיינר לימד אותי על האושר בתחילת החיפוש שלי

במאמר הגדול והאחרון הזה מ-2003 הגיע דיינר למסקנה מעניינת: המשתנים המשפיעים ביותר על אושרו של האדם – הם המשתנים החשובים לו עצמו ביותר. כלומר, אם לאדם הערך החשוב ביותר בחייו הוא בריאות – הרי פגיעה בבריאות של אדם זה תפגע באושרו מאוד. ואם לאישה מסוימת יש לזוגיות ערך מרכזי בחייה – הרי עבורה הצלחה בזוגיות היא מרכזית לאושרה. ערכיו של האדם כל-כך קובעים מה ישפיע על אושרו, עד כדי כך שזה מתבטא גם בהבדלים מדהימים בין תרבויות שלמות: כך למשל בתרבויות מסורתיות יותר, כמו במזרח-אירופה או במזרח הרחוק – אושרו של אדם מושפע מאוד מיכולתו להתאים עצמו לחברה ולצרכי הזולת, מפני שאלו הם הערכים התרבותיים בחברות אלו. באירופה ובארצות-הברית, לעומת זאת, אושרו של אדם מושפע מאוד מיכולתו לפתח את עצמו כאינדיבידואל – מפני שהיחיד בחברות המערביות אימץ לעצמו את הערך של פיתוח העצמי כאינדיבידואל שנפוץ בחברות אלו.

במובן זה, הערכים, שלפיהם אנו קובעים את אושרנו, הם ערכים המשולבים מצרכינו האישיים המיוחדים לנו, בשילוב עם ההשפעות התרבותיות של החברה שבה אנו חיים.

המסקנה, שאליה הגיעה דיינר, שהמשתנים המשפיעים ביותר על אושרו של אדם הם מיוחדים לו, ונקבעים על-פי סולם הערכים שלו – היא מעניינת במיוחד מפני שדיינר, כחוקר וכפסיכולוג חברתי, שמנסה למצוא גורמים שמשותפים לאושרו של האדם באשר הוא, מגיע בסופו של דבר למסקנות של פסיכואנליטיקאים מתחום שונה לגמרי בפסיכולוגיה: הפסיכואנליזה.

בתחום הפסיכולוגיה הקלינית, עוד לפני התעוררות תחום "מדע האושר" כותב וויניקוט, פסיכולוג ופסיכואנליטיקאי חשוב ביותר, על הצורך החיוני של היחיד לפתח ולהכיר את "האני האמיתי" שלו, באופן יצירתי, בתוך מרחב שמאפשר זאת (2). המאמר הזה, העוסק בעצמי האמיתי ובעצמי המזויף, הפך למאמר נקרא וחשוב ביותר עבור דורות של מטפלים.

93 כלים לאושר

מה את באמת רוצה לאכול ולשתות? שואלת ברוק את הפציינטית

 גם הילדה ברוק3 )  ), פסיכולוגית שטיפלה בפציינטיות, הסובלות מהפרעות אכילה, כתבה על הצורך של האישה לדעת מהם צרכיה האמיתיים. היא תיארה מצב שבו ילדה צעירה לומדת מגיל קטן שלא לזהות את צרכיה ורצונותיה. קושי זה, לפי ברוק, הוא קושי בסיסי וראשוני באישיותה של הילדה, והוא שמביא אחר-כך להתפתחות של הפרעות אכילה. שוב, אנחנו מוצאים כאן דמיון בין התיאור של ברוק, פסיכולוגית מתחום הפסיכולוגיה הקלינית, לבין מחקריו האקדמיים של דיינר. שניהם מדברים על הצורך החיוני של האדם להכיר את צרכיו הפנימיים, ולפעול לפיהם.

ובכלל, ההסכמה הזו בין שני תחומים שונים כל-כך בפסיכולוגיה, התחום הפסיכואנליטי ותחום המחקר החברתי, מזכירה לנו, שדורות רבים לפנינו ניסחו את אותן אמיתות, רק במילים אחרות: הפילוסופים יצטטו את אריסטו, שיותר מאלפיים שנה לפני הולדת הפסיכולוגיה המודרנית, כתב על הכניסה למקדשו את האמרה: "דע את עצמך".

אם כך, יש הסכמה בין מדעים שונים ובין תקופות שונות, שחשוב שאדם יכיר את עצמו היטב: שיידע מי הוא, למה הוא זקוק, מהם ערכיו, ומהם צרכיו.

אבל, ישנן כמה בעיות, המפריעות לנו לחפש את אושרנו המיוחד לנו, בעזרת הכרת עצמנו.

הבעיה הראשונה היא, שלא תמיד אנו יודעים שעלינו לחפש את האושר המיוחד שלנו, ולא את האושר של האחרים. מדע הסטטיסטיקה יש לו גם חלק בבעיה זו: מדע הסטטיסטיקה חוקר ומפרסם נתונים, על מה נכון לרוב האנשים. אנחנו קוראים ומתלהבים מהפרסומים החדשים, ומנסים להתאים את חיינו למה שנמצא בתוצאות המחקרים על האושר, אבל לא תמיד תוצאות המחקרים נכונות עבורנו, אישית. במבון הזה תוצאות המחקרים מפריעות לנו לחפש בתוך עצמנו את התשובות המתאימות. במקום להתאמץ ולחפש מה נחוץ לנו, באופן אישי וייחודי, אנחנו מנסים "לקצר את הדרך", ולהבין, לפי המחקרים על אושר המתפרסמים חדשות לבקרים בתקשורת הפופולרית – מה גורם לאושר.

בעיה שנייה, שמקשה עלינו את חיפוש האושר מיוחד לנו, היא החיפוש עצמו: כיצד אדע מה מתאים לי? יכול לשאול אותי קורא, "אני לא יודע מה טוב לי. האם עלי לפנות למגדת עתידות כדי שתדע מה טוב לי?"

ואכן, זוהי שאלה טובה. קל לכתוב על כותרת המקדש "דע את עצמך", אבל איך נכיר את עצמנו?

כפסיכולוגית קלינית יש לי דווקא תשובות לשאלה הזו. קודם כל כי פרויד, אבי הפסיכואנליזה, כבר כתב לפני יותר מ-100 שנה, על הדרכים להפוך את הלא-מודע למודע. למשל, באמצעות "דיבור בשיחה"  עם אדם אחר. כי הרי הפיכת הלא-מודע למודע אינה קשורה רק לתסביכים ולבעיות שלנו. לפעמים באמת צריך טיפול פסיכולוגי על מנת לזהות מהם גורמי האושר שלנו. על מה אנחנו חולמים, מה אנחנו רוצים, מהם צרכינו.

בספר שבידיכם ארחיב על דרכים הכיר את עצמנו, אבל אתחיל כאן בתיאור שאלה, שבעיני היא דרך חשובה להכיר את עצמנו. שאלה זו היא למעשה בעיני "נייר לקמוס"

93 כלים לאושר הספר

דמייני יום אידיאלי עבורך… מותר לדמיין!

חשוב גם בתחילת טיפול פסיכולוגי, במובן שהיא עוזרת לאבחן את האדם בצורה קצרה ומדויקת.

 השאלה החשובה הזו היא: "לו הייתי נותנת לך יום דמיוני, שאותו תוכלי לחיות כפי שאת רוצה, איך היית חיה אותו? הכל אפשרי. תארי לי סדר יום דמיוני כזה."

 לרוב מטופלים, שאני מציגה בפניהם את השאלה הזו, קצת נרתעים ונבוכים מולה. הם לא יודעים מיד מה לענות, ומגיבים: "הכל אפשרי??" ואז הם שוב נעצרים, ושואלים: "אבל בדמיון, את מתכוונת, כן?" ואז לרוב המטופלת (או המטופל) מתאמצת על מנת לברר לעצמה, ועל מנת להשביע את רצוני, לענות תשובה. ועצם יצירת התשובה היא חשובה. יצירת התשובה קודם כל מספרת למטופלת, וגם לי – מה היא באמת רוצה. מה היא באמת צריכה. אחר-כך, כמובן, צריך טיפול שלם בשביל לברר מה מעכב את המטופלת מלהגיע לחיים דומים לאלו שתיארה בחיים הדמיוניים האלו, ואיך ליישם את מה שתיארה בצורה הטובה ביותר עבורה ועבור היקרים לה.

אבל גם אם יש לנו ידע מסוים על מה שיכול לגרום לנו אושר, קיימת עוד בעיה, והיא הביקורת, שאותה אנחנו עלולים להפנות כלפי הידע החדש שלנו על גורמים אפשריים לאושרנו. במילים אחרות, אנחנו צריכים לתת לגיטימיות ותוקף לידע החדש שיש לנו על צרכינו ועל גורמים אפשריים לאושרנו. אנשים רבים אינם מסוגלים לתת לגיטימיות ותוקף לידע זה. אצל מטופלות מסוימות (רובן נשים, אבל יש גם גברים) הקושי לתת לגיטימיות לצרכיהן המיוחדים ולגורמים מיוחדים לאושרן הוא גדול – מפני שכבר בילדותן ביקרו אותן מאוד כשהן ביטאו צרכים ורגשות שלהן. ליינהן (4), המרבה לטפל בנשים כאלו, קוראת לתהליך זה – תהליך של invalidation, כלומר אי-תיקוף. ההורים, שלא תיקפו את הרגשות והצרכים המיוחדים של הילדה, גרמו לה גם כמבוגרת לא לכבד את צרכיה ורצונותיה המיוחדים, ולסבול מדיכאונות ומהפרעות רגשיות גדולות.

אז איך מתגברים על תהליך זה, שבו אנחנו לא מאפשרים לגורמי האושר שלנו, להיראות בעינינו מוצדקים וראויים?

פסיכולוגים אשדוד

חלומותיך הם כמו פרחים, תן להם לפרוח…

קודם כל, כמובן, מודעים לכך שתהליך כזה קורה. ברגע שאנחנו מזהים שאנחנו "קוטלים", בלשון העם, את צרכינו וחלומותינו, גם את אלו הקטנים, הניתנים למימוש בקלות יחסית – אנחנו נשים לב כש"נקטול" את רעיונותינו שוב. וניתן לעצמנו, ב"קטילה" הבאה שלנו של חלום, לחשוב היטב: "האם הקטילה הזו מוצדקת? האם בצדק שמתי בצד כמיותרת את השאיפה המוזרה, שעולה בי לאחרונה, להחליף את הוילונות בסלון שלי? האם זו באמת שאיפה חומרנית, מיותרת, שרק תגרום לדאגות, טרטורים, הוצאת כספים ואכזבה מהתוצאה הסופית? ואולי זה דווקא כן חשוב לי לשנות את וילונות הקרם האנמיים לוילונות בגווני סגול ותכלת, מסיבה שהיא עלומה בעיני כרגע, אבל היא כנראה שוכנת בעמקי נפשי, ולכן גם תגרום לי להיות מרוצה, כשיהיה שם וילון מיוחד סגול-תכלת שכזה?"

אני יודעת, שאולי אתם צוחקים על הדוגמא הזו, אבל בכוונה הבאתי אותה, כדוגמה לרצון, שנראה בהתחלה כגחמה מיותרת, שאין לה קשר לאושר של אישה או של גבר כלשהו. אבל "גחמות" ורצונות, שנראים מיותרים ומוזרים לאחד – יכולים להיות משמעותיים לשני, ולהיפך.

מה למשל, בנוגע לגבר, שבגיל 45 מחליט, אחרי שהביא עם אשתו שלושה ילדים, שהוא מאוד רוצה ילד נוסף? ומה עם אישה, שרוצה מאוד, בגיל 68, כשהיא חולת-סכרת, לנסוע ולטייל בעולם? או נער, שרוצה מאוד לקרוא מה שמעניין אותו. הוא לא מצליח בלימודים, חברתית הוא לא משהו, אבל הוא נהנה מאוד להשיג ספרים שמעניינים אותו, ולשבת ללא סוף, רק הוא והספר, צמודים, ולקרוא.

בדוגמאות האלו תיארתי אנשים, הרוצים דברים, שנשמעים לא מתאימים במיוחד למצבם או לגילם. אבל הם רוצים בהם מאוד. והרי לכולנו יש דברים כאלו, שאנחנו רוצים מאוד, בין אם אלו דברים גדולים או קטנים. דברים קלים להשגה או דברים קשים להשגה.

ולעיתים קרובות דברים אלו שאנחנו רוצים, שיכולים לגרום לנו לאושר, הם לכאורה מנוגדים לערכינו הברורים והמוכרים לנו. האישה, שרוצה וילונות, יכולה להיות אישה אינטלקטואלית מאוד, שלא מבינה מדוע מטרידים אותה הווילונות בסלון – מה חשיבות יש לחומר? הגבר, שרוצה כל-כך בילד נוסף, יכול להיות אדם מצליח ועסוק מאוד בתחומו, שלכאורה יכול בהחלט להסתפק בשלושה ילדים. מדוע שירצה לקלקל את חייו הנוחים עם תינוק, שמכניס מהומה ולחץ לביתו?

רחל בר-יוסף-דדון, פסיכולוגית קלינית

לא ציפיתי שזה מה שארצה… מוזר…

אבל השאיפות הלא-ברורות האלו, שיכולות להביא לאושרנו, יש להן כנראה משמעות וחשיבות עבורנו. אחרת הן לא היו מציצות במחשבותינו ובדמיוננו. ואולי דווקא הסתירה בין שאיפות אלו לבין הערכים המוכרים לנו  – מראה שהן חשובות. כי לעשות את המוכר והידוע – זה כמו שאומרים באנגלית – "עוד מאותו דבר". אנחנו זקוקים כנראה, בשאיפותינו הכמוסות והלא-מתוקפות לאושר, לדברים, שאנחנו לא מרשים לעצמנו לאהוב ולעשות. אולי דווקא שם, בדברים שמהם אנחנו נמנעים/מפחדים/ מזלזלים – שם טמון משהו, שבאמת חשוב לנו. ואם לא ננסה, ואפילו ננסה מעט – לא נדע. אם לא נערער מעט את המוסכמות הפנימיות שלנו על מה טוב ואפשרי, ומה רע ובלתי-אפשרי עבורנו, לא נגלה פיסות מהאושר האפשרי שלנו.

ואין זה כמובן אומר, שאנחנו חייבים לממש כל רצון ורצון, שנראה לנו, שיכול להביא לאושרנו. יש רצונות, שעיון מעמיק וארוך בהם באמת יביא למסקנה, שמימושם אינו אפשרי, או שאפשר לממשם – אבל לא בהיקף שעליו אנחנו חולמים בדימיוננו, אלא בהיקף קטן יותר.

אבל גם המימוש הקטן יותר – יכול כבר להגדיל את אושרנו.

ואולי גם זהו לקח חשוב בדרך לאושרנו – שגם הגשמה חלקית או דומה של צרכינו – יכולה להגדיל את אושרנו. אין צורך למלא את רצונותינו לחלוטין על מנת שנהיה מאושרים יותר. ולפעמים גם אי-אפשר למלא את רצונותינו לחלוטין. אבל אפשר להתקרב, להיות ליד, ופעמים רבות זה כבר מספיק, וזה כבר הרבה.

 

כמה הצעות טובות להכרות עם האושר המיוחד לכם:

1. רשמו ביומנכם יום דמיוני אידיאלי עבורכם, על כל פרטיו: היכן אתם מתעוררים בבוקר ועם מי, ומה אתם עושים במהלך כל היום. שמרו רישום זה – הוא חשוב. הוא יכול לשמש לכם נייר לקמוס ומצפן כאחד, מפני שהוא מזהה את צרכיכם, ויכול לשמש לבניית מטרות חשובות עבורכם. רשמו אחת לכמה חודשים יום אידיאלי כזה עבורכם, משום שייתכן, שצרכיכם ישתנו, ובהתאם לכך – מטרותיכם.

2. רשמו צרכים שלכם, שסותרים אמונות שלכם או של הקרובים שלכם. רשמו את הצורך, ואחריו את האמונה המקובלת שהוא סותר. כעת רשמו ליד כל צורך עד כמה הוא חשוב עבורכם, בסולם שבין 1 ל-10.

לכלי ה-51 לאושר היכנסו לכאן, כדאי! 

כל הזכויות שמורות למחברת

ספר על אושר

למדו לזהות את האושר שלכם, הבינו אותו, הקדישו לכך מחשבה

הפרעת אישיות גבולית

מחושך לאור

מחושך לאור

על הפרעת אישיות גבולית וכוחות להצלה-עצמית

אתחיל את הרשימה בהגדרה של הפרעת אישיות גבולית. ואתרגם לכם מן ה- DSM-4, שהוא המדריך המקובל להפרעות הנפשיות.

לפי ה-DSM-4  מדובר ב"דפוס חוזר של חוסר יציבות ביחסים בין-אישיים, בדימוי העצמי וברגשות. באימפולסיביות שמתחילה בגיל הצעיר וקיימת במצבים שונים, ומאופיינת בחמישה מהמאפיינים הבאים:

  1. מאמצים נואשים להימנע מנטישה אמיתית או דמיונית.
  2. דפוס של יחסים בין-אישיים לא יציבים ואינטנסיביים המאופיינים בתנודות בין הערכת-יתר (של הזולת, ר.ב.ד.) לבין זלזול עמוק (לזולת).
  3. הפרעה בזהות המאופיינים בדימוי עצמי ובתחושת עצמי לא יציבים.
  4. אימפולסיביות לפחות בשני תחומים שיכולים להיות מזיקים-לעצמי (למשל, בזבוז, מין, שימוש בסמים, נהיגה מסוכנת, זלילות).
  5. התנהגות חוזרת של איומים או התנהגויות אובדניים, והתנהגות שמכשילה את העצמי.
  6. חוסר-יציבות רגשית שמקורה בתגובתיות יתר של מצבי רוח רעים(למשל מצבי-רוח רעים חזקים, רגזנות או חרדה, שאורכים בין כמה שעות ולעיתים רחוקות יותר מכמה ימים).
  7. תחושות כרוניות של ריקנות.
  8. כעס לא מתאים וחזק או קושי לשלוט על הכעס (למשל התפרצויות שכיחות של כעס, כעס תמידי ומאבקים גופניים חוזרים).
  9. חשיבה פרנואידית (כלומר, שרודפים אחריך, ר.ב.ד.) חולפת, הנובעת ממתח או סימפטומים דיסוציאטיביים (כלומר, של ניתוק בחשיבה) חמורים."

מה דעתכם על ההגדרה הזו של הפרעת אישיות גבולית, שהבאתי לכם כאן? האם אתם מכירים אנשים, הסובלים מסימפטומים דומים?

חשוב לי, אגב, לציין, שרוב הסובלים מהפרעת אישיות גבולית הן – נשים. מה זה אומר על הנשים? מה זה אומר על איך שמגדלים נשים??

תיאוריות פסיכולוגיות אחרונות מצביעות על קשר הדוק בין יחס לא אמפתי, שאינו מכיר ברגשות הלגיטימיים של הילדה – לבין ההתפתחות של הפרעת אישיות גבולית. יש גם קשר בין אירועים של ניצול בילדות, ובמיוחד ניצול מיני – לבין התפתחות של הפרעת אישיות גבולית.

נשים וגברים, הסובלים מהפרעת אישיות גבולית, זקוקים מאוד טיפול פסיכולוגי אישי למעשה, טיפול פסיכולוגי טוב יכול להציל אותם ואת חייהם. מרשה מ. ליינהאן פיתחה לפני כ-20 שנה שיטת טיפול, שיועדה לטיפול בהפרעת אישיות גבולית. השיטה נקראת DBT, ומה שיפה בה, לדעתי, הוא השילוב בין טיפול אישי מכיל לבין לימוד כלים להרגעה עצמית ולחשיבה רציונלית.

אגב, גם בספרי החדש "93 כלים לאושר" אני מפרטת מגוון כלים, שיכולים לעזור להרגיש טוב יותר נפשית. מלכתחילה כתבתי את הספר "93 כלים לאושר" מפני שאני מאמינה, שגם אם האישיות הבסיסית שלנו גורמת לנו לסערות פנימיות ולסבל – הרי אם אנחנו מכירים כלים טובים, ואנחנו מוכנים להשתמש בהם – מצבנו הנפשי ישתפר פלאים.

 נשים וגברים, הסובלים מהפרעת אישיות גבולית, וגם אלו הסובלים רק מסימפטומים בודדים מתוך הפרעת האישיות הגבולית – יכולים להרגיש, שיש להם סיכוי טוב להתקדם בחייהם – אחרי שיקראו את הספר שלי. אם הסובלים גם ישתמשו בכלים המוזכרים בספר – מצבם הנפשי ישתפר מאוד. והשימוש בכלים אינו מובן מאליו… מפני שצריך כוח נפשי כדי להתעלות על עצמך, ובתוך מצב של סבל נפשי להתחיל לטפל בעצמך.

אבל בתוך כולנו, מלבד הכוחות ההרסניים והבעייתיים – יש גם כוחות חיוביים, ששואפים לצמיחה. בתור פסיכולוגית הומניסטית אני מאמינה, שבתוך אנשים, הסובלים סבל נפשי, יש במקביל גם כוחות נפש להציל את עצמם. ולכן כתבתי את ספרי – כדי שאנשים ייעזרו בספר שלי ויצילו את עצמם, כשיש בהם אותם כוחות חיוביים של צמיחה והצלה-עצמית.

אז להתראות,

רחל בר-יוסף-דדון, פסיכולוגית קלינית

ומחברת הספר "93 כלים לאושר"

טוב לדמיין

פסיכולוגים אשדוד

הדמיון נעים ועוזר

היום דמיינתי דברים נעימים שיקרו בעתיד. אבל דמיינתי בכתב… כלומר כתבתי ביומן שלי איך יהיה המצב בעוד שנתיים-שלוש. היה ממש נחמד לכתוב כך. היה יותר קל לכתוב את הדמיון הנעים לעתיד, מאשר סתם לדמיין בראש, שזו השיטה הרגילה יותר.

אני מציעה גם לכם לדמיין את העתיד כפי שהייתם רוצים שיהיה, בכל תחום שהוא בחייכם: בריאות. עבודה. יחסים עם הילדים. איך ייראה הבית שלכם בעוד כמה שנים. והגינה…

דמיינו סתם בראשכם, או כתבו . ספרו למישהו.

גם תיהנו כך מעצם הדמיון, וגם תבנו דברים לעתיד: כשיש לנו תוכניות טובות לראש זה עושה אותנו שמחים יותר. אופטימיים יותר. ולכן גם רגועים יותר. פחות עצבניים לגבי חוסר השלמות של ההווה.

פירטתי יותר על השיטה הזו בספר שלי, "93 כלים לאושר". ניתן להשיגו היום גם כספר דיגיטלי. טלפנו אלי לשם כך.

בטיפולים הפסיכולוגיים אני גם מלמדת אנשים לבנות תוכניות לעתיד. להתכוון לעתיד שלהם. יש שיטת טיפול שעובדת כך, של הייס וסטרושל. לא ארחיב עליה כאן – כתבתי עליה יותר בספרי.

להתראות,

מצב רוח טוב

את יופיו של הגלבוע, מישהו צבע אדום, אני מפזמת לעצמי עכשיו. אתמול לא הרגשתי ככה. אתמול הייתי עצובה ומבואסת, כפי שאומרים. איך משתנה לנו מצב-הרוח?

פסיכולוגים עוזרים לשפר מצב רוח

היום יש מצב רוח טוב….

מנפלאות מצב הרוח. ומה יהיה מחר??  אין לדעת. אבל בבקשה, זיכרו וזכורנה: מצב הרוח משתנה… קשה להאמין כמה מצב הרוח שלנו נזיל, אבל הוא נזיל. קשה להאמין, כשאנחנו עצובים, שמחר נרגיש טוב יותר. "איך זה יקרה, הרי הכל לא משהו," אנחנו אומרים לעצמנו. ובכל זאת… כמה שעות. כמה הערות נעימות מאנשים תומכים. קצת שינה. ודברים נראים אחרת.

מי שרוצה לקרוא עוד על שינויים במצבי-רוח מוזמן לרכוש את ספרי, "93 כלים לאושר". בחנויות, מאמצע אפריל 2013, או בטלפון אצלנו. גם בדיגיטלי, עכשיו!

עצוב עכשיו

לפעמים עצוב לנו. מה עושים עם עצב?? כתבתי על כך לא מעט בספרי ״93 כלים לאושר״, אבל עדיין, זה לא קל ולא כייף

פסיכולוגים אשדוד

עצב

להיות עצובים. זה לא כייף כשדברים לא מסתדרים.

אבל כמו שאומרת סקרלט או׳הרה, בסרט ״חלף עם הרוח״: מחר יהיה יום חדש. ולא רק בסרט דרמטי שכזה. אלא גם אצלנו. מצב הרוח יכול להתהפך באופן לגמרי לא צפוי. וזה טוב…

אז להתראות לכל מי שמבין מה זה להיות עצוב. או עצובה…

מחר או מחרתיים יהיה יום חדש.

אפשר לדבר על זה בטיפול.

אפשר לכתוב על זה שיר. או פוסט…

להתראות,

רחל