יש אנשים שממש מרשימים אותנו לפעמים. יש בהם משהו שלם, רגוע, נעים. וחוץ מזה הם גם חכמים, ומקרינים איזה אור מיוחד. כאילו איזו אמת פנימית יוצאת מהם.
מה עברו האנשים האלו? איך הם הגיעו להיות כאלו?
לפעמים אלו אנשים שעברו חיים קשים בתחילת דרכם. אם הם לא היו עוברים חיים קשים או אירועים טראומטיים הם לא היו צריכים לפתח כוחות כאלו מיוחדים, וכמו שוויניקוט, הפסיכואנליטיקאי הנודע, כותב לנו: ידע ומחשבה נוצרים היכן שיש חוסר. מי שהוא מלא, מי שהיה לו קל מדי – לא היה צריך להשקיע כל-כך הרבה אנרגיה בחשיבה, בהתפתחות, בבניית אלטרנטיבות לסבל.
אני אקצר כאן עכשיו. זהו נושא חשוב ומרגש – מפני שככל שיהיו יותר אנשים מרשימים בקרבנו, אם זה בפוליטיקה או בתחום הטיפול הפסיכולוגי או המחקר המדעי – כך אנחנו ניעשה חברה טובה יותר ושלמה יותר.
ואיך להפוך ולהיות אנשים מרשימים כאלו, אנשים שלמים כאלו, אנשים שנותנים תחושה שהם "מוארים"?
כך אכתוב כנראה ברשימות קרובות
רחל