משפחה מורחבת באופן עקרוני הוא מוסד חיובי. האם אתם מצקצקים ביניכם לבינכם על משפט הפתיחה הזה?
כי אתם גם צודקים. משפחה מורחבת יכולה להיות גם סיוט. או על כל הטווח שבין סיוט למוסד חיובי.
מה עושים? איך שורדים את הרגשות, המריבות הקטנות, הקנאות והכעסים הכבושים?
אולי בן הזוג יכול לעזור לך, בעצם ההקשבה שלו למצוקתך? האם יש לך חברה טובה או גיסה שאפשר מולה קצת לבכות?
האם לפתוח במסגרת המשפחה המורחבת את המטענים שלכם?
כל אלו שאלות שעולות בכם, אני מתארת לעצמי. אין לי תשובה אחת. כל מקרה לגופו.
אתם תצטרכו להחליט אם המשפחה המורחבת הזו רעילה עבורכם או לא. אבל שוב כתבתי משפט קיצוני.
אולי חלק מהמשפחה הגדולה מזיק להם נפשית יותר מכפי שמועיל, והחלק האחר – להיפך?
נסו להתחבר למי שמתאים לכם. כמו בצוות בעבודה – אינכם חייבים להיות חברים של כולם.
בינינו, גם אני חוויתי קשיים לא פשוטים במשפחה המורחבת. למדתי, ואני עדיין לומדת.
אני, בשלב הנוכחי בחיי מעריכה את המשפחה המורחבת יותר מאשר סובלת ממנה. אבל זה לא היה כך בעבר. בעבר חשבתי שחברים, אותם בוחרים לטעמנו, עדיפים על משפחה. עם השנים השתנתה דעתי. הקשבתי למי שאמר – מחברים נפרדים בקלות. ממשפחה לא.
היכן אתם עכשיו?
מי יעזור לכם?
האם אתם רוצים בכלל לעשות עבודה על עצמכם כעת בנוגע למשפחתכם המורחבת? לבד? או עם בן משפחה ידידותי? או בטיפול פסיכולוגי ( זה נכון, אבל סוג של פרסומת סמויה)?
הכל אפשרי. רק שלא תסבלו יותר מדי.
הערב יורד עוד מעט.
אני אצל משפחתי המורחבת כעת. נפגעתי היום ממישהי שלא ציפיתי להיפגע ממנה.
חבל. העניין הרס לי מצב רוח טוב.
מה לעשות? למשל לכתוב על זה פוסט. לנסות לשאת את הכאב. להבין איזו מסקנה מעשית.
בברכת חיים אישיים ללא יותר מדי סבל,
שלכם,
רחל בר-יוסף-דדון,
שגם מנסה את דרכה בשבילי החיים הלא פשוטים שניתנו לנו.