רחל בר-יוסף-דדון, פסיכולוגית קליניתאיך אנחנו מקבלים החלטות? עם מי נתייעץ ברגעים גורליים? אני התייעצתי אתמול עם סבא שלי. באמת.

לא, סבא שלי כבר אינו בין החיים. סבא שלי, הסופר יהושע בר-יוסף ז”ל, נפטר לפני 20 שנה. אבל אתמול ביקרתי את אבא שלי, הסופר והמחזאי יוסף בר-יוסף, ייבדל לחיים ארוכים. בשעת הצהרים נחתי בחדר עבודתו,  שהיה מוצף בשמש, כששכבתי על הספה נתקלו עיני בתמונה של סבי, שצוירה על-ידי צייר (לסבי היו חברים ציירים רבים) – כשהיה בערך בן 40. עוד לא נולדתי אז, כמובן. התמונה היתה תלויה מעל לספה שבה שכבתי.

 סבי נראה בתמונה חמור-סבר, אבל בחיים היה סבי בדרך כלל עליז ומקבל כלפי. באותן דקות התלבטתי ביני לביני בשאלה גדולה, שהעיקה עלי, ולכן החלטתי להפנות את מבטי אל סבי, ולשאול אותו לעצתו.

סבא שלי ענה לי בתשובה מפתיעה. גם אשתו, אביבה ז”ל, החרתה-החזיקה אחריו, וענתה כדרכה, בצחוק, כשהיא מסכימה עם דעתו של סבי.

התשובה של שניהם דחפה אותי למעשה אמיץ ולא-מקובל. בדבריהם הם הציעו לי שלא להתחשב בדברים, שמקובל לחשוב ולעשות. סבי אף הוסיף, שהצעד האמיץ יעזור לי ויקדם אותי.

הופתעתי מאוד מתשובתם, והתמלאתי חיוניות שמחה.

לא אכנס לתוכן ההתלבטות שלי – מפני שמדובר בנושא אישי.

אבל כן ארצה לשאול אותכם:

האם התייעצתם אי-פעם כך עם אדם, שהיה יקר לכם, ונפטר? האם הוא נתן לכם תשובות עמוקות, שעזרו לכם, כפי שסבי נתן לי? האם תוכלו לשתף אותי ואת האחרים כ


 

אן בהתייעצות הזו – אם השיתוף מתאים לכם?

 


בברכה, ותודה שקראתם אותי עד לכאן,

רחל