עכשיו אנחנו בתהליך של שיפוצים. הבית בבלגן. בעצם אנחנו בסוף השיפוצים: מה שבבלגן זה ספרים ובגדים. אבל זה בלגן ממש גדול, בחיי… הסלון מלא ספרים ובגדים. לא

טיפול פסיכולוגי אשדוד
מטאטא באמצע הבית… אוף

כייף גדול. 

ואני מנסה לחשוב על כך, ועל הבלגן. ועל כך, שמי שמנסה להגיע לסדר, צריך לעבור דרך הבלגן. טוב, זה נשמע נדוש מדי. קצת ניו אייג’, וגם קצת אמרות זן נדושות. 

אז מה אפשר לומר, או לחשוב כאן, כדי לומר משהו באמת חדש?

שבכל זאת יש משהו טוב בבלגן. למרות שאתמול כעסנו זה על זה בגלל הבלגן. ולמרות שלא כייף לשבת בתוך הבלגן.

הבלגן יכריח אותנו לחשוב אחרת על סידור הבית שלנו. אולי בסופו של דבר ניצור בית אוורירי יותר, למשל.  כלומר בית עם פחות מוצרים: פחות ספרים. יותר חלל . יותר אוויר. בעיני יש לזה משמעות. 

כלומר, אם לא היינו סובלים כך מהבלגן, ומכך, שארונות הספרים שהגיעו מאיקאה לא התאימו לנו, ומכך שהחתולים ישנים עכשיו על הבגדים היפים שלנו – לא היינו מבינים, שאנחנו רוצים לגמרי אחרת את ארונות הספרים מכפי שתכננו.

ובסוף, אני מאמינה, שניצור משהו יפה, מקורי יותר. ניצור סידור של ארונות הספרים, שייתן לנו תחושה טובה, של יצירתיות ושל יופי. ושל חיים נעימים בתוך סביבה טובה, סביבה שאנחנו יצרנו במו מחשבתנו .  ואחרי קושי ורוגז, אבל בכל זאת…

כנראה, שיש אנשים שעושים דברים בדרך הקשה יותר, אבל כך מגיעים לדברים טובים יותר, ומיוחדים יותר?? נעים לחשוב ככה, לא??