האם אתם מכירים את השיר הידוע, ששושנה דמארי שרה: “אני מצפת, אני מצפת…”? אני עצמי לא נולדתי בצפת, ולא חייתי בה. אבל סבא שלי, הסופר יהושע בר-יוסף ז”ל, נולד בצפת, וחי בה בעשרים

פסיכולוגים אשדוד
נוף יפה בגליל

ושלוש השנים האחרונות של חייו. תמיד הכרתי אותו בצפת. אף פעם לא ביקרתי את סבא שלי במקום אחר, כמעט. חיינו אצלו בצפת במשך שבוע-שבועיים כשהיינו באים אליו.

סבא שלי גם כתב ספר קסום על העיר צפת. הספר נקרא: “עיר קסומה”. הוא מתאר את תולדות משפחתו, משפחתנו, בצפת. פרופ’ גרשון שקד, חוקר ספרות עברית ידוע, הגדיר פעם ספר זה כטרילוגיה הטובה ביותר שנכתבה בספרות העברית. אני מסכימה איתו, ולא רק בגלל שאני הנכדה של סבא שלי.

עכשיו מאוחר בלילה, ולכן אקצר.

אבל מה קיבלתי מצפת, ומהאווירה של צפת?

שקט. אמונה בכוחו של הנוף ושל השקט להשפיע לטובה על רוחו של האדם. קראתי שם ספרים בלי סוף במרפסת הענקית של סבא שלי, מול הרי מירון. למדתי את ניצחון הרוח על החומר, אבל שגם החומר הפשוט, הצנוע – הוא טוב. למדתי להעריך אוכל טוב, שבישלה עבורנו אשתו של סבא שלי. למדתי ליהנות משתייה טובה, דרינק טוב, בלשונו של סבא שלי. למדתי כמה סבא שלי אהב את העבודה שלו, עבודת הכתיבה. למדתי לאהוב ללכת בסמטאות אבן צרות, שיש בהן מקום לגשם בדמות אפיקים חצובים באבנים הקטנים.

למדתי לבקר בגלריות של החברים הציירים של סבא שלי. למדתי לאהוב את הרובע היהודי של צפת. את החירבה של המשפחה שלנו, שעדיין קיימת שם: קירותיה העבים,  הצבועים תכלת, עם חלונותיהם הקמורים, שבורים מול הנוף המדהים והקריר של הרי מירון. למדתי לדלג בין קברים ישנים מהמאה ה-16, לעזור לסבא שלי לקטוף תאנים מתוקות, תאני בר, שהוא לא הגיע אליהן. למדתי לאהוב את הערפילים שפרושים למטה, בואדי המגיע מנחל עמוד.

וכמובן: למדתי לבמבם. סבי אהב לבמבם שירים חסידיים בלי סוף.

זה סבא שלי, בצעירותו
זה סבא שלי, בצעירותו

אעצור כאן.

רציתי לספר לכם על כך שאני מצפת, ויצא שסיפרתי לכם כמה חשובים סבים. כמה חשובים קשרי משפחה. כמה חשובה הרוח, וחשוב גם החומר. כמה חשוב לאהוב את הארץ שלך. כמה חשוב שיהיו לך זיכרונות טובים ומיוחדים מילדותך…

להתראות,

רחל בר-יוסף-דדון, פסיכולוגית קלינית, אשדוד