הפעלה התנהגותית היא בעצם סוג של טיפול סיביטי. סוג חדש יחסית. הפעלה התנהגותית הוכחה העוזרת באופן מובהק למי שסובל מדיכאון. 

בהפעלה התנהגותית, כשמה כן היא: אנחנו מנסים להפעיל את הפציינט לעשות דברים בחייו, שייתנו לו הרגשה טובה. 

ואילו דברים?

אנחנו שואלים את הפציינט מהם הערכים החשובים בחייו. משפחה? עבודה? כושר גופני?

ולפי ערכים אלו אנחנו גוזרים אילו התנהגותיות יש לעודד. כך למשל אם זו משפחה – אז לעודד למשל יותר בילוי עם הילדים. לתכנן טיול למשפחה. וכך גם לגבי ערכים אחרים. 

המרכיב המשמעותי בגישה של ההפעלה התנהגותית ממשפחת הסיביטי, הוא ההבנה שקשה ליישם התנהגויות אלו, ולכן יש לכך פתרון בגישה. 

המטופל אינו נדרש לבצע בבת אחת את כל ההתנהגויות. במקום ביצוע כזה, שהוא אינו מציאותי עבור האדם הדיכאוני, מדרגים את ההתנהגויות לפי הקושי של הביצוע שלהן, ומבקשים מהפציינט שיממש אותן מהקלה ביותר לקשה ביותר, בהדרגה. בכך בעצם דומה ההפעלה ההתנהגותית לסולם ההתגברות על פחדים של הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי.   

באף גישה קוגניטיבית התנהגותית עוד לא היה דגש על הקושי בביצוע התנהגויות רצויות, כמו בתוכנית ההפעלה ההתנהגותית. 

וכמובן, כל הכתוב כאן אינו בר להחליף טיפול וייעוץ מקצועי ספציפי.

בברכת התקדמויות סבירות ועוזרות,

רחל