רחל בר יוסף-דדון פסיכולוגית קלינית

אמא שלי ומצרים

פסח, 2021

אמא שלי עשתה דבר יפה בערב הפסח. היא קראה לנו את שירו של ריבק ושאלה כל אחד מאיתנו : ” מהי המצרים שלך?” 

אביא כאן את שירו של ריבק. נסו לקרוא בו. הוא קל לקריאה. 

כל אחד צריך מצרים / אמנון ריבק

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִהְיֶה לוֹ

אֵיזוֹ מִצְרַיִם,

לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְּמוֹ מִתּוֹכָה

בְּיָד חֲזָקָה,

אוֹ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם.

כָּל אָדָם צָרִיך אֵימָה וַחֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה,

וּנְחָמָה, והַבְטָחָה, וְהַצָּלָה,

שֶׁיֵּדַע לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם.

כָּל אָדָם צָרִיך תְּפִלָּה

אַחַת,

שְׁתֵהֵא שְׁגוּרָה אֶצְלוֹ עַל הַשְּׂפָתַיִם.

אָדָם צָרִיך פַּעַם אַחַת לְהִתְכּוֹפֵף –

כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף.

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִהְיֶה לוֹ

אֵיזוֹ מִצְרַיִם,

לִגְאוֹל עַצְּמוֹ מִמֶּנָּה מִבֵּית עֲבָדִים,

לָצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיִל אֶל מִדְבַּר הַפְּחָדִים,

לִצְעוֹד הַיְשֵׁר אֶל תוֹך הַמָּיִם,

לִרְאוֹתָם נִפְתָחִים מִפָּנָיו לַצְּדָדִים.

כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף,

לָשֵׂאת עָלֶיהָ אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף,

כָּל אָדָם צָרִיך לְהִזְדָקֵףְ.    

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִהְיֶה לוֹ

אֵיזוֹ מִצְרַיִם.

וִירוּשָׁלָיִם,

וּמַסָּע אָרוֹך אֶחָד,

לִזְכּוֹר אוֹתוֹ לָעַד

בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם.

האם התחברתם לשיר? יש בו גם סיסמאות ידועות כבר, אבל יש יופי בתמימות של השיר. 

אני רוצה לשים דגש על המילה פחדים, המופיעה בשיר. 

כי דווקא עכשיו, באביב, יש הזדמנות מצוינת לצאת לחורין משעבודים חיצוניים ופנימיים שלנו. לעזוב מקומות שרעים לנו. להתגבר על עכבות פנימיות שגרמו לנו סבל.

אני זוכרת בהיותי חיילת, באביב של השנה השניה לשירותי, יצאתי לחירות. העזתי לדבר יותר עם אנשים. מרדתי קצת כדי שיעבירו אותי ליחידה אחרת, שמחה יותר עבורי מהמקום בו שבו שירתתי, שחוויתי אותו כמדכא. 

ממה אתם הייתם רוצים לצאת לחופשי?

ואל תחששו לפספס את המועד. לצאת לחופשי יכול לקרות גם בסתיו, בקיץ או בחורף.

ולפעמים לצאת לחופשי לוקח זמן. וכבר קשה לנו. 

תנו לזמן לעשות את שלו. ונסו להיזכר בהזדמנויות בהן יצאתם לחופשי. אולי הזיכרון הזה יאפשר לכם שוב לנער כבלים מדכאים וצרים מדי.  

בברכת חשיבה מעיזה, 

ותודה לאמא שלי –

רחל בר-יוסף-דדון

פסיכולוגית קלינית

053-2865956

אין הכתוב כאן מהווה תחליף לייעוץ מקצועי.