הרעיון של הרגע הנוכחי הוא רעיון שמרבים לעסוק בו בשנים האחרונות. כך למשל בבודהיזם יש דגש על מודעות והתבוננות על המתרחש ברגע הנוכחי, והמלצה פחות לשים לב לתודעה, הקופצנית “כמו קוף”, המושכת אותנו לעבר ולעתיד בצורה מוגזמת.

 אני רוצה כאן לעסוק בהיבט קצת שונה של “הרגע הנוכחי”. ההיבט שבו אני רוצה לעסוק ברגע הנוכחי קשור למצבי מצוקה נפשית, שמועלים לא פעם  בטיפול הפסיכולוגי. במצבים אלו האדם מוטרד ממשהו. הוא יכול להיות מוטרד מבעיה אישית או מקצועית כלשהי, מבעיה בתחום הבריאות, או אפילו סתם ממצב-רוח רע מאוד, שלא ברור לו מה סיבתו. בדרך כלל במצב הזה אדם חושב שוב ושוב על מצוקתו, ומרגיש מוטרד או עצוב. הוא חושב איך יפתור את הבעיה בעתיד, והוא כמובן מעביר בראשו תסריטים שונים על “איך תתפתח הבעיה”, על תוצאות סופיות קשות כאלו ואחרות של הבעיה, או סתם מאשים את עצמו או את סביבתו – בניסיונותיו להיזכר איך התפתחה הבעיה. אי-אפשר לבטל לגמרי את החשיבות של המחשבות האלו, משום שלעיתים הן מאפשרות לאדם לגייס כוחות לפתור את הבעיה (מפני שהוא פוחד מהתוצאות הגרועות השליליות שעליהן חשב), או להבין טעויות חוזרות שלו ( שהבין אותן כשחשב על איך התגלגלה ונוצרה הבעיה שמטרידה אותו).

 יחד עם זאת, ידוע וברור שלעיתים קרובות לאדם יש נטיה לשקוע יותר מדי במחשבות על הבעיות, ואז המחשבות המרובות  כבר לא עוזרות לו – הן  סתם גורם לו להרגיש רע, ולפעמים גם מחלישות אותו ומרפות את ידיו מלפתור את הבעיה.

 אז איך עדיף, לפעמים, להתמודד עם בעיות שמטרידות אותנו? לדעתי גישה שיכולה לעזור מאוד היא גישה שמתמקדת ברגע הנוכחי. גישה כזו אומרת: מה שהיה בעבר – היה, מה שיהיה בעתיד- אני לא יכול לטפל בו עכשיו, אבל יש לי כן את הרגע הנוכחי. לרגע הנוכחי אני יכול להיות אחראי.  והרגע הנוכחי ניצב מולי עכשיו, הוא כאן, והוא חשוב גם כן. חשוב שיהיה לי טוב בו, עכשיו, וחשוב להשתמש בו כדי לפתור בעיות (פעם ראיתי סטיקר על מכונית: “היום הוא המחר שממנו כל-כך פחדת”).

אז מה, אם כך, אפשר לעשות עם הרגע הנוכחי הזה? אם הוא כל-כך חשוב, אז מה עושים איתו? לא מספיק לומר, שהרגע הנוכחי חשוב, מבלי לדעת איך להשקיע בו.וזה מביא אותי לרעיון השני, והוא לשאול את עצמך, באותו רגע שבו אתה מוטרד או דואג, את השאלה הבאה: מה אני יכול לעשות עכשיו כדי להרגיש טוב יותר? ואת התשובה הראשונה שקופצת לראש (אם היא סבירה ואינה פוגעת בעצמנו או באחרים, כמובן ) – פשוט לעשות. לעיתים קרובות התשובות, אגב, שניתן לעצמנו, תהיינה של עשיית דברים פשוטים ולא מדהימים במיוחד, כמו למשל: “אני יכול כדי להרגיש טוב יותר ללכת להתקלח”, “אני יכולה כדי לא להיות עצובה להרים טלפון למישהו”, “אני יכול כדי לא להיות מצונן כל-כך להכין לי כוס תה גדולה ולהסתכל על הנוף שבחוץ”. ובכל זאת, גם את הדברים הקטנים האלו, שעלו כתשובה,  הייתי מציעה לעשות. (אגב, בספרם המצויין של נחי אלון וחיים עומר, “השטן שבינינו”, הם עומדים על חשיבות ההתקדמויות הקטנות, שלעיתים מזלזלים בהן).

 ומדוע לקיים באמת את התשובה הזו שעלתה לראשנו? אני מציעה כמה סיבות לביצוע התשובה הראשונה שעלתה לראש: הסיבה ראשונה – התשובה הראשונה שקופצת לראש היא מעין תשובה “מן הבטן” שכזו, תשובה של אינטואיציה ותחושות, שלרוב, אם היא סבירה – כמובן, יש לה חשיבות ולכן כדאי לסמוך עליה. הסיבה השניה – עצם הפעולה באותו רגע תגרום לנו להרגיש טוב יותר. הסיבה השלישית – כל מה שלא נעשה יהיה טוב באותו רגע, ועדיף על מצב של שקיעה בהרגשות לא טובות ובחוסר-התמודדות עם המציאות. והרביעית – לפעמים דווקא הרעיונות הפעוטים והפשוטים שנעלה על דעתנו ונבצע באותו רגע – יש בהם משום פתרון והתקדמות משמעותיים בנושא שמטריד אותנו, והם חשובים לא פחות מ”הפתרונות הגדולים” שעליהם חשבנו כשהיינו כל-כך מוטרדים או עצובים. “הפתרונות הגדולים” נראו בלתי-אפשריים לביצוע, וריפו את ידינו, אבל פעולות קטנות נראות פשוטות וקלות יותר.

 וכמובן, וזאת אני מוסיפה כאזהרה, ההצעה הזו אינה הצעה שנועדה להחליף טיפול או עזרה מקצועית, ואין לי אחריות על מי שמנסה זאת, משום ששוב, חשוב שנבצע רק פעולה שהיא סבירה ולא פוגעת בעצמנו או באחרים, ורוב האנשים – מסוגלים לעשות שיפוט זה.

 אז, בהצלחה, ודווחו לי אם זה עוזר.