לפעמים אנחנו צריכים לחכות להתרחשויות חיוביות יותר זמן, מהזמן שציפינו: הילדים לא התחתנו בגיל שחשבנו. הילד שלי לא נגמל מטיטולים, למרות שחשבתי שהוא כבר ייגמל בגיל שנתיים. עדיין לא קיבלתי את הקידום שהייתי אמורה לקבל בעבודה. עדיין לא מעריכים אותי כמה שמגיע לי. ובעלי – בגילו כבר היה אמור להתחיל בדיאטה בריאה יותר…

כל ההתפתחויות החיוביות האלו, שהיו אמורות לקרות כבר, לא מתרחשות, ואנחנו מתוסכלים: מה זה?? זה כבר היה אמור לקרות…

ואז אפשר להיזכר ברחל אימנו, שחיכתה ליעקב שבע שנים. וכשכבר חשבה, שתינשא לו, היתה צריכה לחכות לו עוד שבע שנים. ממש לא הוגן, אבל כך זה קרה. ואחר-כך היתה גם צריכה לחכות עד שייוולדו לה ילדים…

גם אנחנו צריכים להמתין לפעמים, ולהמשיך לחיות עם מצבים לא מושלמים.

ופשוט לתת זמן להמתנה הזו, ואולי אפילו ליהנות ממנה – אם אפשר. כי דברים לא קורים מתי שאנחנו תכננו, אלא לפעמים יש להם קצב איטי יותר.

אבל אז, כשהם יקרו סוף-סוף – נדע להעריך אותם יותר. ממש נשמח בהם – הם לא הגיעו בקלות אלינו…

תגובה אחת

  1. רחל, אני מאד נהנית לקרוא התובנות שלך ואף קניתי את ספרך שבו כלים מצוינים. אולם חסרה לי התייחסות לגיל מבוגר יותר ומצב משפחתי בהתאם . אני בת 65 , גמלאית, וסבתא לנכדים. בנוסף התאלמנתי לפני כשנה. האם יש לך ניסיון בעבודה עם הגיל המבוגר, ואם כן ,הייתי שמחה אם היית מתייחסת גם להתמודדויות הקשורות במצבים אלו.

    תודה, יעל

    יעל

התגובות סגורות.