When you're down in trouble…
מילות השיר של ג'ואן באאז מתנגנות בראשי לפעמים. כי באמת, מה עושים כשאנחנו חשים down? לפעמים אנחנו במצב-רוח רע בלי סיבה באמת טובה… סתם דברים לא מסתדרים לנו כמו שרצינו. אנחנו יודעים, שהחיים שלנו הם כן בסדר, בסך הכל, אבל משהו בעבודה לא קורה כמו שרצינו, או שהילדים נורא הרגיזו – והבעיות נראות גדולות מאוד. מאיימות. רעות באמת. ואז איכשהוא מצב-הרוח משתלט עלינו. וכשמצב הרוח משתלט עלינו – יש לו כבר את הכוח שלו. הוא כבר משתלט על גופנו: גופנו נעשה כבד יותר. מחשבותינו עגומות. אין לנו את האנרגיה הרגילה שלנו. ולא קל לצאת ממצב-הרוח הזה.
מה עושים?
בדרך כלל יש לנו את המנגנונים הטבעיים שלנו, שעוזרים לנו לשרוד את מצב-הרוח הרע ובסוף גם לרכך אותו: אנחנו מדברים עם מישהו קרוב. קצת יושבים יותר עם עצמנו. נעשים איטיים יותר. לפעמים גם אוכלים יותר… עד שמצב-הרוח עובר.
"יום אסאל יום באסאל", אבא שלי היה אומר לי לפעמים, מצטט את הפתגם הערבי הפשוט. אני אוהבת להיזכר בפתגם הזה, מפני שהפתגם בעצם אומר: "היי, מה את מצפה שתמיד יהיה טוב? זו דרכו של העולם: יום דבש, יום בצל. רק אנשים לא ריאליים מצפים תמיד להיות מאושרים…"
אסיים בנקודה הזו. ורק אספר לכם, אגב מצבי-רוח, שכדי להתמודד עם מצבי-רוח רעים, שקורים יותר מדי, כתבתי את הספר שלי, "93 כלים לאושר".
גם בקליניקה אני עוזרת לא פעם לפציינטים שסובלים ממצבי-רוח לפתור בעיות וללמוד איך להתמודד ביום-יום עם מצבי-הרוח האלו. איך לשרוד אותם. איך קצת לשפר את ההרגשה. ואיך לפעמים גם לצאת ממצבי הרוח עם תובנות חדשות וחשובות. כי הרי זה גם יכול לקרות: שמצב-רוח של יום-יומיים מביא איתו, אחרי שהוא חולף, תובנות חשובות לגבי מצבנו, חיינו, דרך ההתנהלות שלנו.
ואז אולי לסבל יש משמעות. וזה יותר טוב, כמובן, כשלסבל הנפשי יש משמעות.
אז בברכת יום אסאל, כלומר "יום דבש", כמה שאפשר, ושימי ה"באסאל" שלכם לא יהיו חריפים מדי – אפרד ממכם,
שלכם,
רחל.
